חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
(ו) זביד אמר אין בנים בלא סימנים. אומר ר"י דצריך לפרש
אין בנים בלא סימנים. והיולדת בקטנות חזקה הביאה סימנים
נא א מיי' פ"ו מהלכות
א) לעיל ג:, ב) לקמן ל.,
ג) [צ"ל את אשתו],
יבום הלכה כא
ומשהביאה סימנים בתוך י"ב לא תמאן דהני סימנים גמורים נינהו
דאין עיבור בנים של קיימא מצוי להיות בלא סימנים ומיהו
ד) [לקמן ל:], ה) [שבת צב:
טוש"ע אה"ע סימן קעג
דס"ל לרב זביד תוך זמן כלאחר זמן לענין סימן ולא אמרינן שומא
זמנין אתו מדפריך וניבדוק וכן אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא
וש"נ ועי' תוס' כתובות
סעי' ז:
נינהו: הניחא למ"ד כו'. פלוגתא בפ' יוצא דופן(נדה דף מו.):
נב ב מיי' שם הלכה יב
למימר ואם אין בנים כלל בלא סימנים ודאי נשרו וגם לשון חוששין
עה: ד"ה תברא], ו) [שם
עירובין עו. ר"ה לב: לג.
טוש"ע אה"ע שם
מנא הני מילי. דצרת צרתה פטורה:
נמי משמע דליכא אלא חששא בעלמא
❖
כתובות נח. הוריות ב:],
סעיף ב:
ורב זביד אמר אין בנים בלא סימנים ונבדוק
נתגרשו צרותיהן מותרות. ואפי' כנס
ולא שודאי נשרו ומשום דלא שכיח
ז) [לקמן קז:], ח) לקמן קז.
עיבור בלא סימנים לא מצינו חמותו
אחיו את הנכרית ולבסוף גירש את
קידושין מה. ע"ש, ט) לעיל
חיישינן שמא נשרו הניחא למ"ד חוששין
יב. לקמן קז:, י) [לעיל ג:
ממאנת דחוששים לסימנים כדמסיק
בת אחיו דהוו להו צרות זו לזו קודם
תורה אור השלם
אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר
י.], כ) [לעיל ט.] לקמן כז.
ואזיל ולהכי קאמר נמי רבה בר ליואי
גירושין אפ"ה קשרינן ליה לייבומי
עדיות פ"ד מ"ח, ל) נ"א
1. וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא
אפי' למ"ד אין חוששין משום צער לידה
בתרא, מ) [דף קז.], נ) לעיל
תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת
כדקתני ומתה בתו או נתגרשה הואיל
תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת
חיישינן: כיצד פוטרות צרותיהן וכו':
❖
ח.,
עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ:
אע"פ דפעמים חיה כיון דלא שכיח
ובשעת נפילה לא הוו צרות זו לזו:
❖
מנהני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא
ויקרא יח יח
וכנסה המגרש ומת. ונפלה נכרית
ובברייתא דרב ביבי דנקט שמא תמות
לצרור התורה ריבתה צרות הרבה $ רב
א)
1
בשביל המיעוט ואע"ג דרבה בר
לפני שלישי שנשוי אחות אשתו של
גליון הש"ס
אשי אמר סברא היא צרה מ"ט אסירא
תוס' חד מקמאי
ליואי לא חש למינקט שמא בשביל
(א) זו הראשונה דהויא להו צרת אחות
גמ' רב אשי אמר סברא
דבמקום ערוה קיימא צרת צרה נמי במקום
מיעוטא וא"ת ומנין לו לגמרא דרב
אשה משנתגרשה צרותיהן מותרות
היא. ע' לעיל דף ב
מחזיר גרושתו כולן
מותרות: מתני' ב"ש
ע"א תד"ה עד סוף:
זביד לא בעי למימר דאין בנים כלל
הואיל ולא היתה אחות אשתו של זה
ערוה קיימא: כיצד אם מתו הן כו': א ואפילו
שם נשואין הראשונים
מכשירין וב"ה פוסלין
