בית שמאי פרק שלשה עשר יבמות
קט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היא
גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. פי' בקונטרס
ורבי אלעזר אוסר.
מפרש טעמא בגמ': וכן המגרש היתומה.
טז א ב מיי' פ"ז מהל'
א) לעיל כח. מא.,
ב) כתובות עג:, ג) [לעיל
יבום הל' יג סמג
קטנה שהשיאוה אמה ואחיה והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה
היא גופה גזירה משום יתומה בחיי האב ואין נראה לר"י
כא: וש"נ], ד) [לעיל יא:],
עשין נא טוש"ע אה"ע
מותרת ליבם כדאמר דמיתה מפלת ובשעת מיתה היתה אשתו:
דהא רב אשי הוא דאמר להאי טעמא ולא רבא אלא יש לפרש היא
ה) [צ"ל יתומות קטנות
סימן קעג סעיף טז:
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה. בקטנותה $ וקבל אביה (א) גיטה
יז ג מיי' שם הלכה יד
גופה גזירה שמא יאמרו העולם ייבם גרושת אחיו לפי שהכל בקיאין
וכ"א במשנה שבמשניות],
ו) (צ"ל אלעזר), ז) לעיל יח.
טוש"ע שם סעיף יז:
בגירושין ואין הכל בקיאין בחזרה
כדאמר בפרק נערה שנתפתתה
יח ד מיי' פ"ז מהל' יבום
עט: נדה ח., ח) לעיל כט.,
ורבי אלעזר אוסר וכן המגרש את היתומה
כדאמר רבא לעיל ולאו דוקא קאמר
(כתובות מו:) (ב) ומקבל את גיטה הרי
א
ט) [לעיל ג.] ודף לט:,
הלכה טו סמג עשין נא
❖
גזירה לגזירה דלא שייך הכא אלא
היא כיתומה בחיי האב אע"פ שאביה
י) ס"א חזרה,
והחזירה מותרת ליבם ורבי אלעזר אוסר
טוש"ע שם סימן קעה
כלומר אינה אלא איסורא דרבנן:
חי הוא היא כיתומה לענין קידושין
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה
יט ה מיסי'עשיףםטט:וש"ע שם
ויתרחק מן המיאונים. פר"ח
דשוב אין לו כח לקבל קידושיה
בחיי האב והחזירה דברי הכל אסורה ליבם:
סעיף יא:
ב
תורה אור השלם
כ ו ז מיי' פ"י מהל'
כדאמר התם אם משהשיאה אין
בריש פירקין (לעיל קז:)
גמ' אמר עיפה מאי טעמא דרבי אלעזר
❖
1. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב
גירושין הל' טז:
לאביה רשות בה: והחזירה בקטנותה
בשם גאון דאין לקדש יתומה עד
א) הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא
בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
❖
אסורה ליבם. אם מת בקטנותה
שיביאו ראיה שהיא בוגרת כדי
תהלים לד טו
אמרו ליה רבנן לעיפה אי הכי חליצה נמי
ואפי' לרבנן דגירושיה גירושין גמורין
להתרחק מן המיאונים והא דתקינו
תוס' חד מקמאי
לא תיבעי וכי תימא הכי נמי והתניא משום
ואין חזרתה חזרה גמורה דקידושי
לה רבנן נישואין כדאמר לקמן (דף
תניא מודים [חכמים]
גליון הש"ס
רבי אלעזר אמרו חולצת אלא אמר עיפה
י) קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות
קיב:) צריך לומר לדברי הגאון
לר"א (ביבמה) [בקטנה]
רש"י ד"ה קטנה שהשיאה
שהשיאה אביה ונתגרשה
אב והיא אין לה יד והויא לה כגרושה
דהיינו דוקא היכא שיש לחוש שלא
ר' אלעזר לא ידענא מאי טעמא אמר אביי
וכו' וקבל אביה גיטה
שהיא יתומה בחיי האב
ועומדת: גמ' עיפה. שם חכם:
ינהגו בה מנהג הפקר ומיהו מהכא
היינו טעמא דרבי אלעזר מספקא ליה אי
וכו'. ע' קדושין מג ע"ב
והחזירה שאסורה ליבם
שעה אחת. באיסור גרושת אחיו
אין לו ראיה אלא שלא ילמדוה למאן:
ברש"י ד"ה היא ואביה
מפני שגירושיה גירושים
מיתה מפלת אי נשואין הראשונים מפילים
ובסנהדרין סט ע"א ברש"י
גמורים ואין חזרתה חזרה
אתיא
שהיא בכרת: אי מיתת בעל מפלת.
