קיד:
חרש שנשא פרק ארבעה עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דאיסורן
במשהו. פי' בקונט' איסורן בכעדשה ולא דק
במשהו. בכעדשה כטומאתן: משום דידה. שהיא פקחת ובת עונשין. ובמציעא
א א מיי' פי"ב מהל'
א) [בכל הכ"י: כזית],
ב) [לעיל ה. וש"נ], ג) לעיל
גירושין הלכה טו סמג
גרס משום דידיה: משום גזירת התרת יבמה לשוק. דאי אמרי' תיתיב
דבהדיא אמר במעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז: ושם)
קיב:, ד) ג"ז שם, ה) ג"ז
עשין כ טוש"ע אה"ע סימן
חרשת גבי חרש לא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא
דשרצים לוקין עליהם בכזית דאכילה כתיב בהו ואמרי' נמי בפ' בתרא
שם [ובדף קי:], ו) שבועות
יז סעיף מג וסעיף מח:
ב ב ג מיי' שם פי"ג
דמכות (דף טז: ושם) ריסק ט' נמלים
ואחד חי והשלים לכזית וכן
וסברי דקדושין דידה דחו לה לזיקה דפקחת אחותה ואין בועל אחות זקוקתו
לב: לעיל צג: עדיות פ"א
מי"ב, ז) סנהדרין כט.,
הלכה ב טוש"ע שם
משמע בכמה דוכתי אלא יש לפרש
הילכך אתי למישרייה לאחותה לשוק
ח) [קדושין סד: ושם
סעיף מח:
משום דאיסורן במשהו אבל דם דעד דאיכא
דאיסורן במשהו דלוקה על נמלה
כשאר אחות אשה שפטורה מן החליצה:
ג ד מיי' שם הל' ה
נסמן], ט) [וע"ע תוס'
משום דהוי בריה וכן נראה לר"י ט):
רביעית אימא לא ואי אשמעינן דם משום
טוש"ע שם סעי' נג:
זבחים קו: ד"ה מה ותוס'
א)
הדרן עלך חרש
❖
ד ה מיי' שם הלכה ד
חולין קכ. ד"ה שכן],
דאיכא כרת אבל שרצים אימא לא ואי
הדרן עלך חרש
טוש"ע שם סעיף נא:
האשה. ושלום בעולם. שאין
ה ו מיי' שם הל' ז טוש"ע
אשמעינן הני תרתי משום דאיסורן שוה בכל
האשה שלום. אמרו לו אחת זו
שעת חירום דתימא
שם סעיף נה:
הגהות הב"ח
אבל טומאה אימא לא ואי אשמעינן טומאה
ו ז מיי' שם הלכה ג
ואחת זו תנשא. אין
בדדמי מאומד לבה אם פירש הימנה
❖
(א) גמ' דאמרה בדדמי
טוש"ע שם סעיף מט:
כהנים שאני משום ב) דריבה בהן מצות יתרות
להקשות דהיינו ת"ק דהא מעיקרא
חדש או חדשים ודאי הואיל ולא חזר
דסברה ס"ד בכל הני:
אבל הני אימא לא צריכא תא שמע שני אחין
ג)
(ב) שם בלא שני לא אזיל
לא פי' אי מיירי אפי' בלא בוכה והכא
הרגוהו ליסטים דהואיל ולאו שעת
❖
מפרש ליה: תנא שלום בינו לבינה
איבעיא ליה החזיקה:
אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות
תוספות ישנים
חירום אי לא חזיתיה דמית חיישא
פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח
ושלום בעולם. דלא צריך למיתני
לקלקולא שמא יבא לאחר שניסת
הא מת על מטתו נאמנת.
