קט:
בית
שמאי פרק שלשה
עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתיא
רדיפה רדיפה. אבל מדכתיב לעיל מי האיש החפץ חיים
וא"ר אבהו. במסכת קידושין: אתיא רדיפה רדיפה. תשלום שכר
כא א מיי' פי"ג מהל'
א) קדושין מ., ב) גיטין מו:
נדרים כב., ג) לעיל מז:
נדרים הלכה כה
וגו' לא מצי דייק דדלמא קאי אכולא פרשתא נצור לשונך
גדול להבאת שלום שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו
קדושין ע: נדה יג:, ד) ר"ל
סמג לאוין רמב טוש"ע י"ד
מרע סור מרע ועשה טוב וגו' דהיינו כל התורה כולה אי נמי
לעולם הבא כגמילות חסדים דכתיב בהו ימצא חיים צדקה בעולם
ולמדתם אתם ושמרתם
סימן רג סעיף ג:
הבא וכבוד בעולם הזה: כאילו בנה במה. בשעת איסור הבמות
כב ב מיי' פכ"ג מהל'
(ה) הכא כתיב צדקה חיים וכבוד דלא
הוה י) נפקא לן מההוא קרא
לעשותם, ה) [מיי' פ"כ מה'
סנהדרין הלכה ח
סנהדרין הלכה ח טוש"ע
בפ"ק דקידושין (דף מ.) דאדם אוכל
דחוטא הוא דכתיב (דברים כג) וכי
סמג לאוין רח טוש"ע ח"מ
ח"מ סי' י ס"ב],
ואמר רבי אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב
מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת
תחדל לנדור וגו' הא לא תחדל יהיה
א)
ו) סנהדרין ז., ז) [לעיל כד:
סי' ח סעיף ב:
הנודר
כג ג מיי' פ"ה מהלכות
כאילו
בך חטא: כאילו הקריב קרבן. שעבר
לו לעולם הבא:
וש"נ], ח) כתובות עג.,
הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם
1
ט) כצ"ל אלא שאין,
יבום הלכה כג:
בנה במה. י"מ דנפקא לן חדלה
עליו שתי עבירות אלא ילך אצל חכם
רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד:
כד ד מיי' פי"א מהל'
2
י) גירסת רש"ל כתיב הכא
חדלה כתיב הכא וכי תחדל לנדור
ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך:
ונפקא כו', כ) צ"ל ונעמי
בהפרת נדרים כרבי נתן דתניא רבי נתן
גירושין הלכה ו סמג
ב)
רות. יעב"ץ, ל) [וכן פרש"י
בבר מתא. לא יקבל פקדון מבן
וכתיב התם חדלו לכם מן האדם אשר
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו
❖
❖
א
בשיר השירים],
קנה סעיף כא:
עירו: דבייתיה כי בייתיה דמי.
נשמה באפו כי במה נחשב ואמר
כאילו הקריב עליה קרבן ויתרחק משלשה
בפ"ק דברכות (דף יד. ושם) אל תקרי
שרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור
דברים מן המיאונין דלמא גדלה ומיחרטא
ויתבענו: שלציון. שם מקום שמניחין
במה אלא במה וג"ש דחדלה דריש
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
בה מן הפקדונות בבר מתא דבייתיה כי
בפרק ד' נדרים (דף כב.) אמר שמואל
הלוה ותופסין הערב. לישנא אחרינא
(א) רש"י ד"ה שלציון וכו'
1. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב
בייתיה דמי מן הערבון בערבי שלציון דא"ר
הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע
שלציון קוראין שם הערבון על שם
שלוף דוץ הס"ד ואח"כ
בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
מ"ה שלוף דוץ שולף
תהלים לד טו
אמר ר' אבהו מאי קראה כתיב הכא
נוטריקון שלוף דוץ שולף עצמו
יצחק מאי דכתיב 3 רע ירוע כי ערב זר רעה
(א)
2. רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד
עצמו מן הלוה ותוקע ודץ
וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם
מן הלוה ותוקע עצמו על הערב:
אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי
עצמו: (ב) ד"ה אלא תורה
יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה
רעה
אחר
דוץ. לשון תיקוע כדאמר דצה שלפה
רשעים חדלו רוגז:
שאינו מקיים. נ"ב ס"א אין
וְכָבוֹד: משלי כא כא
שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה מקבלי
לו אלא תורה אינו
3. רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר
רעה תבא למקבלי גרים. אמר ר"י
(שבת דף נ:): רע ירוע. רעה אחר
גרים כר' חלבו דאמר ר' חלבו קשים גרים
עוסק בשום מצוה
ג)
וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ:
רעה: כי ערב זר. המערב זרים
דהיינו היכא שמשיאין אותן להתגייר
בעולם אלא בתורה
משלי יא טו
לישראל כספחת בעור ערבי שלציון דעבדי
או שמקבלין אותן מיד אבל אם הן
