קיז:
האשה
שלום פרק
חמשה
עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו
משום דאמרינן לא בעלה מת ולא חמיה מת. ומ"מ מתירים
אמרה מת בעלי ואח"כ מת
חמי. רבותא אשמועינן דאע"ג דאמרה
ל א ב ג ד ה ו מיי' פי"ב
א) לקמן קיח., ב) [גיר'
מהל' גירושין הל' כ
הערוך ערך גש ב' דגיש
אותה לינשא כיון דחזיא דחמותה אסורה אף היא לא מקלקלה
ברישא מת בעלי ונמצא שאין זו חמותה והרי היא לה כנכרית
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
פירוש שכבר גש והגיע
נפשה וא"ת מה יש לחוש מכל מקום נתיר לחמותה כשנשאת הכלה
אפי' הכי לא מהימנא אדאמרה מת חמי וחמותה אסורה מ"ט הא לאו
צערה], ג) סוטה לא: מז:
סימן יז סעיף לז:
לא ז ח מיי' שם הלכה
דהשתא לא תיתי ותצטער שהרי לא תחזור להיות כלתה וי"ל דמכל
חמותה היא אלא משום דאמרי הך לאו בעלה מיית ועדיין זו חמותה
לעיל פח: כתובות כב:,
ד) סוטה לא: מז: לעיל
כב טוש"ע שם סעיף
מקום יש לחוש פן תנשא חמותה
ולא חמיה מיית וזו כלתה מתכוונה
פח:, ה) [לעיל פח: וש"נ],
מ:
ת"ש אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא
קודם שתנשא הכלה והיא מתכוונת
לקלקלה ואע"ג דהשתא הרי בנה של
א)
לב ט מיי' שם הל' כב
ו) ג"ז שם [תוס' פי"ד],
❖
לכך ונמצאת שאסרה את חמותה
זו במדינת הים ואין אמו אצלו לדבר ז) עי' במהרש"א,
ותטול כתובה וחמותה אסורה מ"ט חמותה
טוש"ע שם סעיף מו:
לג י מיי' שם טוש"ע שם
ולכך לא רצו חכמים להתירה אפילו
לו על כלתה דברים רעים אפ"ה
אסורה לאו משום דאמרינן לא בעלה מיית
סעי' ט וסעיף מז:
כשתנשא הכלה:
מסקא כלה אדעתה לקלקלה מעכשיו
לד כ מיי' שם הל' יט
ולא חמיה מיית והא דקאמרה הכי לקלקולא
מוסף רש"י
דלמא שאני התם דרגש לה
❖
כי היכי דלבתר שעתא כשישוב בעלי
טוש"ע שם סעיף לז:
לחמותה הוא דקמיכוונא סברה לבתר שעתא
וחמותה אסורה. שאין
צערה. ה"ה דה"מ למימר
ובעלה תדחה לחרפות ולא תיתי
כלה מעידה לחמותה,
לא תיתי תצטערן דלמא שאני התם ב)דרגיש
לטרדן וה"ה לחמותה הבאה לאחר
שאני התם דלא מסקא אדעתה שמא
ואע"ג דאמרה ברישא מת
מתני'
תוס' חד מקמאי
לה צערא:
עד אומר מת ונשאת
בעלי, דפקע ליה צד כלות
מיכן דהא נמי אחר מיכן הוא:
ימות בעלה אבל כלה יכולה לידע
מתני' אחת אומרת מת
והויא נכרית, אפילו הכי לא
ובא אחד ואמר לא מת הרי זו לא תצא אעד
דרגש לה צערא. כבר הרגישה כלה
שיבא בעלה וממללא לברה מילי
. הרי
מהימנא (לקמן קיח.)
ואחת אומרת לא מת זו
אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת
עילויה אי נמי משוי אותם הגמרא
זו בצער שמצערתה חמותה ושנאה
כאן שנים. הרי הוא
שאומרת מת תנשא ותטול
חשוב כשנים כגון בעדות
כתובתה. אחת אומרת מת
לפי שאין דבר ברור כל כך שיחזור
ישנה היא אבל בחמותה לאחר
תצא שנים אומרים מת ועד אומר לא מת
בעלה ממדינת הים: הא לא נשאת
אשה לומר שמת בעלה
ואחת אומרת נהרג אר"מ
אע"פ שלא נשאת תנשא: גמ' טעמא
מיכן שמעולם לא היתה חמותה לא
ובעדות סוטה לומר
הואיל ומכחישות זו את זו
לא תנשא והא אמר כו'.
תפשוט: הרי כאן שנים. הרי
קשה לר"י
נטמאה, ואין דבריו של
הרי אלו לא ינשאו ר'
דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והאמר
אחד, דאמר לא מת,
יהודה ור' שמעון אומרים
הוא חשוב כשנים: לא תצא מהיתירה
דבפרק ב' דכתובות (דף כב: ושם) גבי
עולא כ"מ שהאמינה תורה עד אחד הרי
במקום שנים (לעיל פח:).
הואיל וזו וזו מודות שאינו
ב
ג)
הראשון. ודוקא התירוה קודם
מילתיה דרבי יוחנן דשנים אומרים
הלך אחר רוב דעות.
קיים ינשאו. עד אומר מת
כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים
מת כו' משמע דמילתיה דעולא איירי
שיבא עד שני המכחישו אבל בא
הוציאתו לעדות זו מכלל כל
ועד אומר לא מת אשה
הכי קאמר עד אחד אומר מת והתירוה
עדיות שבתורה לפיכך
אומר' מת ואשה אומר' לא
ג
בדיעבד אבל לכתחלה מודה דלא
קודם שיתירוה מודה עולא דלא
פסולין וכשירין שוין בה
מת ה"ז לא תנשא הרב
להנשא ובא אחד ואמר לא מת לא תצא
תנשא משום דרב אסי הסר ממך
סמכינן אקמא דאכתי לא אחשביניה
והלך אחר רוב דעות
אלפס לא פסק כדברי מי
כתרי: עד אומר מת. ובאו עדים
עקשות פה וי"ל דהכא דייק הכי
מהיתירה הראשון: עד אומר מת: פשיטא
המעידין בדבר (סוטה לא:)
סמך על הכלל המסור
ד
אין דין עדות בדבר מדעד
בידינו יחיד ורבים הלכה
טעמא דנשאת משום הכי לא תצא
ואמרו לא מת פשיטא דמודי עולא
דאין דבריו של אחד במקום שנים לא
ה
אחד נאמן בה הלכך
כרבים ועוד דקי"ל ר"מ
הא לא נשאת לא תנשא ואם נשאת
דלגבי תרי חשיב כחד ובטל ולא
פסולים נאמנים ככשרין
צריכא בפסולי עדות וכדר' נחמיה דתניא רבי
ור"י הלכה כר' יהודה:
אמרינן תרי ותרי נינהו: בפסולי
תצא דהכי משמע דוקא נשאת לא
והלך אחר הרוב (לעיל
נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד
ד)
פח:). ועשו שתי נשים.
עדות. ואע"ג דשנים שאמרו לא
תצא הא לא נשאת לא תנשא ואם
המכחישות איש אחד,
אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים
נשאת תצא משום הכי פריך מדעולא
מת נשים היו הרי עד ראשון בטל
כשני אנשים באיש
באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ואיבעית
אחד. דמהימני (שם).
וא"ת והיכי משני התירוה לינשא ובא
אצלן ואיצטריך לאשמועינן כי האי
אימא וכל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא
גוונא: כל מקום שהאמינה תורה
אחר ואמר לא מת לא תצא מהיתירה
אפי' מאה נשים כעד אחד דמיין אלא
עד אחד. אין שם תורת עדות כי
הראשון משמע ותנשא לכתחלה ויש
ה)
לומר דודאי לכתחלה לא תנשא ולא
היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי
כגון דאתאי אשה מעיקרא ותרצה לדרבי
תצא מהיתירה הראשון היינו לענין
חשיבי הלכך הלך אחר רוב דעות
נחמיה הכי רבי נחמיה אומר כל מקום
ו)
דאם נשאת לא תצא וסיפא דע"א
ואין עליך לבדוק אם כשרים אם
שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות
פסולים: ועשו שתי נשים באיש
אומר מת ואחד אומר לא מת הרי
ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים
אחד. שתי נשים שהכחישו עד אחד
זו לא תנשא איירי בבת אחת ואפי'
באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד
נשאת תצא וא"ת ור' יוחנן בפ"ב
ואמרו לא מת כשני אנשים באיש
כפלגא ופלגא דמי: ז שנים אומרים מת וכו':
דכתובות (ג"ז שם) מאי קמ"ל מתני'
אחד שהראשון בטל ואפילו ניסת
מאי קמשמע לן בפסולי עדות וכדר' נחמיה
תצא: כל היכא דאתא ע"א כשר
היא וי"ל דר' יוחנן אתא לאשמועינן
מעיקרא. והתירוה על פיו אפילו
דלכתחלה לא תנשא משום דרב אסי
דאזיל בתר רוב דעות היינו הך מהו דתימא
ור"י אומר דפריך משום דמשמע ליה
מאה נשים כעד אחד דמיין וכי
כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל
לקולא לא קמ"ל: מתני' אחת אומרת מת
הא לא נשאת לא תנשא מדאורייתא
היכי דעד אחד בטל דאמרינן
ח
ט
מדקאמר תצא ולא ז)קתני הולד ממזר
ראשון הרי הוא כשנים ואין דבריו
ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא
ועוד מדקתני סיפא עד אחד אומר
של אחרון במקום שנים מאה נשים
ותטול כתובתה וזו שאומרת לא מת לא תנשא
מת ועד אחד אומר לא מת לא
נמי בטלים לגביה ובכי האי גוונא
ולא תטול כתובתה אחת אומרת מת ואחת
תנשא משמע דהיינו בבת אחת ואי
לא אשמועינן מתני' דתצא אלא מתני'
אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישות זו
מדרבנן אפילו בזה אחר זה נמי
דקתני אף על פי שנשאת תצא כגון
את זו הרי אלו לא ינשאו ר' יהודה ור' שמעון
וא"ת דהכא משמע דעולא לא איירי
דאתאי אשה מעיקרא ונשאת על פיה
אלא בזה אחר זה דהיינו בהתירוה
ואשמועינן מתני' דתצא ע"פ שתי
אומרים י הואיל וזו וזו מודות שאין קיים
לינשא ובפ' מי שקינא (סוטה לא: ושם)
נשים הבאות אחרי כן ולא מוקמינן
ינשאו עד אומר מת ועד אומר לא מת
כ
משמע דאיירי עולא בכל ענין בין
קמייתא במקום עד כשר ואע"ג
אשה
בבת אחת בין בזה אחר זה דתנן
דאחשבינה כתרי למישרייה על פומה:
כפלגא ופלגא. בעד אחד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא
התם עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת היתה שותה
מת דאמר במתני' לא תצא מהיתירה הראשון: לחומרא. כגון מציעתא
כו' דדייק בגמ' טעמא דהאי מכחיש אבל לא מכחיש עד אחד נאמן
דקתני תצא: מתני' אחת אומרת מת. שתי נשים צרות הבאות
מה"מ כו' ופריך כיון דמדאורייתא עד אחד מהימן אידך היכי מצי
ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי וצרתה אומרת לא מת: הואיל
להכחיש ליה והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן
והן מכחישות כו'. ובגמ' פריך לפלוג נמי ר' מאיר ברישא
שנים אלא אמר עולא תני לא היתה שותה ור' חייא אמר היתה שותה
דזו שאומרת מת לא תנשא: הואיל וזו וזו מודות כו'. הא
ולרבי חייא קשה מתני' לעולא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר
אחת מודה והאחת אינה מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת:
זה משמע דעולא נמי איירי בבת אחת כמו בזה אחר זה ולכך צריך
אשה
להגיה ולא משני כדמשני רבי חייא ומיהו י"ל דעולא לא איירי אלא
בזה אחר זה אלא שנראה לו דוחק להעמיד המשנה בבת אחת משום דמשמע ליה דאיירי נמי בזה אחר זה ועוד אמר ר"י
דאפילו איירי עולא בכל ענין ה"מ התם דמדאורייתא עד אחד מהימן בסוטה כדנפקא ליה התם מועד אין בה אבל הכא גבי אשה
דלא מהימן אלא מדרבנן לא חשיב כשנים אלא בזה אחר זה ואע"ג דיש חלוק בין דאורייתא בין דרבנן מייתי מדעולא דנראה לו
דחשיב כשנים בזה אחר זה בדרבנן כמו בדאורייתא בבת אחת: עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת תצא. אבל אחד ואחד
בזה אחר זה לא תצא אבל לא תנשא שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת אע"פ שלא נשאת תנשא אחד ואחד בבת אחת לא תנשא
ובזה אחר זה מותרת להנשא מה"ת אי לאו משום לזות שפתים: לא צריכא בפסולי עדות. והא דאמר בפרק מי שקינא (סוטה לא:
ושם) תנן עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה הא חד וחד אינה שותה תיובתא דרבי חייא וליטעמיך אימא
סיפא שנים אומרים
נטמאת ואחד אומר לא נטמאת כו' אלא
בפסולי עדות כו'
ואמאי לא מוקי רישא בפסולי עדות מטעם דפריך
הכא