בית שמאי פרק שלשה עשר יבמות
קיב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היא
מיבזז בזיז. בוש הימנה: בשגיטה יוצא. שנתן לה גט וקס"ד גט
אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי יוציא בגט. פי' בקונט'
מג א ב ג ד מיי' פ"ב
א) [גיר' הערוך בערך כז
מיכז כזיז], ב) [שבת קטו:
מהל' יבום הל' ה
גמור לביאתו הוא: היא אומרת נבעלתי. לאחר שלשים קאי: יוציא
דאאחר שלשים יום קאי וכן נראה דומיא דסיפא דהוא אומר
וש"נ], ג) נדרים צ:, ד) [דף
סמג עשין נא טוש"ע
בגט. אם בא להוציאה דיה בגט דהיא נאמנת דכולי האי לא מוקים:
בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אעפ"כ צריכה גט וחליצה והיינו
❖
צא.], ה) (ס"א דליבם),
אה"ע סי' קסז סעי' ו:
צריכה גט. לביאתו משום דאמר בעלתי ולאחר שלשים יום איהו
מד ה מיי' פכ"ד מהל'
דוקא אחר שלשים דבתוך שלשים משמע ברישא דאינה צריכה גט
אישות הלכה כג סמג
מהימן: וחליצה. משום דהיא שויתה
דקתני כופין אותו שיחלוץ ולא קתני
עשין מח טוש"ע שם סימן
הגהות הב"ח
מיבזז בזיז מינה עד
שכופין אותו לחלוץ
וצריכה גט וה"ה דהך בבא נמי דהיא
לנפשה חתיכה דאיסורא. ומדקאמר
א)
קטו סעיף ו:
מה ו מיי' שם פי"ד הל'
אומרת נבעלתי אלאחר שלשים יום
צריכה גט מכלל דבאין לה גט
(א) רש"י ד"ה מפני שאנו
ניכפנו לייבם אמר רב בשגיטה יוצא
א
וכו' צרתה צרתה ודאי:
טז ופט"ו הל' טו
קאי אבל בתוך שלשים יום צריכה
עסקינן ואמאי קתני רישא כופין
מתחת ידה מיתיבי יבמה שאמרה בתוך
ב
(ב) ד"ה יעשו וכו' לבעול
טוש"ע שם סימן עז סעיף
לחלוץ ניכפינהו לייבם: אמר רבי
חליצה דאי אתוך שלשים נמי קאי
❖
ולהתנהג בה מנהג:
שלשים יום לא נבעלתי בין שהוא אומר
ד:
מו ז מיי' פי"ב מהל'
אמי. לעולם בשגיטה בידה והכי
ליתנייה נמי לעיל גבי תוך שלשים
בעלתי בין שהוא אומר לא בעלתי כופין
נדרים הל' ח סמג
שלא נטעה להעמידה דוקא אלאחר
קאמר צריכה חליצה עם גיטה ואע"פ
לאוין רמב טוש"ע יו"ד
אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום
מוסף רש"י
ל' כמו סיפא ולפי זה לא יתכן הא
דקתני אמבקשים קאי וה"ק אע"פ
סימן רלד סעיף סח:
מבקשין הימנו שיחלוץ לה היא אומרת
❖
מז ח מיי' פ"ב מהל' יבום
דאמר בסמוך וכי מפני שאנו כופין
שחזר ואמר לא בעלתי דאיכא למימר
הובא בעמוד קודם.
