חרש שנשא פרק ארבעה
עשר יבמות
קיד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רבי
יוחנן בדמאי
הקילו. ה"מ למימר דאפילו לא הקילו
דבר טלי וטליא.
הנהג תינוקות זכרים ונקבות: ליטיילו התם.
ל א מיי' פי"ב מהל' שבת
א) שבת קכא. [גיטין נה.],
ב) שבת קכא., ג) שם,
הלכה ז ופכ"ד שם
ישחקו שם. שבת היתה: הבא לי מפתח. דרך רה"ר בשבת: לכבות.
בדמאי כיון דאינו אלא מדרבנן שאני כדקאמר לעיל אלא
ד) [תוספתא דמאי פ"ב],
הלכה יא ופי"ז מהל'
הדליקה: בעושה על דעת אביו. שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח
משום דהאי שינויא משני בכמה דוכתי א"נ כיון שיש לחוש לספק
ה) [כתובות כד. וש"נ],
מאכלות אסורות הל' כז
טבל דהוי דאורייתא החמירו אי לאו טעמא דבדמאי הקילו:
לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו
הוא מצוהו לעשות אבל הנך
ו) [עי' תוספות שבת קכא.
ופ"ג מהל' אבל הל' יב
אלא רבי יוחנן ספוקי מספקא
ד"ה ש"מ], ז) [דברים טו],
סמג עשין רמג ולאוין קמח
מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו
ח) [שם], ט) [ועי' תוספות
טוש"ע א"ח סי' שמג
ליה. והא דקאמר הש"ס
שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו:
דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי
שבת עג: ד"ה מפרק וע"ע
וטוש"ע י"ד סימן שעג
עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד.
בס"פ יוצא דופן (נדה דף מו: ושם)
תוס' כתובות ס. ד"ה
סעיף א:
להו מייתי להו אלמא קסבר א) א קטן אוכל
❖
לא ב מיי' פכ"ד מהל'
מפרק],
אפילו בלא ידיעת ישראל העובד
אליבא דר' יוחנן דאמר מופלא סמוך
נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו לימא מסייע
שבת הל' יא וע"ש
כוכבים מתכוין להנאתו שיודע שיטול
לאיש דאורייתא וקטן האוכל נבלות במ"מ ובכ"מ:
ליה לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח
לב ג ד מיי' שם פי"ב
שכר: שאינן מתוקנין. שאינן מעושרין:
אין ב"ד מצווין להפרישו על ברייתא
תורה אור השלם
הבא לי חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק
הלכה ז סמג שם
אין זקוק לו. ליטלו הימנו: והא"ר
דמותיב ליה התם הוה מצי למימר
1. כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל
טוש"ע א"ח סימן שלד
אמר אביי ב תולש בעציץ שאינו נקוב זורק
יוחנן. לעיל בעושה על דעת אביו
וליטעמיך והא ר' יוחנן ספוקי מספקא
סעיף כה:
הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל
לג ה מיי' פי"ז מהל'
בכרמלית דרבנן: ת"ש עובד כוכבים שבא
אבל להפרישו אינו מצווה היכא
ליה הכא אלא דבלאו הכי שפיר
ב)ג
מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל
מאכלות אסורות הל'
הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ
לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני
דתינוק עביד אדעתא דנפשיה (ב):
קאמר התם ה"ר אלחנן:
כז טוש"ע א"ח סי' שמג:
לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ
וקסבר
דהוי מפרק כלאחר יד.
