קיח:
האשה
שלום
פרק
חמשה
עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
גמ'
נותן גט לכל אחת. אם אינו חפץ לישא את כולן: קידש קתני. דאיכא
למימר התם הוא דקאמר ר' טרפון דמניחה ביניהם
לז א מיי' פ"ט מהלכות
א) ב"ק קג: ב"מ לז.,
ב) [עי' תו' ב"מ ג. ד"ה
אישות הל' כא טוש"ע
דלא עשה מעשה אבל בעל לא קתני דליפלוג ר' טרפון דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה בקדושי ביאה צריך להוציא עצמו מידי
גבי], ג) [תוספתא פי"ד],
אה"ע סימן מט סעיף א:
עבירה וליתן לכולן: גזל קתני. דהואיל ואיסורא עבד קניס ליה ר"ע אבל לקח מקח מחמשה ואין יודע אי זהו לא קתני דלקנסיה ר"ע: מכלל
לח ב מיי' פ"ד מהל'
ד) ב"ק קג:, ה) לקמן
דת"ק פליג עליה. ואמר בקידש ולקח
מודה: ומאי קידש קידש בביאה. דגינה
פליגי דליכא איסור כולי האי אבל בבעל וגזל אפי' ר' טרפון
קיט:, ו) לעיל צד.,
גזילה ואבידה הל' ט
ז) [עירובין פא: כתובות יא.
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
אותה ואפ"ה פטר רבי טרפון ולא
מתני' קידש אחת מחמש נשים ואין יודע
גיטין יא: קדושין כג. מב.
סימן שסה סעיף א:
אמר
תימא ליתני גזל ולא איבעי קידש
א
ליה תנינא וחוששין לדבריה.
לט ג מיי' פ"ט מהל'
ב"מ יב. חולין פג.],
דתרוייהו איצטריך תנא קידש בביאה
ח) קדושין ז. מא. כתובות
אי זו קידש כל אחת אומרת אותי קידש
אישות הל' כא
וא"ת האי דאינה מתייבמת
עה. ב"ק קיא., ט) [כתובות
טוש"ע אה"ע סימן מט
להודיעך כחו דר"ע דאיסורא דרבנן
נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן
משום דשויתה לנפשה חתיכה דאיסור'
עה.], י) [גיר' הערוך בערך
סעיף א:
הוא קעביד דרב מנגידכ) אמאן דמקדש
מ ד מיי' פ"כ מהלכות
וי"ל דדייק מדקתני חולצת דמשמע
ומסתלק דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר
נפס דנפסא וע"ש אריכות
בביאה ואין כאן איסורא דאוריי' אפ"ה
מכירה הלכה ב סמג
בסוגיא דהכא וכן איתא
שכן הדין מדלא קאמר מבקשים
אין זו דרך מוציא מידי עבירה עד שיתן גט
בכתובות], כ) [לעיל נב.],
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
קניס: מתני' מת בעלי ואח"כ
לחלוץ אי נמי משמע דחולצת אפילו
ל) [עי' בראשית כה
רכב סעיף ב:
וכתובה לכל אחת ואחת א)גזל אחד מחמשה
❖
מת בני. והריני מותרת לשוק נאמנת
מא ה מיי' פ"ג מהלכ'
נתנה אמתלא לדבריה:
בתרגום],
ואין יודע מאיזה גזל כל אחד אומר אותי גזל
דקולסא. מוכר קלסי כרוב:
יבום הלכה יג סמג
שהרי בחזקת לשוק יצאה והפה
(ב)
עשין נא טוש"ע אה"ע
מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון
שאסר הוא הפה שהתיר: אינה נאמנת.
