קז:
בית שמאי
פרק שלשה עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מידי
דהוה אבעלת הגט. הקשה רבינו יהודה א"כ מיאנה בבעל
ומציא עקרא. שלא תהא צריכה גט לביאתו דהא אמרי ב"ה ממאנת
ז א מיי' פי"א מהל'
א) [לעיל ב:], ב) לעיל יג.,
ג) לעיל יב. [יג.], ד) (ג"ז
גירושין הל' טז סמג
ביבם דומיא דבעל: נישואין קמאי עקרא. ושוב אין כאן זיקה: כל
אמאי מותרת לאביו ניחוש מידי דהוה אבעלת הגט
שם), ה) [לעיל יב.], ו) לעיל
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
שיכולה למאן. בפרק קמא (לעיל ב:) בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא
שאסורה לאביו ואומר דשמא הכא שייך למיחש טפי כיון שאינה אשתו
קא: סנהדרין ב., ז) לעיל
קנה סעי' יא וסי' קעג
ואינה אסורה במיאון ה"ה דגט לא
אסר לה כיון שאינה אשתו:
קיבל אביה קידושין כגון שהשיאה אביה תחלה לאחר ונתגרשה והיא
קא: [ע"ש דאיתא בפני ב"ד
סעי' יד:
מאן לא הודו לו אמר אביי רב.
ח ב ג מיי' פ"ד מהל'
מומחים], ח) [לעיל קא:
יתומה בחיי האב ויכולה למאן ולא
איתא בר' יוסי], ט) ג"ז שם,
אישות הל' ז ופי"א
ומציא עקרא אלא ביאה ומאמר דהוא קעביד
משמע אבל ר' אושעיא הודה
מיאנה בו ומת צרתה חולצת
י) [צ"ל ותמאן ותנשא],
מהל' גירושין הל' ז סמג
לו ומיאנה בזה מותרת לאחין דקאמר
(ג) שאינה צרת הבת להפטר משום
כ) [גירסת רי"ף ורא"ש או
מציא עקרא זיקה דרחמנא רמא עלה לא
עשין מח טוש"ע שם סי'
אחיה], ל) לעיל פט: [לקמן
מג סעי' ב וסימן קנה
היינו לכל האחין ה"ל כרבי אושעיא
צרת ערוה הואיל והבת יכולה למאן
מציא עקרא עולא אמר ממאנת אף לזיקתו
❖
קח.] כתובות קא., מ) [פ"ו
סעי' א ב:
דאמר אינה ממאנת לזיקתו מאן לא
אינן נישואין גמורין ולא מתייבמת
❖
מאי טעמא נישואי קמאי קא עקרא איתיביה
ה"ג],
הודה לו רבי אושעיא דיש לו דאין
הואיל ולא מיאנה הבת הויא לה
רבא לעולא א) כל שיכולה למאן ולא מיאנה
הך צרת ערוה במקצת: צרת ערוה
מיאון לכולה זיקה אבל רב אסי הודה
תוס' חד מקמאי
צרתה חולצת ולא מתייבמת ואמאי ב) תמאן
הגהות הב"ח
שאני. דאע"ג דמהני מיאון לקטנה
לו דאית ליה אין מיאון לחצי זיקה
ר' חנינא בן אנטיגנוס
השתא ותעקרינהו לנישואי קמאי ותתייבם
(א) גמ' איתסרא לה
הא לכולה זיקה יש מיאון והא דקאמר
יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה
אומר איזו היא קטנה
לכולהו: (ב) שם במשנה ר'
שצריכ' למאן כל שיודעת
צרתה צרת ערוה שאני דתני רמי בר
מותרת לאחין היינו אף לו כיון דאין
לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה
אליעזר אומר: (ג) רש"י
לשמור קדושיה אינה
יחזקאל
מיאנה בבעל מותרת לאביו ביבם
מיאון לחצי זיקה איכא דאמרי אמרו
באביה שהוא יבמה למיהוי צרתה
ד"ה כל שיכולה וכו' שאין
ג)
יודעת אינה צריכה למאן
זו צרת הבת: (ד) ד"ה דתני
מותרת ליבם: דתני רמי בר
כבר כתבתי בזה כל הצורך
רב אסי וכל שכן ר' אושעיא וכן
אסורה לאביו אלמא בשעת נפילה נראית
רמי וכו' דעקרתינהו
בגיטין בפ' התקבל:
יחזקאל. קטנה שמיאנה בבעל
פירש בקונטרס:
❖
ככלתו הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת
לנשואין:
תרי
קיטרי עבדו ביה. בירושלמי
מותרת לינשא לאביו (ד) דעקרתינהי
בתו אמר רב מיאנה בזה אסורה לזה מידי
ד)
פריך אילו העושה דבר שלא
לנשואין והויא כאנוסה ומפותה אבל
דהוה אבעלת הגט בעלת הגט לאו כיון
מת בעלה ולא מיאנה בו ומיאנה מוסף רש"י
כשורה מתירין ערוה שלו ומשני רב
דאיתסרא לה לחד איתסרא (א) להו לכולהו
חסדא (היא) הדא אמרה עברה
ביבם אע"ג דנפקא בלא חליצה אלמא
וכל היכולה למאן.
