בית שמאי פרק שלשה עשר יבמות
קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קסבר
מאי לאו דלא בעל. ראשון משגדלה וקאמר רב אינה צריכה גט משני
שמואל כל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל.
כה א מיי' פי"א מהלכות
א) כתובות עב:, ב) שם פו.,
ג) שם ג. גיטין לג. עג. ב"ב
גירושין הל' ו סמג
דחלו קידושין הראשונים כשגדלה: כשבעל. לפיכך אינה צריכה גט
וא"ת לשמואל דלית ליה דקדושין גדלי בהדה מ"ט דר"ג
מח: לעיל צ:, ד) נדה ח.
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
משני דבעילה שבעל הראשון משגדלה סתמא לשם קדושין נתכוון
ולעיל בריש פ"ב (דף יח.) משמע דשמואל אית ליה מילתא דר"ג דפריך
[לקמן קיא:], ה) לעיל קד:,
קנה סעיף כא:
דיודע היה שאין קידושי קטנה כלום: על תנאי. שאין עליה נדרים או
כו ב מיי' פ"ז מהל'
אמילתיה ואי אין זיקה תיבטל דהא אמר ר"ג כו' וי"ל דלשמואל צ"ל
ו) [צ"ל רבה כדמסיק לבסוף
תיובתא דרבה], ז) לקמן
אישות הלכה כג סמג
מומין: וכנסה סתם. ואח"כ נמצאו
דמיירי (ב) כדמפרש בהדיא שבועל
קיב:, ח) [צ"ל לרבה],
עשין מח טוש"ע שם סימן
עליה נדרים צריכה גט דביאה לשם
לשם קידושין ועוד אור"י דהתם כיון
מאי לאו דלא בעל
לא דבעל אי דבעל
ט) [לעיל ק:], י) [צ"ל והכא
א
לח סעיף לה:
כז ג מיי' פ"ה מהלכות
קידושין הואי דיודע היה שאין קידושין
דיבמתו ואשתו שתיהן לפניו אפילו
בקטנה], כ) [ועי' תוספות
מאי טעמא דשמואל קסבר כל הבועל על
❖
כתובות עג. ד"ה בההיא],
יבום הל' כג סמג
הראשונים כלום: ה"ג צריכא דאי
בסתמא בועל לשם קידושין כדי לדחות
דעת קדושין הראשונים הוא בועל והא
עשין נ טוש"ע שם סי'
איתמר בהא בהא קאמר רב משום
יבמתו ממנו דבאשתו ניחא ליה
קעא סעיף ב:
פליגי בה חדא זימנא דאיתמר א) קדשה על
כח ד מיי' שם הל' כד
דליכא תנאי. והכי איתא בכתובות פ'
מיבמתו ומיהו קשה דתיקשה לשמואל
הגהות הב"ח
תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט
טוש"ע שם סע"א:
המדיר (דף עג.): דאי איתמר בהא. גבי
מדרבנן דרבי אליעזר כשהחזירה
כט ה מיי' שם הל' כה
(א) גמ' צריכא (דאי איתמר
ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט רב
כשהיא קטנה וגדלה אצלו דמסתמא
קטנה שלא מיאנה בהא קאמר רב דאסיק
וכו' צריכא) תא"מ ונ"ב
טוש"ע שם סע"ד:
ל ו מיי' שם טוש"ע שם
אמר צריכה הימנו גט כיון דנסבה אחולי
גירסת רש"י דאי איתמר
בועל לשם קידושין דליכא למימר
אדעתי' לבעול לשם קידושין משגדלה
ב
בהא בהא קאמר רב
סע"ג:
אחליה לתנאיה ושמואל אמר אינה צריכה
דאיירי כשפירש שבועל לשם קידושין
משום דליכא תנאה אין פסול קידושין
לא ז מיי' שם הלכה כג
משום דליכא תנאה
❖
דא"כ היכי פריך מיניה בהמדיר
הראשונים משום תנאי אלא משום
הימנו גט כל הבועל על דעת קדושין
אבל בהא דאיכא תנאה
טוש"ע שם סע"ב:
אימא מודה לשמואל
קטנות ואדם יודע שאין קידושין
(כתובות דף עג: ושם) לרב אלא ע"כ