גרים בישראל והנכנס בערבון נמי
אינו מקבל עליה שכר
4. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל
שלוף דוץ תוקע עצמו לדבר הלכה דתניא
אלא שכר ת"ת ואין
משמע: ולתוקע עצמו. סיפא דקרא
יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם
מקיים אפילו תורה
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים
רבי יוסי אומר כל האומר אין לו תורה
שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק
ושונא תוקעים בוטח וכולה מפרש
וכו': (ג) ד"ה וגמר הלכה
וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר
לה: תוקע עצמו לדבר הלכה. שאומר
ויעקב שלא קבלו לתמנע שבאתה
אין לו תורה פשיטא אלא כל האומר אין
יודע הלכה אלא דומה
אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם
כצ"ל ותיבת שאין נמחק:
וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם
להתגייר והלכה והיתה פלגש לאליפז
הריני שונה ואיני מקיים ואקבל שכר
לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי
(ד) ד"ה מאי טעמא וכו'
לַעֲשֹׂתָם: דברים ה א
למוד: קשים גרים. שאין בקיאין
בן עשו ונפק מינה עמלק דצערינהו
5. (ז) הִנֵּה מִטָּתוֹ
תצא יבמתו בולא כלום:
פשיטא אלא דאפילו תורה אין לו מאי טעמא
(ה) תוס' ד"ה אתיא וכו'
לישראל כדאמרינן בהגדת חלק
בדקדוקי מצות ולמדין ישראל
שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים
אמר רב פפא אמר קרא ולמדתם ועשיתם
ד)4
אי נמי התם כתיב צדקה
סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל:
ממעשיהן: כספחת. לישנא דקרא
(סנהדרין צט:) וגם יהושע קבל רחב
וכו' דלא הוה כתיב הכא
כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה כל שאינו
(ח) כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב
❖
הזונה ונעמה ורות המואביה ובריש
נקט ונלוה הגר עליהם ונספחו על
כ)
ונפקא לן:
מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ
בעשיה אינו בלמידה ואיבעית אימא לעולם
בית יעקב (ישעיה יד): אין לו תורה.
פרק במה מדליקין (שבת לא.) שגייר
חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד
❖
כדאמריתו מעיקרא כל האומר אין לו אלא
בַּלֵּילוֹת:
אינו עוסק בתורה: אין לו תורה.
הלל אותו שאמר גיירני על מנת
שיר השירים ג ז-ח
תורה אין לו אלא תורה לא צריכא דקא מגמר
אין מקבל שכר למוד: אלא תורה. מוסף רש"י
שתשימני כ"ג ואותו דעל מנת שתלמדני
כאילו בנה במה. בשעת
ואין מקיים: אפילו תורה. אפי'
כל התורה כולה ואע"פ שלא היו
לאחריני ואזלי ועבדי מהו דתימא אית ליה
(ב)
תוס' חד מקמאי
איסור הבמות (גיטין מו:)
שכר לימוד אין לו: ואיבעית אימא.
מתאמצין להתגייר יודע היה הלל
אגרא לדידיה קמ"ל ואיבעית אימא תוקע
או: לעבודת כוכבים (נדרים
אתמר קטנה שלא מיאנה
בהן שסופם להיות גרים גמורים כמו
כדמעיקרא אין לו אלא תורה ודקאמרת
כב.). והמקיימו. ולא
והגדילה ועמדה ונשאת
עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה
שעשה לבסוף: מהו דתימא אית
נשאל עליו לחכם להתירו,
האי נמי פשיטא לא צריכא כו': אית
רב אמר אינה צריכה גט
וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית
כאילו הקריב קרבן.
ה)
ושמואל אמר צריכה גט
ליה אגרא. תימה דאמרי' בפרק
ליה אגרא. דעשיה: וגמר הלכה.
על הבמה וגמר עונו
משני אוקימנא כשבעל
ליה רבה ולא אזיל משאיל דאמר רבי שמואל
בתרא דיומא (דף פז.) כל המזכה את
יודע הלכה ט) (ג) שאין דומה לדין
שלם, לפי שעל ידי
אבל כשלא בעל אפי'
בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין
כן הוא מרגיל עצמו
ב
ו)
לרב צריכה גט משני
הרבים אין חטא בא על ידו ומפרש
הבא לפניו כל כך ומדמי מילתא
בנדרים (גיטין מו:). קשים
והוי יודע דבין לרב
עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו
טעמא התם שלא יאמרו הרב
למילתא ולא משאיל לרביה. והיינו
גרים לישראל. שאוחזין
בין לשמואל דאם לא
בגיהנם ותלמידו בגן עדן ועוד קשה
תוקע שסומך ונשען על ההלכה
וגיהנם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה
מעשיהם
הראשונים
בעל צריכה גט משניהם.
