קיט:
האשה בתרא פרק
ששה עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחזקה
לא עדיף (א) מרובא. לא הוה צריך דלא עדיף דאפי' עדיף
רישא חזקה. מייתי לה לייבום ורובא מייתי לה
להיתר שוק דרוב
ג א מיי' פ"ג מהל' יבום
א) [ע"ז לד:], ב) [לעיל
לו.], ג) [לעיל מא:],
הל' טז סמג עשין נא
מרוב נשים מתעברות ויולדות מכל מקום יש לחוש דר"מ
נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא וחזקה
חייש למיעוט אלא האמת אומר דלא עדיף מרובא: סמוך מיעוטא
ד) לעיל קיח:, ה) [ע"א],
טוש"ע אה"ע סימן קנו
לא עדיף כי רובא דניזיל אבתרה הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא
ו) בס"א: לשוק, ז) [לעיל
סעיף יג:
❖
לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא. וא"ת דבפרק בתרא דקדושין
כר' מאיר דחייש למיעוטא: סיפא חזקה לשוק. שהרי בלא יבם היתה
ד ב מיי' שם הל' טז:
קיז.], ח) [ע"ז לד:],
ה ג ד מיי' שם הל' טו
(דף פ.) ובפרק כסוי הדם (חולין פו.
תחלה כשיצתה ורובא לשוק דא"נ
וסמג שם טוש"ע שם
ושם) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה
נתעברה חמותה שמא נקבה היתה
רישא חזקה לייבום ורובא לשוק וחזקה לא
סעיף יב:
הגהות הב"ח
ו ה מיי' שם הלכה ז סמג
אמרינן סמוך מיעוטא דאין מטפחין
או נפל דרוב עוברים נפלים ונקבות
עדיף כי רובא ואייתי מיעוטא דמפילות
(א) תוס' ד"ה וחזקה לא
שם טוש"ע שם סימן
לחזקת טהרה ואיתרע ליה רובא
כדאמרינן לעילה) דמחצה דוולדי קיימי
סמוך לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא לא
עדיף כי רובא וכו' עדיף
קנח סעיף ה:
ומטהרין לעיסה והכא קאמר דהוי
נקבות הוו ומיעוט עוברים נפלים
❖
ז ו מיי' שם הלכה י
כי רוב:
תנשא ולא תתייבם סיפא חזקה לשוק ורובא
❖
פלגא ופלגא ומחמרינן ואומר רבינו
הוו זכרים דקיימא מיעוטא לגבי
טוש"ע שם סעיף ו:
לשוק והוי ליה זכרים מיעוטא דמיעוטא
חיים דתינוק הוי דבר שאין בו דעת
וולדות והכא נמי איכא חזקה לרוב ו)
ומיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר: לא
מוסף רש"י
א)
לישאל והוי ספיקו טהור ואפילו
דמרע נמי לחששא דמיעוטא דזכרים
תוס' חד מקמאי
תנשא ולא תתייבם וכו': ולעולם אמר זעירי
שמא יהא ולד. צרתה,
הוו להו מיעוטא דמיעוטא: ולעולם.
ברשות היחיד ולהכי איתרע ליה
רובא: סיפא חזקה לשוק ורובא
בן קיימא. ונמצא חליצתה
עדים ואמרי כדקאמרה
לעצמה שלשה חדשים לחברתה תשעה
בתמיה. תחלוץ ממה נפשך ותנשא
שלא לצורך וכשרה לכהונה,
ונמצא אתה מצריכה כרוז
לשוק: לעצמה שלשה. בשביל עצמה
לשוק הוו להו זכרים מיעוט' דמיעוט'
וחולצת ממה נפשך רבי חנינא אמר לעצמה
ומי שראה בחליצה מחזיקה
לכהונה: תניא ב' יבמות זו
א
כפסולה לכהונה ואתה
ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן.
אומרת מת בעלה וזו
תמתין שלשה חדשים דכל הנשים
שלשה לחברתה לעולם ותחלוץ ממה נפשך
צריך להכריז דעו שזו
אומרת מת בעלה לזו עדים
הקשה ה"ר אלחנן א"כ היכי פריך
צריכות להמתין ג' חדשים ואפי' בעלה
לא פסלתה חליצתה
ב) אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין אמרי
ובנים ולזו לא עדים ולא
(לעיל
מינה בפ"ג דבכורות (דף כ: ושם)
מת במדינת הים דליכא למיחש שמא
לו.). ניתן לי בן
בנים שתיהן מותרות:
תרוייהו גזירה שמא יהא ולד בן קיימא
ב
ג)
במדינת הים. אשה
על רבי יהושע דחייש למיעוטא והכא
מעוברת היא דהא זקנה ואיילונית
שהלכה עם בעלה למדינת
ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה
לא חייש למיעוטא והא הכא איכא
נמי צריכות להמתין שלשה חדשים
הים וכשיצתה מכאן לא
דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה
מיעוטא דמיעוטא ולהכי לא חייש
כדאמרינן בהחולץ (לעיל מב:) הלכה
היה לה בן ועומדת
בחזקת יבום ובאת ואמרה
ואמרי קשרו חלוצה לכהן תנן ניתן לי בן
כולן צריכות להמתין: לחברתה תשעה.
ותירץ דיצתה מלאה איתרע ליה חזקה
ד)
ניתן לי בן במדינת
כיון שיש לה עובר במעיה ואפ"ה לא
בשביל חברתה שמא מעוברת היא
במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך בעלי
הים ומת בני ואחר כך
חייש רבי יהושע וחשיב ליה כמו
צרתה צריכה להמתין ט' חדשים
מת בעלי, דלא מפקא
נאמנת מת בעלי ואחר כך בני אינה נאמנת
נפשה מחזקה קמייתא,
שאפי' חלצה לא תנשא בתוך ט'
מיעוט כיון דת"ק אסר ביציאתה מלאה
וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת
שעדיין היא צריכה לייבם,
ועוד הקשה דת"ק דר' יהושע דאמר
שמא חברתה מעוברת היא והולד של
נאמנת ומותרת להתייבם
וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה
(לעיל קיח.). מת בעלי
יצתה מלאה חוששת וחיישינן
קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא
ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אמר רב
ואחר כך בני אינה
למיעוט אע"ג דליכא חזקה בהדיה
וולד פוטר והוולד אינו פוטר עד שיצא
נאמנת. להנשא לשוק
פפא ג בגרושה רב חייא בריה דרב הונא
לאויר העולם: לחברתה לעולם.
וברישא גבי האשה שהלך בעלה
בלא חליצה, דכי הימנוה
אמר באמרה אני והוא נחבאנו במערה:
רבנן לאשה אבעלה הימנוה
וצרתה למדינת הים בעי חזקה בהדי
בשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם
ד
מתני' שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו
דדייקא ומנסבא, אבל
מיעוט ותירץ דודאי לא בעי חזקה
עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו:
ה
לאפוקי נפשה מיבם לא
ותחלוץ. לאחר ט' ממה נפשך ותנשא
בהדי מיעוט והא דנקט דבעינן
אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של
הימנוה דזימנין דסניא
ליה (שם). וחוששין
ברישא חזקה בהדי מיעוטא לא בעינן
אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד
זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו
לדבריה. דאפקה נפשה
הכי אלא שלא תהא חזקה מסייעתא
ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה:
מחזקה ואם בא יבם
אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת
מצריכה כרוז. להכריז שלא היתה
לרוב דאז הוי המיעוט מיעוט דמיעוט
לייבמה לא שבקינן לה
שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין
וחולצת (שם).
חלוצה ומותרת לכהונה: מת בני
וצ"ע גבי גבינת בית אונייקי ח)דאסר
בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין
ואח"כ מת בעלי. והריני זקוקה
ליה ר"מ משום דרוב עגלים נשחטים
לה בנים אסורה ו נתייבמו ומתו היבמין
ליבם כבתחלה: נאמנת. במה
לעבודת כוכבים של אותה העיר
אסורות להנשא ר' אלעזר אומר הואיל והותרו
ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט
שאמרה מת בני ראשון ואח"כ בעלי
ליבמין הותרו לכל אדם: גמ' תנא לזו עדים
נמי דר"מ חייש למיעוט ומאי קושיא
ולא חיישינן דלמא משום דרחמא
כיון דרוב עגלים אין נשחטים וחזקה
ליבם קאמרה מאי טעמא הואיל
ובנים ולזו לא עדים ולא בנים שתיהן
דחלב בחזקת היתר אם כן איתרע
ובחזקת ייבום היתה עומדת ופיה
מותרות נתייבמו ומתו היבמין אסורין
ליה רובא כדאמר הכא:
אסר עצמה על היבם כשאמרה
להנשא רבי אלעזר אומר הואיל והותרו
את
שיש לה עדים אסורה וכו'.
ניתן לי בן והוא הפה יכול להתיר
ליבמין הותרו לכל אדם בעי רבא מאי טעמא
תימה לר"י מאי קמ"ל ושמא
עצמה ליבם ולומר מת בני ראשון:
דרבי אלעזר משום דקסבר צרה מעידה
אינה נאמנת. להנשא לשוק הואיל
אשמעינן דלא אסרינן הא אטו הא:
מאי טעמא דרבי אלעזר משום
לחברתה או דלמא משום דהיא לא
ובחזקת ייבום יצתה וחיישינן דלמא
מקלקלא נפשה
למאי נפקא מינה
משום דסניא ליה קאמרה ניתן לי
דקסבר צרה מעידה לחברתה
לאנסובי בן וחוששין לדבריה שמא אמת הן
כו'. תימה לר"י אמאי לא פליג רבי
ואסורה לייבם וחולצת: כדקאמרת.
אלעזר באידך פירקא (לעיל קיז.) גבי
דלא היתה זקוקה לו ואין חליצתה כלום ומותרת לכהונה: בגרושה.
הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה כו' וקחשיב צרתה ויבמתה ואי ר'
שהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית: אני. ובני
אלעזר איירי לבתר דאינסבא צרה מכל מקום ליפלגי גבי ההיא דמת
בעלי ואח"כ מת חמי תנשא וחמותה אסורה ור' אלעזר לא אסר כיון
ובעלי נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד הלכך ליכא למיחש
דלמא אתי סהדי: מתני' שתי יבמות. נשי שני אחים: זו אסורה.
שנשאת הכלה ונראה לר"י דלא דמי דלעיל ודאי שהצרה או היבמה באה
לשוק מפני בעלה של זו שהוא יבמה דשמא חי הוא וזקוקה לו ואע"פ
להעיד על חברתה אין לה להיות נאמנת אפי' לר' אלעזר אבל הכא כל
שאשתו אומרת מת אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה שאין יבמה
אחת אינה מתכוונה להעיד על חברתה אלא על עצמה וממילא
מעידה על חברתה שהיא אחת מחמש נשים שאין נאמנות להעידהז):
נאמנת על צרתה כיון שאין מתכוונה להעיד על חברתה:
אין
לזו עדים. שמת בעלה: זו שיש לה עדים אסורה. לינשא מפני יבמה
דשמא חי הוא דעדים מאי אהנו לה הא היא נמי מהימנא לומר מת בעלי: וזו שאין לה עדים מותרת. לשוק דהא אמרה שהוא מת ובשביל יבמה
נמי לא חיישינן שהרי יש עדים שמת: לזו בנים ולזו אין בנים. ואין עדים לא לזו ולא לזו את שיש לה בנים מותרת כו': נתייבמו. שהיה
להם כאן שני יבמין ונתייבמו שהאשה שאמרה מת בעלי תתייבם דלענין ייבום לא הוצרכה זאת לעדותה של זו. וארישא קאי שאין להם לא עדים
ולא בנים: ומתו היבמין אסורות להנשא. לשוק זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו שמא עדיין הם חיים ואע"פ שנשאו
שתיהן ליבמין בחזקת שמתו בעליהם אצל עצמן נאמנות אבל עכשיו כשינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ואין יבמות מעידות זו על זו
צד היתר: הואיל והותרו ליבמין. בחזקת שמתו בעליהם תו לא מיתסרן דניחוש לשמא חיין הם: גמ' שתיהן מותרות. שאין כאן זיקת ייבום
מעידה לחברתה. דהא
בעדי חברתה: צרה
שתי
יבמות צרות נינהו ומפני
צד צרות לא נפסלו
מלהעיד זו לזו:
זו מפני בניה וזו
לאינסובי