בלא סימנים כדמשמע במילתיה וי"ל
צרה לנכרית זו שקודם נשואים של זו
כנס ולבסוף גירש ורמינהו ג' אחים שנים מהן
מפילים. לקמן דף פד
ב)
לכהונה דנבעלה לפסול
נתגרשה: תברא. קשיין אהדדי:
דאם אין בנים כלל בלא סימנים בא
ע"ב: שם ה"נ משעת
לה דכתיב ובת כהן כי
נשואים ב' אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד
נפילה. עיין לקמן דף כט
תהיה לאיש זר [היא]
האי תנא. דמתני' סבר מיתת הבעל
למימר א"כ במאי אתא לפלוגי אדרב
❖
מבעלי אחיות אשתו ומת הנשוי נכרית
ע"א תד"ה אי כרבי אלעזר:
בתרומת הקדשים לא
ג)
ספרא כיון דלדידיה נמי אין בנים כלל
מפלת נשיו לייבום הלכך אפי' כנס
תאכל כגון שנבעלה לזר
וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו שאם
בלא סימנים כמו לרב ספרא אלא
ולבסוף גירש כיון דבשעת מיתה לאו
אצלה פסלה לתרומה
מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות טעמא
ולכהונה מק"ו דגרושה
צרת הבת היא שריא: ותנא.
ודאי אתא למימר דאין הבנים סימן
הגהות הב"ח
דמותרת בתרומה אסורה
דגירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש
גדלות אלא השערות וכי ליכא שערות
ל) דברייתא סבר נישואין הראשונים
(א) רש"י ד"ה וכנסה וכו'
לכהונה זו שאסורה
לא מחזקינן לה ודאי גדולה ולהכי
שהאשה נשאת לבעלה מפילים אותה
לא א"ר ירמיה תברא מי ששנה זו לא
של זה הראשונה דהויא לה
[בתרומה] אינו דין
ד)
ה)
צרת: (ב) ד"ה למאמרו וכו'
שאסורה בכהונה והכי אי'
פריך ולבדוק ומשני חוששין שמא נשרו
לייבום הלכך משנעשית צרת ערוה
שנה זו האי תנא סבר מיתה מפלת והאי
בפ' ר"ג דצריכה:
בפ' אלמנה לכהן גדול
שעה אחת אסורה עולמית: זו.
וחוששין לה בספק גדולה לענין חליצה
(ג) ד"ה הכא נמי וכו' ליבם
תנא סבר $ נשואין הראשונים מפילים רבא
והתם אסיק' דזר אצלו
והוצרכה למאן בו:
וקדושין דאורייתא ולענין עונשין ומילי
דמתני' דהכא דכנס ולבסוף גירש
מעיקרא בעי' לאפוקי
אמר לעולם חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר
ו)
(ד) ד"ה שש וכו' שהן
מחזיר גרושתו דלאו זר
טובא ובקונטרס פי' דסבר רב זביד
מותרת כדקתני ומתה בתו או נתגרשה
נכרים אצל זה: (ה) ד"ה
מעיקרא הוא ולא פסלה
זו קתני: וכל שיכולה למאן: ז) ותמאן השתא
דתוך הזמן כלאחר הזמן דלא כהלכתא
ואין צ"ל זו דג' אחים דגירש ולבסוף
אמו וכו' ואחות אביו
לא לתרומה ולא לכהונה
ותתייבם לימא מסייעא ליה לרבי אושעיא
ואחותו מאביו ואשת
כנס: ותמאן. הערוה השתא ותאמר
נראה לר"י דבעלמא מודה רב זביד
דהא פסול כהונה מתרומה
אחיו: (ו) תוס' ד"ה ורב
קאתי אבל בחייבי כריתות
ח) דא"ר אושעיא ממאנת למאמרו ואינה
דתוך הזמן כלפני הזמן ושאני הכא
אי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי
זביד וכו' ומיהו זימנין
אע"ג דלאו זר מעיקרא
❖
ממאנת לזיקתו לא צרת ערוה שאני דתני
דע"י בנים חשבינן לסימנים כאילו הם
לבעלי המת ותעקור קידושין הראשונים
איתא מדפריך:
ט)
הוה פסלה לתרומה
ולכהונה מק"ו וה"נ
ותתייבם צרתה: ממאנת למאמרו.
לאחר זמן כדפרישית נמי לרב ספרא:
רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו
משום
אמרינן בשלהי פרקין נהי
צער לידה חיישינן. וא"ת
הא דתנא לקמן בפ' ב"שמ) וב"ה אומרים
מיאנה ביבם אסורה לאביו אלמא משעת
נמי דעשו והא"ר יהושע
מוסף רש"י
בבעל וביבם: למאמרו. הוא דממאנת
כיון דאין בנים בלא סימנים משעת
אין ממזר מחייבי כריתות
נפילה נראית ככלתו $הכא נמי משעת נפילה
לצרור. צרות הרבה
ומאי מפסלא. א) והלכה
שאם עשה היבם מאמר ביבמה קטנה
העיבור נבדוק קמי לידה ואי ליכא
נראית כצרת בתו: מתני' שש עריות חמורות
משמע, מדלא כתיב לצור
כב"ה נהי דממזר לא הוי
י)
ומיאנה בו מפקיע מיאון את המאמר
סימנין ליכא למיחש שמא נשרו דאכתי
(לעיל ג:). וכנסה
פגום מיהא הוי דאתי בק"ו
מאלו מפני שנשואות לאחרים ב צרותיהן מותרו'
וחזרה לזיקה לבדה וחולצת. ואע"ג
לא בא צער לידה וי"ל דלאו דוקא
המגרש ומת. מותרת זו
מאלמנה ולא פריך מה
אמו ואשת אביו ואחות אביו אחותו מאביו
להתייבם, שהרי עד שלא
לאלמנה שכן היא עצמה
דגדולה שעשה בה מאמר ולא רצה
נקט צער לידה דה"ה נמי דמשום
כנסה גירש את הראשונה
מתחללת כדפריך בהא
ואשת אחי אביו ואשת אחיו מאביו בית שמאי
לכנוס קי"ל בפ' ר"ג (לקמן דף נ:)
צער עיבור חיישינן שמא נשרו ולא
כ)
שהיא ערוה ולא היתה
שמעתתא גבי מחזיר
צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו
נקט צער לידה אלא משום דאקשי ליה
מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים
צרתה מעולם (לקמן ל.).
(ב)
גרושתו וש"מ דבחייבי
תברא. קשה אהדדי (ב"ק
כריתות היא עצמה
הכא מיאון עקר למאמרו ולא בעיא
ונבדוק את החמות כדי למאן דהיינו
חלצו
.
מתחללת ואע"ג דלאו זר
מז: כתובות עה:)
גיטא: ואין ממאנת לזיקתו. לעקור
אחר לידה להכי נקט צער לידה וה"ה מעיקרא הוא:
דאי בדקנה קמי לידה ולא
אשכחן דאיכא למיחש דנשרו משום
נשואים ראשונים ולהפקיע זיקת ייבום ולצאת בלא חליצה. ה"נ גבי ערוה
א) נראה דצ"ל ומאי מפסלא
לא עקר ליה מיאון דהשתא לנשואין קמאי למישרי צרתה: צרת
צער עיבור ואי היה מפרש מילתיה דרב זביד דאין לידת בנים
אפי' אם הלכה כב"ה.
ערוה שאני. רבנן גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת
בלא סימנים קאמר הוי אתי שפיר הא דנקט צער לידה ולא היינו
ערוה דלמא אתי למישרי: מיאנה. כלתו בבעלה מותרת לחמיה
צריכים לומר משום צער עיבור חיישינן אבל אי אפשר לומר כן
דא"כ לא הוי משני מידי לרבה בר ליואי: מתה בתו או נתגרשה.
דעקרתה לנישואיה והויא כמפותת בנו ומותרת לו. אבל מת בנו
בעלה הראשון ומיאנה בזיקת יבם אע"ג דנשואין קמאי עקרה
הא דלא נקט מיאנה או שנמצאת אילונית משום דמתני' אתא
אסורה לאביו. אלמא משעת נפילה כלתו היא משעה שנפלה להתייבם
לאשמועינן אפילו כנס ולבסוף גירש ומיאנה או שנמצאת אילונית
ונזקקה ליבם מחמת נישואין הראשונים נראים אותם נישואין
אין שום חדוש דבטלו להו קידושי קמאי וכך לי כנס ולבסוף מיאנה
גמורים למיהוי אשת המת וכלתו של זה: ה"נ. בצרת ערוה משעת
כמו מיאנה ולבסוף כנס א"נ משום דקאי אאחת מכל העריות האלו
נפילה שנזקקה הבת ליבם (ג) למאן בו מחמת קידושי ראשון נראים
ומיאנה או שנמצאת אילונית לא שייך בכל העריות:
שלשה אחים שנים וכו'. לקמן בפרק ד' אחים (דף ל. ד"ה גירש)
נישואים גמורים למיהוי אשת המת וצרתה צרת הבת ואי שרית ליה
אפרש לה אמאי נקט שלשה אחים: נשואין הראשונים
אתי למישרי צרת הבת בעלמא: מתני' שש עריות. יש שחמורות
מפילים. הכא לא הוה שייך למינקט הראשונים דליכא הכא תרי
מאלו ומהו חומר שלהן שנשואות לאחרים ואינן יכולין להנשא לאחיו
מאביו ואם מתו בעליהן שהן (ד) נכריות אצל זה צרותיהן מותרות
נישואין ומשום ההיא דבפרק ב"ש (לקמן קח:) נקט הכי דתנן המגרש
להנשא לזה: אמו. אינה יכולה להנשא לאחיו של זה מאביו שהרי
האשה והחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר ומפרש התם טעמא
היא לו אשת האב וכן אשת האב ואחות אביו (ה) ואשת אחיו מאביו
דר"א משום דמספקא ליה אי מיתה מפלת אי נישואים הראשונים
מפילים: תמאן השתא ותתייבם כו'. ואפי' לר"ג דלית ליה
שהיו לו בנים ואשת אחי אביו כולן אסורות לאחיו מאביו כשם
שאסורות עליו ואין בהן צד ייבום על זה לעולם ואם נישאו לאחרים
מלמדין את הקטנה שתמאן לקמן בפ' ב"ש (דף קט.) היינו להוציאה
ולהם נשים אחרות ומתו מותרות לינשא לזה שאין צרת ערוה אסורה
מבעלה א"נ פריך דהיכא דמיאנה תתייבם צרתה ומתני' משמע
לא
דאין לה תקנה אלא בחליצה: צרת ערוה שאני כו'. ה"נ
אלא כשנפלה לייבום נ) עם הערוה פעם אחת שכיון שפטרה לצרת
ערוה עמדה עולמית באיסור אשת אח שיש לה בנים: ב"ש
בשעת נפילה נראית כצרת בתו וא"ת ומנא ליה דטעמא דרמי בר
מתירים. צרת ערוה להתייבם לאחיו דלית להו הך דרשא דלצרור:
יחזקאל משום דבשעת נפילה נראית ככלתו דלמא טעמא דרמי בר
חלצו
יחזקאל גופיה משום דרבי אושעיא דאינה ממאנת לזיקתו וי"ל דע"כ
טעמא דרמי בר יחזקאל משום דבשעת נפילה נראית ככלתו מדנקט אסורה לאביו מכלל דלעלמא שריא ואי טעמא משום דאינה ממאנת לזיקתו
אסורה נמי לעלמא וא"ת א"כ תקשה ברייתא דרמי בר יחזקאל לר' אושעיא ותירץ הר"ר משה כהן דאיכא למימר דמיירי כשחלצה ולהכי שריא
לעלמא ולא משום דממאנת לזיקתו א"נ כשמיאנה ביבם אחר שנתייבמה דליכא זיקה ומ"מ אסורה לאביו משום דבשעת נפילה נראית ככלתו:
מאי