הכא נמי לא שנא ושמואל אמר מיאנה בזה
כגון שהערוה קטנה ויכולה
ה)
א
ומיאנה מן הנשואין ושלא בפניו על
נישואי קמאי עקרא אפ"ה אסורה
למאן ולא מיאנה ומת
מותרת לזה ולא דמיא לבעלת הגט בעלת
דעתייהו דבית שמאי מיאונה מיאון
לאביו מפני מראית העין דמשעת
אחיו, הואיל וקידושיה
ואין זו קושיא כ"כ דאיכא למימר
נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל
הגט הוא דקא עביד בה הכא היא קעבדא
אינה אלא מדרבנן וזיקת
נפילתה מדרבנן, אינה
קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם
דקידושי קטנה דרבנן נינהו ואפקעינהו
ביה דאמרה לא רעינא בך ולא צבינא בך
פוטרת צרתה מן החליצה,
נראית כלתו של חמיה: ה"נ. אע"ג
רבנן לקידושין מינייהו:
ולהתייבם אסורה כדמפרש
בך הוא דלא רעינא הא בחברך רעינא רב
מכשירין בשנים. הוא הדין
דעקרא לנישואי קמאי נראית צרתה
טעמא בגמרא שנראית צרת
אסי אמר מיאנה בזה מותרת אפילו לו לימא
ערוה (לעיל ב:). ואמאי
בחד אלא שצריך
כצרת בתו הואיל ואהנו נישואי אחיו
תמאן השתא. תמאן
כרבי אושעיא סבירא ליה דאמר אינה ממאנת
בבתו למרמי קמיה: מיאנה. יבמה
לעדות שמיאנה:
הערוה השתא ותאמר אי
הלכה כאותו הזוג. פר"ח דוקא
לזיקתו בחד יבם הכי נמי דמציא עקרא הכא
אפשי בקדושין שקדשוני
באחד מן האחין יבמין אסורה לכולן:
אמי ואחי לבעלי המת
בשני יבמין עסקינן דאין מיאון לחצי זיקה
אבעלת הגט. אם נתן לה האחד גט
בדיעבד אבל לכתחילה
ותעקור קידושין הראשונים
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן מיאנה בזה
פסלה על כולן: אמר אביי רב. לא
לא דמכשירים דיעבד משמע:
ותתייבם צרתה (לעיל
יג.). צרת ערוה שאני.
אתי
הודה לו דאיהו אמר לעיל מיאנה
מותרת לאחין ולא הודו לו מאן לא הודו לו
רבנן גזרו שלא תמאן
בזה אסורה לזה: רבי אושעיא לא
אמר אביי רב רבא אמר רבי אושעיא ואמרי לה רב אסי: בית שמאי
ליבומי צרתה דלא לזלזולי
הודה לו. מדקאמר ר' יוחנן מותרת
בצרת ערוה דלמא אתי
אומרים בפניו וכו': תניא אמרו להן בית הלל לבית שמאי והלא פישון
למישרי (שם). מיאנה
לאחין אע"ג דאיהו גופיה נמי במשמע
הגמל מיאנה אשתו שלא בפניו אמרו להן ב"ש לבית הלל פישון הגמל
בבעל מותרת לאביו.
