האשה
שלום פרק
חמשה
עשר
יבמות
קטו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
דאי בעיא אמרה
שלום בעולם. ומהימנא השתא נמי מהימנא או
בפועליו הוא
כדאמר התם ואמר בדדמי ומהאי
טעמא מיבעי ליה
ז
א) צ"ל דאמרינן. יעב"ץ,
א מיי' פי"ג מהלכות
ב) [ע"ז כה:], ג) [לעיל צג:
גירושין הלכה ה סמג
דלמא הכא ליכא למימר מה לה לשקר דאיהי גופא לא מכוונה
הכא דלמא לא אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה משום דאמרה בדדמי
לקמן קטז: ר"ה כב:
עשין כ טוש"ע אה"ע סי'
לשקורי אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי וסבורה היא שמת.
וי"ל דשאני התם דנהי דטרוד בפועליו הוא מכל מקום נחשב קצת
בכורות לו.], ד) [לעיל כה.
יז סעיף נב:
ח ב מיי' שם הלכה ו
ואי קשיא תיפשוט ליה ממתניתין דקתני שלום בעולם נאמנת דהא
שקרן במה שטוען דרך ודאי שפרעו ולכך יש להאמינו במיגו דלא
וש"נ], ה) גירסת רש"ל לא
דייקא ומינסבא דאמרה
טוש"ע שם סעי' נד:
ודאי מת בעלי במלחמה קאמרה דאי
שכרתיך כיון שטוען שברור לו שפרעו
ט ג מיי' שם הלכה יט
בדדמי, ו) לקמן דף קכב.,
על מטתו מאי אריא שלום בעולם
ואינו תולה בשכחה וגם יש לו מיגו:
ז) [לעיל פח: וש"נ],
טוש"ע שם סעי' לג:
דאי בעיא אמרה שלום בעולם (א) או דלמא
דאי
י ד מיי' שם ופי"ב שם
בעיא אמרה שלום בעולם.
אפי' מלחמה בעולם אמרן לעיל כי
ח) רש"ל, ט) צ"ל מן המים.
❖
כיון דאיחזקה אמרה בדדמי ולא אתי מה לי
יעב"ץ,
הל' טו סמג שם טור
אמרה מת על מטתו מהימנא אלא
וא"ת אמאי לא קאמר מיגו
❖
שו"ע שם סעי' ג:
לשקר ומרע חזקתיה ת"ש א עישינו עלינו בית
ודאי מת במלחמה איצטריך לאשמועי'
שיכולה לומר מת על מטתו ונראה
עישינו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה
היינו החזיקה היא מלחמה בעולם
דהיכא שנהרג במלחמה אמרינן מתוך
הגהות הב"ח
נאמנת שאני התם דאמר לה כי היכי דלדידך
תריץ מתניתין דאמרה מת סתמא
שיכולה לומר נהרג ולא במלחמה
מוסף רש"י
א)
(א) גמ' או דלמא. נ"ב
או
אבל נהרג אטו מת לא: דלמא
ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום
איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא
גירסת אלפסי א"ד כיון
דהיא גופא דייקא
דחזקה הוא דאמרה
ומינסבא. דייקא עד
לא אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה.
בעולם אע"ג דלא אמרה על מטתו
ת"ש נפלו עלינו עובדי כוכבים נפלו עלינו
ב
בדדמי לא אתיא:
שיודעת שמת ודאי ואחר
בהדיא מסתמא מת על מטתו קאמרה
אר"י דלא דמי להא דמיבעיא בפ"ק
ליסטים הוא מת ונצלתי נאמנת התם כדרב
(ב) שם איתליא ביה
כך נשאת (לעיל כה.)
.
ובזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא
דבבא בתרא (דף ה: ושם) פרעתיך
ונמתי לו. אמרתי לו, כן
ואתיליד ביה מומא:
אידי דא"ר אידי אשה כלי זיינה עליה ההוא
ב)
(ג) שם ותסברא והא מים
הדברים. כאשר אמרת
מת במלחמה קאמרה עד דאמרה
בתוך זמני אי מהימן במיגו דאי בעי
גברא דבשילהי הלוליה איתלי נורא בי גנני
שאין להם וכו' אלא ה"ד
שכולן חלוקין עליו (לקמן
מת על מטתו וכי קמיבעיא ליה
למימר פרעתיך אחר זמני אי אתי
הכא דאמרי: (ד) רש"י
משובשת
קכב.).
אמרה להו דביתהו חזו גבראי חזו גבראי אתו
לרבא כגון דיש שלום בעולם ואמרה
מה לי לשקר ומרע לה לחזקה או
ד"ה שאני התם דאמרי'
בגייסות. שאיני יכול לילך
כשנתמלא: (ה) תוס'
אצלם ולהעיד זה ששמעתי
חזו גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא
איהי מת במלחמה: עישינו עלינו בית.
לא דהתם מרע לה הכא לא מרע
❖
ד"ה או דלמא וכו' פירוש
(שם).
הציתוהו באש ונתמלא עשן ואני
לה כיון דאמרה בדדמי ואי לא מרע
סבר רב חייא בר אבין למימר היינו עישינו
אי הוי איפכא. נ"ב עיין
ברחתי והוא נשאר שם ומת: אינה
התם לפי שאין הווה כלל שיהיה פורע
פירוש של דבור זה בשו"ת
עלינו בית עישינו עלינו מערה אמר רבא
מהרר"א ששון: (ו) ד"ה
נאמנת. והא הכא דהחזיקה היא
בתוך זמנו אבל הכא מרע דיכול
תוספות ישנים
מי דמי התם לא קאמרה חזו גבראי חזו גבראי
אמר וכו' דבפרק זה בורר
מלחמה זו וקתני אינה נאמנת ולא
להיות אמת דמת במלחמה וכן הא
❖
אמרינן ר' חייא:
אשה כלי זיינה עליה.
ועוד גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא
אמרי' מה לה לשקר דאי בעיא אמרה
דקאמר בפ' האומר בקידושין (דף סד.)
ויש לנו לומר שהמתינה
ורב חייא בר אבין גברא חרוכא דשדיא
עד גמר. וא"ת היכי
מת סתמא: שאני התם. (ד) דהכי
אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואין
משכחת מת בעלי במלחמה
אימא איניש אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה
הגהות הגר"א
קאמרה דכשנתמלא עשן ברחה ולא
לי אחים ובשעת מיתה אמר אין לי
דלא מהמנא. י"ל דדוקא
נורא ופסתא דידא דשדיא נורא איתליא בנים ויש לי אחים נאמן להתיר
[א] גמ' והכא לא דייקא
המתינה עד שתראהו מת ואי משום
בליסטים יחידי. אבל
(ב)
(ה)
כצ"ל ונ"ב כ"ה גירסת
במלחמה יראה היא
ואתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא אזל
עשן כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא
פירוש אי הוי איפכא ואין נאמן לאסור
❖
תוס' ד"ה טעמא וכ"כ
להמתין:
כו' אבל לגבי מלחמה איכא למימר
דברי רבי ור' נתן אומר כו' ומפרש
וערק לעלמא איבעיא להו עד אחד במלחמה
הרשב"א וכ"ה גירסת רש"י
והבעיא אף בקברתיו ועי'
לא אמרה אי לא חזיתיה דהא אי
התם טעמא דרבי משום דאתי מה לי
מהו טעמא דעד אחד מהימן משום
רי"ף וע"כ משום דלמא
בעיא לשקורי לא הוי מחזקה מלחמה
לשקר ומרע לה לחזקה מיגו דאי
תוס' חד מקמאי (המשך)
ג) דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר
משקר דכה"ג לא קאמר
בעולם: נפלו עלינו עובדי כוכבים
בעי פטר לה בגיטא אבל הכא אמרה
בדדמי לכל הפוסקים לבד
אפי' במלחמה נאמנת אלא
ה"נ לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד
דעת הרמב"ם כנ"ל:
פשיטא דאמרה מת בעלה
כו'. והא הכא היא החזיקה וקתני
בדדמי ולכך לא מרע ולרבי נתן
[ב] רש"י ד"ה והכא לא
משום דהיא גופא דייקא ומינסבא [א] והכא
במלחמה וקתני נאמנת.