וא"ת א"כ מת במלחמ'
ותהא מקולקלת כדאמר בהאשה רבה
דהא סתמא דמילתא הכי הוא דשלום
בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח
הגהות הגר"א
מהימנא במגו דמת על
בינו לבינה ושלום בעולם אלא תניא
(לעיל דף פז:) ולא אמרה בדדמי:
בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא
[א] גמ' עד דאמרה מת
מטתו. וי"ל דכיון דאמרה
זימנין
דמחו ליה
קטטה בינו לבינה. י"ל מתוך ששונאתו
משום סיפא:
בדדמי ולא כיוונה לשקר לא
וקברתיו. נ"ב משמע
את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם
שייך למימר מגו דאי בעי
דבמלחמה כה"ג כ"ש
בגירא או ברומחא. והיא יראה לעמוד
היא רוצה לאסור עצמה עליו:
אמאי מוציא את אשתו בגט תיתיב גביה קטן
משקרא שאינה חפיצה
דנאמנת. כ"פ כל הפוסקים
גמ' בדדמי. מאומד לבה ואע"ג
עד שימות לפי שזורקין חצים ואבני
לשקר. וא"ת א"כ מאי בעי
לבד הרמב"ם דפסק
אוכל נבלות הוא משום איסורא דידה תא שמע
בלסטראות במלחמה ואינם מתכוונים
דלא חזיתיה דמית כדפרישית דסברה
בסמוך החזיקה היא
דבמלחמה אינה נאמנת
שני אחין פקחין נשואין שתי אחיות אחת
מלחמה בעולם מי אמרי'
כה"ג ועמש"ש (באה"ע
ד)
על מי שיפול אבל לקמן גבי נפלו
סלקא דעתא בכל הני דאיקטול הוא
מה לי לשקר והא לא
סי' י"ז ס"ק ק"ז) בד'
פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת
פליט בתמיה: סמתרי. תחבושת:
עלינו לסטים נאמנת לומר נהרג
אמר[ינן] מגו כיון דאמרה
רמב"ם וכ"מ ממ"ש לקמן
שפיר עבדת. לנסותה ולתופשה
שעומדת שם עד שימות ולא אמרה
מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות
בדדמי. וי"ל מגו מעליא כי
קט"ז ב' איכא בינייהו
בדדמי: מי אמרי' (כו') מה לי לשקר
האי דלא מחזקי' בעלמא
דארגיל כו' ולא קאמר
מתוך דבריה נתכוון: דשיזבת נפשך.
אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח
❖
אלא בדיבורה ודאי אמרי'
בכה"ג:
ומרע ליה לחזקיה. תימה לר"י דע"כ
שהנחת אותו אפי' חי וברחת לך משום
ומתני' דשלום בינו לבינה
בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת
לא שייך מיגו כיון דאמרה בדדמי
דכי תעלה בדעתיך דבההוא פורתא
ושלום בעולם מיירי ע"כ
אחיו בחליצה ואמאי מוציא את אשתו בגט
דאמרה מת במלחמה דאי
דאי שייך מיגו א"כ במלחמה בעולם
דנפפיתא קמח מנופה בנפה חיי
מוסף רש"י
על מטתו אפילו א) החזיקה
תיתיב גביה קטן אוכל נבלות הוא משום
בתמיה: מר נמי ידע כו'. אלמא אמרה
אמאי לא מהימנא במיגו דאי בעיא
מוציא את אשתו בגט.
היא מלחמה בעולם נמי
איסורא דידיה אמר רבא תא שמע שני אחין
ה)
מהימנא. וא"כ ליפשוט
דזיקת אחותה הבאה מכח
אמרה מת על מטתו אלא ש"מ דלא
בדדמי ומשום האי מעשה הדר ביה
ממתני' דהחזיקה היא
קדושין גמורים אוסרתה
אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות
רבא: מת וקברתיו. דאילו במלחמה
שייך מיגו כיון דאינה חשודה לשקר
מלחמה [נאמנת] לומר מת
עליו ואין כח בקדושין דידה
אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת
ואר"י כיון דדייקא כולי האי שהחזיקה
סברה שמא ברח וניצל אבל ברעב
בעלי במלחמה. וי"ל דמתני'
לדחותה משום אחות אשה
(לעיל קיב:). ואשת אחיו
מיירי דאמרה מת בעלי
היא סבורה איך יחיה: מפולת.
