האשה
שלום פרק
חמשה עשר
יבמות
קטז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למאי
ניחוש לה אי לנפילה כו'. והא דאמרי' בפ' גט פשוט (ב"ב
דלמא מסר ליה. נתנו לו ולא קנו מידו
בקנין ושמא יחזור בו ליכא
טז
א) [קדושין מז: ב"ב עו. עז.
א מיי' פ"ג מהל'
קסט: קעג. סנהדרין לא.],
גירושין הלכה י
למיחש להכי דאותיות כגון שטר נקנות במסירה בלא קנין ואין יכול
קעג.) אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא
ב) מכות ה., ג) ב"ב קעב.
טוש"ע אה"ע סימן קלב
לחזור בו: גבן הוה. אצלנו היה בנהרדעא וגיטא כתיב בסורא:
ראיה פירוש דחיישינן לנפילה ופקדון וי"ל דהתם איירי בנפילה
גיטין פ., ד) נדרים צא.
סעיף ד:
הכא לא חיישינן. דהא איבדקא כל נהרדעא ולהאי ענן ליכא למיחש
יז ב מיי' שם פ"א הל' כה
דרבים אבל לנפילה דיחיד שיפול מיוסף בן שמעון וימצאנו יוסף בן
כתובות כב: גיטין סד:
פט:, ה) צ"ל ולמה, ו) [ב"מ
ופכ"ג מהלכות מלוה
שמעון אחר ודאי לא חיישינן והכי נמי
דהא אמרי סהדי כו' ואביי לא חייש
קטז.], ז) [טעות הדפוס],
ולוה הלכה ו סמג עשין צד
למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר ביה אי
מפליג בפ' גט פשוט (שם דף קעב:)
לדלמא אזיל ליה לעלמא ובדיקה
❖
ח) [לפנינו שם איתא רבא],
טוש"ע שם סימן קכח
הוא דקמצריך באותו מקום: הכא
בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים
לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה
סעיף א וטוש"ע ח"מ סימן
מג סעיף כ:
חיישינן. הואיל והוחזק איש אחר
וא"ת א"כ היכי קאמר התם אהא
מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות
א)
יח ג מיי' פ"ו מהל' שאלה
הגהות הב"ח
בעירו כשמו: גמלא פרחא. הולך
דתנן במתני' (שם:) דשני יוסף בן
במסירה ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכתיב
ופקדון הל' ד סמג
(א) תוס' ד"ה למאי וכו'
מהר כעוף פורח: בקפיצה. על ידי
שמעון מוציאים שטר חוב על אחרים
עשין פח טוש"ע ח"מ סימן
ביה הכי בסורא מתא אנא ענן בר חייא
דאין מוציאין דפליגי
רצז:
שם: מילי מסר. ואע"פ שלא היה
ותנא דבריית' קאמר דאין מוציאין (א)
יט ד מיי' פי"ב מהל'
בפלוגתא
דאביי:
נהרדעא פטרית ותרכית פלונית אנתתי ובדקו
עמהם שמא מתחלה אמר להם
בפלוגתא דפליגי אביי ורבא בצריך
(ב) ד"ה מאי אמרת וכו'
גירושין הל' ד ופט"ז
רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר
אלא אליבא דרבי דאית ליה
מהל' אישות הל' כו סמג
בעירו כתבו גט לאשתי ואח"כ הלכו
להביא ראיה או אין צריך דמ"ד
❖
כצ"ל ותיבת מאיר נמחק:
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא
העדים לסורא: שילי והיני. מקומות
אין מוציאין סבר לה כאביי דחייש
יז סעי' ב וסימן קנב סעיף
דהוה בנהרדעא ואתו סהדי ואמור דההוא
הן: ה"ג מאי הוי עלייהו דשומשמי.
לנפילה והא לנפילה דחד לא חייש
ב:
כ ה מיי' פי"ג מהל'
מי חיישינן שמא פינן: אמרו הכי.
אביי שיפול מיוסף בן שמעון זה
יומא כי איכתב ההוא גיטא ענן בר חייא
הגהות הגר"א
גירושין ה"א סמג
בשעת כעסן: מ"ט דקטטה. דתנן
וימצאנו אחר ויש לומר דלאו ממש
מחגרא גבן הוה אמר אביי אף לדידי דאמינא
[א] תוס' ד"ה הכא.
עשין נט טוש"ע שם סי' יז
❖
בפלוגתא דאביי ורבא פליגי אלא כמו
במתניתין כי אמרה מת בעלי לא
ואר"ת הכא כו'. נ"ב
סעי' מח:
חיישינן הכא לא חיישינן דהא קאמרי סהדי
ורשב"א וש"פ כתבו דעיקר
מהימנא: דמשקרא. מרוב
שאביי חשש לנפילה דרבים חושש
שנאה
דבנהרדעא הוה מאי בעא בסורא אמר רבא
סמיך על טעם דאמרינן
אותו תנא אפי' לנפילה דיחיד וא"ת
מתכוונת לאסור עצמה עליו:
❖
מילי מסר:
אף לדידי דלא חיישינן הכא חיישינן דלמא
תוס' חד מקמאי
א
דאמרה בדדמי. כל מקום סכנה
והיכי מייתי התם ראיה אביי
בגמלא פרחא אזל אי נמי בקפיצה אי נמי
ההוא גיטא דאשתכח
ב)
למילתיה דחיישינן להביא ראיה אלמא
שראתה אינה נותנת דעתה לומר
בסורא האי עובדא
מוסף רש"י
מילי מסר כדאמר להו רב לספרי וכן אמר להו
חיישינן לנפילה מההוא דאחד מן
שמא לא מת ולא אנשא דהואיל
נמי הכי הוה שהיו
האחין שהיה שטר חוב יוצא מתחת
וסניא ליה לא דייקא כולי האי:
רב הונא לספרי כי איתנכו בשילי כתובו
אותיות נקנות במסירה.
העדים מעידים נמי דהאי
ג) ב
המוכר שטר חוב לחברו
ענן בר חייא דהוה
עד
ידו עליו להביא ראיה אלמא חיישינן
בשילי אע"ג דמימסרן מילי בהיני וכי איתנכו
קנה החוב במסירת אותיות
יתיב בסורא א"ל נכתוב
לנפילה והא אחין הוי נפילה דחד
(סנהדרין לא.) אינו צריך
בהיני כתובו בהיני אע"ג דמימסרן מילי בשילי מאי הוה עלייהו דשומשמי רב
ונחתום גט לאשתו.
ולא חייש אביי ויש לומר דמדמי
לכתוב שטר מכירה על
יימר אמר לא חיישינן רבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן: קטטה בינו
ג
שטר שהוא מוכר לו אלא
אחים דשמטי מהדדי כדמפרש התם
משמסר לו שטר שיש לו על
לבינה וכו': היכי דמי קטטה בינו לבינה אמר רב יהודה אמר שמואל באומרת
לנפילה דרבים ואי חיישינן לנפילה
אחרים לזכות בו נתחייב
לבעלה גרשיני כולהו נמי אמרו הכי אלא באומרת לבעלה גירשתני וליהמנה דרבים התם נמי יש לחוש:
הלוה לפורעם לזה (קדושין
מאי אמרת דלמא מסר ליה
מז:) ונשתעבד לו לוה לזה
מדרב המנונא דאמר רב המנונא ד) ד אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת
הקונה כמו שהיה משועבד
חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני
אותיות נקנות במסירה.
למלוה כל זמן שלא חזר
ה
ומחלו (רשב"ם ב"ב קסט:)
וא"ת ורבא היכי מייתי מינה ראיה
ושאילנא ואמרו לא היו דברים
מעולם מ"ט דקטטה רב חנינא אמר משום
לגבות הלוקח את החוב מן
הא שפיר קאמר אביי וכי תימא
דמשקרא רב שימי בר אשי אמר משום דאמרה בדדמי מאי בינייהו
הלוה במסירה שמסר לו
דחייש לנפילה ופקדון האמרי' בפרק
המלוה את השטר ולא מצי
איכא
טעין לוה לצור על פי
גט פשוט (שם קעג:) אותיות נקנות
צלוחית מסרו לך (שם עו.)
במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה רבא אמר אין צריך להביא ראיה ה)אלמא אין צריך להביא ראיה אי חיישינן לנפילה ופקדון וי"ל
ולא צריך למכתב קני לך
דרבא סבירא ליה דאין אותיות נקנות במסירה ולכן מייתי ראיה דאי חיישינן לתרי יצחק הכא נמי גבי חבי בר ננאי הוה לן למיחש דלמא
וכל שעבודיה ולא שום שטר
(שם עז.). בגמלא פרחא.
