קיא:
בית שמאי פרק
שלשה עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאחר
שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה. ואם תאמר מה
לא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי
לג א מיי' פ"ה מהל'
א) [במשנה שבמשניות
יבום הל' כו סמג
איתא לא פסל ועי' בפי'
הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה ויש
היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
הרב מברטנורה וכ"ה גי'
לומר שהוא מתבייש בבית דין לחלוץ לה שתרוק בפניו:
אצלו שלא ח)היתה קנויה לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו
הירושלמי], ב) נדה ח.,
קעא סעיף ה:
לאחר
מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה. ולא אמרינן
לד ב טוש"ע שם סעיף ו:
אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה
ג) [לעיל קי.], ד) [לעיל סא:
לה ג מיי' שם הל' כז
ושם נסמן], ה) [עי' תוס'
באיסור שני בתים: פסל את הקטנה.
כופין שנתן אצבע בין
טוש"ע שם סעיף ז:
לעיל ב. ד"ה ואחות שגרסו
לא פסל את הראשונה וכן ב' חרשות
שיניה שלא היפר לה שהרי אין יכול
משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת
א
ב
לו ד מיי' שם הל' כח
רבה], ו) לעיל ל. וש"נ,
להפר עד שיבעול ואי סבירא ליה
ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה
ז) [תוספ' כתובות פ"א
קטנה וחרשת בא יבם על הקטנה וחזר
טוש"ע שם סעיף ח:
ג
לז ה מיי' שם הלכה כט
ע"ש], ח) צ"ל היו קנויות
דמצי מיפר דפלוגתא היא בנדרים
נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה
ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת
יעב"ץ, ט) [לעיל קט.],
טוש"ע שם סעי' ט:
היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי
בפ' נערה (דף עד.) ומייתי לה בפ'
לח ו ז מיי' שם הל' ל
י) [לקמן קיב.], כ) [לקמן
פסל את הקטנה בא יבם על החרשת
א)
ד
קיד.], ל) [צ"ל ואע"פ שלא
לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא:
ארבעה אחין (לעיל ד' כט:) סבירא
טוש"ע שם סעי' י:
וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על
לט ח מיי' שם פ"א הל'
נכנסה לחופה ר"מ ס"ל כו'.
פסל את החרשת. שמא קטנה קנויה
ליה כמ"ד בכתובות (דף נט:) היא
❖
טז [והל' יח] סמג
מהרש"א],
הקטנה פסל את החרשת פקחת וחרשת
כולה וקנין החרשת משויירת: רבי
נתנה אצבע בין שיניה ולהכי מבקשים
עשין נא טוש"ע שם סי'
בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת
קרי
ה
ולא כופין: כאן להקים לאחיו
קסז סעיף ה:
אלעזר ה"ג במתני'. ובקמייתאט) רבי
מ ט מיי' שם פ"ב הל' ה
או שבא אחיו על החרשת לא פסל את
שם בישראל והאי לאו בר הכי
גליון הש"ס
אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה
סמג שם טוש"ע שם
הפקחת בא יבם על החרשת וחזר ובא על
הוא. ואע"פ שיבא לכלל הקמת שם
(דף ח.): מלמדין את הקטנה שתמאן בו.
מתני' תגדלנו. עי' לעיל כ
סעיף ו:
מא י מיי' שם הל' טו
ע"א תוד"ה יבא עשה ודף
ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:
לא מהניא כיון שלא היה לו שעת
הפקחת או שבא אחיו על הפקחת פסל
❖
סמג שם טוש"ע שם
לה ע"ב תוס' ד"ה תיגלי:
גמ' וכן א"ר אלעזר. בן פדת דאמורא
הכושר כי היכי דפסלינן בהערל
את החרשת גדולה וקטנה בא יבם על
סי' קסה סעיף ב:
ו
מב כ מיי' פי"א מהל'
(לעיל דף עט:) סריס חמה שלא היה
הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א
הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו
אישות הל' טו סמג
בן שמוע: וצריכא. לשמואל ור'
לו שעת הכושר אע"פ (לעיל פ.) שבמינו
הגהות הב"ח
על הקטנה לא פסל את הגדולה בא יבם
לאוין מח טוש"ע שם סי'
מתרפאים באלכסנדריא של מצרים
אלעזר בן פדת למימר בקמייתא
❖
(א) גמ' קורא בה בשעת
סח סעיף י:
על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא
ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס
הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה
נפילה: (ב) רש"י ד"ה
אחיו על הגדולה פסל את הקטנה ר' אלעזר
לאחר ל' יום אמרה לא
ב)
חמה שאין רפואתו ברורה לבוא כמו
כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את
אומר מלמדין הקטנה שתמאן בו: גמ'
נבעלתי והוא אומר
תורה אור השלם
הקטנה למאן: דאי איתמר בקמייתא.
