האשה בתרא פרק
ששה עשר יבמות
קיט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האשה.
האשה
יצתה מליאה חוששת. אע"ג דאיכא חזקה דמסייע לרובא
שהלך בעלה כו' לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה:
א
א) לעיל לו., ב) בכורות כ:,
א מיי' פ"ג מהלכות
ג) [לעיל סא: גיטין ב:
יבום הל טז סמג עשין
ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה. ובגמ' פריך אמאי לא
דנקבות ומפילות חוששת דאיתרע ליה חזקה שיצתה
ט)
מליאה: אבל לצרה אחריתי לא חיישינן. מהיתור לשון דהיא
בכורות יט: מב: ע"ז לד:
נ טוש"ע אה"ע סימן קנו
תנשא תחלוץ ותנשא ממה נפשך: היא צרתה. מפרש בגמ': היתה
מ: חולין ו. יא: פו. נדה לא:
סעיף יג:
לה חמות. במדינת הים וכשיצאה לא היה לה בן ואין יבם לזו אינה
צרתה דייק דהיא צרתה משמע ליה שהצרה עצמה מעוברת ולא
ב ב מיי' שם הל' יז יח
מח.], ד) [בכורות יט: חולין
יא.], ה) לעיל סא: נדה לב.
וסמג שם טוש"ע שם
חוששת שמא ניתן לה יבם. אע"ג
משמע צרה אחרת אם נשא:
❖
האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים
בכורות יט:, ו) [לעיל סא:
סימן קנז סעיף ט:
אמאי
הלך אחר רוב נשים כו'.
דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה התם
א
א)
קה:], ז) בכורות כ:,
הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין
וא"ת דתנן לעיל באידך
ח) לעיל פב. ע"ש,
ובאו ואמרו לה מת בעליך לא
❖
ט) [ע"ב], י) [צ"ל כרבא],
נקבה מפיק לה להא מיבם אבל
פירקין (דף קיח:) ניתן לי בן במד"ה
תוספות ישנים
תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת
חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך
מת בעלי ואח"כ מת בני למה אינה
היא צרתה ב)ב היתה לה חמות אינה חוששת
סיפא דאתחזק לשוק (ו)לא
אא"כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן
נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר
חיישינן יצתה אבל מלאה
גליון הש"ס
יצתה מליאה חוששת רבי יהושע אומר אינה
אתרע חזקתה ונהי דאיכא
שמא ילדה וזכר היה: יצתה מליאה.
עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשים
חוששת: גמ' מאי היא צרתה הא קמ"ל
גמ' מה לי איסור כרת.
רוב דמותרת לשוק דאיכא
יצתה חמותה מעוברת: חוששת.
שמתעברות ויולדות וי"ל דמיירי כגון
עי' קדושין יד ע"א תד"ה
מחצה דנקבות ונפלים
להא צרה הוא דחיישינן אבל לצרה אחריתי
שמא זכר היה: אינה חוששת. דאיכא
שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו
ותהא ושם יב ע"ב תד"ה
וזכרים מועטים מ"מ כיון
אם הקלנו ועי' לעיל קיד
דליכא חזקה חייש ר"מ
לא חיישינן: לא תנשא ולא תתייבם וכו':
דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני
למימר שמא הפילה ואת"ל לא הפילה
ע"א ועי' מנחות נג ע"ב
למיעוטא ור' יהושע סבר
קיים: רבי מאיר היא. וא"ת
שמא נקבה היתה: גמ' לצרה
❖
בשלמא יבומי לא דדלמא מיעברא וקפגעה
תד"ה אין מחמיצין:
דחזקה לא מיתרעא במה
אחריתי. אם באו עדים שאין צרתה
אמאי לא מוקי לה נמי כרבנן וכי
שהיא מעוברת דאכתי איכא
באשת אח דאורייתא אלא לא תנשא אמאי
חזקה והוי מיעוט דמיעוט
מעוברת אינה חוששת שמא אשה
אזלי רבנן בתר רובא היינו בדלא
הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות
אבל ברישא מודה דלא
הגהות מהר"ב
אחרת נשא ומותרת ליבם: רבי מאיר
תלי במעשה אבל דתלי במעשה לא
תנשא ולא תתייבם דחייש
ויולדות לימא ר"מ היא ג) דחייש למיעוטא
רנשבורג חייש למיעוטא בפ' הכל שוחטין
אזלי' בתר רובא דכה"ג משני בפ"ג
למיעוט הואיל והיא בחזקת
אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא
א] רש"י ד"ה מה לי איסור
זקוקה וגם איכא מיעוט
(חולין ו.) גבי כותים שגזר על כל
דבכורות (דף כ. ושם) וי"ל דהכא
דאינן מתעברות כיון דאיכא
כו' לאו הרחקה דרבנן היא
ד)רובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות וסנהדרי
כותים משום אותם שמצאו דמות יונה
י) כרבה דלית ליה ההוא שינויא א"נ
חזקה מסייעא חייש רבי
בדבר המותר. נ"ב עי' לעיל
אבל רובא דליתיה קמן לא אזלי רבנן בתר
יהושע: א) מיהו קשה
בהר גריזים והשתחוו לה: תשע
פב ע"א ובמ"ל פ"א מהל'
אין חשוב תלי במעשה אלא ממילא
יו"ט הלי"ז ובשו"ת נו"ב
דהא רבי עקיבא קאמר
חנויות. דתניא (שם דף צה.) ובנמצא
הוא בא שאדם נזקק לאשתו:
רובא והרי קטן וקטנה דרובא דליתא קמן
ח"א סי' כא דף יג ע"א
התם חלב אינו פוטר אלמא
כגון
ט' חנויות וסנהדרין כו'.
הלך אחר הרוב דכיון דחנויות לפנינו
היא ואזלי רבנן בתר רובא דתניא קטן
וע"ד ועי' שו"ת תה"ד סוף
חייש למיעוט אע"ג דליכא
ה)
❖
סי' ר"נ:
חזקה דמסייעא וא"כ
הן ואנו רואין שרובן מוכרות בשר
תימה היכי פליג ר"מ והכתיב
וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר
לבדוק בי"ח טרפות ורבינו
שחוטה: וסנהדרי. י"ב מזכין וי"א
אחרי רבים להטות ועוד היכא אשכחן
ברוך פי' כפירוש ר"ת א).
אמרו לו לר' מאיר יפה אמרת שאין חולצין
מחייבין דקי"ל דזכאי (סנהדרין דף מ.)
דפליגי ר"מ ורבנן בט' חנויות הא
ומדר' יהושע לא קשיא
מוסף רש"י
איש כתיב בפרשה ו) ומקשינן אשה לאיש
די"ל דמש"ה לא חייש
דהואיל ורוב מזכין וקמן נינהו: דליתא
לא אשכחן דפליגי אלא בקטן וקטנה
❖
למיעוט כיון דאיכא חזקה
אלא מה טעם אין מייבמין אמר להם קטן
הובא בעמוד קודם.
קמן. כגון הכא דניזיל בתר רוב נשים
ושמא לאו דוקא נקט ט' חנויות
דולד ושבקינן חזקה
שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא
שבעולם: אימא סיפא היתה לה חמות
וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי
דבהמה. ולר' עקיבא חזקה
דבהמה עיקר ורשב"ג
אינה חוששת. אמאי נהי נמי דזכרים
בחולין (דף יא.) ובמס' ע"ז (דף מ:).
אילונית ונמצאו פוגעים בערוה ורבנן סברי
תוס' חד מקמאי
כוותיה והשתא ניחא דלא
[עי' תוספות בכורות יט: ד"ה ברובא]:
מיעוטא כדמפרש ואזיל מיהו הלך
זיל בתר רובא דקטנים ורוב קטנים לאו
האשה שהלכה צרתה
לקשי מרשב"ג (דלקמן)
מחוורתא
מתני' ר"מ היא.
אחר רוב נשים וכיון דרוב נשים
[דבכורות] לרשב"ג דריש
ובעלה למ"ה ובאו עדים
סריסי נינהו זיל בתר רוב קטנות ורוב
כל הצלמים (ע"ז מ:) דלא
וא"ל מת בעלה ה"ז לא
מתעברות ליכא למימר בזכרים
דחייש למיעוטא מיהו
קטנות לאו אילונית נינהו אלא מחוורתא
חייש למיעוט אלא טעמא
תנשא ולא תתייבם עד
אנן לא קי"ל כר"מ אף על גב דאתי
מיעוטא דמיעוטא אלא חד מיעוטא
משום דהתם איכא חזקה
שתדע שמא מעוברת היא
מתניתין רבי מאיר היא במאי אוקימתא
סתמא דמתני' כר"מ בהא דחייש
דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט
בהדיה:
צרתה. היתה לה חמות
כר' מאיר אימא סיפא היתה לה חמות אינה
אינה חוששת. פירוש
כו': ה"ג והוו להו זכרים מיעוטא
ז)
למיעוטא [אפ"ה] לא קי"ל כוותיה
א) ר"ל כפירוש ר"ת דהיכא
שהיתה לה חמות במ"ה
חוששת אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב
וליחוש: דאיסור כרת חששו. שמא
מדאמר בפ"ק דחולין (דף יא: ושם) ור'
דאיכא חזקה חיישינן למיעוט.
אינה חוששת שמא היו
נתעברה צרתה: לא חששו. שמא
מאיר היכי אכיל בישרא משמע דאנן
נשים מתעברות ויולדות מיעוט מפילות וכל
ועי' בתוספות בכורות (דף כ)
לה בנים וזקוקה ליבום
❖
ד"ה חלב.
אלא הרי היא בחזקת
נתעברה חמותה ואוקמה אחזקה:
שפיר אכלינן וקשה דבפרק הלוקח
היולדות מחצה זכרים ומחצה
נקבות
שעומדת לשוק ומותרת
מה לי איסור לאו. מי לא בעינן למיחש
בהמה (בכורות כד. ושם) פסיק ר' יוחנן
סמוך מיעוטא דמפילות למחצה
נקבות
להנשא לעלמא יצאת
לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן
כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה
מליאה חוששת ר' יהושע
והוו ליה זכרים מיעוטא וליחוש
דלמא
תוס' חד מקמאי (המשך)
אומר אינה חוששת.
לספק איסור כרת הא מידי דספיקא
מן העובד כוכבים דפטורה מן
כיון דאיחזקה לשוק לא חייש
רישא
ב) (נמי) ומאי נינהו זו
גרסי' בגמ' בשלמא יבומי
הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום
לאו הרחקה דרבנן היא בדבר המותר
א]
ועוד אחרת רבנן היא ולא
לא דלמא מעברא וקא
דאיחזק לייבום תייבם אמר רב נחמן
דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא
דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעמא
ר"מ ורבנן היינו טעמא
פגע באיסור אשת אח
דמטמאין משום דפלגא
דאורייתא אלא לא תנשא
אמר רבה בר אבוה רישא דאיסור
עביד הרחקה בדבר המותר דהכא
דחלב לא מיפטרא אע"ג דרוב
ופלגא הוא ועשו תינוק
אמאי הלך אחר הרוב
שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד:
בהמות אין חולבות אא"כ יולדות
כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא
כמו שיש בו דעת לשאל
נשים ורוב נשים מתעברות
רישא
אלמא חיישינן למיעוט אע"ג דליכא
לטמא העיסה ולא לשרוף
ויולדות א) ומיעוט מפילות
חששו אמר רבא מכדי הא דאורייתא והא
משום דפלגא ופלגא דמי.
סמוך מיעוטא דמפילות
חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרת אוקי
דאורייתא $ מה לי איסור
כרת מה לי איסור לאו אלא אמר רבא
ח)
ומיהו לישנא דאמר לרבנן
למחצה דנקבות והו"ל
בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה
כמאן דליתא דמי לא
זכרים מיעוטא ואי ר"מ
רישא
העמד הולד בחזקת שאין קדוש
דייק שפיר דהא לרבנן
אמאי [אינה חוששת]
נמי אמרי' סמוך מיעוטא
ליחוש ואסקא רבה רישא
בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דר' יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה ונ"מ להיכא שראינוה
אחזקה כמה דאמר לר"מ
חזקה ליבום ורובא לשוק
סבר חלב פוטר א) והשתא אתי שפיר דמשכחת רבן שמעון
שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מיפטרא מטעם חלב ואפשר דרשב"ג
אלא ה"ק דלרבנן דלא
וחזקה לא עדיף מרובא
בן גמליאל דלא חייש למיעוטא בריש פרק כל הצלמים (ע"ז דף מ: ושם) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר רבי
חיישי' בעלמא למיעוטא
ואייתי מיעוטא דמפילות
לא אלים האי מיעוטא
ונסמוך אחזקה וה"ל
מאיר התם וקאמר נמי רשב"ג כל מצות שהחזיקו בם כותים כו' אלמא לא חייש למיעוט ורבי יוחנן נמי אכיל משחיטת כותים
לצרפו עם החזקה ולטהר
פלגא ופלגא ולא תנשא
ומיהו מכותים אין להביא ראיה דמשום דאחד רשע אין להחזיק כולם רשעים אבל בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) גבי שני
את העיסה משום דאין
ולא תתיבם סיפא חזקה
לתינוק דעת לשאל אלא
דברים אין בהן דעת לישאל ועשאום כו' משמע דסבר רבי יוחנן נמי כרבנן דרבי מאיר והא דאמר רבי יוחנן בס"פ אין מעמידין (ע"ז
לשוק ורובא לשוק והוה
מעיקרא כמאן דליתי' דמי
[זכרים] מעוטא דמעוטא
דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כרבי מאיר התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת בריש כל הצלמים (שם דף מ:) והא דארשב"ג
שעשו חכמים תינוק כמי
ולמיעוטא דמיעוטא לא
כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו. ושם)
שיש בו דעת לישאל
חייש ר"מ. איכא דמפ'
[ומשו"ה] טמאה העיסה
