בית שמאי פרק שלשה עשר יבמות
קח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתי
לאיחלופי בגיטא. פירוש שיכתבנו סופר בור בגט ומשמע ט א מיי' פי"א מהל'
אתי לאיחלופי בגיטא. שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו
א) [תוספתא פי"ג],
ב) [שבת קו: וש"נ],
גירושין הלכה יא:
אשה: אפי' כשהיא יושבת באפריון. ונושאין אותה מבית אביה לבית
מכאן לשבש מה שכתב בתיקוני גט מיאון לא רעינא ביה כו'
י ב ג מיי' שם הלכה ח
אלא כתבינן ליה כדמשמע הכא: קטנה שלא מיאנה ועמדה סמג עשין נ טוש"ע
ג) לעיל פט: קז: כתובות
בעלה לחופה ואמרה אי אפשי בו דאיכא למימר אי לא בעיא ליה
קא. [תוספתא פי"ג],
ונתקדשה קידושיה הן הן מיאוניה. והא דתניא לעיל ונישאת הוא אה"ע סימן קנה סעיף ג:
תיחות ותזיל אפי' הכי הוי מיאון: אפי' אורחים. דליכא בית דין ותו
ד) [תוספ' שם ע"ש],
יא ד ה מיי' שם הלכה טז
ה) כתובות קא., ו) [לעיל
דהני מישתק שתקי ולא קא מודעי:
הדין נתקדשה אלא לא חש לדקדק
❖
פט:],
טוש"ע שם סעיף י:
אתי לאיחלופי בגיטא תקינו הכי ביום
אצל חנוני. דליכא אלא חנוני ואיכא
כיון שאין יודע חילוק בין קידושין בין
א
נשואין: תא שמע דאמר רב יהודה
למימר משום דאטרחה הוא להביא
פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא
אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן
לו חפץ משלו: (ב) ל"ג והגדילה:
הגהות הב"ח
תנו רבנן אי זהו מיאון אמרה אי אפשי
א) ב
בתירה. ואכולהו קאי בין אקדושין
נתקדשה. לאחר בלא מיאון:
(א) גמ' אמר ר' יהודה
בפלוני בעלי אי אפשי בקידושין שקידשוני
בקידושין. שנתקדשה לאחר פליגי
בין אנישואין מכלל דרבנן פליגי עליה
אפי' שיגרה כצ"ל ותיבות
אמי ואחי יתר על כן אמר ר' יהודה אפילו
יוסי בר נמחק: (ב) רש"י
דלא הוי מיאון אבל בנישואין מודו
אפילו בנישואין:
ד"ה ל"ג והגדילה. נ"ב
יושבת באפריון והולכת מבית אביה לבית
כללו
של דבר אינה כאשתו לכל
או דלמא אפי' בנישואין שנישאת
טעמו דהא לקמן פליגי בה
בעלה ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי זהו
דבר. לאתויי בת ישראל
רב ושמואל עיין בסוף דף
לאחר בלא מיאון פליגי: הלכה כר'
קט: (ג) תוס' ד"ה מחמת
מיאון יתר על כן אמר רבי יהודה אפי' היו
יהודה. אתרוייהו איתמר: דהוה
לכהן לא תאכל בתרומה ובת כהן
וכו' אלא אקטנה שנישאת:
אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת
נסיבא מעיקרא. לראשון ואפילו
לישראל תאכל ולר' יהושע איפכא:
מחמת בני אדם שאינם מהוגנים
הכי נפקא במיאון קל: למיבדקינהו.
ומשקה עליהם ואמרה להם אי אפשי
לי זו היא עכבה שאין מן
אי הוו מיהדרין ממרדייהו: ועומדת
בפלוני בעלי הרי הוא מיאון יתר על כן אמר
האיש. פירוש והוי מיאון ותימה
מחיקו. אם בת כהן לישראל היא:
רבי (א) יוסי בר יהודה אפילו שיגרה בעלה
וטובלת. מפני תשמיש ששמשה
דאם כן תיפשוט הא דבעי לעיל אי
אצל חנוני להביא לו חפץ משלו ואמרה אי
ואוכלת לערב בתרומה: ר' יהושע
הלכה כר' יהודה בן בתירה בנישואין
אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה:
אומר זכאי במציאתה. דרבנן אפקרוה
דהכא משמע בשאינה רוצה להנשא
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת
גביה והפקר בית דין הפקר:
מחמת שאינן מהוגנין לה דהויא מיאון
וכו': אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה
ומיטמא לה. אם כהן הוא ואע"ג
כ"ש אם נשאת לו ומשנת רבי אלעזר
דנישואין דידה דרבנן הא אוקימנא
בן יעקב קב ונקי וי"ל דהכא לא
כרבי חנינא בן אנטיגנוס תנא קטנה שלא
בהאשהו) כיון דירית לה הויא לה כמת
איירי במיאון אלא
(ג) בקטנה
מיאנה ועמדה ונשאת משום רבי יהודה בן
מצוה: תבעוה לינשא. בעודה
שנישאת שלא לדעתה
קאי וקאמר
בתירה אמרו נישואיה הן הן מיאוניה איבעיא
תחתיו ונתעכבה מלינשא בשבילו
עלה ר"א בן יעקב דאי אמרה
להו נתקדשה מהו תא שמע קטנה שלא
כאילו היא אשתו וצריכה מיאון: נתן
מחמת בני אדם שאינן
מהוגנים הוי
מיאנה ועמדה ונתקדשה משום ר' יהודה בן
לה גט זו היא עכבה מן האיש. דכיון
שלא לדעתה מחמת
פלוני בעלי
בתירה אמרו קידושיה הן הן מיאוניה איבעיא
שלא מיאנה בו גליא דעתה דבשבילו
הוי לדעתה וצריכה מיאון והשתא
להו פליגי רבנן עליה דרבי יהודה בן בתירה
היתה מעכבת אצלו ואשתו היא ליאסר
לא שייך מידי לההיא דלעיל:
או לא אם תימצי לומר פליגי בקידושין או
אלמא
בקרובותיה ופסלה בגיטו מן הכהונה:
עכבה שאינה מן האיש. לא נתעכבה
אפי' בנישואין ואם תימצי לומר פליגי אפילו
בנישואין הלכה כמותו או אין
אצלו בשביל אישות: מתני' נתן
הלכה כמותו ואם תימצי לומר הלכה כמותו בנישואין או אפילו בקידושין
לה גט. ואפי' היא קטנה הרי היא
תא שמע אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה ב)הלכה
כשאר גרושות ואסורה בקרוביו:
מכלל דפליגי ואכתי תיבעי לך דהוה נסיבא מעיקרא או דלמא מיקדשא
מותרת לחזור לו. אף על גב דאם
ת"ש דכלתיה דאבדן אימרוד שדר רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו אמרי להו
לא החזירה ונישאת לאחר מתוך
נשי חזו גברייכו דקאתו אמרי להו ניהוו גברייכו דידכו אמר רבי אין לך
הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון
מיאון גדול מזה מאי לאו דהוה נסיבא לא דהוה מיקדשא קידושי והלכה
אפי' הכי כי החזירה ומיאנה בו אתי
ג
מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה
כרבי יהודה בן בתירה ואפי' בנישואין דקמא: רבי אלעזר אומר וכו': אמר
לגיטה ולא הוי בחזרה שניה
רב יהודה אמר שמואל חוזרני על כל צדדי חכמים ולא מצאתי אדם
כמחזיר גרושתו משניסת לאחר:
שהשוה מדותיו בקטנה כרבי אלעזר שעשאה רבי אלעזר כמטיילת עמו
זה
בחצר ועומדת מחיקו וטובלת ואוכלת בתרומה לערב ג) תניא רבי אליעזר
אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו
יורשה ואין מיטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון רבי יהושע אומר דבעלה
זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל
דבר אלא שיוצאה במיאון ד)אמר רבי נראין דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע שרבי אליעזר השוה מדותיו
בקטנה ורבי יהושע חלק מאי חלק אי אשתו היא תיבעי גט לרבי אליעזר נמי אי לאו אשתו היא מיאון נמי
לא תיבעי אלא בכדי תיפוק: ר"א בן יעקב אומר וכו': ה"ד עכבה שהיא מן האיש ועכבה שאינה מן האיש
א"ר יהודה אמר שמואל תבעוה לינשא ואמרה מחמת פלוני בעלי זו היא עכבה שהיא מן האיש מחמת
בני אדם שאינם מהוגנין לי זו היא עכבה שאינה מן האיש אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי
תרוייהו נתן לה גט זו היא עכבה שהיא מן האיש והוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן
הכהונה מיאנה בו זו היא עכבה שאינה מן האיש והוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן
הכהונה הא קתני לקמן הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן
לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה פרושי קמפרש: מתני' ה)ההממאנת
באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה
והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה מיאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה
מותרת לחזור לו מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת
לאחר ונתארמלה
או נתגרשה אסורה
לחזור לו
זה