ח)
הראשונים הוא בועל צריכא (א) דאי איתמר
ואי איתמר בההיא
הראשונים כלום וחזר ובעל לשם
כשבועל סתם ולא מצי לאוקומי
בההיא קאמר שמואל
ההיא בההיא קאמר רב משום דאיכא תנאה
תוס' חד מקמאי
קידושין: אבל בההיא. דאיכא תנאי
כשפירש דא"כ היינו החזירה כשהיא
אבל בהא אימא מודה
וכיון דבעל אחליה לתנאיה אבל בהא
ליה לרב צריכא: (ב) תוס'
דאמר כר"א וההיא דקתני
אימא מודה לשמואל ואדעתא דתנאי
גדולה ואר"י דשמואל סבירא לי' כר"ש
ד"ה קסבר וכו' דמיירי
אימא מודה ליה לשמואל ואי איתמר בהא
קידושין תלויין אמר
בעיל כסבור שאין עליה נדרים וקיימא
בן יהודה (משום ר' ישמעאל) דאמר
❖
ר"ג כדמפרש:
לך שמואל רבנן היא
בהך קאמר שמואל אבל בהך אימא מודה
תנאי שביניהן: אבי כורסייא.
בהמדיר (ג"ז שם) אם בעלו לא
ואנא דאמרי' כר"ג וליכא
לתרוצי לשמואל דה"ק
ליה לרב צריכא ומי אמר רב כי בעל אין
באפריון וקס"ד כשאר חופות שעדיין
קנו אי נמי כר' ישמעאל דאמ' שמואלט)
קדושין תלויין עד שיבעול
מוסף רש"י
לא בעלה ואפ"ה לא הצריכוה גיטא
משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה
אי לא בעל לא והא ההיא עובדא דהוה
בפירוש לשם קידושין
כו': והא אפליגו בה חדא זימנא.
מבתרא. אלמא חלו קדושי קמאי:
שייך לעמוד קודם. קשים
לאחר שהגדילה דא"כ
בנרש ואיקדישה כשהיא קטנה וגדלה
גרים לישראל. שאין
קידושין קמאי לא מהני
מינסב נסבי. ונתקדשה בבעילה
תימה לר"י והא תרוייהו צריכי דאי
ואותביה אבי כורסייא ואתא אחרינא וחטפה
בקיאין במצות ומביאין
ולא מידי והאי קידושין
משגדלה: וקא אפקעינהו לקידושין
אתמר ההיא דאמר רב צריכה הימנו
פורענות, ועוד שמא
תלויין כדפרשי' ריש
מיניה ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב
מיניה. דכל דמקדש תולה בדעת
גט ה"א צריכה מספק דלא ידעינן
למדים ישראל ממעשיהן,
שמעתי' איפריק' ליה אבל
הוו התם ולא הצריכוה גיטא מבתרא אמר
מפי מורי הזקן, ויש
דברי ה"ר אלפס שכתב
חכמים הוא דהא כדת משה וישראל
אי בעל לשם קידושין אם לאו קמ"ל
אומר שכל ישראל ערבים
בזה לא מפרקי הוא
רב פפא בנרש מינסב נסיבי והדר מותבי
קאמרינן ורבנן אמרי דחוטף אשה
דאין צריכה גט משני דודאי ראשון
זה בזה, ולאו מילתא
(איפריקא ליה) ואין כאן
אבי כורסייא רב אשי אמר הוא עשה שלא
היא, שלא נתערבו בשביל
מבעלה לא ניהוי קידושין: תינח
בעל לשם קידושין ואי אתמר ההיא
ספק לא לרב ולא לשמואל
ב)
הגרים, דאמרינן במס'
כדפרישית והוא פי' נכון
דקדיש בכספא. איכא למימר
כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן ואפקעינהו
דקאמר שמואל צריכה גט משני ה"א
סוטה (לז:) נמצא לכל
וברור. והלכתא כרב הלכך
היינו מספק ומראשון נמי צריכה גט
דאפקעינהו לקידושין ושוו מעות מתנה
רבנן לקידושי מיניה אמר ליה רבינא לרב
אחד מישראל שש מאות
כשבעל אחר שגדלה אצלו
אלף ושלשת אלפים ותק"נ
קידושי ראשון קידושין
דהפקר ב"ד הפקר: קדיש בביאה.