ד)
נאמנת אלמא אמרינן מה לה לשקר:
דאמר התם לא מרע התם דבשעת
דייקא ותרוייהו אמרי
ותירץ רש"י ז"ל דמתני'
[כיון דזימנין דסניא ליה] לא דייקא ומינסבא
התם כדרב אידי בר אבין. כלומר
מיתה יש לו להיות נאמן יותר:
ה)
ג
בדדמי. נ"ב וכ"ה דעת
כגון שאמרה מת סתם
טעמא
הרמב"ם אלא דלדידיה בכל
אמר רמי בר חמא ת"ש אמר רבי עקיבא
כששלום
בעולם אמרי'
דעד אחד נאמן משום
הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי
ו)
ענין הבעיא ועמ"ש ברא"ש
מת על מטתו דוקא
הוה בהדיה לא אמרה בדדמי אלא
דמילתא דעבידא לאיגלויי
כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי
אבל לדידיה י"ל משום
קאמרה וכשהמלחמה
לא משקר הכא נמי לא משקר.
נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא
ולא
בדדמי (ועמ"ש רבינו
בעולם אמרי' מת
נחמיה איש בית דלי ואמר לי שמעתי
❖
באה"ע סי' י"ז ס"ק ק"ז):
במלחמה קאמרה ולפי
מסתפיא מלסטים: כדר' אידי. במסכת
יאמר בדדמי כיון שהדבר יהיה גלוי
שאין משיאין את האשה בארץ ישראל
הפי' הזה שפרשתי לא
ע"ז בפ' אין מעמידין (דף כה:):
או דלמא טעמא דנאמן משום דדייקא
קשיא מידי דאפשר
על פי עד אחד אלא רבי יהודה בן בבא
חזו גבראי. שהאש אוכלתו: היינו
ומינסבא והכא לא דייקא כלומר
לאוקומי מתני' כגון
תוס' חד מקמאי
ונמתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם
דאמר מצאתיו הרוג או
עישינו. דאמרן כי היכי דלדידך
לעולם לא יאמר עד אחד בדדמי
ליסטים באו עליו והרגוהו
איבעיא להו החזיקה היא
משמי אתם יודעים המדינה הזו משובשת
איתרחיש כו': פסתא דידא. מאיש
כמו האשה עצמה ומכל מקום אין
כשהמלחמה בעולם אינה
מלחמה בעולם מהו מי
בגייסות כך מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין
אחר [הבא להצילו]: ואתיליד מומא.
להאמינו דנהי דלא אמר בדדמי האשה
נאמנת וכששלום בעולם
אמרי' מה לה לשקר ומרעי
ד
ח)
נאמנת. ואי קשיא לך
לה לחזקה ת"ש עישינו
בבעלה: עד אחד במלחמה. מלחמה
האשה על פי עד אחד מאי מדינה משובשת
לא דייקא כאן וסומכת עליו יותר
מאי קא מיבעיא ליפשוט
עלינו בית עישינו עלינו
בעולם ובא עד אחד ואמר מת בעליך
ממה כשאומר מת על מטתו כיון דיש
בגייסות לאו אע"ג דמדינה זו משובשת כך
ממתני' דקתני מלחמה
מערה הוא מת ואני נצלתי
מי מהימן או לא: והכא לא דייקא.
בעולם אינה נאמנת ולא
אינה נאמנת שאני התם
רגלים לדבר אבל אין לפרש או דלמא
מקובלני שמשיאין על פי עד אחד אלמא
אמר מה לי לשקר אי בעיא
דאמרינן כי היכי דלדידך
[ב] ותרוייהו אמרי בדדמי: כן הדברים.
טעמא דעד אחד משום דדייקא ואפי'
עד אחד מהימן אמר רבא אי הכי מאי
אתרחיש ניסא לדידיה נמי
אמרה מת על מטתו אלמא
כאשר אתה אומר: מים כמלחמה. דאיכא
אמר בדדמי נאמן דהא אפילו דדייקא
לא אמרי' מה לי לשקר
אתרחיש ניסא פי' מעיקרא
שנא מדינה זו כל מקום שיש גייסות מיבעי
במקום חזקה תירץ הר"מ
קס"ד דה"ק הוא מת קודם
למימר בדדמי: מים שאין להם סוף.
