האשה
שלום פרק
חמשה
עשר
יבמות
קיז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחזרו
ב"ה להורות כב"ש. והא דאמר בפ' האשה שנפלו (כתובות פא.
שאין
האחין נכנסין
לנחלתו של בעלה על פיה. דרחמנא אמר ע"פ
כג א מיי' פ"ז מהלכות
א) [כתובות נג.], ב) רש"ל,
ג) גיטין כג: לעיל כה.,
נחלות הל' א ב סמג
שנים עדים (דברים יט) ולגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן משום
ושם) גבי ולימא אח אני יורש אשתו איני קובר ואי משום
ד) [צ"ל והא תניא ועיין
עשין צו טוש"ע ח"מ סימן
עיגונא: כשתנשאי לאחר. והרי נשאת: גמ' לנחלה. זכה בנחלת
כתובה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ודחי מאן שמעת ליה דאית
תוס' ד"ה והא], ה) [צ"ל
רפד סעיף ב:
כד ב מיי' שם ופט"ז
ליה מדרש כתובה בית שמאי הא אית להו שטר העומד לגבות כגבוי
אחיו כדאמר בפרק החולץ (לעיל מ.) הכונס את יבמתו זכה בנכסי
דתניא], ו) מהרש"א הגיה
דהתם, ז) [וע"ע תוס'
מהלכות אישות הל'
אחיו: ואנן לא נדרוש מדרש תורה.
דמי ומאי קושיא דלמא אפילו ב"ה
כתובות נג. ד"ה שאין אני
כו סמג עשין מח טוש"ע
בתמיה: אדעתא דכתובה אתאי.
נינהו דהודו להו וי"ל דב"ה לא חזרו
וכו' וע"ע תוס' נדה יד:
אה"ע סימן יז סעי' מג:
א שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה אמרו
❖
כה ג מיי' פ"ז מהלכות
ובאפוקי ממונא סהדי בעינן: כל
בהם מטעם מדרש כתובה אלא
ד"ה מאי לאו],
להם בית שמאי והלא מספר כתובה נלמוד
נחלות הל' ב סמג
מילי דאיניש כו'. ועיקר אדעתא
מטעם קל וחומר א"נ התם דחויא
עשין צו טוש"ע ח"מ סימן
שהוא כותב לה א)שאם תנשאי לאחר תטלי
בעלמא הוא דמוקי כבית שמאי
דנשואין אתאי ושרינן לה וכיון דשרינן
רפד סעיף ג וטוש"ע
תורה אור השלם
מה שכתוב ליכי וחזרו בית הלל להורות
לה שקלה נמי כתובה דמספר כתובה
ולמסקנא דהדר אתי שפיר כבית
אה"ע סימן יז סעיף מג:
ב
ו)
כדברי ב"ש: גמ' אמר רב חסדא נתייבמה
כו ד מיי' פט"ז מהלכות
1. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר
נלמוד: דלא ידעה במאי משתריא.
הלל וי"מ דלא דרשי ב"ה מדרש
ג
אישות הלכה לא סמג
תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו
וכיון דהזכירה נשואין גליא דעתא
כתובה כל כך כמו ב"ש ולא יתכן דאי
יבמה נכנס לנחלה על פיה הם דרשו מדרש
עשין מח טוש"ע אה"ע
הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ
סימן ק סעיף ז:
דלמשרייה אתאי והא דאמרה
מסתבר לדורשו בכתובות כמו הכא
מִיִּשְׂרָאֵל: דברים כה ו
כתובה אנו לא נדרוש מדרש תורה יקום
1
כז ה ו מיי' שם טוש"ע
2. כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן
ברישא תנו לי כתובתי שמא כסבורה
אמאי לא דרשי ליה ב"ה ואי לא
על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם אמר רב
שם סימן יז סעיף מד
לֵב הָאָדָם לָאָדָם:
מתני'
❖
ויבמתה.
