קטז: האשה
שלום פרק
חמשה עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
בינייהו דארגיל בה קטטה. פי' למ"ד משום דמשקרא
עד אחד בקטטה. קטטה בינו לבינה והלך למדינת הים ובא עד
כא א מיי' פי"ג מהל'
א) [צ"ל טעמא דעד אחד
כו'], ב) [לעיל צג: וש"נ],
גירושין הל' א סמג
אחד ואמר מת מי מהימן אי לא: אלפוה שיקרא. בתמיה. אם כרבי
היתה יראה כ"כ לשקר כיון דרחמא ליה ולמ"ד דאמרה
ג) [לעיל כה. וש"נ], ד) [ע'
עשין נט טוש"ע אה"ע
בדדמי כיון דיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ול"ג דארגילא היא
יהודה סבירא להו דאינה נאמנת אא"כ בוכה למה הורוה לבכות:
פירושו בתי"ט ד"ה אחת
סימן יז סעיף מח:
מתני'
אלא בבאה מן הקציר. שכך היה המעשה כדאמרי' לקמן
כב ב ג מיי' פ"י מהל'
כי לעולם יש לחוש שתשקר כיון ששונאתו וא"ת ואמאי לא תשקר
זו], ה) [צ"ל דרב], ו) עדיות
❖
פ"א מי"ב, ז) [חגיגה כג.
פרה אדומה הל' ב:
והלא היא משקרת שאמרה גירשתני
ולא התירו חכמים אלא דוגמתו שיהא
תוספתא דפרה פ"ח],
איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה איבעיא להו
בפני פלוני ופלוני ושיילינן להו
הדבר קרוב לנו ומירתתא ולא
ח) שבת ס: חגיגה כג.
ואמרו להד"מ וי"ל דזה לא היתה
משקרא אבל ממדינת הים אינה
עד אחד בקטטה מהו מ"ט דעד אחד מהימן
[תוספתא שם ע"ש],
א
א)
תוס' חד מקמאי
ט) חגיגה כג., י) [עדיות
נאמנת: אלא בהווה. מעשה שהיה
עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם
משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר
ב)
פ"א מי"ב], כ) שייך לקמן
איבעיא להו עד אחד
יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים
כך היה והוא הדין לכל מקומות:
❖
קיז.,
הכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד
בקטטה מהו ולא
האלו בה: לא דברו בקציר אלא
גמ' לדבריכם. שאתם אומרים
איפשיטא. ואע"ג דעד
מהימן משום ג) דהיא דייקא ומינסבא והכא
א' ביבמה פסק הרב
בהווה. ירושלמי למה קציר א"ר
כעין המעשה שהיה בעינן: אין לי
כיון דאית ליה קטטה לא דייקא ומינסבא
ז"ל דנאמן ולא אמרי'
הגהות הב"ח
אלא קציר חטים. דמעשה שהיה בקציר
מנא דאונסא דשכיח שאני החמה
כיון דזמנין דסניא ליה
תיקו: רבי יהודה אומר לעולם אינה וכו':
(א) תוס' ד"ה באותה וכו'
חטים היה כדלקמן: גודר. תמרים:
קודחת בראשו של אדם בשעת הקציר
לא דיקא ומנסבא. שאני
דשלא בפניו נמי אינה
התם דלא מעיקרא סניא
תניא אמרו לו לרבי יהודה לדבריך ד) פקחת
עודר. מלקט תאנים: הכא נמי.
הדא הא דכתיב ויגדל הילד ויהי היום
❖
מעיזה:
ליה אבל הכא דידעינן
תנשא שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת
לענין מדינת הים: שילפי. סוף קציר
ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר
בודאי דקטטה [היה]
בינו לבינה ולא דייקא
אל אביו ראשי ראשי ורבנן אמרי
חטים. שילפי לשון שלף איש (רות ד)
זו תנשא ההיא דאתיא לבי דינא ה)דרבי יהודה
שכבר היה הקציר משתלף ועובר: מוסף רש"י
דריחשא שכיח:
אמרי לה ספדי בעלך קרעי מאניך סתרי מזייך
באותה
שעה אמרו האשה
ויעבירם בירדן ובספינה. משום
דהיא דייקא ומנסבא.