מדאורייתא דשמא לשם קידושין בעל
אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה
ג)
בריתות, שכולן נתערבו זה
[מה"ת] וא"צ גט משני
מאי הפקר ב"ד איכא למימר: שויוה
ואר"י דהכי פריך והא איפליגו בה
בזה, אלמא לא נתערבו
מאי שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות אמר
וכשלא בעל לאחר שגדלה
לבעילתו בעילת זנות. והוא בדעתם
חדא זמנא ואמאי פליגי בשני מקומות
על הגרים (נדה יג:).
אצלו קידושי ראשון
רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר
ד)
הנה מטתו שלשלמה.
אינם קידושין מדאורייתא
תלה: כר' אליעזר. דמלמדין הקטנה
דבחד מהנך הוה מצי לאשמועי' ולימא
שכנו של מקום, ששים
אלא הן קידושין מדרבנן
וכן אמר רבי אלעזר הלכה כרבי אליעזר:
מתני'
שתי יתומות.
למאן:
הכי קדשה על תנאי ובעל רב אמר
גבורים. תלמידי חכמים,
הלכך צריכה גט משני
מתני' מי שהיה נשוי לשתי יתומות
נכריות: או חליצתה. לאחר שתגדיל:
צריכה גט מראשון ולא משני ושמואל
ג
וששים לאו דוקא, מלומדי
ומראשון נמי צריכה גט
מלחמה. מלחמתה של
דאינה יוצאה במיאון
קטנות ומת ביאתה או חליצתה של אחת
קטנה וחרשת. לא ידעינן בהי ניחא
אמר אין צריכה גט מראשון אלא משני
תורה (סנהדרין ז:). קטנה.
אחר שהביאה ב' שערות
ליה והי חשיבה אשתו טפי:
אי נמי ליתני באידך קטנה שהגדילה
מהם פוטרת צרתה וכן שתי חרשות קטנה
יתומה, שלא מיאנה.
וזהו דבר ברור: מסקנא
גמ' וחרשת בת חליצה היא. דקתני
ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה
בקטנותה, והגדילה. ובא
דשמעתת' דחרשת לאו בת
וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה
ד
עליה ואחר כך מיאנה
חליצה היא אפי' חרשת
מתניתין וכן שתי חרשות: כי היכי
גט משני אלא מראשון ושמואל אמר
פקחת וחרשת ביאת הפקחת פוטרת
אינה
ה
דמעיקרא דקדושי' אינם
(כתובות עג.)
דעל. לבעל הראשון שכנסה ברמיזה
צריכה גט משני ולא מראשון מה"ת
צריכה גט משני. דכי
אלא מדרבנן. הא דתנן
החרשת ואין ביאת החרשת פוטרת את
גדלה בא עליה לשם
הכי נמי נפיק מיבם ברמיזה: נשואין
אבל מדרבנן צריכה:
קטנה וחרשת אין ביאת
בההיא קאמר רב משום דאיכא
הפקחת גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת
קדושין דיודע הוא שאין
אחת מהן פוטרת צרתה
ו
שתי נכריות. פקחת לפקח וחרשת
קדושי קטנה כלום (שם).