אליבא דר"מ מוקי מתני'
וקיימא לן התם כוותיה אע"ג דרוב אינם נפלים וכן תוך ח' ימים בבהמה אסר התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום שלא יבא להקל
אבל לשרוף לא דכי
דאילו לרבנן מיעוטא
בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב להתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת
אמרו רבנן סמוך מיעוטא
כמאן דליתא דמי ולא
ויבא לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל התם דקיימא לן הלכה
[לחזקה] והו"ל פלגא
אמרי' סמוך מיעוטא
ופלגא. ה"מ לחומרא אבל
אחזקה אלא אמרי'
כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסרו בבהמה בבריא שמא
לקולא לא. ולעולם לפום
מיעוטא כמאן דליתא דמי
יבא להתיר בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת וא"ת ולר"מ דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מיעוט עם הארץ שאין
הכי טמאה העיסה דלא
ורובא וחזקה רובא עדיף
מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל ומיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מה"ת אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה אלא מדרבנן הוה אתי
אמרינן סמוך מיעוטה
ומותרת לעלמא. ולפי
אחזקה לקולא ומשום האי
הפירוש הזה האי מתני'
שפיר ויש לומר דלא חיישינן כה"ג למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו אע"ג דגבי כותים גזר ר"מ על כולם
משום מיעוט שנתקלקלו כדאמר בפ"ק דחולין (דף ו.) שאני כותים דאומה אחת הן ואין נזהרין במצות כישראל: רישא דאיחזקה
טעמא עשו לתינוק כדבר
דלא כהלכתא היא דכיון
שיש בו דעת לשאל
דקי"ל כרבנן דלא חיישי'
לייבום תתייבם.
דסלקא דעתך השתא כמו דחזקה לשוק מהני בהדי רוב ה"נ מהני חזקה לייבום בהדי מיעוט דמפילות ותתייבם:
משום דרובא וחזקה רובא
למיעוטא מותרת לינשא.
עדיף. אבל אין שורפין
וכי מעיינת בה שפיר ליתא
וחזקה
את העיסה לחומרא אמרי'
להאי פי' דאי ר"מ היא
סמוך מיעוטא אחזקה וה"ל פלגא ופלגא וכיון דאין דעת לשאל אין שורפין. ועי"ל דלעולם רבנן לא אמרי סמוך מיעוטא
ולא רבנן למה לי למימר אייתי מפילות וסמוך אחזקה והו"ל פלגא ופלגא בלא חזקה נמי ר"מ חייש למיעוטא אלא ודאי
אחזקה בחד מיעוטא כההיא דעיסה אבל בתרי מיעוטי אמרי סמוך מיעוטא אחזקה ובמתני' איכא תרי מיעוטי מיעוט דמפילות
ליתא להאי פירושא ורבה אליבא דד"ה אוקמ' למתני' דריש' ואפי' רבנן מודו משום דלרבנן נמי אמרי' סמוך מיעוטא אחזקה
ומיעוט דאין מתעברות. וה"ר אלפס שכתב המשנה הזאת נר' שסמך על הפירוש הזה. דמתני' אליבא דרבנן נמי היא ורבינו
וה"ל פלגא ופלגא וסיפא אפי' ר"מ מודה דה"ל מיעוטא דמיעוטא ואי קשיא לן הא דא' בפ' עשרה יוחסין תינוק שנמצא בצד
האיי גאון פי' ג"כ דמתני' ד"ה היא אלא רבנן ס"ל דרובא וחזקה כי הדדי נינהו ור"מ ס"ל דחזקה לא עדיף כרובא ומיהו כיון
העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין ואמרי' מ"ט דר"מ קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו
דחיישינן למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא. וההיא דתינוק שנמצא בצד העיסה איכא לאקשויי לפי' הגאון
בחזקת טהורה עומדת וסמוך מיעוטא אחזקה ואתרע ליה רובא. ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף
רבינו האיי ז"ל ולשנויי כדשנינן. הא דתנן האשה שבאת ממ"ה ואמרה מת בעלה ואח"כ מת בנה אינה נאמנת וחוששין
קשיא דר"מ אדר"מ קשיא דרבנן אדרבנן. איכא למימר דר"מ אדר"מ ל"ק דלעולם פלגא ופלגא נמי הוה אליבא דר"מ ואפ"ה
לדבריה וחולצת ולא מתייבמת דוקא בגרושה או שאמרה אני והוא היינו במערה הא לאו הכי אינה חולצת דחיישי' דלמא אתו
מטהר ר"מ דתינוק דבר שאין בו דעת לשאל הוא והא דאמרי' התם שני דברים אין בהם דעת לשאל ועשו אותם חכמים
א) צ"ל ואוקמינן כר"מ ומקשינן אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת ואמאי הלך אחר רוב נשים וכו' ומיעוט מפילות וכו'. ב) צ"ל כמי שיש בהן דעת לשאל.