מסר ליה והשתא חוזר בו והא דקאמר בפ' גט פשוט (ג"ז שם) אותיות נקנות במסירה כו' ורבא אמר אין צריך לאו משום דרבא ס"ל
מין גמלים יש שהם קלים
הכי אלא אליבא דר' (ב) מאיר דאית ליה הכי במתני' דהתם פליגי וא"ת בריש כל הגט (גיטין כד:) אמר קטנה הוא דלא מצי מגרש
במרוצתם כעוף הפורח
הא גדולה מצי מגרש אמר רבא זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים ומה ראיה הוא גט
(מכות ה.). כי איתנכו
בשילי. ואתם כותבין שם
לשטר חוב בגט אין לחוש שמא תמסור לחברתה להתגרש בו שידוע שלא תוכל להתגרש ובשטר יש לחוש דלמא מסר ליה וי"ל דהתם גרס
אותה העיר בשטרי מכירה
רבה מדמהדר אביי בתריה והכא גרס רבא אי נמי אפי' גרס התם נמי רבא יש לפרש דהכי דייקינן התם דכי היכי דגדולה מצי מגרש
או שטרי הלואה או שטרי
מתנה או זכרון עדות,
ולא חיישינן שמא מסרה לצור על פי צלוחיתו ה"נ לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון שמא מסרם זה לזה לצור על פי צלוחיתו דלגבות
כתבו בתוך השטר מקום
החוב הם יודעין שאין המסירה מועלת דאין אותיות נקנות במסירה וה"ר אלחנן תירץ דמדמי שטר לגט דכמו שהיה לנו לחוש בגט לנפילה
שאתם יושבים שם בשעת
כיון דלא מיזדהרא ביה הכי נמי היה לחוש בשטר דלמא מסר ליה ומדלא חיישינן בגט לנפילה הוא הדין דלא חיישי' דלמא מסר ליה:
כתיבה, כלומר במקום
אותיות נקנות במסירה. הא אינן נקנות חיישינן דלמא מסר ליה ותימה מאי שנא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר שהמוחזק
פלוני כתבנו הך מה שראינו
ו)
במקום פלוני (רשב"ם ב"ב
בו נאמן לומר שהוא שלו כי אפילו ידוע שמאמינים זה לזה אין לחוש על פקדון אלא בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר
קעב.). וכי איתנכו
וגודרות שהדבר ידוע שלא לקחם א"כ גבי אותיות נמי היה לנו להאמינו כשאומר שהם שלו וכי תימא כיון דאין אותיות נקנות במסירה
בהיני. לכתוב שטר כתובו
בהיני. כתבו בתוכו שבהיני
דצריך שטר ואין לו שטר חיישינן דאינן שלו מ"מ ליחוש שמא הקנה לו אגב קרקע דשטר נקנה אגב קרקע כדאמרינן בהמוכר את הספינה
נכתב ואף על גב דמימסרן
(ב"ב דף עו: ושם) בשמעתא דאין אותיות נקנות ושמא קנין אגב קרקע לא שכיחא אי נמי לא מהני קנין אגב קרקע אלא בשטר של אותה
כו' (גיטין פ.) בהיני, מקום
(רשב"ם שם). קרקע כדאמרינן התם כיון שהחזיקו בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא דשטר אפסרא דארעא הוא אבל שטר חוב בעלמא אין נקנה אגב
קרקע דלא דמי למטלטלין אבל תימה לר"י דלמה לא נימא שהם שלו ולא נתן לו חברו כלום ושמא כיון דשמיה כשמיה ואין מוכיח מתוך
השטר שהוא שלו ולא עשה בו סימן יש לחוש שמא של חברו היה כי אי אפשר שלא יהא סימן לזה שאין בזה ושוב פר"י דודאי הקלף
יכול לעכב שלא יפסיד חזקתו אע"פ שדרכו להפקיד גביה אבל החוב לא יוכל להוציא כל זמן שנוכל להסתפק דלמא הפקיד גביה והיינו
נמי דאמר בגט פשוט (שם קעג.) גבי שאני הכא דאחין משמטי מהדדי ואין החוב למוחזק שלא יוכל לגבות החוב אבל הקלף נראה לר"י
הכא
חיישינן דלמא בגמלא פרחא אזל. וא"ת בפ"ק דמכות (דף ה. ושם) אמר רבא ז) (בר אבא) אתו
שיוכל לעכב וכן חפץ אחר:
בי תרי ואמרו בחד בשבא בצפרא הרג פלוני את הנפש בנהרדעא ואתו בי תרי ואמרו בפניא בחד בשבא עמנו הייתם בסורא חזינן
אי מצפרא לפניא מצו אזלי אין נהרגין ואי לא מצו אזלי נהרגין פשיטא מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל [א] ואר"ת דהכא כיון שמתכוין
לקלקל אשת חברו אזל בגמלא פרחא אבל התם אם הלכו בגמלא פרחא היה מקלקלם יותר וה"ר מנחם פי' דהתם אם איתא דאזלו בגמלא
פרחא היה להן לטעון כן ומדלא אמרו הכי ש"מ דשקר הם מעידים: אע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי. אר"ת דשילי והיני שני מקומות
הן וסמוכות זה לזה כדאמר במס' ביצה (דף כה:) רב הונא בשבתא דריגלא מכתפי ליה מהיני לשילי ולרבותא נקט הני מקומות שסמוכין
זה לזה: וליהמנה מדרב המנונא. אמר ר"י דהלכתא כרב המנונא מדפריך סתמא דגמרא מרב המנונא ובפ"ב דכתובות (דף כב: ושם)
גבי אמרה נשביתי דייק לאוקומי אמוראי דהתם כרב המנונא ובפ' התקבל (גיטין סד:) נמי פריך אדר"י מדרב המנונא והא דבשילהי נדרים
(דף צא. ושם) דחה ח) רבה למילתיה דחויא בעלמא הוא ואפי' פליג הלכתא כרב המנונא כדפי' וא"ת בסוף פרק הכותב (כתובות פט. ושם)
גבי הוציאה גט דקאמר רב יוסף הב"ע שאין שם עידי גירושין דמיגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה
והיאך יכול
לומר כן
כיון שנאמנת לומר
גירשתני ויש לומר דכשתובעת כתובה אינה נאמנת אלא דוקא לענין
נישואין:
איכא