תרומה טמאה. והא הכא דאיסורא
לד ו ז מיי' פ"ג מהל'
שאין שביתתו עליהם קטן הבא לכבות
ויקרא יא מב
הֵם:
2. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי
אבל הלכה יב טוש"ע
וא"ת ואפילו לא הוי
דאורייתא הוא כדאמר בהערל (לעיל
אומרים לו אל תכבה ששביתתו עליהם
י"ד סימן שעג סעיף א
יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא
כלאחר יד נמי דהא אין דישה אלא
עג:) בשעריך תאכלנוז) לזה אתה אוכל
❖
א"ר יוחנן בעושה על דעת אביו דכוותיה
ובהג"ה:
תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר
ג)
ד
בגידולי קרקע כדאמר בפרק כלל
בטומאת עצמו כדכתיבח) הטמא והטהור
בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם:
גבי עובד כוכבים דעושה על דעת ישראל מי
ויקרא יז יב
ולא לאחר למעוטי תרומה דאסורה
גדול (שבת דף עה. ושם) גבי פוצע
3. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
שרי עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד ת"ש
תוס' חד מקמאי
בטומאת עצמה: ואין חוששין. לומר
חלזון וכ"ת אע"ג דחלזון לא חשיב
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי
בן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו עם
שהוא יונק שקץ כלומר דבר המשוקץ
גידולי קרקע בהמה חשיבא גידולי
ד)
מסקנא דשמעת' דבקטן
אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
אוכל נבלות דבאסורא
הארץ אין חוששין שמא יאכילנו דברים
ונאסר: ולא יאכילנו. בידים דברים
לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:
קרקע כדאמרי' בריש פ' בכל מערבין
❖
ויקרא כא א
דרבנן פשיטא דאין ב"ד
האסורים. חלב בהמה טמאה אסור
(עירובין ד' כז:) דממעט דגים מדכתי'
שאינם מתוקנים מצא בידו פירות אין זקוק
מצווין עליו להפרישו
בגדול מדאורייתא דנפקא לן מגמל
בקר וצאן מה הפרט מפורש גידולי
ובאיסורא דרבנן נמי
לו אמר רבי יוחנן בדמאי הקילו אלא טעמא
ה)
פשיטא דאין אומרי'
גמל ב' פעמים בפ"ק דבכורות (ד' ו:):
קרקע כו' זה אין לומר דנהי דחשיב
גליון הש"ס
דדמאי הא ודאי בעא לעשורי והאמר ר' יוחנן
לתינוק עשה דבר זה. וכי
סכנה. שאם לא יינק ימות בצמא:
בהמה גידולי קרקע מ"מ כיון דגמרי'
גמ' וצריכי דאי אשמעינן
פליג באיסורא דאוריית'
בעושה על דעת אביו אלא רבי יוחנן ספוקי
אומדנא. אם יכול להמתין עד מוצאי
מסממנין בעינן ממש שיהא גדל מן
שקצים. עי' במכילתא
ומסתברא דאין ב"ד
מספקא ליה קאי הכא מדחי קאי הכא מדחי
דזה"ל בקרא דגבי שבת
מצווין עליו להפרישו
שבת ויעשה בהיתר: חולב בידיו
הקרקע כמו סממנין דלגבי גדולי
ובנך ובתך להזהיר גדולים
דמעשה דרב יצחק בר
ת"ש בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו
חייב משום מפרק דבר מגידולו
קרקע ממש לא חשיב בהמה גדולי
על קטנים. ועי' בתשובת
ביסנא אירכסו ליה
❖
כהן עם הארץ אין חוששין שמא יאכילנו
מוצל מאש סי' ד':
והיונק הוי מפרק ע"י שינוי והיינו
קרקע כדמוכח בהשוכר את הפועלים
מפתחות בי מדרשא
ברה"ר אתא לקמיה דרבי
כלאחר יד: שבת דאיסור סקילה.
תרומה טמאה מצא בידו פירות אין זקוק לו
(ב"מ דף פט. ושם) דתניא דיש מה דיש
פדת אמר אזיל דבר טלי
יש במפרק בידיו גזרו רבנן ביונק
מיוחד כו' יצא החולב והמגבן והמחבץ
בתרומה דרבנן תא שמע יונק תינוק והולך
וטליא וליטיילו התם דאי
ו)
הגהות הב"ח
משכחי מייתו להו אלמא
ואע"ג דמשנה הוא ואינה מלאכה מן
שאינם גידולי קרקע ואין פועל אוכל
מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין
(א) גמ' דלא ליספו להו
קסבר קטן אוכל נבלות אין
התורה אבל י"ט דכי עביד בידים
בו אלמא גבי דבר הגדל ממש מן
בידי': (ב) רש"י ד"ה
ביונק שקץ ולא יאכילנו נבלות וטרפות
ב"ד מצווין להפרישו
ליכא אלא איסור לאו לא גזור רבנן
הארץ לא חשיבא בהמה גידולי קרקע
והא"ר יוחנן לעיל ומ"ה
ואקשי' עלה מהא דתנן
שקצים ורמשים ומכולן יונק מהם ואפילו
בעושה וכו' דנפשיה
קטן שבא לכבות אין
ביונק: (לא תאכלום) לא תאכלום
וכן משמע בפ"ק דקידושין (דף יז.)
הס"ד ואח"כ מ"ה אין
שומעין לו מפני ששביתתו
בשבת ובגדול אסור אבא שאול אומר נוהגין
כי שקץ הם. קרא יתירא הוא דהא
גבי גורן ויקב וי"ל דאיצטריך טעמא
זקוק לו והא הכא
עלינו. ופריק ר' יוחנן
היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב קתני
כתיבי אזהרות הרבה בשרצים (ג):
דהכא דמפרק כלאחר יד הוא משום
איסורא דאורייתא:
בקטן העושה ע"ד אביו
(ג) ד"ה לא תאכלום וכו'
אבל (קטן) נכרי על דעתיה
מיהא אין חוששין ביונק שקץ התם משום
לא תאכל דם. קרא יתירא הוא דהא
ר' יהודה דסבר יש דישה שלא בגידולי
בשרצים קרי ביה לא
עביד:
כתיבי אזהרות הרבה גבי דם:
קרקע דמחייב בפוצע חלזון נמי משום
❖
סכנה אי הכי גדול נמי גדול בעי אומדנא
תאכילום הס"ד:
אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת.
דש ור"ת מפרש דמפרק חייב משום
קטן נמי ליבעי אומדנא אמר רב הונא בריה
שתי אמירות הללו למה להזהיר
ממחק שמחליק העור ומאבות מלאכות
דרב יהושע סתם תינוק מסוכן אצל חלב:
מוסף רש"י
גדולים על הקטנים שלא יטמאו:
הוא וקשה לר"י מדאמר בפ' חבית
במשהו אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקים מבהמה
עובד כוכבים שבא
חולב אדם עז
(שבת דף קמד. ושם)
טהורה ביום טוב: היכי דמי אי דאיכא
לכבות אין אומרים לו
לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה
כבה. רבנן גזור על אמירה
סכנה אפילו בשבת נמי ואי דליכא סכנה אפילו ביום טוב אסור לא צריכא
ולפי' הקונטרס ניחא דטעמא משום
לנכרי משום שבות (שבת
דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו
קכא.). ואל תכבה. אין
דכשחולב לתוך הקדירה הוי משקה
צריך למחות בידו אלא
(שם) רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו ביה רבנן ת"ש לא תאכלום כי שקץ הם
הבא לאוכל ואוכל הוא ואין זה בורר
1
יניחנו ויכבה . שאין
אבל לא לתוך הקערה דבורר משקה
שביתתו. של נכרי,
לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמר להו לא תאכלו
עליהם. דישראל אינו
מאוכל ודומה לדש שבורר אוכל מתוך
לא דלא ליספו (א) ליה בידים תא שמע כל נפש מכם לא תאכל דם
ה
2
מוזהר על שביתתו של נכרי
פסולת אבל לפירוש ר"ת בין כך
שאינו עבדו (שם). בעושה
להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו לא דלא
ובין כך ליחייב משום ממחק ט):
על דעת אביו. בקטן
ליספו להו בידים ת"ש אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים מאי לאו
שבת דאיסור סקילה גזור רבנן
ו
3
שידע להבחין שהכבוי זה
נוח לאביו ועושה בשבילו
דאמר להו לא תיטמו לא זדלא ליטמו להו בידים $וצריכי דאי אשמעינן שקצים
כו'. קשה דאמרי' בפרק
(שם). עכו"ם אדעתא
משום אע"פ (כתובות ד' ס.) גונח יונק חלב
דנפשיה עבד. ואפילו
יודע לו לישראל, הוא
בשבת קסבר מפרק כלאחר יד הוא ומשום צערא לא גזור רבנן והכא אסר ליה בשבת וליכא למימר דהתם במסוכן דאם כן אפילו
להנאת עצמו מתכוין,
מלאכה גמורה ואינו כלאחר יד שרי ואמר ר"ת דהתם מחמת חולי והכא מחמת רעב קרי שפיר צער כדאמר בפרק שלישי דשבועות
שיודע שלא יפסיד (שם).
(ד' כו: ושם) נשבע על הככר ומסתכן עליה מהו מסתכן לישרי ליה מר אלא מצטער עליה מהו וקשה לר"י דאם כן מאי קאמר הכא
אי דאיכא סכנה אפילו בשבת מותר והא אפילו בחולים בעלמא מותר כיון שאין בהן מלאכה גמורה ולרבי נראה דאין זו קושיא דהא
אכתי לא פירש הש"ס דמפרק כלאחר יד הוא וקאמר דאפילו מלאכה גמורה מן התורה יש לו לדחות להיות מותר כיון דאיכא סכנה
ור"י תירץ דהך דהכא פליגא וכן משמע התם (כתובות דף ס.) דאמר הלכה כר' מרינוס מכלל דאיכא דפליגי עליה ואיכא דמפרש דהכא
בצער של בהמה
איירי שמתקשה לה רוב חלב בדדיה וקשה לר"י דלמה היו יונקים והלא היו יכולין לחלוב לתוך הקדירה ומיהו לפירוש
ר"ת לא
קשה דמסתמא כיון שהיו רעבים
לא היה להם שום מאכל
בקדירה:
משום