יג:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
טעמא דב"ש. וא"ת ומאי קבעי ליה $דלמא מוקמי לצרור
חלצו. הצרות מן האחין: ב"ש פוסלין מן הכהונה.
שחליצתה חליצה:
נג א מיי' פי"ז מהל'
א) ברי"ף ורא"ש לא גרס'
איסורי ביאה הל' ח:
אוסרים ומתירים וכן
וב"ה מכשירין. לפי שחליצתן
לכדר"ש (לעיל דף ח:) ועליה
לכדרבי ואומר רבינו יצחק
שלא לצורך והרי כחולצת מן הנכרי:
נד ב מיי' פ"א מהל'
בעדיות פ"ד מ"ח ליתא,
נתייבמו. לאחים: בית שמאי
מכשירין. אותן לכהנים אם נתאלמנו
משום דמסתברא ליה לדרוש לצרור
לענין צרות אי לאו דשמעיה
ב) לקמן צב: [ונזכר ג"כ
מגילה הלכה ד ו ז
מיבמיהן: ובית הלל פוסלין.
בשום דוכתא דשריא וא"ת אכתי כי
דרשי נמי חוצה מכלל דאיכא
שנבעלו לאסור להן והנבעלה לפסול
לקמן מט: צו.], ג) [חולין
סמג עשין ד טוש"ע א"ח
קיג:], ד) לעיל ח.,
סי' תרפח:
פנימית נדרוש מלצרור למיסר צרה
לה עשאה זונה והזונה אסורה לכהונה:
נה ג מיי' פי"ב מהל'
ה) [לקמן יד: כז.], ו) מגילה
חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה ובית הלל
לא נמנעו כו'. אע"פ שבני הצרה
שלא במקום מצוה וי"ל דליכא למדרש
ב., ז) פסחים נ., ח) [נדה
עבודת כוכבים הל'
הכי דהא כתיב לגלות ערותה דחדא
שנתייבמו כב"ש ממזרים [הם לב"ה]
סו.], ט) מגילה ב.,
מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית
יא סמג לאוין סב טוש"ע
י) פסחים נה., כ) [צ"ל
י"ד סימן קפ סעיף ו:
ולמקום מצוה לא איצטריך דמחוצה
שהרי באיסור אשת אח היא עליהם
הלל פוסלין אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירין
א)
נו ד מיימון פ"ח מהל'
הלילה], ל) שם נא:,
נפקא אלא לשלא במקום מצוה:
ואשת אח בכרת ובני עריות שהן
מ) [לקמן יד.], נ) [שייך
אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית
י"ט הל' יח סמג לאוין
לכדרב יהודה אמר רב כו'.
למשנה], ס) [כך מבואר
חייבי כריתות ממזרים הם כדאמרינן
עה טוש"ע א"ח סי' תסח
שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל
❖
להדיא בגמ' יומא יג: אלא
סעיף ג ד:
ה"נ המ"ל לכדשמואל דפליג עליה
בפירקין אפ"ה לא נמנעו ב"ה מלישא
מ)
מעתה ארוסה לא תתייבם
מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו
דרב בהאשה רבה (לקמן דף צב:
נשים מב"ש לפי שהיו מודיעים להם
[וע"ש ברש"י] ומשני הש"ס
אלו מטהרים ואלו מטמאין לא נמנעו עושין
החוצה לרבות הארוסה ובכן
ושם) ומוקי קרא דללאו הוא דאתא:
אותן הבאות מן הצרות ופורשים:
תורה אור השלם
טהרות אלו על גבי אלו: גמ' אמר רבי
כיון דכתיב חוצה כמאן דכתיב
מצוה ליישב על תוס' ור"י
אלו על גבי אלו. אלו משאילים כליהם
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
דלא קאמרי הכי משמיה
גמ'
שמעון בן פזי מאי טעמא דבית שמאי דכתיב
לחוץ דמי. ואע"ג דכתיב נמי ה"א
לאלו: לא תהיה אשת המת החוצה.
דגמרא], ע) [וכ"א בסוגיא
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
דלקמן לב. להדיא ככל מ"ש
החיצונה שהיא נכרית ליבם לא תהיה
בתחלה דכתיב החוצה היינו נמי אל
1 לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
❖
תוס' הכא ומצוה ליישב],
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
לזר: מכלל דאיכא פנימית. בהדה
החוץ כמו המדברה (שמות ד) דהוי
חוצה מכלל דאיכא פנימית ואמר רחמנא
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
אל המדבר: לרבות את הארוסה.