קטן שיגיע לכלל גדלות:
ז
בעלתיך הוא נאמן:
יבמה
יבא עליה כל דהו. מדלא
(ג) תוס' ד"ה לא אע"פ
גבי אחיות (לעיל דף קט.) משום
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
1. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
שנכנסה כצ"ל ותיבת שלא
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
כתיב אחי המת יבא עליה:
דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך
אלעזר וכן אמר רבי אלעזר הלכה כרבי
❖
נמחק:
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
אמר
קרא כי ישבו אחים יחדו.
מלמדין את הקטנה אשתו למאן
אלעזר וצריכא דאי איתמר בהא קמייתא
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
ותתייבם יבמתו: אבל בהא דאיקיים
וממעטינן מיניה לעיל בפ"ב
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר
ג)
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
מצות ייבום. בשתיהן אימא לא אמר
(דף יז: ושם) אשת אחיו שלא היה
מוסף רש"י
דברים כה ז
משום דלא קיים מצות ייבום אבל בהא
בעולמו מכלל שאם היה בעולמו
שמואל הלכה כרבי אלעזר אלא יוציא
2. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
יגדלו זה עם זה.
דאיקיים מצות ייבום אימא תרוייהו לפקו
ולא חיישינן שמא תמצא
שתיהן בגט: ואי אשמעינן בהא משום
אפילו יום אחד מייבם אבל ליכא
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
איילונית או הוא סריס
בגט ואי אשמעינן בהא משום דגדולה רמיא
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
דגדולה רמיא קמיה. לייבומי משום
למימר דמיחדו דריש דאם כן אפי'
ונמצא פוגע באשת אחיו
קמיה אבל אידך לא צריכא: מתני' יבם
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
סריס נמי לייבם מהאי טעמא דהא
הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי
שלא במקום מצוה, דבעי
ח
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
להקים לאחיו שם והאי
שתתייבם גדולה: אבל אידך. בההיא
יחדו איתנהו:
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה
❖
טענת בתולים כל שלשים יום.
לאו בר הכי הוא, אלא
דברים כה ה
דאחיות דגדולה אחות אשתו היא נימא
בא על יבמה גדולה $ תגדלנו היבמה
אמרינן זיל בתר רוב קטנים
ט
אפי' ראינו שנסתרה כבר
לא רמיא קמיה ולא ילמדו קטנה למאן
בעלמא דאינם סריסים
שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי
(חולין יא.). קטן וקטנה
רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר
בשביל ייבומיה של גדולה צריכא:
תוס' חד מקמאי
כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום
לא חולצין. או קטן או
מתני'
יגדלו זה עם זה. ואם בא
לאלתר לאו דוקא דאי אפשר לטעון
מתני' יבם קטן שבא על
קטנה (לעיל סא:).
מבקשין הימנו שיחלוץ לה ובזמן שהוא
עד שימצא בית דין:
לגרשה אינו יכול עד שיגדיל דגט קטן
יבמה קטנה יגדלו זה עם
מכאן שייך לעמוד הבא.
לא נסתרה אפי' אחר כמה שנים.
מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין
שלש נשים יוצאות.
זה. פי' יבם קטן בן ט'
אינו גט: היבמה שאמרה בתוך
בעל כרחו של בעל (נדרים
שנים ויום א' שבא על
אותו שיחלוץ לה הנודרת הנאה מיבמה
שלשים יום. שכנסה היבם: לא נבעלתי
כלומר שאין אנו יודעין
י
. האומרת טמאה אני
יבמה שלא הביאה ב'
צ:)
לו. ליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה
שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה
לך. בא עלי אדם אחד
בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר
ל)
(ג)
שערות ולא רצה לקיימה
וטימאני לך, ובאונס קאמר,
ולבא עליה אחר שהגדיל
ור"מ סבירא ליה דלא מוקי איניש
כדמפרש בגמ' י) והוא אומר בעלתיך
מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה
באשת כהן דבאונס נמי
כיון דביאת בן ט' כמאמר
אנפשיה שלא יסתר ויבעול בעילת
ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא
אסורה לו, ולהכי נוטלת
ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין
שויוה רבנן וצריכה גט
כתובתה דלא פשעה,
מצוה אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין
נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש
הימנו שיחלוץ לה: גמ' לימא מתניתין
וחליצה אין להם לחלוץ
דאי באשת ישראל אינה
עד שיהיו שניהם גדולים
אנפשיה מלבעול: לאחר ל' יום .