האשה למה לו להיות נאמן כיון
ליה אלא אמר רבא ה"ק אתם יודעים שמדינה
שיצאתי מן המערה ואני
ב"ר יוסף דכשהמלחמה
אמר
רבי עקיבא
דאמר בדדמי:
מפרש בפ' בתרא (לקמן קכא.) כל שעומד
בעולם מרתתה לומר
נצלתי. וקאמר אינה נאמנת
זו משובשת בגייסות ולא אפשר לי למשבק
כשירדתי לנהרדעא לעבר שנה.
ואין רואה מארבע רוחותיו: אשתו
מת על מטתו. וזה
משום דאמרה בדדמי.
ושני ליה דאם אמרה הוא
התירוץ אינו מספיק למת
אינשי ביתי ומייתי קמי רבנן כך מקובלני
אסורה. ואע"פ שיש עדים כשרים
בסוף מסכת ברכות (דף סג.) אמרי'
במלחמה וקברתיו דהתם
מת קודם שיצאתי מן
שטבע שמא צף מתחת המים ויצא:
דרבי עקיבא לא הניח כמותו בארץ
מרבן גמליאל שמשיאין האשה ע"פ עד אחד
לא מרתתה דהא מת
המערה נאמנת אלא הכא
וקאמרי
ישראל ולכך היה יכול לעבר שנים
במלחמה וקברתיו קאמרה
במאי עסקינן באומרת
ת"ש מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין
ואמאי לא מהימנינא לה
אני ברחתי ונצלתי והוא
בחוצה לארץ וכן צריך לומר בפ' שני
עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים והא מים
משום דאי בעיא אמרה
נשאר שם וא"א שלא מת.
דמגילה (דף יח:) גבי ר"מ שהלך לעבר
מת במלחמה אלא הכי
אמרי' לה כי היכי דלדידך
כמלחמה דמו ונשים ז)אפי' מאה כעד א' דמו וקתני השיא ותסברא (ג) מים שאין
שנה בעסיא שלא הניח כמותו בארץ
מסתברא דכיון דמלחמה
אתרחיש ניסא שמצאת
להם סוף נינהו ומים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא ה"ד דאמרי אסקינהו קמן
בעולם וחזקה דאמרה
פתח לברוח לדידיה נמי
דעסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן
בדדמי ולא משקרה לפי
מצא פתח לברוח. ואפשר
וחזינהו
בחזקת הבתים (ב"ב דף נו.) קיני קניזי
דעתה לא אמרינן מגו דאי
לפרושי דאפילו אמרה
וקדמוני עסיא ערדיסקיס אספמיא ומה שלא עיברו בארץ ישראל י"ל דשום אונס היה וכן יש בירושלמי ירמיה עיבר בחוצה לארץ וכן יחזקאל וברוך
בעיא משקרה לפי דעתה
אני שמרתי סמוך לפתח
לומר מת על מטתו דהא
המערה ולא ברח אנן סהדי
בן נריה ומיהו קשיא לר"י דבפ' זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם) (ו) ר' חייא בן זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק כו' ושם היה רבי יוחנן גדול מהם
(אי) [אנן] לא מחזקי' לה
דמשקרא שהרי עשנו
מדריש לקיש היה קורא אותם רועי בקר וי"ל דלעבר דקאמר התם לאו דוקא אלא חישוב בעלמא עשו אם השנה צריכה להתעבר דהא שנת
בשקרנית כפי דעתה אבל
המערה על שניהם ובודאי
כשהחזיקה היא מלחמה
כל מלתא דאפשר לשזובי
שביעית היתה כדמוכח התם דקאמר כהן וחריש ובפ' קמא דסנהדרין (דף יב. ושם) אמר דאין מעברין שנה שביעית ושום אונס היה שלא חישבו
בעולם כיון דאי בעיא
(נפשה עבדה) [נפשיה
והא
בארץ ישראל כדפרישי' לעיל: מים דכמלחמה דמו. השתא סלקא דעתך שראו הנשים שטבעו אבל לא ראו שהעלום ט)המים ולכך אמרו בדדמי:
אמרה סתמה ולא משקרה
עבד]. ת"ש נפלו עלינו
וחזינהו מהמנינן לה להכי בעיא
עובדי כוכבים נפלו עלינו
אי אמר מה לי לשקר במקום חזקה או לא. א"נ כשהמלחמה בעולם כיון דחזקה דאמרה בדדמי לא אמר מה לי לשקר
ליסטים הוא מת ואני ניצלתי נאמנת התם כדר' אידי דאמר אשה כלי זיינה עליה. פי' מעיקרא קס"ד שהליסטי' באו
דא"כ אזלא חזקה וה"ל כמה לי לשקר במקום עדים דהא איתא לחזקה כשהמלחמה בעולם ולא איפשיטא בעיא ולחומרא
עליה ועל בעלה והיא היתה מתפחדת כמו הבעל והוה לן למי' דלא נטרא לבעל וחזרה ואמרה בדדמי ואפ"ה מהימנא
אזלינן דלא אמרי' מה לי לשקר במקום חזקה. ובפ' השותפין נמי אמרינן איבעיא להו תבעו לאחר זמנו וא"ל פרעתיך בתוך
משום מגו ושני ליה בודאי אם אמרה מלחמה בעולם והיה להרוג כל המוצאים אחד אנשים ואחד נשים דאע"ג דלא
זמנו מהו מי אמר' מ"ל לשקר במקום חזקה דלא עביד איניש דפרע בגו זימניה או לא ולא איפשיט' ובקידושין פ' האומר
ידעינן במלחמה בעד אלא על פיה לא מהימנא דכיון דהיא גופה בההוא פחדא קיימא לא נטרי ליה לבעל וחזרה ואמרה
מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ומוקמי' לה בגמ' כגון דמוחזק לן באחים ולא מוחזק לן
בדדמי אלא הכא היינו טעמא דנאמנת מפני שהליסטים אינם הורגים את הנשים שכלי זיינן עליהן ומאחר שהשלום עמה
בבנים. אמר יש לי בנים נאמן דאמרי' מ"ל לשקר דאי בעי פטר לה בגט אלמא אפילו במקום חזקה נמי אמרינן מ"ל לשקר
נטרה ליה לבעל וחזייה ולא אמרה בדדמי ובעיין לא אפשיט ועבדינן לחומרא ואם החזיקה היא מלחמה בעולם אינה
לד"ה בין לר"י בין לר' נתן. שאני התם דאין אדם חוטא ולא לו ולהכי מהמני ליה משום מ"ל לשקר. ולפום האי סברא
נאמנת. וה"מ בשאין שלום עמה שהמלחמה היא בנשים ובאנשים אבל בליסטים שיש שלום עמה נאמנת דהא שנינן הכא
עד שהחזיק הוא במלחמה מהמנין ליה משום מ"ל לשקר דאין אדם חוטא ולא לו. ומיהו לישנא דגמ' לא משמע דעד אחד
כרב אידי דאמר כלי זיינה עליה. וכן אם אמרה מצאתיו הרוג א) נאמנת דלא החזיקה בו מלחמה בעולם אינה נאמנת
נאמן במלחמה דמאי דקא מיבעיא לן לאו משום איהו דאמר בדדמי אלא משום דאיהי דייקא ומנסבא: איבעיא להו עד אחד
אלא שהחזיקה מלחמה על האנשים ונשים. אבל אם אמרה מצאתי פלוני בעלי הרוג או שבאו ליסטים עלינו הוא מת
במלחמה [מהו] מ"ט דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי הוא לא משקר והכא נמי לא משקר או דילמא טעמא דעד
ואני נצלתי והיינו דאמר מתוך הדברים נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג את נשותיהם ע"פ עד אחד.
אחד משום דהיא גופה דייקא ומנסבה. והכא כיון דאמרה בדדמי לא אמרינן דייקא ומנסבא. והרב אלפס גרס כיון דזמנין
אלמא דבכה"ג לאו מלחמה אקרי. וכן אני הייתי עם הורגיו דפ' שני דכיון שלא היה לו פחד לאו מלחמה מקרי ודבר
דסניא ליה לא דייקא ומנסבה ואידי ואידי חד טעמא הוא דכיון דזמני' דסני ליה אמר בדדמי דהא באתתא דעלמא כששלום
ברור הוא זה. והקשה רש"י ז"ל וליפשוט ליה ממתני' דקתני שלום בעולם נאמנת. ובודאי אם אמרה מת בעלה במטתו
א) נראה דצ"ל נאמנת דהחזיקה מלחמה בעולם דאינה נאמנת אינו אלא שהחזיקה מלחמה וכו'.