קח:
בית
שמאי פרק שלשה
עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמא
אתי מיאון ומבטל גיטא ורמינהי הממאנת באיש כו'.
זה הכלל.
כלומר אפילו פעמים הרבה גירשה
והחזירה ומיאנה
יב א מיי' פי"א מהל'
א) [גירסת הרי"ף הממאנת
גירושין הלכה טז סמג
וכו' לאחר ומיאנה בו לאחר
מגופה דסיפא הוה מצי לאקשויי דמאי טעמא אמרינן
אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת
(י)
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
וגירשה לאחר ומיאנה בו כל
לחזור לו: לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה
קנה סעיף י: כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע
שיוצאה הימנו וכו'], ב) [ע'
בו: כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצתה משל
יג ב טוש"ע שם סימן
קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו כדתנן
תוס' כתובות עה: מ"ש
בשם ר"ח], ג) [פי' התורה
קעג סעיף יג:
בפ"ב דסוטה (דף יח: ושם) אלא ניחא
(ז) אחרון במיאון לא בטליה לגיטא
יד ג מיי' פי"א מהל'
נמשלה כמים ערוך ערך
זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו
גירושין הלכה טז סמג ליה לאקשויי רישא אסיפא:
דידיה. ובגמרא פרכינן רישא לסיפא:
כרת], ד) לעיל מב. צד.,
אזיל
גמ'
ומשבש ומייתי לה. אבל
תברא. קשיין אהדדי: ומאי
מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת
ה) רש"ל מ"ז, ו) [שהוציאוה
עשין שם טוש"ע שם סימן
(כ)
א)
רש"ש], ז) [צ"ל אחר ד"ה
קנה סעיף י:
שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא.
לא ניחא ליה למימר
באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה
❖
טו ד מיי' פ"ז מהלכות
בכסף], ח) רש"ל,
דאפי' ליכא גט לא יחזיר דלמא אזיל
דקמא לאישתרויי לה לקמא:
בו לאחר וגירשה זה הכלל כל שיוצאה
יבום הלכה יב סמג
(א)
דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו.
ומשבש לה (תחתיו) דהא כיון דליכא
עשין נא טוש"ע שם סימן
הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת
למיחש למידי לא גזרינן: אמר ר'
קעג סעיף טז:
דקמא: אזיל ומשבש לה. עד
תורה אור השלם
לחזור לו: גמ' אלמא אתי מיאון ומבטל
אלעזר תברא כו'. רבא הוא
דממאנת בבתרא ומהדר לה:
(ל)
1. מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ
גט ורמינהי הממאנת באיש ונשאת לאחר
הא שבשא ולא אשתבשא. שהרי
דמסיק הכי אע"ג דרב יהודה הוה
עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ:
❖
וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה
איכה ה ד
בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך
לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה
זה הכלל כל שיצתה הימנו בגט אסורה
היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר
שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא
לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אלמא
ח) [נאמרה] וכה"ג בפרק כירה (שבת
למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת
גליון הש"ס
מד. ושם) דאמר רב הונא מטה
במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא
לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה
גמ' כגון ששלשה בגיטין.
שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן
פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא
אף דבמתני' תני רק
אמר רב יהודה אמר שמואל ב) תברא מי
נתגרשה ב' פעמים י"ל
בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי
איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך
ששנה זו לא שנה זו אמר רבא ומאי
(ב)
דמתני' נקט לה אליבא
איתמר אמר רב יהודה כו' ולא
הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט
דרבי דתרי זימני הוי חזקה
קושיא ודלמא מיאון דידיה מבטל גט דידיה
קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא
אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי
ועולא נקט אליבא דרשב"ג
מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה ומאי
דג' זימני הוי חזקה כ"כ
לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה
על כרחה יצתה ממנו הילכך
❖
בתשובת ב"ח ח"ב סי' יג:
שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא דידיה
הדרה וממאנת בשני: הא מיאנה
אמרה:
כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא
איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזל
מותרת לחזור. לראשון: אלמא אתי
(ג)
משבש ומייתי לה מיאון דידיה נמי לא
כגדולה. וא"ת לר' אלעזר
מיאון דחבריה. ומגלה על קטנות
הגהות הב"ח
ומבטל גיטא מקמא: ששלשה בגיטין.
למה איצטריך למיתני מיאנה לאחר
ליבטל גיטא דידיה דאיידי דמכרת ברמיזותיו
(א) במשנה לאחר וגירשה
לאחר ומיאנה בו זה
וגירשה תרי זימני וי"ל דקמ"ל אע"ג
שהוציאה שלש פעמים בגט דמיחזיא
ו)
וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה הא כבר
הכלל כל כצ"ל וכן בסמוך
דגירשה תרי זימני לא חיישינן
כגדולה תו לא הדרא לחד מינייהו
שבשא ולא (ד) אישבשא אלא אי קשיא
בגמ': (ב) שם אמר רבא
לאיסור
כרת
(מ) למיחזי כגדולה:
דלא אתי מיאון דאחר לבטולי אבל
ומאי קושיא. נ"ב מדברי
דחבריה אדחבריה קשיא מיאנה בו והחזירה
תוס' ד"ה אמר ר' אלעזר
התרת לאיסור לאו לא כ"ש. פירש
קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה
נתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או
משמע דגירסתם הוא כאן
בקונט' איסור כרת דא"א שהמיאון
ומבטל גיטא ואי בעיא לאהדורה
רבה וק"ל: (ג) שם
נתגרשה אסורה לחזור לו טעמא דנתארמלה
מהדר לה: מאן תנא. דאמרן לעיל
מפקיע הקידושין והקשה ריב"ן דלא
דאיידי דמכרת: (ד) שם
או נתגרשה הא מיאנה מותרת לחזור לו
שבשא ולא אישתבשה:
מי ששנה זו לא שנה זו: בשעת
דמי איסור אשת איש למחזיר גרושתו
ז)
(ה) שם כך שאלו הרי
אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא
הסכנה. שנגזר שלא יעסקו בתורה:
דמיאון מפקיע הקידושין שאומרת אי
שהיתה: (ו) שם ואיכא
בכסף שתינו. על ידי שכירות
אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי
דידיה ורמינהי הממאנת באיש ונשאת
דאמרי אמר ר' יצחק בר
אשיאן אמר רב כשם וכו'
למדנו: את רבי ישמעאל בר' יוסי
אבל גט לא מפקיע ולאו קושיא היא
לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו זה הכלל כל
בקריצותיו ורמיזותיו
והתיר ל"ג. אלא אדרב פליג ואמר
דמהאי טעמא שמפקיע המיאון איסור
גזירה: (ז) רש"י ד"ה כל
שיצתה ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון
דאשת איש א"כ הויא כזונה אצלו
לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי
שיוצאה וכו' אע"פ שיצתה
מותרת לחזור לו אלמא לא אתי מיאון
משל אחריו במיאון לא:
ומותרת לחזור לו לאחר שגירשה
יהודה בן בתירא ותנאי דקאמר היינו
(ח) ד"ה את ר' ישמעאל
דחבריה ומבטל גיטא דידיה אמר רבי אלעזר
כדתנן פרק שני דסוטה (דף יח: ושם)
רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא
(ח)
וכו' היינו רב ור' ישמעאל
תברא מי ששנה זו לא שנה זו עולא אמר
הוא: לאיסור כרת. איסור אשת
וריב"ן פירש איסור כרת התרת
בר' יוסי דרב נמי:
(ט) ד"ה לאיסור וכו' כ"ש
$ כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולה
שמותרת בקרוביו והוא בקרובותיה
איש הפקעת ממנה בלא גט. אלמא
דגליא מילתא דקטנה:
מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב מאי
אין מעשה שלה כלום: לאיסור לאו.
אפי' למי שיצאה ממנו בגט דהיינו
(י) תוס' ד"ה אלמא וכו'
אגופא דסיפא: (כ) בא"ד
אשת אחיו ואחות אשתו ואין נראה
דמחזיר גרושתו לא כ"ש דגלי
דכתיב מימינו בכסף שתינו
עצינו במחיר
(ט)
ג) 1
רישא אסיפא הס"ד ואח"כ
דא"כ תיקשה למ"ד בסמוך כשם
דקטנה היא ולא הוה גיטה כלום:
יבאו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי
מ"ה מיאון דידיה נמי
אשת אחי האם. שנייה מדברי סופרים
שאסורה לו כך אסורה לאחיו אלמא
לא ליבטיל גיטא דידיה
שיצאה מראשון בגט ומשני
במיאון מהו
לאיסור כרת לא התרת: יש מיאון
אזיל ומשבש ומייתי לה:
גזירה משום אשת אחי האב שהיא
שתחזור לראשון שכרו אדם אחד בארבע
(ל) ד"ה אמר וכו' רבה
אחר מיתה באחיו או לא. דוקא הכא
ערוה: מהו שתמאן. בנישואין
הוא דמסיק וכו' יודע היה
מאות זוז ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין
הוא דמיבעיא ליה באיסור שנייה
הראשונים שלא תהא שנייה לו ותתייבם.
רבה: (מ) ד"ה כגון וכו'
ואסר את רבי יהודה בן בתירה בנציבין
א
לא חיישינן דמיחזי כגדולה.
דרבנן היא אבל באיסור ערוה
אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו
נ"ב פי' ואם נשאת תו
ואסר אמר רבי ישמעאל בר' יוסי לזו לא
דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא
מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו
לאחר יוצאה במיאון:
הוצרכנו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא
מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת:
פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר
ד)
היא
מיתה למישרי ערוה לייבומה: ומודה
כל שכן ברם כך שאלו הרי (ה) היתה אשת
רב. אע"ג דלא אתי מיאון דחבריה
אחי אמו שהיא שנייה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן השתא
ומבטל גיטא דידיה נהי דלדידיה לא
ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם (צרתה) יש מיאון לאחר מיתה
ה)
הדרה אבל לגבי אחיו נתבטל דלא
במקום מצוה או לא שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז ובאו ושאלו את
תיהוי גרושת אחיו. והא דקתני מתני'
רבי עקיבא בבית האסורין ב ואסר את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר
נתן לה גט אסורה בקרוביו היכא
אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו
דתו לא נפיק מאחרים במיאון דלא
פשיטא הוא ניהו דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אבל אחיו לא מהו דתימא
איבטל גיטא דקמא: פשיטא. דהא
ליגזר האי אטו האי קמ"ל ואיכא דאמרי אמר רב יצחק בר אשיאן כשם
תנן במתני' אתי מיאון ומבטל גיטא
(ו) ג
שאסורה לו כך אסורה לאחין והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם גזירה
ואפי' דידיה לא אסרנא אלא איידי
מתני'
דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה
אחיו אטו הוא:
ד המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם
אבל אחיו ליכא למימר הכי: מהו
ורבי
דתימא ניגזור אחיו אטו הוא.
דאי שריא ליה לאחיו אמרי הא חזינן דבטל גיטא ואתי איהו למינסב: מתני' מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין
הראשונים מפילים יבמה לפני
יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין
בשעת שגירשה
אחיו והויא ליה
גרושת אחיו:
ורבי