חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
סברת עשו וכו'. תימה שלא הקשה רבי יוחנן לר"ל מההיא
בת קול. בעירובין בפ"ק (דף יג.) יצתה בת קול ואמרה הלכה כב"ה:
נז א מיי' פי"ב מהל'
א) ברכות נב. ערובין ז.
פסחים קיד. ב"מ נט: חולין
עבודת כוכבים הל'
דכי הדדי נינהו. בחכמה: ר' יהושע היא. בפ' הזהב : היו כורתים
דמייתי בסמוך במקומו של ר' אליעזר היו כורתין כו' וי"ל דאין
ז)
מד., ב) שבת קל. חולין
יד:
עצים בשבת לעשות פחמים. לבו ביום כדי לעשות ברזל איזמל
חוששין לדקדק כל כך על דבריו דממילא הוה מוקשה ממגילה כמו
נח ב מיי' פ"ב מהל'
קטז., ג) צ"ל דתנן, ד) שבת
לא
שהקשה בעצמו: עשו
ב"ש כדבריהם. תימה הא אשכחן
של מילה. דקסבר ר"א מכשירי מצוה
דוחין שבת כמצוה עצמה:
קל. פסחים סו. סט: מנחות
מילה הלכה ו סמג
עב. צו., ה) שבת מו. ע"ש,
עשין נח טוש"ע א"ח סימן
בשר עוף בחלב. שהיה דורש בחלב
דעשו דהטה ר' טרפון כדברי ב"ש
ו) קידושין עה: [תוספ'
שלא סעיף ו טוש"ע י"ד
מי סברת עשו ב"ש כדבריהם לא עשו ב"ש
אמו ח) מי שיש לו חלב אמו יצא בשר
(ברכות דף י:) והלל שהביא עולתו
❖
פ"א], ז) [ב"מ נט:],
סימן רסו סעיף ב:
כדבריהם ור' יוחנן אמר עשו ועשו ובפלוגתא
עוף שאין לו חלב אם והכי אמרי'
לעזרה וחברו עליו תלמידי שמאי
ח) [שמות כג], ט) [חולין
קטז.], י) [דברים כה],
בפ' כל הבשר ט): כלל אמר ר"ע.
(ביצה דף כ.) ותניא בפרק אלו טרפות
[דרב ושמואל] דרב אומר לא עשו ב"ש
כ) [ב"מ נט: ושם], ל) עיין
תוספות ישנים
לגבי מילה באיסור שבת: מאי קארי
(חולין דף מד.) הרוצה לעשות כדברי
כדבריהם ושמואל אמר עשו ועשו אימת
בהרא"ש דכתב דהוו כשני
ב"ד בעיר אחת, מ) [וע"ש
לה. הא כבר שנו לעיל כי אמרינן
ב"ש עושה ומוקי לה קודם בת קול
אין משגיחין בבת קול. פי'
אילימא קודם בת קול מ"ט דמ"ד לא עשו
היטב תוספות סד"ה אין
בעירובין: והא איכא
לא תתגודדו כו': מטלטל שרגא.
ומיהו בלאו הכי מוכח בשמעתין
❖
ואלא לאחר בת קול מ"ט דמ"ד עשו אי
לנו],
שמעא. פ"ה דמטלטל ליה
רבי
יהושע היא דאמר
נר שהדליקו בו בשבת וכבה. דסבר
דעשו:
באתרי' דר' יוחנן ומשני
בעית אימא קודם בת קול ואי בעית
אין משגיחין בבת קול. וא"ת ומ"ש
דמודע ליה הזהר בכבוד ר'
לה רבי יהושע כר"ש דלית ליה
אימא לאחר בת קול אי בעית אימא קודם
יוחנן ואל תהי מטלטל הנר
תורה אור השלם
מוקצה ור' יוחנן סבר לה כר' יהודה
דלא קי"ל כבת קול דר"א כ) אלא
במקומו ותימה מה ענין
בת קול וכגון דב"ה רובא למ"ד לא עשו
דאית ליה מוקצה אפי' שלא מחמת
אמרינן בכל דוכתי דשמותי הוא ואין
1. בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ
זאת הקושיא בכאן גבי
אגודות אגודות בשבת הו"ל
דהא ב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלינן בתר
איסור: והא איכא שמעא. דרבי
הלכה כמותו וכבת קול דב"ה קי"ל
אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ
למפרך ועוד פשיטא דמודע
וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין
דהלכה כב"ה וי"ל משום דבת קול
אבהו דלא מסיק אדעתיה ומטלטל
רובא היכא דכי הדדי נינהו הכא בית שמאי
לשמעא שיעשה כמוהו.
עֵינֵיכֶם לָמֵת:
❖
דר"א לא יצאה אלא לכבודו שאמר
באתריה דר' יוחנן הואיל וחזי לר'
ונראה לפרש והא איכא
מחדדי טפי ואי בעית אימא לאחר בת קול
דברים יד א
שמעא שיסבור דשרי לעשות
אבהו בעלמא דמטלטל: בני חייבי
מן השמים יוכיחו כדאמר התם א"נ
מ"ד לא עשו דהא נפקא בת קול ומ"ד עשו
אגודות אגודות לפי שראה
לאוין נינהו. הנך דב"ה שהצרות
בההיא בת קול שהיתה כנגד רבים
רבו מטלטל במקום אחד
רבי יהושע היא א) דאמר אין משגיחין בבת
גליון הש"ס
דרבנן הוו רובא (ב) דודאי אין הלכה
נישאות לשוק בלא חליצה אפי' לב"ש
ובמקום אחר לא היה
קול ומ"ד עשו קרינן כאן לא תתגודדו לא
גמ' ודקארי לה מאי קארי
מטלטל. ומשני דמודע ליה
1
דאמרי חליצה בעי בלאו בעלמא
אבל כבת קול דב"ה קי"ל משום
לשמעא ואומר אל תעשה
לה. כעין זה כתובות טז
תעשו אגודות אגודות אמר אביי א כי
נינהו לא תהיה אשת המת י) ואין
דהוו ב"ה רובא אלא דב"ש מחדדי
❖
אגודות. דהא שראית שאין
ע"א ולו ע"א:
אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים
ממזר אלא מחייבי כריתות כדאמרי'
טפי וא"ת ודלמא רבי יהושע נמי
אני מטלטלה במקומו של ר'
יוחנן אין זה משום איסור
בעיר אחת הללו מורים כדברי ב"ש והללו
לקמן בהחולץ (דף מט.): חייבי
דוקא התם קאמר דאין משגיחין
טלטול אלא משום כבודו של
הגהות הב"ח
כריתות נינהו. כיון דצרת הבת
כדפירשנו אבל בעלמא לא וי"ל
מורים כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינים
ר' יוחנן: בני חייבי לאוין
(א) גמ' ולא אמרינן
פטורה המייבמה עומד באיסור אשת
מדנקט ר' יהושע האי לישנא ואמר
כשרים נינהו. וא"ת משכחת
בשתי עיירות לית לן בה אמר ליה רבא
מקומות מקומות שאני:
לה דב"ה לב"ש חייבי
אח בכרת: אין ממזר מחייבי
לא בשמים היא ש"מ דבכל דוכתא
והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת
(ב) תוס' ד"ה ר' יהושע
כריתות לר' שמעון דפטר
כי
אית ליה דאין משגיחין: אמרי'
כריתות. אלא מחייבי מיתות ב"ד
וכו' הוו רובא בודאי אין
אחיות בזיקה מחליצה
דמי אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו
הלכה כבת קול אבל:
ומיבום (לקמן יט.) כגון
לא תתגודדו כגון שתי בתי דינין
כגון אמו וחמותו וכלתו וכיוצא בהן
כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש
(ג) ד"ה כי אמרינן וכו'
צרת בתו ויבמה אחרת
בעיר אחת כו'. וא"ת מה תירץ
וכל הנך דאיסור אחוה לית בהו
הרב רבי חיים הכהן דבני:
דנפול קמי שמעון והם
ופלג מורין כדברי ב"ה אבל שתי בתי דינין
מיתה: דמודעי להו. ב"ש לב"ה דעו
ממגילה דבעיר אחת היו קורין
(ד) בא"ד דבן עיר אין
אחיות שנפלו משני אחין
❖
בעיר אחת לית לן בה תא שמע במקומו
מוציא בן כפר דכל:
ור' שמעון אמר א) לקמן
שהמשפחה זו מצרת ערוה שנתייבמה
לבני העיר בי"ד ולבני כפרים היו
ב)
כיון שהם אחיות בזיקה לא
של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות
באה ופרשו: ע"ג אלו. משאילין כלים
מקדימים ליום הכניסה ואומר הרב
יהא לו לקוחין אפילו באחת
רבי חיים (ג) דבני כפרים היו קורין
אלו לאלו וב"ה מחמירין בטהרות טפי:
פחמים בשבת לעשות ברזל במקומו של ר'
מהן דלב"ה מייבם שמעון
מוסף רש"י
יבמתו דאינה אחות זקוקתו
ומאי
ל) בעירם כדמוכח בירושלמי והשתא
יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב
דאמר אין משגיחין
דצרת ערוה אינה זקוקה לו
הוו שתי בתי דינים בב' עיירות
במקומו של רבי אליעזר אין במקומו של רבי עקיבא לא דתניא כלל אמר
בבת קול. בב"מ (נט:)
דהיא אסורה לו ולב"ש לא
ג)
ד) ב
דבכי האי גוונא לא שייך לא תתגודדו
יוכל לייבמה שהיא אשת אח
בתנורו של עכנאי בפ'
רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אין דוחה את השבת והאי
שלא במקום מצוה שהרי
הזהב (ברכות נב.).
אפילו לאביי והא דקרי ליה יום
מאי תיובתא מקומות מקומות שאני $ ודקארי לה מאי קארי לה ס"ד אמינא
לעשות ברזל. לאזמל של
אחות זקוקתו היא דצרת
הכניסה לפי שבעירם היו מתאספים
ערוה שרי' ליה אליבא
מילה (שבת קל.) ר' אליעזר
משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי קמ"ל ת"ש דרבי אבהו כי איקלע
לבא לבית הכנסת בשני ובחמישי
דב"ש וי"ל דפריך הכי
אית ליה מכשירי מצוה
לאתריה דרבי יהושע בן לוי הוה מטלטל שרגא וכי איקלע לאתריה
אפילו לרבנן תקשי לן אמאי
דוחין את השבת במצוה
ה)
לקרות התורה וכן נראה דאמר
לא נמנעו (ב"ש מב"ה)
שדוחה את השבת, ואם אין
דר' יוחנן לא הוה מטלטל שרגא והאי מאי קושיא ולא אמרינן
בירושלמי דבן עיר אין מוציא בן
[ב"ה מב"ש] ואה"נ דלר'
לו אזמל למולו בשבת
שמעון תקשי לן אף (מב"ה
(א) מקומות שאני אנן הכי קאמרינן ר' אבהו היכי עביד הכא הכי כרך דכל שאין מחויב בדבר
כורתין עצים לעשות פחמין
(ד)
לב"ש) [מב"ש לב"ה] אמאי
ועושין אזמל (חולין קטז.).
אין מוציא אחרים ידי חובתם וכיון
והיכי עביד הכא הכי רבי אבהו כר' יהושע בן לוי סבירא ליה וכי מקלע
כלל אמר רבי עקיבא.
לא נמנעו הא בני חייבי
שבני הכפרים היו בקיאים לקרות
כריתות נינהו כדפרי':
נחלק על ר"א במכשירי
לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל משום כבודו דרבי יוחנן והאיכא שמעא
מצוה שאין דוחין הואיל
ודאי היו קורין בעירם:
דמודע ליה לשמעא ת"ש אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירים לא נמנעו
במקומו של רבי אליעזר כו'.