אי מיתה מפלת הא רמיא קמיה לייבום אי
ד"ה קנאה. וע' קידושין דף
גמורה לכאורה משמע
לייבום או כח נישואין הראשונים:
י ע"א תוד"ה ומקבל ושם
שמותרת לעלמא בלא
נשואין הראשונים מפילים הא עמדה עליו שעה אחת באיסור רבא אמר
❖
בקיאים בגירושין. הכל רואין שגרשה
מג ע"ב תוד"ה תנן התם:
חליצה מפני שהיא ערוה
לעולם פשיטא לרבי אלעזר דמיתה מפלת ומיהו הכל בקיאין בגירושין
מן התורה אלא
דגירושין קלא אית להו אבל חזרה
דבירושלמי
משמע
ואין הכל בקיאין בחזרה אדרבה חזרה כיון דיתבא תותיה אית ליה קלא
לית ליה קלא דזימנין דקא מהדר לה
שיתומה בחיי האב צריכה
הגהות הב"ח
באורתא ושכיב בצפרא דלא חזו
מי לא עסקינן דאהדרה באורתא ושכיב בצפרא רב אשי אמר היינו טעמא
חליצה וטעמא דמילתא
(א) רש"י ד"ה קטנה וכו'
אע"פ שהיא ערוה מן
אינשי בחזרתה ואמרי זה מייבם
דרבי אלעזר דגזר הני משום יתומה בחיי האב והחזירה הכי נמי מסתברא
וקבל אביה גיטה. נ"ב ומה
התורה אין הכל בקיאים
גרושת אחיו: מי לא עסקינן. מי
שקשה על זה דהרי כאן
מדקתני סיפא קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה
בחזרתה שאין חזרתה
ליכא לאוקומי נמי מתני' בהכי
פרש"י דהיינו בקיבל אביה
חזרה גמורה ולפיכך
דברי הכל שאסורה ליבם האי מאי למימרא פשיטא אלא לאו הא קמ"ל
ובמשנה האב זכאי פרש"י
צריכה חליצה: בעא מניה
דזימנין דהוי הכי: דגזר הנך. כל
היכא דניסת שוב אין להאב
רבא מרב נחמן צרתה מהו
טעמא דר' אלעזר דגזר הנך משום האי שמע מינה תניא כוותיה דרב אשי
מוחזרת גזר משום יתומה בחיי האב
זכות בה אף לקבל את
א"ל היא גופה גזירה ואנן
מודים חכמים לר' אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומה
ב)
גיטה עי' מהר"ם פאדווי:
דאמרי' במתני' דלאחר חזרתה הרי
ניקום ונגזור גזירה לגזירה
(ב) בא"ד ומשקיבל את
הלכך צרתה או חולצת או
בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה
היא כגרושה: פשיטא. דהואיל ואין
❖
גיטה הרי היא כיתומה:
מתיבמת אליבא דר"א הוא
חזרה גמורה בד"א שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל
לאביה רשות בה והיא קטנה אין
ג
דדייק וקמבעיא ליה הכי
דאילו לרבנן אם אינה
חזרתה חזרה והרי היא כגרושה אלא
גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה אי נמי החזירה כשהיא קטנה
יתומה בחיי האב אפי' היא
הגהות הגר"א
להכי תנייה במתני' לאשמועינן
וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתייבמת משום רבי אלעזר אמרו חולצת
מותרת ליבם. ואם היא
דטעמא דקמייתא משום הא: בד"א.
[א] במשנה הלזו. נמחק
יתומה בחיי האב כיון
ולא מתייבמת בעא מיניה רבא מרב נחמן צרתה מהו אמר ליה ג) היא גופה
(וכן ליתא במשניות
דהיא ערוה מן התורה
דחכמים מודים כשגירשה כשהיא
גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה והא תניא משום רבי אלעזר אמרו
ובירושלמי): [ב] שם וכן
פשיטא שצרתה [צרת]
קטנה וקבל אביה גיטה והחזירה
שתי חרשות. נמחק (דכולהי
ערוה היא ואינה מתיבמת
היא וצרתה חולצת ד) היא וצרתה סלקא דעתך אלא לאו או היא או צרתה
כשהיא קטנה דאין כח לא לאביה ולא
דינייהו קתני לקמן בפרק
אלא ודאי אליבא דר"א קא
חולצת לאו תרוצי קמתרצת תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או
חרש וכאן לא נחית להכי
מבעיא ליה וה"ר אלפס
לה לקדשה ומת כשהיא קטנה דלא
מתייבמת: מתני' שני אחין נשואין לשתי אחיות קטנות ומת בעלה של
משו"ה לא תני בסיפא ג"כ
שכתב א) לא ירדנו לסוף
בעלה משגדלה דתהוי ביאה משגדלה
❖
ד
ה)
פקחת וחרשת):
דעתו וכתב ב) והא זיקת ב'
קידושין: וגדלה אצלו. אמרי' סתם
אחת מהן [א] הלזו תצא משום אחות אשה [ב] וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת
יבמין דרבנן היא משום
גזרת ב' יבמות הבאות
ביאה ראשונה משגדלה קידושין הן:
בעלה של קטנה תצא הקטנה משום אחות אשה מת בעלה של גדולה רבי
מבית אחד ומ"ש התם
מוסף רש"י
משום ר' אלעזר אמרו כו'. ומדקתני
ו)אליעזר אומר ה מלמדין את הקטנה שתמאן בו רבן גמליאל אומר ז) אם מיאנה
דצרתה אינה מתיבמת
גזירה לגזירה. הא
לעיל ומודים חכמים לרבי אלעזר
אע"ג דאיהי גופה גזירה
מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה רבי
דאמרינן בכולי הש"ס אין
(גזרי') [ואנן ניקום ונגזור]
ביתומה בחיי האב אלמא איירי בה
גוזרין גזירה לגזירה, מהאי
גזירה לגזירה והכא צרתה
יהושע אומר ח) אי לו על אשתו אי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט
רבי אלעזר דטעמא דבאחרנייתא
קרא נפקא (ויקרא יח)
מותרת דלא גזרי' גזירה
ואשת אחיו בחליצה: גמ' ומי שרי והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם
ושמרתם את משמרתי, עשו
משום הא: צרתה. דמוחזרת גדולה
לגזירה. איכא למימר האי
משמרת, כלומר גזירה
דגזרי' גזירה לגזירה דגזר
בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים ידבק בשלשה דברים ו בחליצה
לר"א מהו: היא גופא גזירה. משום
למשמרתי לתורתי, ולא
ר"א משום יתומה בחיי
ובהבאת שלום ובהפרת נדרים ויתרחק משלשה דברים מן המיאון ומן
יתומה בחיי האב: גזירה לגזירה.
משמרת למשמרת, שלא
ז
האב קלישה ליה דהא
יעשו גזירה לגזירה (ביצה
כולה לרבנן לא גזרי'
צרתה אטו היא: היא חולצת. אם
הפקדונות ומן הערבונות מיאון דמצוה שאני: גופא תני בר קפרא לעולם ידבק
ב:). מת בעלה של
[ולכן] אפי' לר"א לא גזר
בא יבם להזקק לה חולצת ופוטרת
אדם בשלשה דברים בחליצה כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר הכונס
גדולה. ונמצאת זקוקה
בצרתה:
ט)
צרתה ולא מתייבמת אבל אם נזקק
ליבם, בעל הקטנה, ודוחה
את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב
זיקתה נישואי אחותה
לצרתה או חולצת או מתייבמת
בעיני להיות הולד ממזר בהבאת שלום דכתיב בקש שלום ורדפהו
הקטנה ואוסרתה עליו
א) נראה דצ"ל ורב אלפס
1
והיא נפטרת: מתני' תצא משום
שאין נישואי קטנה כלום,
שכתב גם ביתומה בחיי האב
ואמר לרבנן צרתה או חולצת או
אחות אשה. ופטורה מחליצה
ואם יגרשנה לקטנה בגט
שוב אין יכול לייבם את
מתייבמת לא ירדנו לסוף
ומייבום: מת בעלה של גדולה. ונפלה לפני בעל הקטנה זיקתה של גדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו דנישואיה מדרבנן ולא אלימא
הגדולה שאחות גרושתו
דעתו. כצ"ל ועי' בבעל המאור
לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו ומה יעשו: רבי אליעזר אומר מלמדין הקטנה שתמאן בו. ותעקור נישואיה ויהא מייבם את הגדולה:
היא (נדה ח.). מלמדין
ורמב"ן במלחמות בזה.
את הקטנה שתמאן בו.
ר"ג אומר. אין זיקתה אוסרת את זו דר"ג סובר אין זיקה כלומר לא אלימא זיקה כדפי' בפ' ר"ג (לעיל נא.) הלכך אם מיאנה מיאנה ותתייבם גדולה
ב) נראה דחסר כאן מי הוא
ומיאון עוקר נישואין
הכותב או דצ"ל ומה דיש
ואם לאו תמתין קטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נישואיה גמורין ותצא הלזו משום אחות אשה אבל מיחלץ לגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום
הראשונים ומותר לייבם
להקשות לכאורה וכו'.
אחות חלוצה: אי לו. אוי לו: מוציא את אשתו בגט. ואין מלמדין אותה למאן כדאמר בגמ' יתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבה
הגדולה (שם) שתמאן בו
תותיה דקסבר יש זיקה אלא תצא בגט וזו לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא בחליצה: גמ' ומי שרי. ללמד קטנה שתמאן:
בבעלה ותעקור קדושיה
למפרע ותעשה כל
ידבק אדם כו'. מפרש טעמא דכולהו לקמן: מן ערבון. שלא יהא ערב: כאבא שאול. פרק החולץ [לעיל לט:] הכונס יבמתו לשם נוי וכו':
בעילותיה כאילו הן של
וא"ר
זנות, דתנן (לעיל צו.)
נושאין על האנוסה ועל המפותה (ברכות כז.) שזיקתה של זו (הגדולה) חמורה לאסור הקטנה עליו, שלא היו נישואיה גמורים שמא תמאן, ולכך לא תוציא את זו משום אחות אשה (לעיל יח.). אם מיאנה מיאנה. ותתיבם
הגדולה, ואם לאו תמתין. גדולה, עד שתגדיל. קטנה, ויבעול ויהיו קידושין גמורין, ותצא הלזו. גדולה, משום אחות אשה (לעיל יח.).