היא שזו התרתה:
מסתבר מנא ליה דדרשי אפי' ב"ש:
וסי' ק סעי' ח:
משלי כז יט
נחמן באת לבית דין ואמרה מת בעלי
בית הלל כו'. ותימה וכי נחלקו
ד
כח ז מיי' פי"ב מהל'
אשת יבמה. וטעמא דכולהו מפני
התירוני להנשא מתירין אותה להנשא
גירושין הלכה טז
ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה.
ב"ה על הלל רבן שדורש
סמג עשין כ טוש"ע שם
הגהות הב"ח
ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף
חמותה שונאתה שאומרת בלבה זו
מדרש כתובה בפ' המקבל (ב"מ קד.)
סימן יז סעיף ד:
כט ח טוש"ע שם
(א) גמ' או דלמא משום
להנשא אין מתירין אותה מאי טעמא אדעתא
תאכל כל יגיעי ועמלי. וכן בת חמותה
דקאמר התם הלל היה דורש לשון
❖
דלא ידעה: (ב) שם שית
בהג"ה:
אומרת זו תירש כל עמל אבי ואמי
הדיוט אנשי אלכסנדריא היו מקדשים
דכתובה אתאי איבעיא להו התירוני להנשא
הויין וכו' לגירסנא (דבי
ואני אדחה. ויבמתה יראה שמא סופה
נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה באו
נשאי) תא"מ ונ"ב ס"א
ותנו לי כתובתי מהו כיון דאמרה כתובתה
דאימא: (ג) רש"י ד"ה
להיות צרתה. ובת בעלה זו באה
אחרים וחוטפין אותן כו' ומצא כתוב
תוספות ישנים
אדעתא דכתובה אתאי או דלמא כל מילי
ורבנן וכו' גם הוא אוהבו
במקום אמי אוכלת כל עמלה: מה
בהן לכשתנשאי לי תיהוי לי לאנתו
❖
כצ"ל ותיבת זה נמחק:
מת בעלי. ותנו לי כתובה
דאית ליה לאיניש אמר להו לבי דינא
בין גט למיתה. דאמר בפ"ב דגיטין
ואומר ר"י דלא דמי דהתם ודאי
אינה נאמנת. כלומר
[ואת"ל כל מילי דאית ליה לאיניש אמר
דדעתה אכתובה וכן אומר
ב)
ה
(דף כג:) אף הנשים שאין נאמנות
הדבר ידוע ומוכיח שהיו כותבין
ר"י דהאשה שאמרה לבעלה
להו לבי דינא] תנו לי כתובתי והתירוני
תוס' חד מקמאי
ו
לומר מת בעלה נאמנות להביא גטה
בשביל שחוטפין להן אבל הכא
גרשתני דנאמנת גרשתני
להנשא מהו הכא ודאי אדעתא דכתובה
ממדינת הים ואע"ג דעלייהו סמכינן
כשתנשאי לאחר היינו על ידי עדות
ותן לי כתובה אינה נאמנת
ומנסבא. איבעיא להו
ויל"ע לעיל [דף קטז]
בת חמיה נאמנת לומר
אתאי או דלמא (א) הואיל דלא ידעה במאי
דצריכות לומר בפני נכתב ובפני
ברורה ולא ע"י דבר אחר וב"ש סברי
לוקמה בהכי דפריך
מת בעלה או לא. בעו
משתריא תיקו: מתני' הכל נאמנין
נחתם: שהכתב מוכיח. וסמכינן
דמ"מ תנשאי לאחר קרינא ביה ז):
ולהימנה כרב המנונא.
במערבא חמות הבאה
ז
חוץ מחמותה כו' ויבמתה. פי'
עיקר אכתבא: גמ' בת חמיה.
ומשמע (מהכא) [שם] דרב
לאחר מכן מהו. הני תרי
להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה
המנונא מהני אף לינשא.
בעיי לא איפשיטו
שאין בת חמותה מהו: לגירסנא.
שרוצה לקלקלה לפי שיראה
❖
ויבמתה ובת בעלה ג) מה בין גט למיתה
ובכתובות [דף כג:] לא
ולחומרא עבדינן:
יגיע אמי שהביאה לאבי מבית
שימות בעלה או יבמה ויהיו צרות זו
משמע כן א): דקאכלה
גמ'
שהכתב מוכיח: איבעיא להו בת חמיה
לגירסנא דבי נשא. וא"ת
אביה: והכא נמי. אע"ג דהיא לא
לזו ואפי' לשמואל דאמר לעיל בסוף
מהו טעמא דבת חמותה משום דאיכא אימא
אמאי לא קאמר כמו כן
מוסף רש"י
אכלה לגירסנא דאמה שהרי אין
האשה רבה (דף צו.) דאינה כאשת
דקאכלה לגירסנא דאם
דסניא לה היא נמי סניא לה והכא ליכא
בעלה של זו אחיה מן האם ובני
איש א"כ כשיבא היבם תהא מותרת
מה בין גט למיתה.
שהרי האב ירש אמה ובנו
(יירשנה) [יירשנו]. וי"ל
דאמיתה לא מהימנין ואגט
אימא דסניא לה או דלמא טעמא דבת
אמה נוטלין מה שהביאה אמה דתנן
לחזור מ"מ מתכוונת היא לביישה
כגון שהיה לאמה בנין
מהימנין (גיטין כג:).
(כתובות דף נב:) בנין דיכרין די
ועוד שמא יחלוץ לה בעלה ותנשא
חמותה דאמרה קאכלה לגירסנא דאימא הכא
שהכתב מוכיח. ולאו
דכרין (דהיינו) [דהם
יהווין ליכי מינאי אינון ירתון כסף
לאחר אז אסורה לזה ולזה ולא תפול
נוטלין] מה שהביאה אמם:
עלה סמכינן כל כך (לעיל
נמי קאמרה אכלה לגירסנא דבי נשאי תא
כה.).
ההוא בד"ת כלומר לפי
כתובתיך יתר על חולקהון דעם
עוד לפני בעלה לייבם וא"ת והלא
שמע הכל נאמנין להעידה חוץ מחמש נשים
פנים שאתה נותן לב
אחוהון אפ"ה הא קא אכלה לגירסנא
כשמעידה על יבמה שמת שמא
להעמיק ולהסביר הוא
ואם איתא שית הויין דלמא טעמא דבת
דבי נשאי וסניא לה: אשת אב הרי
ייבמנה בעלה ותהא צרתה לאלתר
עומד לך ל"א אם רבו
חמותה דאמרה קאכלה לגירסנא דבי
מסביר לו פנים הוא מחכים
(ב)
היא בכלל בת הבעל. כיון דזו אינה
וי"ל שאינה חוששת בכך כיון שיודעת
ואם לאו אינו מחכים: מי
נשאי לא שנא בת חמותה ולא שנא בת
מעידה לזו ממילא נפקא דאשת אב
שבעלה חי ויחזור ולבסוף יקלקלנה:
מסקא אדעתא דמית בעלה
והא תנן חוץ מז' נשים. אמתני'
חמיה והאנן תנן חוץ משבע נשים ההיא ר'
ונפלה קמי אחיו ב) וי"ל
נמי אינה מעידה לבת בעלה הלכך
ד)
דהתם תנשא אפי' מסקא
יהודה היא דתנן רבי יהודה מוסיף אף אשת
אין זו תוספת ולא הוצרכו להזכירו:
פריך דלא קתני אלא חמש:
ה)
אדעתה טפי אבל שנאת
לאו חמות לכלתה ההיא מחמת
ור' יהודה. אמר
לך ודאי הוצרכו
אב והכלה אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל
דלא מסקא אדעתא כולי
דבשלמא חמותה
סניא לכלה מפני
בת הבעל כלה הרי בכלל חמותה ור' יהודה בשלמא חמותה סניא לה לכלה
האי וא"ת חמותה ובת
שסופה לירשנה
ואמרה קאכלה
דאמרה קאכלה לגירסני אלא כלה מאי טעמא סניא לחמותה בשלמא בת
חמותה נמי סניא לה משום
לגירסנאי כו'
הלכך איצטריך
דאכלה לגירסנא לאחר
הבעל דסניא לאשת האב דאמרה קאכלה לגירסני דאם אלא אשת האב מאי
מיתה וי"ל דחמות מיירי
למימנינהו: אלא
מאי מוסיף כו'.