אלפוה שיקרא אינהו כרבנן סבירא להו אמרי
דהיא גופא דייקא עד
שאמרה מת בעלי כו'.
מעשה שהיה בירדן ובספינה ונטמאו
תעביד הכי כי היכי דלישריה: מתני' בית
שיודעת שמת ודאי ואחר
כדאמרינן לקמן: ויזרקם בצד זה. של
משום דחזו דאיכא עיגונא טפי אם
כך נשאת (לעיל כה.). ולא
הלל אומרים ו) לא שמענו אלא בבאה מן
לא היו מאמינים אותה וא"ת ואמאי
נהר דהיינו נמי דומיא דספינה
יעמוד בצד זה. של נהר
הקציר ובאותה מדינה וכמעשה שהיה אמרו
(חגיגה כג.). אלא אם
שפורחין באויר על פני המים: לא
לא מהימנינן לה במגו שהיתה יכולה
כן היו רגליו נוגעות
להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר
ירכיבם על גבי בהמה. בתוך המים
לומר גירשתני למאן דאמר בפ' שני
בקרקע. משום מעשה
דכתובות (דף כג. ושם) דאיתמר דרב
דהיינו נמי דומיא דספינה שהאדם
ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה מן
שהיה בספינה כדלקמן,
וכל ספינה מהלכת באויר
המנונא אפי' שלא בפניו ויש לומר
הנושאו יושב במקומו וספינתו
הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה לא
וגזרו על האוירות כולן
דאין זה מגו שאם תאמינה לומר מת
נוטלתו ומוליכתו וספינה פעמים
(שם). אבל מעבירם
דברו חכמים בקציר אלא בהווה חזרו בית
שהיא גוששת ונוגעת בקרקע: אלא
על הגשר. הואיל ורגליו
היתה אומרת כמה פעמים בדדמי
הלל להורות כבית שמאי: גמ' תניא אמרו
נוגעות בו (שם). לא
אם כן רגליו. של עליון נוגעות במים
ולכך אין להאמינה אי לאו משום
אמרו אלא בירדן
להם בית שמאי לבית הלל לדבריכם אין
בקרקע: על הגשר. דכארעא
דחייש לעיגונא ועוד י"ל דההוא אמורא
ובספינה. ולא גשר ושאר
לי אלא קציר חטים קציר שעורים מנין
נהרות, דגזירה שגזרו
סמיכתא היא והאדם המעבירו הולך
דאמר שלא בפניו [נמי] אינה מעיזה היינו
מחמת מאורע אין להם
ואין לי אלא קוצר בוצר מוסק גודר עודר
דוקא אמתני' דהתם שאומרת אשת
כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה:
לגזור אלא מעין המאורע
מנין אלא מעשה שהיה בקציר והוא הדין
תחוב בקרקעיתה. והאהיל הכלי של
איש הייתי וגרושה אני שיש להאמינה
(שבת ס:) אבל משיטן על
מי חטאת עליהן ונטמאו: מתני'
פניו ועומד בצד זה ויזרקם
מטעם דהפה שאסר הוא הפה
לכולהו הכא נמי מעשה שהיה באותה
לצד אחר (חגיגה כג.).