בודאי שלא נסתרה ובהא לא פליג
(ב)
יוצאה, דאנוסה מותרת לו,
דאיש כתיב בפרשה
דלא כרבי מאיר דתניא ד) קטן וקטנה לא
רבי מאיר:
הוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה
כדנפקא לן מוהיא לא
ומקשינן אשה לאיש אבל
היא חולצין ולא מתייבמין דברי רבי מאיר אפילו
נתפשה, דאי ברצון קמיירי
בודאי אם רצה לקיימה
מלבעול ומיהו איהי לא משתריא
אפילו לישראל אסורה
ולבא עליה אחר שהגדיל
תימא רבי מאיר כי אמר ר' מאיר גדולה לקטן וקטנה לגדול דחד מינייהו
דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא
ואין לה כתובה דהא
אם היה גדול קנאה להיות
ביאה דאיסורא הוא אבל קטן הבא על הקטנה דתרוייהו כי הדדי נינהו לא
חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא
פשעה, ובגמרא מפרש
כאשתו לכל דבר וא"צ
לה הכי (שם). השמים
שתהיה גדולה אלא אם
דהא בעל: בחיי בעלה. ולא נתכוונה
אמר והא קתני בא על יבמה גדולה תגדלנו אמר רבי חנינא חוזאה בא שאני
ביני לבינך. שאינו מזריע,
יודעת לשמור גיטה אע"פ
לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת
והא תגדלנו קאמר דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא אלא מחוורתא מתניתין
דדבר זה אינו גלוי לבריות
שאינה יודעת לשמור את
בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם
אלא לשמים (שם). יעשו
עצמה מקבלת גיטה אע"פ
דלא כרבי מאיר קרי כאן 1להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא אמר אביי
זה: גמ' לא חולצין ולא מייבמין.
דרך בקשה. יבקשו הימנו
שהיא קטנה:
אמר קרא יבמה יבא עליה כל דהו רבא אמר בלאו הכי נמי לא מצית אמרת
שיפטרנה בגט כראוי ואין
ה)
קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא
מכריחין אותו (שם).
מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעתא שריא והא אמר רב
תמצא איילונית ואינם בני ייבום נמצאו
הדרן עלך בית שמאי
יהודה אמר רב ו)כל יבמה שאין אני קורא (א) בשעת נפילה יבמה יבא עליה
פוגעין בערוה: ביאה דאיסורא.
הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה ואימא הכי נמי אמר קרא כי ישבו
קטן בגדולה דגדולה בת עונשין היא
2
ושמא הקטן ימצא סריס והרי נבעלה
אחים יחדו אפילו בן יום אחד: יבמה שאמרה בתוך שלשים יום וכו': מאן
לאסור לה שלא במקום מצוה וכן
תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה אמר רבי יוחנן רבי מאיר
גדול בקטנה אם תמצא איילונית נמצא
היא דתניא טענת בתולים כל שלשים יום דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר
ז)
שפגע גדול בערוה אבל קטן וקטנה
כ נסתרה לאלתר לא נסתרה אף לאחר כמה שנים רבה אמר אפי' תימא ר'
אפילו אינן בני ייבום כגון הוא סריס
יוסי עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא בארוסתו דגיס בה אבל אשת אחיו
והיא אילונית אין כאן איסור דקטן
מיבזז אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישוכ)
וה"נ שניהן לאו בני עונשין: ולבתר שעתא. כשיגדלו: ואימא הכי נמי. לעולם אסורה לו: אפי' בן יום אחד. ישבו יחדו קאמר קרא יבמה יבא
עליה ואפי' לא הוי משמע כל דהו מסברא שריא ליה בקטנות כדאמר: טענת בתולים. להפסיד כתובתה: כל שלשים יום. דיכול לטעון לא
בעלתי עד עתה: נסתרה לאלתר. הוא טוען ואם טוען לאחר זמן אינו נאמן דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה:
מיבזז