מלחמה בעולם ואומרת כי מלחמה
מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות
אסורה לעולם. דחרש לא
סתמא. ובעת שלום אמרי'
היא אם כן ודאי לא אמרה בדדמי
שנפל הבית עליו או בא רוח סערה
אשתו מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש
דר"ל [שמת] על מטתו.
חליץ ולכנוס אי אפשר
והיה מפיל כל בתי העיר: החזיקה
ומטעמא דמיגו דאי בעיא אמרה
ובשעת מלחמה אמרי'
משום אחות אשה (שם)
בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת
שר"ל שמת במלחמה:
דאחותה חרשת היתה
היא מלחמה בעולם. שלא היינו יודעים
שלום הוא בעולם יש לה להאמינה כיון
אחיו אסורה לעולם והא הכא דלאו איסורא
קנויה במקצת לאחיו החרש
דדייקא כולי האי אבל כי לא החזיקה
שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה:
הלכך לא אפשר (לעיל קי:).
א) לכאורה צ"ל דאי על מטתו
דידה איכא ולאו איסורא דידיה איכא וקתני
דאי
אינה נאמנת לומר מת בעלה במלחמה
הדרן עלך חרש
אפילו לא החזיקה מלחמה
❖
מוציא את אשתו בגט אמר רב שמעיה גזירה משום התרת יבמה לשוק:
מת בעלי תנשא. אם אין
בעולם נמי מהימנא.
מתוך שיכולה לומר מת על מטתו
כאן יבום (לעיל צג:).
דאין זה מיגו כיון שידוע לעולם שהיא
הדרן עלך חרש
מלחמה יראה לומר מת על מטתו
תוס' חד מקמאי
האשה
וידוע שהיא משקרת אבל בהחזיקה
אשהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם
ותו אקשי' עליה מהא דתנן
ודאי דייקא טפי ומיהו קשה לר"י
ובאה ואמרה ו) מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם ב שלום בינו
בפרקין שני אחים אחד
דאמר פ' כל הנשבעין (שבועות דף מה:
חרש ואחד פקח נשואים
לבינה ומלחמה בעולם קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאתה ואמרה
ב' אחיות אחת פקחת
ושם) גבי שכיר נשבע ונוטל לא שנו
ואחת חרשת מת פקח בעל
מת בעלי אינה נאמנת רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת אלא אם כן
אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא
פקחת מה יעשה חרש בעל
באתה בוכה ובגדיה קרועין אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא: גמ' תנא
חרשת מוציא אשתו בגט
בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך
והא קטן אוכל נבלות הוא.
שלום בינו לבינה משום דקבעי למיתני קטטה בינו לבינה תנא שלום
מעולם יכול לומר שכרתי ונתתי לך
ושני רב שמעיה גזרי'
בעולם משום דקבעי למיתני מלחמה בעולם אמר רבא מאי טעמא דמלחמה
שכרך ומה מגו הוא זה והלא אינו
משום יבמה לשוק תניא
יונק תינוק והולך מעובדת
חשוד לשקר [אלא] דבעל הבית טרוד
משום דאמרה בדדמי (א) סלקא דעתא בכל הני דאיקטול הוא פליט אם
כוכבים ומבהמה טמאה
בפועליו
תימצא לומר כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא זימנין דמחו ליה בגירא
ואין חוששין משום יונק
שקץ ואל יאכילנו נבלות
או ברומחא וסברא ודאי מת
ואיכא דעבד סמתרי וחיה סבר רבא למימר רעבון אינו כמלחמה דלא
וטרפות שקצים ורמשים
אמרה בדדמי הדר אמר רבא רעבון הרי הוא כמלחמה דההיא דאתת לקמיה דרבא אמרה ליה בעלי
ובכולן יונק מהן אפילו
בשבת ובגדול אסור. אבא
מת ברעב אמר לה שפיר עבדת דשיזבת נפשיך ס"ד דבההוא פורתא דנפפיתא דשבקת ליה הוה חיי
שאול אומר נוהגים היינו
אמרה ליה מר נמי ידע דכי האי גוונא לא חיי הדר אמר רבא רעבון גריעה ממלחמה דאילו מלחמה
שיונקים מבהמה טהורה
ביו"ט אוקי' אפי' למ"ד
כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו גבי רעבון עד דאמרה מת
ג
ד
ב"ד מצווין עליו להפרישו
וקברתיו [א] ה מפולת הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי שילוח נחשים ועקרבים הרי הן כמלחמה
יונק תינוק מעובדת
כוכבים ומבהמ' טמאה
דאמרה בדדמי דבר אמרי לה הרי הוא כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה אמרי לה הרי הוא
ו
משום סכנה. אי הכי בגדול
נמי גדול בעי אומדנא.
