קיב:
בית שמאי פרק שלשה עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
רצה לקיים יקיים. הא פשיטא אלא אגב דתנא יוציא
מבקשין מיבעי
ליה. דאיכא למימר להכי
איכוונה:
א א מיי' פ"ד מהל'
א) גיטין עא., ב) שם עא:
לעיל קי:, ג) [גיטין מט:],
אישות הלכה ט ופ"ב
תנא יקיים:
הדרן עלך בית שמאי
העיד ר' יוחנן בן גודגדא. רבנן הביאוה לבית המדרש להביא
ד) גיטין נה. [עדיות פ"ז
מהל' גירושין הל' יז סמג
מ"ט], ה) לעיל קי: גיטין
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
חרש.
כשם שכונס ברמיזה. מה טעם קאמר כלומר כקידושין
ראיה לדבריהם מאמרו לו אף זו כיוצא בה ואם תאמר
עא:, ו) [לקמן קיד:],
קכא סעיף ו:
ב ב מיי' פ"י מהלכות
ז) [שם], ח) לעיל קי: [לקמן
לר' יוחנן בן נורי למה אינה מתגרשת
כך גירושין וכן פקח בחרשת ברמיזה
קיד:], ט) לעיל קי., י) שם,
גירושין הל' כג סמג
מבקשין מיבעי ליה
הכא במאי עסקינן
הלא אינה חוזרת כשמרמזים לה ויש
כנס שרמז באצבע עד שנתרצית לו
כ) [עי' תוי"ט פ"ה
עשין נ טוש"ע שם סי' קיט
לומר דמכל מקום בשעת נתינת הגט
וברמיזה אם רצה להוציא יוציא:
באשה שיש לה בנים דכולי האי לא מסקה
דטהרות ריש מ"ח אבל
סעיף ו:
ג ג מיי' שם פ"ב הי"ז
הנ"ש סימן ז כתב להיפך],
פקח שנשא פקחת ונתחרשה. אע"פ
משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה
אדעתה אבל אין לה בנים מאי מבקשין
ל) לעיל סט: צו:, מ) [לקמן
סמג שם טוש"ע שם
עד שמוציאין אותה על כרחה:
שקידושיה גמורים אם רצה יוציא
❖
קיג:], נ) [דברים כה],
אדתני אם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה
סימן קכא סעיף ו:
יש גורסים במשנה ועל קטנה בת
ד ד מיי' שם פ"א הל' ב
דבגט לא בעינן דעת האשה כדמפרש
מבקשין ממנו שיחלוץ לה ליפלוג וליתני
סמג שם טוש"ע שם
לקמן במתניתין: נשתטית לא יוציא.
ישראל שאוכלת בתרומה כמו
סי' קיט סעיף ו:
בדידה במה דברים אמורים בשיש לה בנים
הגהות הב"ח
שהוא בגמרא בפרק הניזקין (גיטין
בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג
מ)
ה ה מיי' פ"ז מהלכות
אבל אין לה בנים מבקשין אלא שמע מינה
(א) רש"י ד"ה דקיימא
יבום הלכה טז סמג
הפקר ותקנתא דרבנן היא: נתחרש
דף נה. ושם) ואין צריך לגרוס זו כאן
עשין נ טוש"ע שם סי'
תקנתא וכו' ושוטה לפקח
לא שנא יש לה בנים ולא שנא אין לה בנים
הוא. לאחר קידושין הואיל וקידושיה
שהרי לא הביאו העדות אלא ראיה
אין דרכן להיות שלום
קעה סעיף יג:
❖
כופין אותו כרב שמע מינה:
לדבריהם וקטנה למה יזכירו כאן:
גמורים היו לא יוציא עולמית:
ו ו מיי' שם הלכה יז
ביניהן:
דאין אדם דר עם נחש בכפיפה
טוש"ע שם סעיף יב:
שהשיאה אביה. בקטנותה וקיבל
הדרן עלך בית שמאי
ז ז מיי' שם הלכה טז
אחת. מיהו היכא שנישאת
קידושיה והוו קידושין גמורים שיוצאה
טוש"ע שם סעיף י:
בגט ואפי' משגדלה ופקע כח אב מוסף רש"י
ח ח מיי' שם הלכה יז
לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת
חרש
א שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת
נשתטית לא יוציא.
טוש"ע שם סעיף יב:
מקבלת היא את גיטה: אף זו.
כיון שאינה יודעת לשמור עצמה
ט ט מיי' שם ופ"ו הל' ז
אם רצה להוציא יוציא ואם רצה
פקחת שנשתטית לא תצא
פקחת שנתחרשה כיוצא בה: הרי
כדלקמן (דף קיג:)
:
סמג שם נא טוש"ע שם
מבעלה, אע"פ שהאשה
ואילו לקיים יקיים כשם שהוא א) כונס ברמיזה כך
אלו פטורות. דהואיל ושתיהן חרשות
סי' קעב סעיף יג:
יוצאת לרצון ושלא לרצון,
י י מיי' שם הלכה ו
הוא מוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא ואם רצה
רבנן תקון שלא תצא
ב
או שניהן חרשים כקידושי זו כך
טוש"ע שם סעיף יד:
כדי שלא ינהגו בה
יקיים נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציאה עולמית
קידושי זו ואתו קידושין דאשתו
ב)
ג
יא כ מיי' שם הלכה ז
מנהג הפקר, לפי שאינה
ומפקעי זיקה: יכנוסו. שאין חליצה
אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש
יודעת לשמור עצמה, אבל
טוש"ע שם סעיף טו:
יב ל מיי' פ"ד מהלכות
נתחרשה יוצאת, דלא בעינן
בחרשת וחרש שאינן באמר ואמרה נ)
אינו מוציא אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה
ג) ד
דעת אשה בגט, שהרי
אישות הל' ט ופי"א
ואח"כ אם רצו יוציאו בגט דאתא
אפילו פקחת בעל כרחה
הלכה ו סמג עשין מח
יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו העיד רבי
טוש"ע שם סימן מד סעיף
גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה
מוציא, והכא לא תקון
יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט אמרו
ד)
רבנן מידי דהא יודעת
א וסי' סז סעיף ח:
וזיקת אחיו דהוא ברמיזה: מוציא
יג מ מיי' שם סמג שם
לשמור עצמה
לו אף זו כיוצא בה ה)ה ב' אחין חרשין נשואין לב' אחיות חרשות או לשתי
(לעיל קי:
אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה
וכעי"ז גיטין עא:). נתחרש
טוש"ע שם סי' מד
אחיות פקחות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת או ב' אחיות
הוא או נשתטה אינו
סעיף ב וסי' סז סעי' ז:
מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו
יד נ מיי' שם פי"א הל' ו
מוציאה עולמית. לפי
חרשות נשואין לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד
ואין כח בקידושין דידה לדחותה
סמג שם טוש"ע שם
שאין כח בגירושי חרשות
חרש ואחד פקח הרי אלו פטורין מן החליצה ומן הייבום ואם היו נכריות
משום אחות אשה: ואשת אחיו
סי' מג סעיף א:
להפקיע קידושי חכמה
טו ס מיי' שם סמג שם
(גיטין עא.) דקידושיו היו
אסורה לעולם. דחרש לא חליץ
יכנוסו ואם רצו להוציא יוציאו ו)ו שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי
טוש"ע שם סעיף ב
גמורין וגירושין בלא דעת
ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
❖
אחיות פקחות מת חרש בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל הפקחת תצא
(לעיל קי:). שהאשה
וסימן קנה סעיף א:
כונס ואין מוציא לעולם. דלא אתי
יוצאה לרצונה ושלא
משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל פקחת
לרצונה. על כרחה
גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו
מוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם שני אחין פקחין נשואין
בעל מגרשה (גיטין מט:).
ז) ז
גמ'
תוס' חד מקמאי
דתקינו להו רבנן
הראשון:
על החרשת שהשיאה
לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת מת פקח בעל חרשת מה יעשה
נישואין. דקתני מתני' שצריכות
אביה. רבותא נקט דאע"ג
הא אקשי' בפ' אע"פ
פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה
דקבל אביה קידושין דידה
דשמואל
אדשמואל
חליצה אלמא יש נישואין וקידושין
כשהיא קטנה, והויא לה
דקאמר אין כותבין אגרת
פקח בעל החרשת מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה שני
לחרש ואע"ג דלאו בר דעה הוא
ח) ח
אשת איש גמורה, אפילו
מרד על שומרת יבם והוא
ומדאורייתא אין קנינו קנין: ה"ג שוטה
אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת
הכי יוצאה בגט ומקבלת
גופיה אמר תבע הוא
את גיטה, ואע"ג דלית בה
נזקקים. ומסקנא כאן
וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות
מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה
דעתא, דאשה כי נפקא
למשנה אחרונה כאן
מן החליצה ומן הייבום: דקיימא
בעל כרחה נפקא ואין
מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט
למשנה ראשונה למשנה
מתרצית בגירושין, ואפילו
תקנתא דרבנן. שדרכן להיות שלום
אחרונה דתנן מצות יבום
ואשת אחיו אסורה לעולם שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי
ט
הכי נפקא, הלכך לא בעינן
קודמת למצות חליצה
ביניהם אפי' חרש עם חרשת וכ"ש
דעתה
בראשונה היו מתכוונים
נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ
(גיטין נה. וכעי"ז
כשהאיש פקח אבל שוטה אפילו
לקמן קיג.). ב' אחין
לשם מצוה עכשיו שאין
או מייבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא
חרשין. נישואיהן שוין,
מתכוונים לשם מצוה
בפקחת לשוטה ושוטה לפקח אין
(א)
בין שהן פקחות בין שהן
אמרו מצות חליצה קודמת
לעולם ט) י שני אחין פקחין נשואין לב' נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת
שלום ביניהם וכ"ש שוטה לשוטה:
חרשות בין אחת פקחת
למצות יבום. ואסיקנא
פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא
בכפיפה. בתוך קופה אחת: ומאי
ואחת חרשת, שהרי כניסתן
בפרק החולץ דחזרו לומר
לבעליהן ברמיזה, וכן שתי
מצות יבום קודם למצות
שנא קטן. דקתני לעיל [צו:] שוטה
מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מייבם שני
י) כ
חרשות כניסתן ברמיזה
חליצה והלכך כותבין
וקטן שנשאו כו': חרש דלא אתי.
אחין אחד חרש ואחד פקח נשואים לב' נכריות אחת חרשת ואחת פקחת
ואע"פ שהן פקחין או
אגרת מרד על שומרת יבם.
לעולם לכלל נישואין דאורייתא: תקינו
אחד פיקח ואחד חרש
ורב ושמואל אמשנה
מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא
נישואיהן שוין, הלכך יוצאת
(ראשונה) [אחרונה] אמרו
ליה רבנן נישואין. כדי שלא יבטל:
מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם:
היבמה משום אחות אשה
ואחזרו לומר קיימי הלכך
שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אי לא
גמ'
אי מסקא אדעתה הויא
(לעיל קי: וכעי"ז גיטין
אמר רמי בר חמא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין
ל
מוצאה דמנסבה אין לה מי ישמרנה
. מוציא את אשתו
מורדת ולא קשיא דשמואל
עא:)
ומ"ש דשוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין דתניא שוטה וקטן
בגט. דזיקת אחותה פקחת
אדשמואל:
כ)
מ
ל)
וינהגו בה מנהג הפקר בזנות:
אוסרתה, שנישואיה גמורין
שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום חרש וחרשת דקיימא
מימנעי וזו ספק ואין כח בקידושיה
לפטור את אחותה משום
תקנתא דרבנן תקינו להו רבנן נשואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה
אחות אשה (לעיל קי:).
אחת לא תקינו רבנן נשואין ומאי שנא קטן נדלא תקינו רבנן נשואין וחרש תקינו ליה רבנן נשואין חרש דלא אתי
לכלל נשואין תקינו רבנן נשואין קטן דאתי לכלל נשואין לא תקינו רבנן נשואין והרי קטנה דאתיא לכלל נשואין
ס ותקינו רבנן נשואין התם שלא ינהגו [בה] מנהג הפקר
ומ"ש קטנה דממאנה
ומ"ש חרשת דלא
ממאנה דא"כ
מימנעי