5
ולומדים ישראל מהם או
מראשון צריכה גט מרבנן
שהוא יודע: גבורים. דיינים:
לר"י הרי אחר דר"מ למד לפניו
מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה
סומכים עליהם באיסור
אע"ג דלא בעל כיון
שלשלמה. שהשלום שלו: מטתו.
ואפ"ה יצא לתרבות רעה ושמא היכא
והיתר (לעיל מז:) שאינם
מגבורי ישראל וגו' מפחד בלילות מפחד של
שהיא גדולה אינה יוצאה
זהירים במצות והרגילים
שהוא רע מתחלה קודם שמלמד
בית המקדש ששם לשכת הגזית:
במיאון ומשנה שלימה
גיהנם שדומה ללילה: ר"ג אומר אם מיאנה
אצלם נמשכים אצלם
שנינו עד מתי הבת ממאנת
מאי טעמא דרבן גמליאל. דאמר
אחרים התם לא שייך האי טעמא
ולומדים מן מעשיהם
וכו': בעא מיניה רבי אלעזר מרב מאי
עד שתביא ב' שערות
אבל היכא שהיה טוב מתחלה אז
כשתגדיל זו תצא (ד) זו בולא כלום:
❖
ותנן נמי כל מקום שיש
(קדושין ע:) המשך בעמוד
טעמא דר"ג משום דקסבר קידושי קטנה
גדלי בהדה ואע"ג דלא בעל.
ודאי אין חטא בא על ידו ואחר
חליצה אין מיאון וכ"ש
הבא.
מיתלא תלו וכי גדלה גדלי בהדה אע"ג
משני דצריכה גט דקדושי
מתחלתו היה רע כדאמר בחגיגה
דניקדשה השתא מ"מ משגדלה תפסי
ראשון אינם קדושין אלא
תוס' חד מקמאי
דלא בעל או דלמא משום דקסבר המקדש
(דף טו:) שכלי זמר לא פסק מתוך
קידושי מעיקרא ואיגלי מילתא למפרע
מדרבנן דלא סבירא לן
דזיקה דהך לא כלום הוא: או דלמא.
ביתו וגם ספרי צדוקים היו נושרים
ואנא דאמרי כרבנן וכרב
קדושי קטנה מתלה תלו
אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי
מחיקו: ששים גבורים סביב
כשלא בעל. ולדידי כי
וקיימי וכי גדלה גדלי
קידושין קמאי לא כלום נינהו ומשום
בעל אין אי לא בעל לא אמר ליה היינו
בעל ולא בעל כי הדדי
בהדה ואע"ג דלא בעלה
לה. פירש בקונטרס [הכא] ובסנהדרין
קידושין דבעילה דמשגדלה נפקא הך
נינהו דכל הבועל על דעת
הלכך היכא דלא בעל
טעמא דר"ג משום דקסבר המקדש אחות
(דף ז.) דאלשכת הגזית קאי וקשה
יבמה. ואע"ג דזיקה קודמת לקידושין
קדושין הראשונים הוא
אין בזה מחלוקת דרב
יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין
בועל ועי"ל דההיא דתניא
ושמואל מודו שצריכה
דה"ל למימר ע' או ע"א אלא י"ל
קסבר המקדש אחות יבמה נפטרה
לעיל וגדלה אצלו ומת או
גט מראשון ומשני לא
אי לא בעל לא אמר רב ששת אמינא ז) כי
דאששים ריבוא ישראל קאי ל):
יבמה דאתי קידושי ומבטלי לזיקה:
חולצת או מתייבמת משום
נחלקו רב ושמואל אלא
אחוזי חרב. משמע ליה מזויינין
ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא דתניא
ר"א אמרו חולצת ולא
כשבעל אי הוו קדושי
מיתלא תלי. כל ימי קטנות ספק
מתייבמת ס"ל לשמואל ד)
ראשון קדושי תורה או לא
המקדש את הקטנה קידושיה תלויין מאי
בדין כדדרשינן בסנהדרין
יבעול משתגדיל ותהיה אשתו ספק לא
ג
דכי גזר ר"א משום יתומה
אליבא דרב קידושי ראשון
יבעול ולא סמכה דעתה: דאמרה איהו
(דף לו.) מויחגור דוד חרבו שדנו
תלויין לאו כי גדלה גדלי בהדה ואע"ג דלא
בחיי האב ולא גזר גדולה
קדושי תורה הם אדם
אטו קטנה דלא מחלפה
יודע שאין קדושי קטנה