תנשא ותטול כתובתה. על פיה:
שהתיר ואע"ג דאיכא איסור דאשת
מדינה והוא הדין לכולהו ובית הלל באותה
שאין
איש כיון דשלא בפניו (א) אינה מעיזה
מדינה דשכיחי אינשי מירתת ממדינה
אבל בעלמא לא היתה נאמנת:
למדינה אחרת דלא שכיחי אינשי לא מירתת ובית שמאי הכא נמי שכיחי
כ)שאין האחין נכנסין לנחלה על
שיירתא מאי מעשה שהיה דאמר רב יהודה אמר שמואל שילפי קציר חטין היו
פיה. והא דאמרינן בפרק
והלכו עשרה בני אדם לקצור חטין נשכו נחש לאחד מהן ומת ובאת אשתו
המפקיד (ב"מ לח: ושם) בשמעו בו
והודיעה לבית דין ושלחו ומצאו כדבריה באותה שעה אמרו האשה שאמרה
שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין
מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם נימא רבי חנניא בן עקיבא ורבנן בפלוגתא
קרוב לנכסי שבוי מצי לאוקומי כששמעו
בו בשני עדים דאי בעד אחד מיירי
דבית שמאי וב"ה קמיפלגי דתניא ז)בלא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם
הא אשה דהכא כעד אחד דמיא אפ"ה
בירדן ובספינה ולא יעמוד בצד זה ויזרק לצד אחר ולא ישיטם על פני המים ולא
אין האחין נכנסין לנחלה על פיה
ירכיבם לא על גבי בהמה ולא על גבי חברו אלא אם כן היו רגליו נוגעות
וא"ת מ"מ תקשי אדמסיק התם
בקרקע אבל מעבירם על הגשר אחד ירדן ואחד שאר נהרות רבי חנניא בן
כי פליגי בשלא שמעו בו שמת פירוש
עקיבא אומר לא אמרו ח)אלא ירדן ובספינה וכמעשה שהיה לימא רבנן דאמרי
בשני עדים אלא בעד אחד דאי לא
כב"ש ור' חנניא בן עקיבא דאמר כב"ה אמרי לך רבנן אנן דאמרינן אף כב"ה
שמעו בו כלל פשיטא דאין מורידין
עד כאן לא קאמר בית הלל התם אלא משום דמירתת במקום קרוב מירתת
וא"כ היכי קאמר שמואל התם
מורידין וי"ל דהכא מיירי לירד ולמכור
במקום רחוק לא מירתת הכא מה לי ירדן מה לי שאר נהרות רבי חנניא בן
והתם מיירי לאכול כדמשמע
התם
עקיבא אמר לך אנא דאמרי אף לב"ש עד כאן לא קאמרי ב"ש התם אלא
ולפי זה יש לפרש ששמעו בו
שמת
משום דאיהי דייקא ומינסבא מה לי מקום קרוב מה לי מקום רחוק הכא משום
היינו בעד אחד ולאכול דאי
בשני
מעשה שהיה בירדן ובספינה דהוה מעשה גזור רבנן בשאר נהרות דלא הוה
עדים אפי' לירד ולמכור וא"ת
וא"כ
מעשה לא גזור רבנן מאי מעשה שהיה ט)דאמר רב יהודה אמר רב גמעשה
היכי פליגי בלא שמעו בו
שמת
באדם שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מן
דמורידין וי"ל דלא שמעו בו שמת
המת תחוב בקרקעית של ספינה באותה שעה אמרו לא ישא אדם מי חטאת
בעד אחד אלא ע"י קול בעלמא
ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה: מתני' בית שמאי אומרים תנשא
כדאמרי' בשילהי דמס' גיטין (דף פט.)
י)
כששמע פלוני מפלוני ופלוני מפלוני
ותטול כתובתה בית הלל אומרים תנשא ולא תטול כתובתה אמרו להם בית
והלכו להם למדינת הים ומיהו בפ'
שמאי התרתם ערוה חמורה ולא נתיר ממון הקל אמרו להם בית הלל מצינו
בתרא דכתובות (דף קז.) איכא טובא
שאין
כששמעו בו שמת ואיירי בשני
עדים ומצינו למימר נמי הכא שיצא לדעת והתם אין מורידין קרוב לנכסיו כדאמר
בפרק המפקיד (ב"מ דף לח: ושם):
וחזרו