הל' טו סמג עשין נא
נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הרי זה
ומבקשים נאסור צרתה ופירש בקונט'
כופין הואיל ומודה אפ"ה אין כופין
טוש"ע אה"ע סימן קסה
❖
יוציא בגט הוא אומר בעלתי והיא אומרת
וכן ר"ח וכי מפני שאנו כופין בתוך
אלא צריכה חליצה ואי לא בעי למיחלץ
סעיף ב:
תוס' חד מקמאי
שלשים ומבקשים אחר שלשים נאסרה
לא כייפינן דסמכינן אדיבוריה קמא
לא נבעלתי אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי
תניא יבמה שאמרה
הואיל ולאחר שלשים יום הוא: רב
צרתה ואמאי שריא צרתה בתוך
צריך גט וחליצה אמר רבי אמי צריכה
ג
בתוך ל' לא נבעלתי
תוס' חד מקמאי (המשך)
אשי אמר. לעולם צריכה גט אחר
שלשים הא איהי גופה כי אמרה
בין שהוא אומר בעלתי
חליצה עם גיטה רב אשי אמר התם גט
מאכילין לאדם דבר האסור
בין שאומר לא בעלתי
נבעלתי בתוך ל' בעיא חליצה וכ"ש
לבד גט הראשון דהתם גט לזיקתו
לזיקתו הכא גט לביאתו הנהו שניהם מודים
לו. אבל אמרה הנאת
כופין אותו שיחלוץ לה
צרתה דלא קים לה בבעילה כמותה
ונפסלה עליו לפיכך לא נכפינן לייבם
תשמיש על היהודים כיון
לאחר ל' יום מבקשים
דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא חלוצו
שיש לנו לאוסרה בלא חליצה אלא
וכיון דאמר בעלתי צריכה גט לביאתו
דמשעבדא ליה לתשמיש
הימנו שיחלוץ לה. היא
לה ושרו לה תיגרא אמר ליה רב שרביא
לאו כל כמינה וא"צ הבעל
אומרת נבעלתי והוא אומר
נראה דצרתה לא שריא בסמוך אלא
דיש ביאה אחר הגט והשתא מסתברא
הפרה מחלקו ולא חייש
לא בעלתי ה"ז יוצאה
לרבא והתניא צריכה גט וחליצה אמר ליה
אחר ל' דוקא וכופין היינו כי אמר
אע"פ דקתני וה"ק אע"פ שחזר
משום איסור כולל. ופי'
בגט פירוש לאחר ל' יום
בעלתי וחזר ואמר לא בעלתי דומיא
ואמר לא בעלתי ואיכא למימר לא
אי תניא תניא בעא מיניה הון בריה דרב
השמים ביני לבינך שאינו
קאי. הוא אומר בעלתי
ב)
יורה כחץ והר"א אב
והיא אומרת לא נבעלתי
דסיפא דברייתא אבל כשלא אמר
תיבעי גט אלא חליצה אפ"ה בעיא
נחמן מדרב נחמן צרתה מהו אמר ליה וכי
ד
ב"ד ז"ל פי' שלא נזקק
אע"פ שחזר ואמר לא
גט: שניהם מודים. שלא נבעלה
מתחלה בעלתי אלא שניהם מודים
מפני שאנו כופין ומבקשין תיאסר צרה:
עמה ומהמנינן לה (וא"צ
בעלתי צריכה גט וחליצה.
ומעיקרא אמר בעלתי: הון. כך
מתחלה ועד סוף שלא בעל אפילו
הבעל הפרה מחלקו) מגו
האי סיפא נמי לאחר ל'
הנודרת הנאה וכו': תנן התם בראשונה היו
ג)
דאי בעיא אמרה דאינו
יום קאי וכולה מתני'
שמו: צרתה מהו. יבמה שכנסה
אחר ל' לא שריא צרה דהא משמע
יורה כחץ דאיהי מהימנא
מיירי כשהגט יוצא מתחת
אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה
בסיפא דוקא כשאמר מתחלה בעלתי
היבם ונפטרה צרתה ואמרה יבמה
משום דקים לה. איבעיא
ידה דאי אין הגט יוצא
האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך
צריכה גט אבל אם אמר מתחלה לא
לאחר זמן לא נבעלתי מהו ליאסר
להו נטולה אני ליהודים
מתחת ידה עד שכופין
ליבם מהו מי מסקא
אותו לחלוץ הוה כופי'
נטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא
צרתה מפני דיבורה של זו: מפני
בעלתי אינה צריכה גט ולא יתכן
אדעתה דמת בעל ונפלה
אותו ליבם. והא דקתני
אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה
שאנו כופין ומבקשים. לצרכה דאיהי
שתהא מותרת הצרה כששניהם מודים
קמי יבם או לא. פרש"י
צריכה גט וחליצה פירשה
ז"ל מי מסקא אדעתה
ר' אמי שצריכה חליצה
שלא בעל ולהחזיקה כודאי בעולה
שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא
אלא ה האומרת טמאה אני לך תביא ראיה
דמית בעל ונפלה קמי
עם גיטה שיוצא מתחת
כיון דאיהי לא בעיא גט ומיהו י"ל
נאסרה צרתה (א) ודאי לא מיתסרא
לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך
ו
יבם וחיילה עלה נדרה
ידה והאי דקאמ' אעפ"י
דאיהי נמי בעיא גט אפי' שניהם
דחזקה הכונס את האשה בועל
או לא מסקא אדעתא
שחזר ואמר לא בעלתי
בקשה ז נטולה אני מן היהודים יפר חלקו
ולא חיילה עלה נדרה
לא להצריכה חליצה קאי
לאלתר: האומרת טמאה אני לך.
מודים שלא בעל והא דנקט והוא
ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים איבעיא
דכשאמרה נטולה אני מן
דכ"ש הוא דצריכה חליצה
אומר בעלתי וחזר ואמר כו' ה"ה
אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי
היהודים לא אמרה אלא
כשלא בעל יותר משבעל
להו נטולה אני מן היהודים ליבם מהו מי
אפי' אמר לא בעלתי בעיא גט אלא
דאיתסרא עליה וכתובתה לא מיפסדה
בשביל גירוש דבעל שלא
אלא ה"ק אעפ"י שחזר
מסקה אדעתה דמיית בעלה ונפלה קמי
יהא בעל סבור שעיניה
ואמר לא בעלתי [אין]
לא נקט אמר בתחלה בעלתי אלא
ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא
נתנה באחר אם יגרשנה
כופין אותו שיחלוץ לה
יבם או לא רב אמר יבם אינו כבעל
דנדרים ד): השמים ביני לבינך. גלוי
לאשמועינן דאפי' הכי כופין אותו
ח
אבל ביבם אם גירשה
אלא מבקשים ואין כופין
לחלוץ ולא כמו שפירש בקונטרס
וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך
ושמואל אמר יבם הרי הוא כבעל אמר
זה אסורה באחין לא
דאדבורא קמא סמכינן
אסקא אדעתה דמית בעלה
דאמר בעלתי רב אשי אמר
ור"ח דאין כופין ועוד יש לפרש
בני אדם ואין איש עד להוכיח בין
אביי כוותיה דרב מסתברא דתנן הנודרת
ונפלה קמי יבם אדעתא
התם תנן גט לזיקתו הכא
שנינו: נטולה אני מן היהודים.
דבסמוך שריא צרתה אפי' תוך
הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו
דהכי לא נדרה ולא חיילה
גט לביאתו פי' רב (אסי)
שלשים כמו שפירש בקונטרס ור"ח
נדרה היא שלא תיבעל ליהודים.
עליה. רב אמר [יבם] אינו
[אשי] מיירי נמי כשהגט
שיחלוץ ואם איתא דמסקה אדעתה
כבעל ולא חיילה עליה.
יוצא מתחת ידה והכי
והוא אומר לא בעלתי קאי נמי אתוך
ומדאסרה נפשה אכולי עלמא ש"מ
ושמואל אמר יבם א).
אוקי לה ומאי צריכה גט
מבקשין
שלשים וכן סיפא דהוא אומר בעלתי
תשמיש קשה לה ואנוסה היא לפיכך
תניתוה נדרה אין הבעל
וחליצה דקאמר צריכה גט
נוטלת כתובתה: נותנת עיניה באחר. ותלך למקום שאין מכירין בה
יכול להפר לסלק הנדרים
אחר חוץ מהגט הראשון
קיימא נמי אתוך ל' ואפי' שניהם מודים שלא בעל צריכה גט בהדי
שנדרה בחיי הבעל שאפי'
שנתן לה לזיקתו לפוסלה
ובנדרה ותנשא לו: תביא ראיה לדבריה. ואם לאו לא כל כמינה
חליצה אפי' תוך שלשים ולאו דוקא נקט הוא אומר בעלתי כדפי'
הבעל אינו מפר בקודמים.