ל"ש נפלה לו מאחיו פקח
הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה:
תנאי אחולי אחליה
לחרש: כונס. שאינה בת חליצה
צריכה גט משני. דכל
ול"ש נפלה לו מאחיו
גמ' וחרשת בת חליצה היא והתנן חרש
הבועל על דעת קדושין
לתנאיה. פי' משום דאין אדם עושה
חרש:
משום קרייה אלא כונסה ואם רצה
ה)
הראשונים בועל, ואע"ג
שנחלץ וחרשת שחלצה וחולצת מן הקטן
להוציאה אח"כ מוציאה בגט שכשם
בעילתו בעילת זנות אית לן למימר
דמודה שמואל שאסורה
שנכנסה ברמיזה כך תצא ברמיזה
דאחליה לתנאיה והיה בדעתו שיחולו
חליצתה פסולה אמר רב גידל אמר רב
לשני, דמשנה שלמה היא
(נדה נב.) דאין בת ממאנת
ולא צריכה חליצה: כונס ואין מוציאה
קידושי כסף מדלא הזכיר התנאי אבל
אביאה רבא אמר אפילו תימא אחליצה
ז
ו)
משהביאה שתי שערות, גט
לעולם. שאין גיטו מפקיע קידושי
בהא דליכא בעילת זנות שהרי יש
מיהא בעיה מיניה, דהא
כאן בחרשת מעיקרא כאן בפקחת ואח"כ
אחיו פקח שהזקיקוה לו ליבום:
שם קדושין דרבנן ועוד דליכא קדושין
דאמרי רבנן גדולה לא
חולץ נתחרשה חרשת מעיקרא כי היכי דעל הכי
ממאנת מדרבנן הוא, ורב
הראשונים דנימא שיחולו אימא
סבר דאורייתא היא, משום
נפק פקחת ואחר כך נתחרשה לא דמעכבא בה קרייה איתיביה אביי וחרשת
מודי ליה לשמואל ובקונטרס הגיה
דכי בעיל משתגדיל לשם
מעיקרא בת חליצה היא והתנן שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי
הכא צריכותא דכתובות ואין למחוק
ז)
קדושין בעיל (כתובות עג.).
נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל
עד כאן שייך לעמוד קודם.
גירסא זו דהא למ"ד בהמדיר (כתובות
ואפקעינהו
רבנן
דף עד.) קידשה ע"ת ובעל ד"ה צריכה
פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל
לקידושי מניה. ושוינהו
למעות דקידושין מתנה
הימנו גט ואפ"ה פליגי (שם דף
חרשת כונס ואינו מוציא לעולם מאי לאו בחרשת מעיקרא וקתני כונס אין
למפרע, דהפקר ב"ד
עג. ושם) י)בקטנה שלא מיאנה והגדילה
חולץ
הפקר (לעיל צ:). תינח
ועמדה ונשאת א"כ פשיטא ליה טפי
דקדיש בכספא כו'.
ראה רש"י ומוסף רש"י
במקדש ע"ת דצריכה גט מבקטנה שלא מיאנה דכוותיה מיתוקמא הך צריכותא דהכא וצריכותא דכתובות (ג"ז שם) אליבא דאביי :
כ)
לפיכך עשו לו שלא כהוגן ואפקעינהו לקידושי מיניה. מספקא לר"י אי טעמא דאפקעינהו משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש
לעיל שם. חרש שנחלץ.
חליצתו פסולה לפוטרה
או משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה מדלא הזכיר כאן כמו שהזכיר בכל מקום כל דמקדש אדעתא דרבנן
במקום אח כשר (לעיל
מקדש: וחרשת בת חליצה היא והתנן כו'. וא"ת תיקשי נמי מקטנה דתנן במתניתין דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה ואילו בפרק מצות
קד:). וחרשת שחלצה
כו' חליצתה פסולה.
חליצה (לעיל דף קד:) תנן קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה ומיהו בקונט' פי' דחליצתה לכשתגדיל פוטרת צרתה ועוד
היא עצמה אינה נפטרת
דאיכא לאוקמא מתני' דהכא כר' יוסי דאמר אשה בין גדולה בין קטנה ולפי הירושל' דגרסי' לעיל ואם לא חלצה חליצתה כשרה אתי שפיר טפי:
בחליצתה ואין לה תקנה
אלא ביבום ואם רצה
מאי
להוציא יוציא בגט (שם).
כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון (לקמן קיב:).