כמלחמה דאמרי בדדמי ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכי אדאמרי אינשי ז) שב שנין הוה מותנא ואינש
קטן לא בעי אומדנא
בלא שני לא אזיל איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לה לשקר
ז
ח)
(ב)
דסתם קטן מסוכן הוא
אצל חלב. אבא שאול
דאי
אומר וכו' ה"ד אי דאיכא
סכנה אפי' בשבת אי דליכא סכנה אפי' ביו"ט נמי לא. לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד בשבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו ביה רבנן. ובפרק אע"פ תני ר' מרינוס אומר גונח
יונק חלב בשבת ואוקים בדליכא סכנה ואיכא צערא ואפילו בשבת לא גזרו ביה רבנן. קשיין אהדדי. הרב אלפס פי' דפליגי אהדדי ואיפסיקא הלכתא כר' מרינוס. ורבי יעקב ע"ה פי' דלא דמי צערא דהכא לצערא דהתם
דהתם הוא מחמת חולי שהוא גונח ולא גזרו אפי' בשבת וצערא דהכא לאו צער חולי הוא לפיכך גזרו ביה בשבת ולא ביו"ט. תניא לא תאכלו כי שקץ הם לכם להזהיר גדולים על הקטנים וכל נפש מכם לא תאכל דם
להזהיר גדולים על הקטנים אמור ואמרת אליהם לנפש וכו' להזהיר גדולים על הקטנים למ"ד ב"ד מצווין עליו להפרישו דאמרי' ליה לא תעביד וה"ה לכל אסורי' שבתורה למ"ד אין ב"ד מצווין עליו להפרישו דלא ליספו
להו בידים. וה"ה באיסורא דרבנן לית ליה למספא ליה בידים: שלום בינו לבינה. מסתברא דכיון דגבי רעבון אם אמר מת וקברתיו נאמנת ה"נ במלחמה אם אמרה מת במלחמה וקברתיו נאמנת דאי אמרת במלחמה אינה
נאמנת ה"ל לרבה רעבון גרוע ממלחמה. ועדיף ממלחמה גרוע ממת על מטתו ועדיף ממת וקברתיו וכתב הרמב"ם ז"ל דבמלחמה אינה נאמנת במת וקברתיו אבל עד אחד אע"פ שאינו נאמן לומר מת במלחמה אבל במת
וקברתיו נאמן. ולא ירדתי לסוף דעתו דהא עד אחד במלחמה היינו טעמא דלא מהימן משום דלא דייקא ומנסבה וכ"ש היכא דאמרה מת וקברתיו דלא דייקא ומנסבה. וכיון דס"ל לרבינו ז"ל דבמת וקברתיו אמרה בדדמי
א"כ עד אחד מ"ט מהימן במת וקברתיו יותר מאשה. אלא ודאי מסתברא דאפי' אשה נאמנת לומר מת במלחמה וקברתיו: