האשה בתרא פרק
ששה
עשר יבמות קכא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לקולא
פליג או לחומרא פליג. והכי נמי מצי למיבעי בין לקולא
קירב מיתתו. על ידי
שפירכס יותר מדאי מת הלכך אין גולה אלא
כא א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [לעיל קכ:], ב) [חולין
נט. נדה סה.], ג) [תוספתא
רוצח ה"ב:
אם כן מת תחת ידו: בביתא דשישא. שאין שם רוח. ללישנא דרוח
ובין לחומרא אלא אכתי לא פשיטא מאי דבעי:
(א)
כב ג ד ה מיי' פי"ג
ולא היא לא שנא צורבא מרבנן כו'. ואף על גב דרובייהו צורבא
פי"ד], ד) צ"ל אי איתא
בלבלתו הכא גולה דאין כאן רוח ומחמתו מת וללישנא דהוא קירב
דסליק יעב"ץ, ה) [ברכות
מהל' גירושין הל' כב
אי נמי בדברא ולא פירכס:
את מיתתו אינו גולה: הכי גרסינן
מרבנן אי סליק קלא אית ליה מכל
מקום לא חיישינן לאותו
לג. תוס' פי"ד], ו) ס"א
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
ולשחות, ז) [עי' תוס' לעיל
סימן יז סעי' כו:
לקולא פליג. דקאמר תנא קמא אין
רוב ולא
תנשא לכתחלה כמו
❖
כג ו ז ח ט מיי' שם
לו: ד"ה הא לא],
קירב מיתתו מאי בינייהו דשחטיה בביתא
מעידין אלא עד ג' ימים ואתא רבי
גבי (רוב) גוססין דאין מעידין
א
הלכה טז טוש"ע שם
יהודה למימר יש לך אדם או מקום או
עליהן אף
על פי שרובן מתים :
דשישא ופרכיס אי נמי דשחטיה בברא
סעיף לב:
ז)
ב
כד י מיי' שם הל' כ
אמרו
שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות
תורה אור השלם
ולא פרכיס: רבי יהודה אומר לא כל וכו':
טוש"ע שם סעיף
ויכול להעיד אפי' לאחר ג' ימים: או
❖
1. לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל
כט:
איבעיא להו רבי יהודה בן בבא לקולא פליג או לחומרא פליג תא שמע
לחומרא פליג. דקאמר תנא קמא עד
אָוֶן וְּרשָׁעִים מָלְאוּ רָע:
דההוא גברא דטבע בכרמי ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין ואנסבה
ג
משלי יב כא
שלשה ימים מעידים ואתא איהו
2. בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם
רב דימי מנהרדעא לדביתהו ותו ההוא גברא דאטבע בדגלת ואסקוהו
לעזי רש"י
למימר פעמים שאפי' תוך שלשה אין
וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ:
❖
אגישרא דשביסתנא ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה
מעידין: בכרמי. שם העיר: ואסקוהו
משלי יא יד
מרש"ט [מריש"ק]. aƒ יצה,
❖
מקווה מים רדודים.
יומי אי אמרת בשלמא לקולא פליג אינהו דעביד כרבי יהודה בן בבא אלא אי
אבי הדיא לבתר תלתא יומין:
ואסקוהו אגישרא דשביסתנא. לאחר
אמרת לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן שאני מיא דצמתי והאמרת מיא
א)
הגהות הב"ח
חמשה יומין: דצמתי. צומתין צורת
מרזו מכה ה"מ היכא דאיכא מכה אבל היכא דליכא מכה מיצמת צמית והני
תוספות ישנים
ד
ה
(א) תוס' ד"ה לקולא וכו'
מילי דכי אסקיה חזייה בשעתיה אבל אישתהי מיתפח תפח: מתני' נפל
הפנים ואין מניחין אותו לנפוח
❖
לא פשיט ליה מאי דבעי:
כמה גדולים פי' שזה היה
ולהשתנות: היכא דאיכא מכה.
אמת שמצא מחילה ויצא חוץ
למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה אמר רבי מאיר מעשה
למים: נענעתי. השפלתי
מקום המכה מרזו מכבידין הכאב
ועבר עלי הגל:
באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים אמר רבי יוסי מעשה
מוסף רש"י
ונופח: מיתפח תפח. לאחר שמעלין
אותו ליבשה ומשתנית צורתו: מתני'
בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם
ו
מרזו מכה. מכבידין את
חולי המכה (לעיל מז:)
והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה
שיש להם סוף. לקמן מפרש היכי
מחזיקות ומגדלות כאב
דמי: אשתו אסורה. שמא לאחר
בידם אלא רגלו אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה
ז
המכה, וחברו מיטרא רזיא
ולמטה לא תנשא: גמ' תנו רבנן נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם
פרישתו משם יצא והלך לו דסבר רבי
לאילני, במסכת תענית (ג:)
(לעיל קכ:). נפל לגוב
מאיר אדם יכול לחיות ו) ולשהות
סוף אשתו אסורה דברי רבי מאיר וחכ"א מים שיש להם סוף אשתו מותרת
אריות אין מעידין
ח
במים יום או יומים: מערה. מים
עליו. לומר לאשתו מת
ושאין להם סוף אשתו אסורה היכי דמי מים שיש להם סוף אמר אביי טכל
שיש להם סוף הם ופליג ר' יוסי
בעלך להתירה לינשא,
שעומד ורואה מארבע רוחותיו ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי אנסבה רב
פעמים שאין האריות
ואמר אשתו מותרת דקסבר אין אדם
רעבים ואין אוכלין אותו,
שילא לדביתהו אמר ליה רב לשמואל תא נשמתיה אמר ליה נשלח ליה
יכול לשהות במים כל כך ואי משום
לחפורה מלאה נחשים
ברישא שלחו ליה מים שאין להם סוף אשתו אסורה או מותרת שלח להו
ועקרבים. או זה או זה,
שמא יצא לאלתר אין זו חששא דהא אי
מעידין עליו. שמת
. נפק הוו חזו ליה אבל במים שאין
אשתו אסורה ואגמא דסמקי מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף שלח
(ברכות לג.)
להם סוף מודה ר' יוסי דאסורה שמא
להו מים שאין להם סוף הוא ומר מאי טעמא עבד הכי מיטעא טעינא אנא
יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו: מן
סברי כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי ולא היא כיון דאיכא גלי אימור
הארכובה ולמטה. הואיל ויכול לחיות
גלי אשפלו ב)קרי שמואל עליה דרב 1לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה
לא תנשא שמא יצא ולא ראוהו דמים
דשמואל 2 ותשועה ברוב יועץ תניא ג)אמר רבי מעשה בשני בני אדם מכמרין
שאין להם סוף הן: גמ' מארבע
מכמורין בירדן ונכנס אחד מהם למחילה של דגים ושקעה חמה ולא ראה
רוחותיה. כגון מערה מלאה מים
פתחה של מחילה ושהה חברו כדי שתצא נפשו ובא והודיע בתוך ביתו למחר
והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין
יכול להיות חי בתוך המים ובא לו:
זרחה חמה והכיר פתחה של מחילה ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו אמר
אגמא דסמקי. אגם של אותו מקום.
רבי כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת שאין
אגם מרש"ט בלע"ז עומד במקומו
להם סוף אשתו אסורה אי הכי מים שיש להם סוף נמי ליחוש למחילה של
ואינם מים חיים: כמים שיש להם סוף
דגים במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא אמר רב אשי הא
דמו. שאינו יכול לשוט על פניהם
דאמרו רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי באיניש דעלמא אבל
למרחוק הלכך אם איתא דסליק הוי
צורבא מרבנן לא ד) אי דסליק קלא אית ליה ולא היא לא שנא איניש דעלמא
חזו ליה: גלי אשפלו. למקום רחוק
ולא שנא צורבא מרבנן דיעבד אין לכתחלה לא תניא אר"ג פעם אחת הייתי
ומשם יצא: לא יאונה לצדיק כל און.
שלא באתה תקלה זו לידו של רב
מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם
לנדות את רב שילא: תשועה ברוב
שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי
יועץ. תשועתי מן המכשול על ידי
לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי
שנטלתי עצה משמואל: למחילה של
לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו אמרתי
דגים. שחוטטים סמוך לשפת הנהר
באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף מותרת
בין למטה מן המים בין למעלה מן
מים שאין להם סוף אסורה תניא א"ר עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה
המים בגובה שפתו ואין מתמלאת
וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו
כולה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו
בתוך המערה למעלה מן המים:
רבי מאיר כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי
ליחוש למחילה. ושמא ליום מחר יצא
לו בני מי העלך אמר לי גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני
והלך: נענעתי לו ראשי. ועבר על
ליבשה אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש
גבי והלך לו: ינענע לו ראשו.
להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף
אשתו אסורה תנו רבנן
ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן:
ה) י נפל לגוב אריות אין מעידין עליו
לחפורה
מלאה נחשים ועקרבים
שמא
מעידין עליו רבי יהודה בן בתירא אומר
אף לחפורה מלאה
נחשים
ועקרבים
אין מעידין עליו חיישינן
שמא