שמת בעלה ובת חמותה ג)
טעמא סניא לבת הבעל אלא מאי מוסיף תרתי אלא כלה מ"ט סניא לחמותה
כיון דאין לה על מה לשנאות
דהשתא קאכלה לגירסנא
דמגלה לבנה כל דעבדה אשת אב נמי סניא לבת הבעל דמגלה לאביה כל
חמותה אמאי קא מוסיף לה ר'
דאם:
דעבדה ורבנן כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ורבי יהודה ההיא
יהודה לומר אינה נאמנת. ומשני
2
א) ר"ל מה דאמר שם דמאן
טעמא דרבי יהודה כלה סניא לה
בדברי תורה כתיב אמר רב אחא בר עויא בעי במערבא חמותה הבאה לאחר
דמתני לה ארישא אתיא כרב
לחמותה משום דמגלה לברה מילי
המנונא אלמא דדוקא אם
מיכן מהו מי מסקה אדעתה דמית בעל ונפלה קמי יבם וסניא לה או לא
ח
נשאת לא תצא וע"ש בתוס'
עלה: ורבנן כמים הפנים לפנים.
ת"ש
ד"ה אית ליה ודו"ק.
קרא כתיב כמים הפנים לפנים כמים
ב) חסר כאן וצ"ל וא"ת בצרה
הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו אם הוא שוחק הם שוחקות ואם הוא עוקם הם עקומות כן לב האדם לאדם האחר אם הוא
הבאה לאחר מכאן פשיט ליה
לקמן דאינה נאמנת וי"ל
אוהב את זה גם (ג) זה הוא אוהבו ואם הוא שונא את זה גם הוא שונאו הלכך לא בעי לאוספינהו דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות דכיון
דהתם דהוא צערה דגופה
דחמותה סניא לכלה משום דקאכלה לגירסנא כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב אשת אב נמי סניא לה
מסקא אדעתא טפי אבל שנאת
לדידה: בדברי תורה כתיב. לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת
חמותה לכלתה הוא מחמת
ממון ולא מסקא וכו' וכ"ה
לא תמצא [מגילה ו ב]. ל"א אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו: חמותה הבאה לאחר מכאן מהו. אם יבמה
ברש"י.
היא ולא אם בעלה ושמא סופה להיות חמותה מי נאמנת לומר מת בעליך והתייבמי לבני או חלצי והנשאי לאחר: מי מסקה.
ג) נראה דצ"ל ובת חמותה
מיירי שמת אביה דהשתא
הך אם יבם אדעתה דלמא מיית בעל ונפלה קמי יבם ברה וקאכלה לגירסנא ומתכוונת לקלקלה מעכשיו כדי שלא תתייבם
קאכלה וכו'.
עוד
לבנה או לא. ואע"ג דצרה הבאה לאחר
מיכן פשיט לן כדאמר במתני'
ויבמתה דהיינו משום צרות העתידות לבא התם
הוא
דצערא דגופה
הוא ומסקא אדעתה טפי
אבל שנאת חמותה
לכלה מחמת
ממון הוא ולא מסקא אדעתה
כולי האי או לא:
אמרה