ממנו ומן האחים. דה"ק
דאסרה נפשה עליה: יעשו דרך בקשה. (ב) לבעל להתנהג בה
ורישא דקתני כופין אותו לחלוץ ה"ה דגט נמי בעיא כדקתני בסיפא
אמר אביי כותיה דרב
בעלתי אחר שנתתי לה
מסתברא דתניא הנודרת
גט וביאה פסולה כמאמר
מנהג יפה: ליבם מהו. מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה
אלא אכתי לא אתא לאשמועינן תקנתא דגט בהדי חליצה אלא דין
הנאה מיבמה בחיי בעלה
שויוה רבנן וצריכה גט
בחיי בעלה או לא: מי מסקה אדעתה דמיית בעלה. בלא בנים
כפייה ובקשה דחליצה ומחמת שתי הלשונות שפר"י נראה לאסור
כופים אותו שיחלוץ לה.
וחליצה. וה"ק אף ע"פ
הצרה עד לאחר שלשים יום אם לא יודו שניהם שבעל ולהצריך גט
ונפלה קמי יבם ונדרה נמי אדעתא דידיה ובעל לא הפר אלא
ואם איתא דמסקא אדעתה
שחזר ואמר לא בעלתי
מבקשים מיבעי ליה. אלא
לא תימא אדיבורא בתרה
לכנוסה אפי' תוך שלשים אפי' שניהם מודים שלא בעל:
לחלקו ויבם נמי לא מצי מיפר שאפי' בעל אין מיפר בקודמים
אמר ר' אמי. לא בעי לאוקומי הך משנה כמשנה אחרונה
לאו ש"מ לא מסקא
סמכינן ולא תהא צריכה
ואסורה לו: או לא. אסקה אדעתה ולא נדרה זו אלא לאסור
אדעתה ואפ"ה חייל עלה
גט אלא אדיבורא קמא
(לעיל דף לט:) דמצות חליצה קודמת ולכך כופין לחלוץ
עצמה על כל מי שמותרת לו ע"י גירושי בעלה ולהפיס דעתו של
נדרה כיון שנדרה הנאה
סמכינן וצריכה גט. בעא
סתם בפי' מיבמה ב) ולא
מניה הונא בריה דרב
דאמתני' קאי ומתניתין דאיירי בדיני ייבום לפי משנה ראשונה קיימא:
בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחר כדי שיתרצה לגרשה אבל איבם
דמי למתני' דלא אדכר
נחמן מרב נחמן צרתה
אמר
רבי אמי צריכה חליצה עם הגט. פי' גיטה שהיה כבר ואם
שאסורה לו ועומדת אפי' אחר גירושין לא נתכוונה ומותרת לו אם
יבמה כלל אלא שאמרה
מהו. פי' אמתני' קאי
מת בעלה ולא גירשה: אינו כבעל. שיהיה צריך להפר כבעל דאדעתא
תאמר וא"כ מאי הא דקתני ואע"פ שחזר ואמר לא בעלתי
סתם נטולה אני מן
יבמה שאמרה בתוך ל'
היהודים וכיון דלא אסקא
יום לא נבעלתי ויבם אמר
דבעל נדרה וצריך הוא להפר אבל ה) ליבם מותרת בלא הפרה:
צריכה גט וחליצה אדרבה היא הנותנת דכיון דלא בעל צריכה חליצה
אדעתה לא חייל עליה
בעלתי מהו לאסור צרתה
מבקשין
ויש לומר דהכי קאמר אע"פ שאמר לא בעלתי צריכה להיות בידה
נדרה. והרב אלפס כתב
לעלמא משום דיבורא
גיטה לראיה כי לא תוכל להנשא על פי חליצה בלבד. ר"י: השמים ביני לבינך. פי' בקונטרס גלוי וידוע לשמים שאין נזקק עמי
בהלכותיו מי מסקא דעתה
דידה דאמרה לא נבעלתי
כשאר בני אדם ולא נהירא דבשלהי נדרים (דף צא.) מפרש בגמרא בהדיא דהיינו שאינו יורה כחץ: יעשו דרך בקשה. פר"ת יתפללו
כלומר וכופין או לא מסקא
דאי לדיבוריה דידיה
אדעתא ומבקשים. והלכה
צרתה מותרת לעלמא בלא
למקום ויתן להם בנים ור"ח פי' יעשה סעודה ויפייסה וכן בירושלמי: איבעיא להו נטולה אני מן היהודים מהו ליבם.
פי' בקונטרס
כרב דאמר כופין אותו
חליצה א"ל מפני שאנו
שיחלוץ לה ונ"מ דלא
כופין ומבקשים נאסרה
מי אסורה ליבם משום נדר זה דמסקה אדעתה דמית בעלה ונפלה קמיה ואסורה לו או לא מסקה אדעתה ולא אסרה נפשה איבם וקשה
הויה מורדת. טעמה דנדרה
צרתה פי' ומותרת לעלמא
לר"י על פירושו דפשיטא דאסרה נפשה אכל היהודים ועוד מאי אינו כבעל אינו כשאר אדם מיבעי ליה ועוד מאי קאמר ש"מ כופין כרב
בחיי בעלה הא לאחר
בלא חליצה. תנן התם
והלא היא מותרת לו על כן נראה לו לפרש דמיבעיא ליה אי מסקה אדעתה לאסור נפשה על היבם ומבקשין לחלוץ או שמא לא עשתה כדי
מיתת בעלה הויה מורדת
בראשונה היו אומרים ג'
וש"מ דליתא לשמואל
נשים יוצאות ונוטלות
לאסור עצמה על יבמה כמו על בעלה וקאמר רב יבם אינו כבעל דלא מסקה אדעתה לאסור עצמה איבמה כמו על בעלה ולכך כופין
דאמר אין כותבין אגרת
כתובה האומרת טמאה אני
שיחלוץ לה ושמואל אמר יבם הרי הוא כבעל ומבקשין שיחלוץ דמסקה אדעתה לאסור עצמה על יבמה. כן נראה לי עיקר לפי שטה זו:
מרד על שומרת יבם ועל
לך שמים ביני לבינך (אני)
הדרן עלך
בית שמאי
זה כתב רבינו אפרים ז"ל
נטולה אני מן היהודים
היכי קא פסיק הכא דליתא
וחזרו לאמר שלא תהא
לשמואל דהא שמואל גופיה הוא אמר הכא יבם הרי הוא כבעל שאין כופין ליתן גט וכן היבם אין כופין אותו לחלוץ ופליג
אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה. והשמים ביני לבינך יעשו
עליה דרב דאמר יבם אינו כבעל וקאמר התם אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ואם איתא דכופין ומבקשים דהא מתנית'
דרך בקשה. נטולה אני מן היהודים [יפר חלקו והיא משמשתו] הא דקתני טמאה אני לך אוקימ' בפ' בתרא דנדרים
שייך במורדת א"כ קשיא דשמואל אדשמואל ואמאי שתיק גמרא מניה אלא ודאי ליתא להאי דיוקא וליכא למשמע מינה דהויה
בשמעתא בתרא באשת כהן שנאנסה דאי באשת ישראל אי באונס משרא שרי ליה אי ברצון מי אית לה כתובה. אלא
מורדת כלל ולא שמעינן מינה אלא לאחר מיתת בעלה אין כופין אותו לחלוץ כפשטה דמתניתין אבל הפסדת כתובתה מלתא
ע"כ באשת כהן שנאנסה דאסורה ליה ואית לה כתובה ומדקאמר דאי אמרה זנתה ברצון לית לה כתובה ש"מ דלא
אחריתי [היא ולא] שייכא בכופין ומבקשין דהכא כלל אלו דבריו ז"ל ונראין קצת דבריו ולא כולם ג) נראה קצת דרב ושמואל לא
אמרי' בחיוב שמחייב אדם את עצמו בממון אין אדם משים עצמו רשע אלא לאו ש"מ דלא אמרי' אין אדם משים
איירו כלל בכתובה אלא בכופים ומבקשי' וליכא הכא דין מורדת. רק מה שהקשה דשמואל אדשמואל תירץ אבא מארי ז"ל
עצמו רשע לגבי חיוב ממון. והאי דקת' נטולה אני מן היהודים צריכה הפרה כשאמרה הנאת תשמיש היהודים עלי שאין
א) נראה דצ"ל הרי הוא כבעל וחייל עליה נדרה ואינו יכול להפר ולסלק הנדרים. ב) לכאורה אינו מובן דהא אדרבה אביי אמר דכוותיה דרב מסתברא מהך ברייתא ואולי דר"ל דשמואל אמר לך דלא דמי למתני'. ג) עי' בספר הזכות להרמב"ן ז"ל וברא"ש כאן שהאריכו בזה.