עדיף מינאי. ויוציאני בגט בעל כרחי:
לנבל בסנהדרין ואע"ג דבתורה כתיב
בעל אמר ליה רבין בריה דרב נחמן הא
אלא כי גזר ר"א גדולה
כלום וגמר ובעל לשם
ואנא עדיפנא מיניה. וכל זמן
חגור חרבך על ירך גבור (תהלים מה):
מילתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי
דעלמא אטו גדולה גזר
קידושין וקדושי תורה הם
וכי גדלה גדלי בהדה ואע"ג דלא
שארצה אצא במיאון על כרחו:
וס"ל לר"א גדלה אצלו
ואם בא אחר וקדשה אינה
בעל אין אי לא בעל לא דאמרה הוא עדיף
אע"ג דבעל אין חזרה
צריכה גט משני ושמואל
בעל. ואפי' סבירא לן מקדש
מאי
מינאי ואנא עדיפנא מיניה וסבר רב אי בעל
חזרתה גמורה דכל הבועל
ס"ל כל הבועל ע"ד
אחות יבמה לא נפטרה יבמה מ"מ
ע"ד קידושי' הראשונים
קידושי הראשונים הוא
אין אי לא בעל לא והא איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה
ח)
היכא שהקידושין היו באים ממילא
הוא בועל ואנא דאמרי
בועל וקדושי הראשונים
ונשאת רב אמר אינה צריכה
גט משני ושמואל אמר ד צריכה גט משני
כר"א ולפי הפי' הזה יש
אינם קדושי' של תורה
נפטרה יבמה מעצמה:
להעמיד הגירסא הכתובה
אלא מדרבנן וצריכה גט
הוא
מאי בספרים בפ' המדיר גבי
עדיף מינאי. פירוש שיכול
משניהם. ובודאי איכא
להוציאני בגט בעל כרחי ואנא עדיפא מיניה שאוכל למאן בו כל זמן שלא בעל והיינו דוקא מן התורה יכולה למאן
האי פלוגתא דר"א ורבנן
לאקשויי לשמואל מהא
והכי איתא התם בהא
דתניא המקדש את הקטנה
אבל מדרבנן אין יכולה משהביאה ב' שערות דתנן בפ' בא סימן (נדה נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות והיינו
פליגי דרבנן סברי אדם
קדושיה תלויין א) ואיכא
אפילו לא בעל דבבעל לא הוה פליג רבי יהודה עד שירבה השחור על הלבן כדאמר התם בגמרא דמודי רבי יהודה בבעל:
יודע שאין קידושי קטנה
לאקשויי לה מהא דתניא
קסבר
כלום וגמר ובעל לשם
לעיל אבל אם גירשה
קידושין ור"א סבר אין
כשהיא קטנה והחזירה
אדם יודע ומחקו מן הספרים דר"א סבר אין אדם יודע וגרסי הכי ור"א סבר אע"ג דאדם יודע גזרה
כשהיא גדולה או כשהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת חולצת או מתייבמת משום ר"א אמרו חולצת
ולא מתייבמת ולשמואל אמאי מתיבמת לרבנן האי אין חזרתה חזרה גמורה אלא אמר לך שמואל טעמא משום יתומה בחיי האב. ולפי מה שפירשתי א"צ למחוק מן הספרים דוודאי דר"א לא גזר גדולה אטו
קטנה דלא מחלפא אלא גדולה אטו גדולה גזר דמחלפי ומאי גדולה גדולה אצלו. וס"ל לר"א דכשגדלה
ב) דרבנן דמתני' משום דקדושי קטנה כי גדלה גדלו בהדה ואע"ג דלא בעל והני תנאי דמקשת לי מינייהו
אצלו אע"ג דבעל אין חזרתו חזרה גמורה דכל הבועל ע"ד קדושין הראשונים הוא בועל ושמואל
ס"ל כר"ג ופליגי רבנן עליה ג) ורב נמי ס"ל דלית ליה לר"ג האי סברה דגדלה בהדה אע"ג דלא בעל
א) נראה דצ"ל ועוד איכא לאקשויי עליה וכו'. ב) נראה דצ"ל טעמיה דר"ג דמתני' וכו'.
ג) נראה דצ"ל ורב ס"ל דר"ג נמי לית הך סברא וכו'. ד) הלשון משובש ונראה דצ"ל דס"ל לשמואל דלא גזר ר"א משום יתומה בחיי האב דלא גזר גדולה אטו קטנה וכו'.