בית שמאי פרק שלשה
עשר יבמות
קיא.
מסורת הש"ס
תוס' חד מקמאי
תיתיב גביה ממה נפשך.
תיתיב גביה ממה נפשך דהא אחרונה לא פסלה לה עליה דאם
פירש בקונטרס ואי קשיא מתני' הבא
א) [לעיל נ: נא:], ב) ס"א,
מסקנא דשמעת' חרשת
❖
ג) ס"א וכי תימא,
קנויה ומשויירת קטנה
שתיהן קנויות אין האחרונה פוסלת הראשונה דאין אחר ביאה כלום
על הקטנה ואחר כך בא על החרשת פסל את הקטנה
קנויה ואינה קנויה והא
ואמאי לא אמר תיתיב גביה הקטנה ממה נפשך אי קנויה היא קנויה
ואם זו ב)(קנויה) וזו אינה קנויה אינן צרות זו לזו אלא חדא קנויה
דתנן חרשת וקטנה בא יבם
היא ואי לא נכרית בעלמא
היא ותירץ דגזרינן דלמא בעיל חרשת
ומשויירת וחדא ספק. ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת
על הקטנה וחזר ובא על
הגהות הב"ח
החרשת או שבא אחיו על
ברישא כדלקמן בבריית' וקשה דקתני
וקטנה ספק משום הכי תצא החרשת
(א) גמ' רב חסדא אליבא
החרשת פוסל את הקטנה
תיתיב גביה ממה נפשך אי קנויה היא הא
בברייתא ואם בא על החרשת נותן לה
דרב דתניא שני וכו' שתי בגט דלמא קטנה קנויה היא לגמרי
בדין הוא דלא פסל הקטנה
גט והותרה ואמאי לא גזרינן בא על
אחיות (יתומות) תז"מ ונ"ב ועדיפא מחרשת ופסלה לה חליצתה
קנויה היא ואי לאו קנויה היא הא נכרית
ממ"נ אי קטנה קנויה היא
ס"א אין זה: (ב) רש"י
אין ביאת האח ביאה כלום
עליה: הא קנויה היא. ותו ליכא זיקה
החרשת אטו מת בעלה של קטנה ובא
בעלמא היא וכי תימא קטנה אמאי תמתין
ד"ה הא קנויה וכו' זיקא
ואי לאו קנויה היא נכרית
(ב) אבתרייתא: נכרית בעלמא
עליה דלא משתריא בגט אלא בחליצה
אבתרה הס"ד:
עד שתגדיל ותחלוץ תיתיב גביה אי קנויה
בעלמא קא נסיב. אלא
היא. ולא פסלה לה חליצת קטנה:
דביאה פסולה לא פטרה כי היכי
להכי פסל את הקטנה
היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נוכריתא
שהיא ראשונה דלמא קדים
(וליטעמיך) קטנה אמאי תמתין
דגזרינן במתני' ושמא כיון שלא היה
ג)
בעלמא היא אם כן חרשת במה תיפוק אמר
ובעל חרשת ברישא: תניא
ותחלוץ. ישאנה מתחלה ותשב אצלו
תקנתא לחרשת לא רצו לאוסרה
ב' אחים נשואים ב' אחיות
רב ששת הכי נמי מיסתברא כדקא מתרץ
ממה נפשך: חרשת במאי תיפוק.
איסור עולם:
קטנה וחרשת מת בעלה
הויא
דקטנה חרשת יוצא' בגט
רב חסדא אליבא דרב (א) דתניא שני אחין
לה ביאה פסולה ולא פטרה.
הא לאו בת חליצה היא ורב תקנתא
וקטנה תמתין עד שתגדיל
נשואין שתי אחיות יתומות קטנה וחרשת
לתרוייהו קתני. ואי קשיא מתניתין
וא"ת התינח לעיל פרק ר"ג
ותחלוץ מת בעלה של
חרשת קטנה יוצאה בגט
דקתני בא על הקטנה וחזר ובא על
(דף נ:) דביאה פסולה לא פטרה
מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט
וחרשת אסורה לעולם ואם
החרשת פסל את הקטנה אמאי פסלה
דגזרינן ביאה אחר הגט אטו ביאה
וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מת
בא על חרשת נותן לה גט
הואיל ונסבה ברישא תיפוק חרשת
אחר חליצה אבל הכא מאי חששא
והותרה אלמא חרשת
בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת
קנויה ומשויירת וקטנה
בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך
איכא וי"ל דהכא נמי אי פטרה אמרי
אסורה לעולם ואם בא על החרשת נותן
קנויה ואינה קנויה א) וה"ל
כדאמרן ואיכא תקנתא לתרוייהו
דביאת חרשת ביאה כשירה היא
ביאת קטנה ביאה פסולה
לה גט והותרה אי אמרת בשלמא חרשת
תריץ מתניתין משום גזירה דלמא
ואע"פ שהיא אחר ביאת הקטנה
ולא (פנויה) [פטרה]:
קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה
אתי למיבעל חרשת ברישא והכי נמי
ואתי לאיחלופי בגדולה שאחר שבא
א) נראה דצ"ל דאי אמרת
משום הכי דכי בא על החרשת נותן לה גט
מתרץ לה בברייתא לקמן: כדקא
על הגדולה יחזור ויבא על אחותה:
חרשת קנויה ואינה קנויה וכו'
לאחר הו"ל ביאה דחרשת ביאה
מתרץ כו'. חרשת קנויה ומשויירת
והותרה דאמרת ממה נפשך אי קטנה קנויה
פסולה ולא פטרה.
קטנה קנויה ואינה קנויה: מת בעלה
היא הא נפקא משום אחות אשה אי לאו
קנויה שפיר מיבם אלא אי
של קטנה חרשת יוצאה בגט. דזיקת
אמרת חרשת קנויה ואינה קנויה קטנה קנויה ומשויירת כי בא על חרשת
קטנה אוסרתה עליו דחרשת קנויה
אמאי נותן גט והותרה הויא ליה ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה הא מני
ומשויירת וקטנה שמא קנויה לגמרי
א)רבי נחמיה היא דאמר ביאה פסולה פוטרת מחליצה אי רבי נחמיה אימא
והויא לה חרשת אחות זקוקתו: קטנה
סיפא מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנה וחרשת ומת בא יבם על הקטנה וחזר
תצא בגט. דזיקת חרשת אחותה
ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת נאסרו שתיהן עליו כיצד תקנתן
אוסרתה שמא קטנה אינה קנויה כלל
חרשת יוצאת בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ אי אמרת בשלמא
והויא כמפותה וחרשת קנויה ומשויירת
והויא לה אשתו אחות זקוקתו:
חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה ורבנן היא משום הכי
וחרשת אסורה לעולם. לכונסה אי
תמתין עד שתגדיל ותחלוץ דדלמא קדים ובעיל חרשת ברישא והויא ליה
אפשר שמא קטנה קנויה היא וזו
ביאה דקטנה ביאה פסולה אלא אי אמרת רבי נחמיה הא אמר ביאה
אחות גרושתו ואין זקוקה לו ואפילו
פסולה פטרה אלא שמע מינה רבנן היא ש"מ אמר רב אשי מרישא נמי
מתה קטנה אחר כך ופקע איסור
שמע מינה דרבנן היא דקתני אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה ולא
אחות אשה אסורה משום אשת אח
קתני אם בא על הקטנה נותן לה גט והותרה אי משום הא לא איריא חרשת
הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו
דלית לה תקנתא דהיתירא קתני תקנתא דאיסורא קטנה דאית לה תקנתא
ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה
דהיתירא לא תני תקנתא דאיסורא: מתני' מי שהיה נשוי לשתי יתומו' קטנות
היא: ואם עבר ובא על החרשת.
אחר שגירש הקטנה נותן לה גט
ומת ובא יבם על הראשונה וחזר ובא על השניה או שבא אחיו על השניה
והותרה לשוק ממה נפשך אי קטנה
לא
קנויה הואי נפקא לה הך מרישא
משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנויה היא שפיר ייבם: אמאי נותן לה גט והותרה. הא איכא למימר דלמא
חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו וזקוקה לו וקטנה לא דחיא לה דקנויה ומשויירת היא וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת
היא וביאה פסולה לא פטרה מייבום וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו וחרשת לאו בת חליצה היא: ר' נחמיה. בפרק ר"ג (לעיל דף נ:):
יתומות. משום קטנה נקט: נאסרו שתיהן עליו. אע"ג דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך אי קטנה
קנויה ליכא מידי בתר ביאתה ואי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא אפ"ה אסורה כדמפרש לקמן משום גזירה דלמא אתי למיעבד
איפכא ובעיל חרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנויה היא כולה ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה: חרשת יוציא בגט.
ושריא ממה נפשך אי קטנה קנויה היא מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה ואי לאו קנויה היא פטורה בביאה דידה: קטנה תמתין כו'.
כדמפרש טעמא: אי אמרת בשלמא. רישא גבי אחיות דקתני אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה משום דחרשת קנויה ומשויירת
וקטנה קנויה ואינה קנויה וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא אי משום אחות אשה אי משום יבומה שהיה בהיתר שאחותה לא
היתה קנויה אבל אי הוה אמרינן איפכא קטנה קנויה היא ומשויירת וחרשת ספק תו לא מיפטרא חרשת בגט דלמא קנויה היא ולא
נפקא משום אחות אשה שקנין אחותה הקטנה משויירת ובביאתה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא שהרי אחות אשתו היא ומתני'
רבנן היא. ומש"ה קתני סיפא גבי נכרית קטנה בעיא חליצה ואע"ג דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי וגיטה גט גמור משום גזירה דלמא
קדים ובעיל חרשת ברישא ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט וקטנה שהיא אחרונה לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא
קמיה דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת ובביאה דידה נמי לא מיפטרא דביאה פסולה היא דקם עליה באיסור שני בתים: אלא
אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת. וחרשת ספק ומרישא דקתני באחיות אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה שמעינן דביאה
פסולה פוטרת סיפא בנכרית אמאי קטנה בעיא חליצה בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה ופסלה לה
עילויה אלא בגיטא תיסגי לה דביאת עצמה פוטרתה דביאה כשרה היא ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא
למימר קנויה לגמרי הא א"ר נחמיה ביאה פסולה פטרה: מרישא נמי. גבי אחיות: ש"מ דרבנן היא. דקתני גבי מת בעלה של חרשת
אם בא על החרשת נותן לה גט וגבי מת בעלה של קטנה דקתני קטנה תמתין ולא קתני אם
בא על הקטנה נותן לה גט והותרה
אלמא רבנן היא ומש"ה לא נפקא בגט דביאתה פסולה דחרשת קנויה במקצת
וזו אסורה משום
אחות אשה ומייבום
לא מדחיא דלמא
לעולם: מתני'
לה תקנתא
דהיתירא. דקתני
קטנה קנויה כולה וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה: דלית
בה וחרשת אסורה
לא