ואפשר לעשותן מע"ש
א) צ"ל ור"ש אמר לקמן דף
.מטלטל
כח ע"ב שכל שתי אחיות
ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש אי אמרת בשלמא לא עשו
(שבת
קל.)
❖
במתכוין היו מביאים
שרגא. נר שכבה (שם
שנעשו צרות זו לזו בזיקה כו'.
משום הכי לא נמנעו אלא אי אמרת עשו אמאי לא נמנעו בשלמא ב"ש
מו.). אע"פ שנחלקו
עצמם שיהיו צריכים לכך משום
ב"ש וב"ה בצרות.
לא
מב"ה לא נמנעו דבני חייבי לאוין נינהו אלא ב"ה מבית שמאי אמאי לא
הוה מטלטל
חיבוב מצוה:
שבית שמאי אומרים צרת
תוס' חד מקמאי
נמנעו בני חייבי כריתות ממזרים נינהו וכי תימא קסברי ב"ה דאין ממזר
שרגא. וא"ת התם משום דהרואה
ערוה מתיבמת וב"ה
אוסרים ליבם, אלא תינשא
ובפלוגתא רב אמר לא
מחייבי כריתות והאמר רבי אלעזר אף על פי שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות
אומר אין צריך לטלטל וי"ל דאפילו
ו)
לשוק בלא חליצה, מודים.
עשו ב"ש כדבריהם
היה נופל על טליתו לא היה מטלטל:
מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור
ערוה וענוש כרת
זה לזה, שאין ממזר
ושמואל אמר עשו מ"ד לא
לא הוה מטלטל משום כבודו של
אלא ממי שאיסורו
עשו דב"ה רובא מ"ד עשו
אלא לאו שמע מינה לא עשו לא לעולם עשו
דמודעי להו ופרשי
איסור ערוה. ובני
כי אזלינן בתר רובא היכא
רבי יוחנן. ואע"ג דבסוף
והכי נמי מסתברא דקתני סיפא כל הטהרות וכל
הטמאות שהיו אלו
העושים כב"ש ממזרים
דכי הדדי נינהו הכא ב"ש
שבת (דף קנו: ושם) פסיק רבי יוחנן
לב"ה הן, דהוו להו בני
מחדדי טפי ואב"א לאחר
מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושים טהרות
אלו על גבי אלו
אשת אח שלא במקום
כר"ש במוקצה מחמת איסור הכא
כך ואמר עשו ר' יהושע
אי
מצוה, שהיא בכרת, אבל
היא דאמר אין משגיחין
בהדליקו בו אותה שבת איירי
בני העושים כב"ה, לב"ש
בב"ק ומסיק עשו ב"ש
כדפיר' בקונטרס דחמיר טפי משום דדחייה בידים אבל אין לפרש דהכא איירי במוקצה מחמת מיאוס דהא מוקצה מחמת איסור חמיר
אין ממזרים, לפי שהן בני
כדבריהם ולא הוו מצות
חייבי לאוין, שנשאת יבמה
אגודות אגודות אלא ב"ד
טפי לפירוש ר"ת שפירש בספ"ק דשבת (דף יט: ושם) גבי כרכי דזוזי ועוד דעל מוקצה מחמת מיאוס א"ר יוחנן בפ' כירה (ד' מה:) אנו
מ)
אין לנו בנר אלא כר"ש: בשלמא ב"ש לא נמנעו כו'. וא"ת ואמאי לא נמנעו משום צרה עצמה כדאמרי' לקמן בשמעתין וי"ל דצרה
לשוק בלא חליצה (קדושין
אחד בעיר אחת פלגו מורו
.
כב"ש ופלגו מורו כב"ה
עה:)
עצמה
לא שכיחא
כולי האי כמו בני
הצרות שהאחת יולדת כמה
בנים:
אבל שתי ב"ד בעיר אחת
לית לן בה:
בשלמא