ומיהו אי איכא אחין אין דהוה ליה
מיאנה כלתו בבעלה מותרת
במדה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במדה כפושה מדקא אכיל פירי פשיטא
מיאון לחצי זיקה כרב אסי אבל
לחמיה, דעקרתה לנישואיה
נשואה היא והאמרי ב"ש נשואה לא ממאנה תרי קיטרי עבדו ביה: בית
והויא כמפותת בנו ומותרת
בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה
לו, אבל מת בנו, בעלה
שמאי אומרים בפני בית דין וכו': תנן התם החליצה והמיאונין בשלשה
אסורה ולרבי אושעיא אפי' בחד יבם
ו)
הראשון, ומיאנה בזיקת
נמי שריא דאין מיאון לזיקה: ואמרי
מאן תנא אמר רבה בית שמאי היא אביי אמר אפי' תימא בית הלל עד
יבם, אע"ג דנשואין קמאי
עקרה, אסורה לאביו
לה רב אסי. נמי לא הודה לו וכל
כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה בעינן
.
(שם וכעי"ז לעיל יב.)
שכן רבי אושעיא דרבי יוחנן דוקא
אלמא בשעת נפילה
כדתניא ז) בית שמאי אומרים בפני בית דין וב"ה אומרים בפני בית דין
נראית ככלתו. משעה
לאחין אמר ולא לו: במדה כפושה
ושלא בפני בית דין ואלו ואלו מודים שצריך שלשה רבי יוסי בר יהודה ורבי
שנפלה להתייבם ונזקקה
מדד. במדה כפויה מדד לשון אונאה
ליבם מחמת נישואין
אלעזר ברבי ח) שמעון מכשירין בשנים אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב
כמודד בשולי המדה וחברו מצאתי
הראשונים נראים אותם
נחמן הלכה כאותו הזוג: בית שמאי אומרים תמאן וכו': והא מיאנה
ט)
נשואין גמורים למיהוי
בתוספתא דאהלות מ) קדירה שהיא
אשת המת וכלתו של זה,
חדא זימנא אמר שמואל עד שתגדיל ותאמר רוצה אני במיאונים הראשונים
נתונה כו' היתה כפושה לשון הכפישני
הכי נמי. בצרת ערוה,
עולא אמר תרתי קתני או שתמאן ותגדיל ותיארס או שתמאן ותנשא לאלתר
באפר (איכה ג) שהיה מפסיד נכסי
משעת נפילה. שנזקקה
הבת ליבם והוצרכה למאן
מלוג שלה: תרי קיטרי עבדו ביה.
בשלמא עולא היינו דקתני עד שתגדיל י) ותנשא אלא לשמואל עד שתגדיל
בו מחמת קידושי ראשון,
ותאמר מיבעי ליה קשיא: מתני' אי זו היא קטנה שצריכה למאן כל
שני קשרים עשו עליו לרעתו: והרי
נראים נישואים גמורים
מיאנה חדא זימנא. בבעלה ואמאי
למיהוי אשת המת וצרתה
שהשיאוה אמה כ) ואחיה לדעתה ב השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן
צרת הבת ואי שרית ליה
קתני ותמאן ותנשא: רוצה אני.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה
אתי למישרי צרת הבת
ג
שמא חזרה: תרתי קתני. לאו למיהדר
בעלמא (לעיל יג. וכעי"ז
אינה צריכה למאן ר' אלעזר אומר אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה
ל)
(ב)
למאן זימנא אחריתי אלא תרתי מילי
. והמיאונין
לעיל יב.)
בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת
כהן לישראל תאכל בתרומה רבי
בשלשה. דכל דתקון
נינהו ממאנת וממתנת מליארס לאחר
רבנן כעין דאורייתא
אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו כל
עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן
תקון, ומיאונין דרבנן
אשתו: גמ' אמר רב יהודה
דמדאורייתא אפילו מיאון
בשני או אם רצתה להנשא ממאנת
עכבה שאינה מן האיש כאילו אינה
לא בעיא דאין קדושי קטנה
בבעל ותנשא לאלתר דתו לא ממאנת
ואמרי לה במתניתא תנא בראשונה היו
כותבין גט מיאון לא רעינא ביה
כלום אלא אם כן קדשה
לבית שמאי דנשואה היא:
אביה, דכתיב את בתי נתתי
ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא
ליה כיון דחזו דנפיש דיבורא אמרי
מתני' אין מעשה קטנה אלא
לאיש הזה (סנהדרין ב.).
אתי
כמפותה. כדקתני בת ישראל לכהן
לא תאכל כו' דכמי שלא נשאת דמי: כל עכבה כו'. כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו כאילו היא אשתו ובגמרא [קח.] מפרש מה היא: גמ'
אתי