האשה בתרא פרק
ששה
עשר יבמות
קכ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
לאינסובי לצרה בעלמא מקמי דידה. האשה שהלכה למדינת הים עם
מעידין אלא על פרצוף פנים כו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים.
ח
א) [לעיל קיח.], ב) [ב"מ
א מיי' פי"ג מהל'
כז: בכורות מו:],
גירושין הלכה כא סמג
בעלה ובאה ואמרה מת בעלי והיתה לה כאן צרה אם זו תנשא
פי' משום דמשם ואילך משתנה כו' ואר"ת דהיינו דוקא כשאין
ג) [בכורות שם], ד) [שבת
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
בעדותה של זו קודם שתנשא היא: הואיל והותרה היא. אלמא
שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר
קכא: יומא פד.], ה) [פי'
יז סעיף כד:
משעת היתר דידה שרינן לצרתה ואע"ג דעדיין היא לא ניסת: ליחוש
ט ב מיי' שם הל' טו
הוא היטב ע"י סימני הגוף ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר
כמו מבשקר ליה דעירובין
יט. כלומר לא הכירוהו וע'
טוש"ע שם סעיף כט:
דלמא בגיטא אתאי. אי טעמא
הכי אבל ע"י טביעות עין ניכר
י ג מיי' שם הלכה יח
תו' בכורות לו: ד"ה חזייה
לאנסובי לצרה מקמי
דידה אי אמרת צרה
היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל
דר"א לאו משום דצרה מעידה
טוש"ע שם סעיף לא:
כו' וכתב הערוך בערך
יא ד מיי' שם הל' כא
גופו ואפי' לאחר כמה ימים והיכא
לחברתה הוא אלא משום דלא
מעידה לחברתה אף על גב דלא אינסיב
בשקר ולבקר בהיכלו
טוש"ע שם סעיף כו:
(תהלים כז) תרגום
שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר
מקלקלא נפשה ניחוש דלמא הא
מנסבינן לה לצרה אי אמרת משום דהיא לא
יב ה מיי' שם טוש"ע שם
ולבשקרא בהיכליה], ו) ב"מ
פשוט שיוכלו להכירו אפי' אחר כמה
בגיטא אתאי והחביאה גיטה ואמרה
כז: [גיטין כז:], ז) [ב"מ
מקלקלא נפשה אינסיב מנסבינן לה לצרה
סעיף כד:
❖
יג ו מיי' פ"ג שם הל' ט
שם], ח) [לקמן קכא.],
ימים כי אינו משתנה כל כך ודבר
מת בעלי וכדי שתנשא גם צרתה
אי לא אינסיב לא מנסבינן לה מאי תא שמע
סמג עשין נ טוש"ע
ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה
ואיהי לא מקלקלא דבשלמא במתני'
שם סי' קלב ס"ד:
ר' אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו
ימים אפי' הוא אמת דהיכא שנחבל
היכא דנתייבמו ליכא למימר הכי דאי
יד ז מיי' שם פי"ג הל'
תורה אור השלם
לכל אדם אי אמרת בשלמא דהיא לא
כא סמג שם טוש"ע
בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך
נמי בגיטא אתאי איקלקלא שנשאת
1. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת
שם סימן יז סעיף כד:
מקלקלא נפשה היינו דכי אינסיב מנסבינן
ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם
לאחי בעלה אבל לשוק ליחוש:
טו ח מיי' פי"ג מהל'
נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט
לה אלא אי אמרת משום דצרה מעידה
דאינסיב לכהן. דאי אתי בעלה
יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון
אבידה הל' ה סמג
בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל
עשין עד טוש"ע ח"מ סימן
היכא שאין ידוע מתי נהרג אין
ומיבעי לה לאחוויי גיטא מיפסלא
לחברתה אף על גב דלא אינסיב נמי אלא
הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם
❖
רסז סעיף ד ה:
אכהן ונפקא: מתני' אין מעידים.
אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים
לתלותו אלא בתוך ג' ימים (א) דוקא
שמע מינה טעמא דרבי אלעזר משום
אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים
על האיש שמת אא"כ ראוהו מת
ותשובת ר"ת כתובה בספר הישר:
מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
דאינסיב הוא ולא מקלקלא נפשה רבי
הכרת פניהם ענתה בם. פירוש
שופטים טז ל
בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין
תוספות ישנים
אלעזר לדבריהם קאמר להו לדידי צרה
2. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה
להכירו שזהו אבל לא ראוהו בפרצוף
שצריך פדחת של פניהם
ואין מעידין (עד לאחר)
בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם
מעידה לחברתה ואף על גב דלא אינסיב
או שניטל חוטמו אין מעידין עליו
להכי מייתי האי קרא דכתיב הכרת
[אלא עד] ג' ימים. ודוקא
הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי
מנסבינן לה אלא לדידכו אודו לי מיהת
היכא דאינן מכירים אלא
לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם
להשיא את אשתו שמא אין הוא:
פניהם ענתה בם דמשמע שצריך
❖
ע"י סימנים והוא מלא
ישעיהו ג ט
רָעָה:
דהיכא דאינסיב מנסבינן לה משום דהיא
ואפי' ראוהו מגוייד. לשון גודו
הכרה לבד מן הפנים ועל פי' הקונט'
פצעים ואין כל גופו לפנינו
אילנא (דניאל ד). מנותח ומלא פצעים
קשיא דבפ' יש בכור (בכורות מו: ושם)
לא מקלקלא נפשה ורבנן תמות נפשי עם
אבל אם הוא שלם או
1
הפדחת והחוטם ואנו
וחבורות חרב: או צלוב. על הצליבה
מייתי לה אברייתא דהכא ולא על
גליון הש"ס
פלשתים הוא דקעבדה ת"ש א) האשה שהלכה
מכירים בו על ידי טביעת
או חיה דורסתו ואוכלת בו: אין
המשנה דהתם והכא נמי משמע
גמ' לא כל האדם. כעין
עין יפה מעידים אפילו
היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת
❖
❖
מעידין. עד שיראו שתצא נפשו:
דאברייתא לחודה קאי דמייתי עובדא
לאחר כמה ימים:
זה פסחים מח ע"ב:
בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה
ואין מעידים אלא עד ג' ימים. אם
ודבק קירא באפותיה היינו על מצחו
ר' אלעזר אומר הואיל והותרה היא הותרה
ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין
ובירושלמי דהכא משמע דאחוטם
תוס' חד מקמאי
הגהות הב"ח
קאי: מצאו קשור בכיס ובארנקי
נמי צרתה אימא הואיל והותרה ונשאת
עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר
(א) תוס' ד"ה אין מעידין
הא דתנן אין מעידין
וליחוש דלמא בגיטא אתאי והאי דקאמרה
כו'. וא"ת מאי קושיא דלמא הכא
ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראית
וכו' ג' ימים ותשובת ר"ת
אלא על פרצוף פנים עם
❖
הכי לקלקלא לצרה היא מיכוונה אי דאינסיב
פניו ואין זה שהם סבורים: רבי
שאני דמכירו לגט או לכיס
כצ"ל ותיבת דוקא נמחק:
החוטם אפי' שיש סימנים
בגופו ובכליו. דוקא בסימן
יהודה בן בבא אומר לא כל האדם
בטביעות עין דאפי' עם הארץ אית
לישראל הכי נמי הכא במאי עסקי' דאינסיב
שאינו מובהק אבל בסימן
לכהן: מתני' אין מעידין אלא על פרצוף
כו'. יש לך אדם שממהר להנפח
ליה טביעות עין כדאמר בגט פשוט
ב)א
מובהק מעידים דסימן
לעזי רש"י
משאר אדם כגון אדם שמן ויש לך
(ב"ב קסח.) האי צורבא מרבנן דאזיל
מובהק כעדים דמי: גרסי'
פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו
❖
בפ' מי שאחזו אמר
ורוא"ה [וירוא"ה]. יבלת.
מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם
לקדושי איתתא לידבר עם הארץ
ובכליו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו
רב כהנא אמר רב חרש
ב
מת ממהר להסריח ולהשתנות ויש
בהדיה ויש לו להיות נאמן במגו
שיכול לדבר מתוך הכתב
ג ואפי' ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת
לך שעה שהעולם חם והמת ממהר
שיכול לומר לא איבדתיו מעולם וי"ל
כותבין ונותנין גט לאשתו
מוסף רש"י
בו ד אין מעידין אלא עד ג' ימים ר' יהודה
א"ר זירא אי קשיא לי
כגון דאיכא עדים שאיבדו דהשתא
להסריח. ובגמ'ח) בעי לחומרא פליג או
אין מעידין. על אדם מת
הא קשיא לי אם לא
לקולא פליג: גמ' פדחת. מצח:
בן בבא אומר $ לא כל האדם ולא כל המקום
ליכא מגו א"נ במצאו אחר ומחזירו
להשיא את אשתו אלא א"כ
יגיד פרט לאלם שאינו
ולא כל השעות שוין: גמ' תנו רבנן
הכרת פניהם ענתה בם. העידה
ע"י סימן זה שקשור בכיס ולהכי
ראו פרצוף פניו שהוא עם
יכול להגיד ואמאי הרי
נקט כיס וארנקי: שנמצא בין
החוטם (ב"מ כז:) דשמא
יכול להגיד מתוך הכתב.
בם. אלמא אין עדות בשאר הגוף
ג) ה פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים
לאו זה הוא (בכורות מו:).
א"ל אביי עדות קאמרת
כליו. ואע"ג דרבים מצוים שם ואם
אלא בהיכר פנים: קירא. שעוה:
הכרת פניהם ענתה בם.
ולא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם
שאני עדות דרחמנא אמר
דבק בבלייתא. הדביקה במעט
דהכרת פרצוף פניהם
נמצא בקרקע היה לחוש ליוסף בן
מפיהם ולא מפי כתבם
עם החוטם אמר אביי ואיתימא רב כהנא
עדותן, אלמא פרצוף פנים
מיתיבי כשם שבודקין
מטלית בלויה: בלייתא. בגד בלוי:
שמעון אחר השתא שמצאו בין כליו
. מצאו קשור.
בעי (שם)
אותו לגיטין כך בודקין
מאי קרא 2 הכרת פניהם ענתה בם ד) אבא
באפותיה. במצחו: מצאו קשור.
אין לחוש שנתנו אחר שם אלא הוא:
שליח המביא גט ואבד
אותו למשאות ולמתנות
אמר רבא דכולי עלמא סימנין
בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי
הימנו, לאחר זמן מצאו
המביא גט לאשה ואבד הימנו: בין
ולעדיות ולירושות. קתני
קשור בכיס שלו או בארנקי
מיהא עדות. אמר רב ששת
ביה דבי רישא גלותא זוזי אייתי קירא דבק
דרבנן. ואם תאמר ברייתא
כליו. בין כלי ביתו ומכיר את הכיס
כו'
ומכיר את
[בעדות אשה] דאקילו ביה
(ב"מ כז:)
בבלייתא דבק באפותיה חלף קמייהו ולא
ואת הטבעת שהן שלו כשר ולא
דמצאו קשור בכיס כמאן תוקמא
הכיס ואת הארנקי (גיטין
רבנן. שמעינן מהא דמפי
כז:). אפילו לזמן
כתבם בעדות אשה כשר.
חיישינן דלמא האי כיס והאי טבעת
וי"ל דמעיקרא ס"ד דאדם אחר
ה) בשקרוה: אע"פ שיש סימנין וכו':
מרובה כשר. אע"ג דתנן
ומיהו לא דמי האי מפי
דאיניש אחרינא הוה והאי גט אחר
מצאו כדפרישית ולכך בעי למיפשט
למימרא דסימנין לאו דאורייתא ורמינהי
(גיטין כז.) המביא גט ואבד
כתבם דגיטין למפי כתבם
הוא. אלמא סמכינן אסימנא דאית
מינה דסימנין דאורייתא אבל
הימנו מצאו לזמן מרובה
דירושה שכתב רב אלפס
ו) ו מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת או
פסול, הכא כשר (ב"מ כז:).
[גרסינן בירושלמי] מצא
ליה בכיס ובארנקי ואפי' למישרי
השתא סבר דמיירי שמצאו בעצמו
שנמצא בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר
אין מעידין על
כתוב בשטר איש פלוני
איסור אשת איש דאורייתא אלמא
ומכיר הכיס בטביעות עין ונאמן
השומא. המעידין על
מת איש פלוני נהרג וכו'
אמר אביי לא קשיא הא רבי אליעזר בן
סימנין דאורייתא: שומא. ורוא"ה:
במגו שיוכל לומר לא אבדתיו אי נמי
האשה להשיאה ואמרו
דבההיא דגיטין מיירי כגון
מהבאי הא רבנן דתניא אין מעידין על
סימן היה בו שומא באבר
שכתב לפניו בשטר איש
ז) ז
סימנין דאורייתא. אף השמלה
שיש עדים שהארנקי וכיס וטבעת
פלוני. שומא, וורואה
פלוני מת ובההיא מכשרי'
השומא ר' אליעזר בן מהבאי אומר מעידין
בכלל היתה כו' בפ' ואלו מציאות
שלו וידוע שם א"נ דחשיבי כיס
בלע"ז (ב"מ כז:).
אבל בנמצא כתוב בשטר
(ב"מ דף כז.): בן גילו. שנולד בפרק
וטבעת סימן מובהק:
מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר סימנין
איש פלוני מת לא אפשר
דלא מכשר וה"ר אלפס א)
כליו
אחד ובמזל אחד ור"א בן מהבאי
דאורייתא ומר סבר סימנין דרבנן אמר
כתב ולא פסק הלכה
סבר אין שומא מצויה בבן גילו:
רבא דכולי עלמא ח סימנין דאורייתא
הכא בשומא מצויה בבן
כדברי מי:
להשתנות. ממראה: סימנין דרבנן.
גילו קמיפלגי מר סבר שומא מצויה בבן גילו ומר סבר אינה
א) צ"ל וה"ר אלפס
ולא דריש אף השמלה לסימן אלא
הביא למחלוקת האמוראים
מצויה בבן גילו ואיכא דאמרי הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר
לתובעין דהתם פלוגתא היא:
בירושלמי בזה ולא פסק הלכה
מובהק מיתה קמיפלגי מר
סבר עשויה להשתנות לאחר מיתה ומר סבר
כדברי מי.
אינה עשויה להשתנות לאחר
מיתה ואיכא דאמרי
אמר רבא
דכולי עלמא
סימנין דרבנן
והכא בשומא
סימן