סימן קנו סעיף יא:
הדרן עלך האשה שלום
הגהות הב"ח
רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציא מידי
להתייבם לו וחוששין לדבריה דאפקה
מב ו מיי' שם הל' יד
ב
עבירה עד שישלם לכל אחד ואחד: גמ' קידש קתני בעל לא קתני גזל
(א) גמ' או דלמא ניחא
טוש"ע שם סעיף
נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא
ב)
דגופא. נ"ב ס"א צוותא
יב:
חליצה דשויתה לנפשה חתיכה
קתני לקח לא קתני מני מתני' לא תנא קמא ולא רבי שמעון בן אלעזר דתניא
מג ז מיי' שם הלכה יב
דגופא: (ב) רש"י ד"ה מת
דאיסורא מעלמא: ניתן לי בן. והיא
בעלי וכו' בחזקת היתר
סמג עשין מא טוש"ע
רשב"א אומר ג)לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שקידש אחת מחמש נשים
לשוק יצאה: (ג) ד"ה ניתן
שם סימן קנח סעיף ב:
הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם:
מד ח ט מיי' שם טוש"ע
ואינו יודע איזו קידש שמניח כתובה ביניהן ומסתלק על מה נחלקו על שבעל
לי יבם שילדה חמותי:
ניתן לי יבם. (ג) שהלכה חמותי במדינת
(ד) ד"ה המזכה וכו' לה
שם ס"א:
רבי טרפון אומר מניח כתובה ביניהן ומסתלק רבי עקיבא אומר געד שישלם
מה י מיי' פ"ד מהל' זכיה
הים והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם:
גט ע"י שליח שתתגרש בו
לכל אחת ואחת לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח מקח מחמשה
מעכשיו: (ה) ד"ה במקום
הל' ב ופ"ה מהלכות
ד)
מת בעלי ואח"כ מת יבמי כו'.
וכו' שיגיע הגט לידה:
עבדים הל' ב ופ"ו הלכה א
בני אדם ואין יודע מאיזה מהן לקח שמניח דמי מקח ביניהן ומסתלק לא
דתרוייהו קשריא נפשה לשוק נאמנת
ד
(ו) ד"ה וחוששין וכו'
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה
נחלקו אלא שגזל מחמשה שאמר ר' טרפון מניח גזילה ביניהם ומסתלק ורבי
ומדקתני נמי ביוצאה
סימן רמג סעיף א וטוש"ע
בחזקת ליבם: (ז) ד"ה
אה"ע סימן קמ סעיף ה:
דהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
עקיבא אומר עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד מדקאמר רבי שמעון בן אלעזר
מו כ מיי' פ"ט מהל'
דשומשמנא גברא בעל
גמ' המזכה גט לאשתו. שעשה
❖
גירושין הלכה כא
גוץ:
בקידש ולקח לא פליגי מכלל דתנא קמא סבר פליגי מני אי תנא קמא ליתני
סמג עשין מ טוש"ע אה"ע
שליח לקבלה וזיכה לה ע"י שליח
(ד)
קידש ולקח אי רבי שמעון בן אלעזר ליתני בעל וגזל לעולם רבי שמעון בן
סימן קמה סעיף י וסימן
שתתגרש מעכשיו: במקום יבם. שיש
קמ סעיף ה בהג"ה:
אלעזר ומאי קידש קידש בביאה תנא קידש להודיעך כחו דרבי עקיבא דאע"ג
מוסף רש"י
לו אח ונתכוון לפוטרה הימנו דשלא
מז ל טוש"ע שם סימן
❖
דאיסורא דרבנן עבד קניס תנא גזל להודיעך כחו דרבי טרפון דאע"ג דאיסורא
מניח גזילה ביניהן. ולא
קמ סעיף ה:
במקום יבם והוא בא לגרשה פשיטא
דאורייתא עבד לא קניס: מתני' ההאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים
בעי לאמטויי וסגי במניח
לן דלא מיגרשה עד (ה) שתגיע לידה
לפניו שהרי הבעלים שם
ובנה עמהם ובאת ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת מת בני ואחר
דאין חבין לאדם שלא בפניו אלא הכא
הוא (ב"ק קג:). לא נחלקו
תוספות ישנים
כו' שמניח דמי מקח
מי אמרי' זכות הוא לה כו': וחוששין
כך מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת ה)ו ניתן לי
ביניהם. דכיון דליכא
א"ל אף אנן נמי תנינא
לדבריה. מדקתני בתרוייהו חוששין
בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת מת בעלי ואחר כך
חוששין לדבריה וחולצת. פי'
איסורא סגי ליה בהכי,
ביצאה בחזקת [היתר] לשוק ובאה
[הקונטרס] דחוק [בזה]
דלא כתיב לאשר הוא
מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת ז ניתן לי יבם
ונראה דודאי לעולם קים
לו אלא במקום שחטא
והחזיקה עצמה ליבם וקתני חוששין
במדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואחר כך בעלי נאמנת
דבעי כפרה (שם). ניתן
ליה דסניא ליבם דהתנן אין
ולא אמרינן אוקמה אחזקה ותנשא
לי בן במדינת הים.
האשה נאמנת לומר מת
חהלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך יבמי יבמי
דהא ודאי משקרא משום דרחמא
יבמי שאנשא וקא מיבעיא
אשה שהלכה עם בעלה
ואחר כך בעלי אינה נאמנת ט שאין האשה ו) נאמנת לומר מת יבמי שתנשא
למדינת הים וכשיצתה
ליה א) אי אמרה מת יבמי
ליה קאמרה אלמא לא מחזקינן לה
מכאן לא היה לה בן
רחמא ליה וחוב הוא לה
ולא מתה אחותה שתכנס לביתו ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם אשתו
באהבה ומדקתני נמי (ו) בחזקת
ועומדת בחזקת ייבום ובאת
ומייתי סייעתא ממתניתין
ולא מתה אשתו שישא אחותה: גמ' בעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה
יוצאה ליבם ובאה והחזיקה עצמה
ואמרה ניתן לי בן במדינת
מרישא דמת בני ואח"כ
הים ומת בני ואחר כך
בעלי אינה נאמנת להתירה
לשוק כגון ניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ
גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה ז)י וזכין לאדם שלא
מת בעלי, דלא מפקא
ליבם [אלמא זימנין] דרחמא
בני וקתני חוששין ולא תתייבם ולא
נפשה מחזקה קמייתא,
ליה. ואשה שנפלה לפני
בפניו או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא
שעדיין היא צריכה לייבם,
קטן או לפני משומד אומר
אמרי' ודאי משקרא ומשום דסניא
בפניו אמר ליה תנינא וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת אמר ליה
כ
נאמנת ומותרת להתייבם
ר"ת דנאמנת דלא שייך
ליה קאמרה אלמא זימנין דלא סניא
למימר רחמא ליה:
נאמנת במה
רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית לה קטטה
(לעיל קיח.)
ליה. אלמא מספקא לן וגבי מזכה
שאמרה מת בני ראשון
בהדיה זכות הוא לה או דלמא ניחא דגופא עדיף לה תא שמע דאמר
ל
(א)
ואחר כך מת בעלי,
א) צ"ל אי אמרינן דזימנין
גט נמי מספקא לן אי רחמא ליה
ולא חיישינן דלמא משום
דרחמא ליה וא"כ חוב הוא לה
ריש לקיש ח) טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אביי אמר ט) דשומשמנא
וחוב הוא לה אי סניא ליה וזכות
דרחמא ליבם קאמרה, מאי
וכו'.
גברא כורסיה בי חרתא רמו לה רב פפא אמר דנפצא גברא תיקרי בסיפי
הוא לה ותחלוץ ולא תתייבם: טן דו.
טעמא הואיל ובחזקת ייבום
י)
היתה עומדת ופיה אסר
גופים שנים כל דהו בעל: דשומשמנא
בבא ותיתיב
רב אשי אומר דקולסא גברא לא בעיא
טלפחי לקידרא תנא
עצמה על היבם כשאמרה
גברא. (ז) גוץ כנמלה: כורסיה בי
וכולן מזנות ותולות בבעליהן:
ניתן לי בן, והוא הפה יכול
חרתא רמיא. מחזקת עצמה כנשואה
להתיר עצמה ליבם ולומר
הדרן עלך האשה שלום
מת בני ראשון (לקמן קיט:).
ונותנת כסאה אצל חשובות חורות
מת בעלי ואחר מת
הארץ: דנפצא. אומנותו מאוסה
בני אינה נאמנת. להנשא
מנפץ צמר: דקולסא גברא. שמץ פסול משפחה: טלפחי. עדשיםל) שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך אינה שואלת ממנו אך יקרא שמו עליה:
לשוק בלא חליצה, דכי
הימנוה רבנן לאשה אבעלה
הדרן עלך האשה שלום
הימנוה, דדייקא ומנסבא,
אבל לאפוקי נפשה מיבם
לא הימנוה, דזימנין דסניא ליה (לעיל קיח.). וחוששין לדבריה. שמא אמת הן ואסורה לייבם וחולצת (לקמן קיט:) דאפקה נפשה מחזקה, ואם בא יבם לייבמה לא שבקינן לה (לעיל קיח.). וזכין לאדם שלא בפניו כו'
ואין חבין לאדם שלא בפניו. דבר שהוא לרעתו קרוי חובה (כתובות י:) דבר שהוא חוב לו ואינו חפץ בו (סוטה כה.) אין אדם יכול ליעשות שלוחו שלא מדעתו לדבר שהוא חובה או הפסד (קדושין כג.) דאין אדם נעשה
שליח לחבירו שלא מדעתו להפסידו, אבל להרויחו אנן סהדי דניחא ליה לפיכך זכין ואין חבין (חולין פג.). טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו, שהוא טוב לשבת עם שני גופים
משבת אלמנה (קדושין מא. וכעי"ז כתובות עה.) טן דו, בגופים שנים, בעל ואשתו, ואפילו אינו לה אלא לצוות בעלמא (קדושין ז.) כלומר אשה בכל דהוא ניחא לה (ב"ק קיא.). דשומשמנא גברא. משל הדיוט הוא, מי שבעלה
קטן כנמלה, כורסיה בי חרתא רמו לה. כסאה בין השרות בנות חורין מושיבה, כלומר גם לי בעל כמוכם (כתובות עה.). דנפצא גברא. מנפץ צמר ואומנות מאוסה היא, תיקרי בסיפי בבא ותיתיב. אינה בושה לקרותו
על מפתן הבית לישב שם אצלו בפני הכל (שם). דקולסא גברא. ממשפחת דופי, לא בעיא טלפחי לקידרא. עדשים שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך, אינה שואלת הימנו, אך יקרא שמו עליה (שם). וכולן מזנות
ותולות בבעליהן. כל אלו שבעליהן שפלים ומראות להם חבה, אינו אלא שמזנות תחתיהן וכשמתעברות הן תולות את העובר בבעל ונוח להן באנשים כל שהן לפי שמזנות תחתיהן (שם).
הדרן עלך האשה שלום
שייך לעמוד הבא. היתה לה חמות. אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ומת בעלה בלא בנים ואח אין לו ויש לה חמותה במקומה שיצאה משם, אינה חוששת. שמא נולד בן לחמיה והיא זקוקה ליבם (בכורות כ:). יצתה
מלאה. שהיתה חמותה מעוברת כשיצת זו משם, חוששת (שם). קטן וקטנה. או קטן או קטנה (לעיל סא:). איש כתיב בפרשה. בפרשת חליצה ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו (שם) איש פוטרה בחליצה ולא קטן
(נדה לב.). ומקשינן אשה לאיש. דכתיב ואם לא יחפוץ האיש ולא קטן, ואשה נמי אע"ג דלא כתיב מיעוטא בעינן גדולה כאיש דאיתקש לה, דכתיב בההוא קרא ועלתה יבמתו השערה (לעיל קה:). אלא מה טעם אין
מייבמין. ויגדלו יחד (נדה לב.).שמא ימצא סריס. לאו בר הקמת שם הוא ואינו מצווה לייבם, וכן איילונית, וכיון דמייבם בלא מצוה נושא אשת אחיו בחנם וערוה היא ובכרת (שם). ונמצאו פוגעים בערוה. כיון דלאו בני
הקמת שם נינהו פגע באשת אח שלא במקום מצוה, דרחמנא פטריה, דכתיב אשר תלד פרט לאיילונית (לעיל סא:) דכיון דאינה ראויה להוליד לא קרינן בהו והיה הבכור אשר תלד, ופקעה מהן תורת ייבום וקיימו באיסור אשת
אח (בכורות יט:). עד כאן שייך לעמוד הבא.