קרובה ליבם: שאין קידושין תופסין
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
לא תהיה ובית הלל מיבעי להו לכדרב
דברים כה ה
ביבמה. יבמה שלא חלצה מנין אם
אר"י דאיצטריך ס)לרבויי ארוסה משום
גליון הש"ס
יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב
2. וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם
ב)
דכתיב בית אחיו ובפ"ק דיומא (דף
נתקדשה לשוק שאין קדושין תופסין (ד)
תוס' ד"ה מאי טעמא
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם
מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר
יג.) משמע דבית נשואה משמע:
אע"ג דחייבי לאוין בעלמא תפסי
וכו' דלמא מוקמי לצרור
וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ
דלא אתי איסור אחות אשה וחייל
לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא
וכו'. ק"ל על לשונם הזהב
בהו קידושין: ת"ל כו' לא תהא בה
שָׁם עַל הַמָּיִם:
דלמא ולא הקשו ביותר
שמות טו כז
תהיה בה הויה (א) לזר ובית שמאי מי כתיב
אאיסור אשת אח. וא"ת כיון דאיסור
הויה. אינן תופסין: חוצה כתיב.
3. וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה
דהא גם לפי האמת דיליף
דמשמע חיצונה: לרבות ארוסה.
אחות אשה לא חייל תתייבם ערוה
לחוץ חוצה כתיב ובית הלל כיון דכתיב חוצה
ב"ש מן החוצה ע"כ דרשי'
וְ אַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן
לצרור לכדר"ש ועליה לכדר'
הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל
גופה וי"ל דאיסור אחות אשה מיתלא
שאם נתארמלה מן האירוסין צריכה
כמאן דכתיב לחוץ דמי דתניא ר' נחמיה
❖
וצ"ע:
עִמּוֹ: שמואל ב יז כד
תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי
ליבם כנשואה וחוצה משמע חיצונה
4. וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד
אומר כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל
וחייל הלכך לא פקע : בית הלל
שלא נתקרבה עדיין לביאה: אין
ע) א)
אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם
לה הכתוב ה"א בסופה ותנא דבי ר' ישמעאל
כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
פוסלים. פי' בקונטרס מכהונה ולא
איסור. אשת אח חל על בתו של
הגהות הב"ח
בראשית יב י
כגון אלים 2 אלימה מחנים 3 מחנימה מצרים
מתרומה וא"א לומר כן דמחייבי
זה אצל אביה הלכך לא רמיא קמיה
(ה)
(א) גמ' לא תהיה בה הויה
5. וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ
מצרימה דבלתימה ירושלימה מדברה
(ב) 7
4
5
6
וב"ש כצ"ל ותיבת לזר
כריתות זונה היא כדאמרינן בהחולץ
לייבומי והוה כמאן דליתא וכן באחות
בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה:
נמחק: (ב) שם המדברה:
במדבר לג מו
ובית שמאי דרב יהודה אמר רב מנא להו
(לקמן מד:) גבי הנושא את חלוצתו וזונה
אשה ובכולן והכי מפרשא מילתיה
(ג) שם מאי לא תתגודדו
6. וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד
מלאיש זר נפקא ובית הלל נמי תיפוק להו
דרבא במסקנא דמילתא. ומיהו הא
אסורה בתרומה כמו שנפרש שם בע"ה
ש"מ להכי: (ד) רש"י ד"ה
וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי
שאין וכו' תופסין בה
(ד"ה הכא) ורש"י עצמו חזר בסוף
דפריך תינח היכא דנשא כו' לא ידע
וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין
מלאיש זר אין הכי נמי חוצה למה לי לרבות
אע"ג דחייבי לאוין בעלמא
הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא
פירקא (דף טו: ד"ה היא עצמה) גבי
מילתיה דרבא וסבר דרבא אאחות
הארוסה ואידך מחוצה החוצה ואידך חוצה
דליכא כרת תפסי בהו
אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת
מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת:
אשה וכיוצא בה לחודייהו קאי
קידושין ת"ל כו' הס"ד
אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר
החוצה לא משמע להו רבא אמר טעמייהו
דאמר רחמנא לא תעשו חבורה
ואח"כ מ"ה לא תהא וכו'
שקורבתו ע"י קדושין: דלא אתי
הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה
דבית שמאי דאין איסור חל על איסור
תופסין בה הס"ד:
ג) א
אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל
על מת. והא דאמרינן בסוף פרק ד'
איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת
(ה) תוס' ד"ה בית הלל וכו'
הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה:
תינח היכא ד) דנשא מת ואחר כך נשא חי
אח. והויא כנכרית: פשיטא. כיון
מיתות (סנהדרין דף סח. ושם) גבי ר"ע
דמחייבי כריתות. נ"ב עיין
יחזקאל ח ג
❖
לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור
7. וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד
פ' אלמנה דף ס"ח:
שהיה מכה עצמו על ר"א שנפטר
דלב"ש זקוקות ליבם פשיטא אם חלצו
לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן הַנָּהָר
אשת אח אלא נשא חי ואחר כך נשא מת
עד שהיה דמו שותת לארץ ואומר
פסולות ולב"ה כיון דפטרי להו
פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ
מזיקת יבום אם חלצו כשרות לכהונה מוסף רש"י
רבינו יצחק דאיכא למימר דדרך
אחות אשה קדים כיון דלא אתי איסור אשת
בְּאֶרֶץ גִּלְעָד:
דברי הימים א ה ט
דלאו חליצה היא: דר' יוחנן. לקמן
שריטה אסר רחמנא דוקא א"נ
אח וחייל אאיסור אחות אשה הויא לה
בואו ונתקן להם
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַהֲרֹן לֵךְ
(דף יד:) בברייתא: בואו ונתקן
אתורה היה מצטער כדאמרינן התם
לצרות שיהו חולצות.
צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא: חלצו
לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה
וינשאו לשוק בהכשר לדברי
לצרות. העריות שיהו חולצות וכיון
הרבה מעות יש לי ואין שולחני כו':
וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר
בית שמאי פוסלים וכו': פשיטא לאפוקי
הכל (לקמן טו.). מגילה
הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ:
מי
דבעו חליצה חליצתה פוסלת אפי'
נקראת באחד עשר
שמות ד כז
דרבי יוחנן בן נורי דאמר ה) בואו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא
לב"ה. קמ"ל דב"ה אפי' תקנתא
8. בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ
ובשנים עשר כו'.
מתייבמות קמ"ל דבית הלל מכשירים: נתייבמו בית הלל פוסלין כו':
פעמים בזה ופעמים בזה
דרבנן לית להו בצרות דליחלצו: וב"ה
נ)
אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ
ולקמן מפרש ואזיל, לא
הא תו למה לי איידי דתנא חלצו תנא נמי נתייבמו תנן התם ו) ב מגילה
וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין
פוסלין. דזונה היא ופסולה לכהונה.
פחות ולא יותר. לא
עֵינֵיכֶם לָמֵת:
נקראת באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר ובארבעה עשר ובחמשה
אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה
פחות מי"א ולא יותר
דברים יד א
9. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים
מט"ו (מגילה ב.). מקום
בבעילת כרת אלא בבעילת חלל ונתין
עשר לא פחות ולא יותר אמר ליה ר"ל לר' יוחנן איקרי כאן 8 לא תתגודדו
שנהגו כו' עד חצות.
הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר
וממזר ועובד כוכבים ועבד בפרק
לא תעשו אגודות אגודות האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא
חצי היום (פסחים נ.).
קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְ¢דּכַי
אלמנה לכ"ג (לקמן סח:): לא תעשו
שלא לעשות. כדי שלא
הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
גלא תעשו חבורה על מת א"כ לימא קרא לא תגודדו מאי (ג) תתגודדו שמע
יהא טרוד במלאכה וישכח
אגודות אגודות. דנראה כנוהגין ב'
וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם
מינה להכי הוא דאתא ואימא כוליה להכי הוא דאתא אם כן לימא קרא לא
ביעור חמצו ושחיטת הפסח
וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת
תורות כשקורין כפרים את המגילה
❖
ותקון מצה לצורך הלילה
וְזַעֲקָתָם: אסתר ט לא
תגודו מאי לא תתגודדו שמע מינה תרתי א"ל עד כאן לא שנית מקום
ז) ד
ביום כניסה ועיירות גדולות בי"ד
דמצוה לטרוח מבעוד יום
שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא
כדי להסב מהר, כדאמר
ומוקפין חומה בט"ו: א"כ לכתוב
בפר' בתרא (קט.) חוטפין
תוספות ישנים
לעשות אין עושין א"ל אמינא לך אנא איסורא דאמר רב שמן בר אבא
קרא לא תגודדו. דמשמע לשון
ח)
ט)
מצה בלילי פסחים בשביל
א) וא"ת מ"ט דב"ה. וא"ל
גדידה וחבורה: ואימא כוליה להכי
תינוקותשלאישנו (פסחיםנ.).
אמר ר' יוחנן לקיים את ימי הפורים בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם חכמים
9
בלילה. אור לארבעה עשר
דסברי איסור חל על איסור
הוא דאתא. שלא תעשו אגודות:
ואת אמרת לי מנהגא והתם לאו איסורא הויא י) והתנן כ) (בלילה) בית
❖
משום דגלי קרא דלצרור
.
(שם נה.)
א"כ לכתוב לא תגודו. מדלא כתיב
דמשמע שהצרה אסורה
שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמר ליה ל) התם הרואה אומר מלאכה הוא
דא"כ אמאי אמרינן בכולא
תגודו לשון אגודה: לא שנית ע"כ
דלית
ליה והא בית שמאי מתירין הצרות לאחים
ובית הלל אוסרים
תלמודא דאין איסור חל על
מקום שנהגו כו'. היה לך להשיב
תוספות ישנים (המשך)
איסור ניליף מהכא שיחול.
מי
תשובה זו: אמינא לך אנא איסורא.
דאיכא לאוקמי קרא דלצרור
ואין סברא לומר דנפלוג
כשבאו בבת אחת אשת אח
כלהו אמוראי דאמרינן אין
מצו וכן בני ט"ו בי"ד ודמיא לשתי תורות: ואת אמרת לי
דאסרי
להו רבנן לבני ארביסר דאי בעו למיקרא בחמיסר לא
ואחות אשה וכלהו עריות
איסור חל על איסור אבית
מנהגא. דהתם לכ"ע שרי ומיהו באתרא דאחמור לא ישנה את דרכו מפני המחלוקת: ופרכינן והתם איסורא ליכא. בתמיה:
דמתני' נמי משכחת לה
הלל דסבירא לן הלכתא
והא קתני התם בלילה. בליל בדיקת חמץ ב"ש אוסרים וב"ה מתירים לעשות מלאכה ואיכא דעבדי כב"ה ואיכא דעבדי כבית
בבת אחת כגון בתו שקדש
כוותייהו. וי"ל דודאי סברי
בתו לאחיו פחותה מבת ג'
ב"ה דאין איסור חל על
שמאי והרי כאן אגודות: א"ל התם. לא דמי לשתי תורות דהרואה את זה שאין עושה מלאכה אומר דאין לו מה לעשות:
שנים וחלו אשת אח ובתו
איסור אכן ידחו ויאמרו
בת יחד שאינה חשובה ערוה
דכיון דהך טעמא לא מהניא
עד שתהא בת ג"ש
וכלהו בכה"ג. ותימה דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי (ומ"ט) [מ"ט] דב"ש דהא ליכא למימר
מידי גבי ערוה כדפרי' איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי וכו' מעתה יש לנו לומר צרתה כמו כן דהיא חשובה צרת ערוה מקרא
דאין איסור חל על
איסור שהרי כשמת היתה אשת אח במקום מצוה וא"כ אתי איסור אחות אשה חייל. וי"ל
דלצרור. וא"כ היא תיתסר מהאי טעמא דפרישית באחות אשה. ותימה לפי פירושא דפרישית לעיל דכל זמן דאיכא לאוקמי לצרור
בכי האי גוונא ב"ה
בצרות מוקמינן כיון דליכא קרא לאפוקי וא"כ קשה מאי טעמא דב"ש הלא אין זו רק סברא דאין איסור חל על איסור ומצינו למימר
נמי שרי דלא היו צרות ערוה מעולם: תינח היכא דנשא מת וכו' המקשה היה סבור דרבא
דחייל מקרא דלצרור דמשמע צרות דליכא לאוקמי במלתא אחריתי וליכא שום קרא למעט צרות ולהתירן כ"א אותה סברא דאין
אמר למלתיה גבי
אחות אשה ולהכי פריך ליה כדפריך
ולפום מסקנא לגבי
כלהו עריות מצי למימר
איסור חל על איסור. ואין סברא לומ' שאותה הסברא תדחה הפסוק כיון דליכא לאוקמי במלתא אחריתי ותירץ הקדוש מראי"ש
טעמא שפיר: