האשה
בתרא
פרק
ששה עשר יבמות
קכב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
של
עזיקה. פי' בקונטרס מפרדס מעוזק ומשומר ושביעית הוא
תלתא ריגלי. שהיו תלמידי חכמים נקבצים לשמוע דרשה הלכות פסח
לג א מיי' פי"ג מהל'
א) [חולין מח. עז.], ב) [שם
עז. ע"ש בפרש"י], ג) צ"ל
גרושין הלי"ב סמג
בפסח והיתה שואלת מהם. ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי
וקשה לו אי (משומר) קודם הביעור לעולם מותר ואין נראה
מתניתא, ד) [תוספתא
עשין ז טוש"ע אה"ע סי'
דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי
לר"ת דהא בהדיא תניא בת"כ ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן
דמאי פ"ד], ה) [תוס' נזיר
יז סעיף יד:
לד ב ג מיי' שם הל' יא
שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל
המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר וא"ת דתניא בת"כ
פ"א], ו) גיטין סו., ז) ג"ז
שם הוריות יב. כריתות ה:,
והל' כו טוש"ע שם
סביביו ובאים על קברו עם שאר
ובפרק הבית והעליה (ב"מ קיח.)
ח) לעיל קטו., ט) צ"ל רבי
סעיף יז:
תלתא ריגלי אמר לה רב אדא בר אהבה
העם להושיב ישיבה שם: של ערלה
שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת
א)
לה ד מיי' שם הל' כב
יהודה, י) [עדיות פ"ו
הן. פירות נטיעה הן וישנם משובחים
הלשכה קרי כאן ממשקה ישראל
מ"א], כ) לעיל פז: בכורות
זיל לקמיה דרב יוסף דחריף סכינא אזלה
טוש"ע שם סעיף
ב)
מו: שבת קמה., ל) גיטין
כב:
מפירות אילן זקן: של עזיקה. מפרדס
מן המותר (ד) לישראל ומשומר אסור
קמיה פשט מהא מתניתין עובד כוכבים
א
ג)
ד)
לו ה טוש"ע שם סעיף י:
כג: [תוס' שם פ"ב],
מעוזק וגדר סביב לו לשומרו והיא
לישראל כו' כדפי' ואר"י שלא היו
לז ו מיי' שם הל' כג
מ) [וע"ע תוס' מנחות פד.
שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו
שנת שביעית. וקשיא לי דמאי איסור
שומרין אותו אלא מונעים רגלי בהמה
ד"ה שומרי ותוס' ב"מ נח.
טוש"ע שם סעיף כג:
של ערלה הן של עזיקה הן של נטע רבעי
לח ו שם סעיף י:
ד"ה לשמור ותוס' סוכה
יש כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא
משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך
לט ח מיי' פ"ז מהל'
לט: ד"ה במה], נ) [וע'
הן לא אמר כלום לא נתכוון אלא להשביח
ומופקר נמי לא שרי לבצור אלא ע"י
מן המשומר ול"ש מן המופקר אסורים
תוס' סנהדרין מד. ד"ה
גרושין הל' כב סמג
מקחו אבא יודן איש ציידן אמר מעשה
❖
חיישינן],
עשין נ טוש"ע שם סימן
וקודם הזמן אלו ואלו מותרים: לא
שינוי ובת"כ דקתני מן המשומר אי
קמב סעיף יג:
בישראל ועובד כוכבים שהלכו בדרך ובא
אמר כלום. לאוסרם על כך אלא
אתה בוצר היינו אפי' על ידי שינוי
מ ט מיי' שם הלכה ב
עובד כוכבים ואמר חבל על יהודי שהיה
ומן המופקר אתה בוצר היינו
הלך אחר הרוב שזה משקר ולהשביח
וסמג שם טוש"ע שם
גליון הש"ס
❖
סימן קמא סעי' נד:
כלומר אוכל :
מקחו נתכוין וכן נטע רבעי להודיע
עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו ב והשיאו
מ)
דחזו ליה בבואה. בירושלמי רבי
גמ' ואמר חבל על קולר
שפירות נטיעה הן. וכמדומה לי דהאי
אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו
של ב"א וכו'. ברי"ף איתא
עזיקה שם העיר שבארץ ישראל
אחא בר חנינא בשם רבי
שהיו מהלכין לאנטוכיא:
מהלכין לאנטוכיא ובא עובד כוכבים אחד
מוסף רש"י
שם שהיו מהלכין בדרך
ופירותיה משובחים ואם היה עובד
חמא הדא דתימא בשדה אבל בעיר
$ ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו
תלתא ריגלי. לשאול
ביתר. ברי"ף איתא לכרכום
כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם
אפילו לא ראו בבואה של אדם והא
של ביתר: שם הא קמ"ל
הלכה לחכמים הנאספים
וקברתים ג והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה
ואמר מעזיקה הבאתי אין חוששין
תניין מי שהיה מושלך בבור ואמר מי
ברגל (חולין עז.). דחריף
דאי משתכחת סתמא
בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום
סכינא. לב פתוח לו
וכו'. עי' ערובין דף יז ע"ב
לומר אמת דבריו ושמא לא נתעשרו
ששומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי
❖
בסברא (שם). אינהו נמי
תוד"ה אמר רב הונא:
ביתר ובא עובד כוכבים ואמר חבל על ששים
וישראל מכרם לו אלא להשביח מקחו.
אלו יכתבו ויתנו וא"ר נתן והוא
דמו. פעמים שעושין
והכא נמי לא נתכוין עובד כוכבים
שראה בבואה של אדם אמר רבי בון
בני אדם $ שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו
עצמם בדמות אדם (גיטין
סו. ושם: אידמויי אידמו).
זה אלא לאיים על זה שיקצור לו
מזיקין מצויין בבורות כדרך שהם
הגהות הב"ח
וקברתים והשיאו את נשותיהם:
על פי עד אחד. שאמר
מתני' מעידין לאור הנר ולאור הלבנה
מספוא לבהמותיו: חבל. הפסד
מצויין בשדות והא דאמר (מגילה ד' ג.)
(א) במשנה בגייסות כך
לה מת בעלך במדינת הים
ד
מקובלני מר"ג: (ב) שם
ועגמת נפש הוא: קולר. חבורה:
אל יתן אדם שלום לחברו בלילה
(ברכות כז.).
נ)
ומשיאין על פי בת קול מעשה באחד שעמד
ה
אמר להם לכשתהא
לכרכום ביתר. כשבאה ביתר במצור:
דחיישינן שמא שד הוא היינו בשדה
כפונדקית: (ג) רש"י ד"ה
על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני
מתני' על פי בת קול. שמעו קול
דומיא דיהושע שהיה חוץ למחנה
ונומתי לו אמרתי לו כן
ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם
הדברים כאשר אמרת
צועקת פלוני מת ולא ראו אדם
ישראל בירושלמי פליגי אמוראי
כצ"ל ותיבת הן נמחק:
בצלמו: גמ' מאי קמ"ל. רבה
והשיאו את אשתו ושוב מעשה בצלמון באחד
בנמצא כתוב בשטר מת פלוני או
(ד) תוס' ד"ה של וכו' מן
שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני
בר שמואל דלבית הלל משיאין
נהרג אם משיאין את אשתו:
המותר. נ"ב ועיין במה
ו
שכתבתי במנחות ר"פ כל
פונדקית
וניעבד כותייהו סתם מתני' נמי
נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו והלכו
קרבנות דף פד:
והשיאו את אשתו: גמ' אמר רבה בר שמואל תנא בית שמאי אומרים אין
הכי אמרה וממילא הלכתא היא
ה)
כסתם משנה: בית שמאי היא.
משיאין על פי בת קול וב"ה אומרים משיאין על פי בת קול מאי קמ"ל מתני'
ואין הלכה כאותו סתם: שראו לו
היא $הא קמ"ל דאי משתכחת סתמא דאין משיאין בית שמאי היא: והלכו ולא
דמות אדם. מתחלה כשצעק: בבואה
מצאו: ו) זודלמא שד הוה א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם אינהו נמי
דבבואה. צל צלו: לימדני יונתן
דמו דחזו ליה בבואה ואינהו נמי אית להו בבואה ז) דחזו ליה בבואה דבבואה
שידא. שד היה או בקי בהן: ודלמא
ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה אמר רבי חנינא אמר לי יונתן שידא
צרה הואי. שנשא אשה במקום אחר
ובאה לקלקלה והלכה לה: בשעת
בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו ודלמא צרה הואי תנא דבי
הסכנה. שאדם מסוכן כגון מי
רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין:
מתני' אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה
שהיה מושלך בבור ואמר כל
ח)
שומע קולו יכתוב גט לאשתו
איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי
כותבין ונותנין וסמכינן עליה
עד אחד אלא ט)יהודה בן בבא ונומיתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי
בכל דבריו שאומר אני הוא
אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות (א) מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין
פלוני בן פלוני. והכא נמי כשעת
את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ג שמח לדברי
הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה
ואמר מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא מתוך הדבר נזכר ר"ג שנהרגו
לא תמצא אחר ותשב עגונה:
י)
מתני' ונומיתי לו. אמרתי לו: כן.
הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות
(ג) הן הדברים שאמרת שכולן
כ) משיאין עד מפי עד מפי עבד מפי אשה מפי שפחה ר' אליעזר ורבי יהושע
חלוקין עליו: משובשת בגייסות.
אומרים אין משיאין את האשה על פי עד אחד ר' עקיבא אומר לא ע"פ אשה
שאיני יכול לילך אצלם ולהעיד זה
ולא על פי עבד ולא על פי שפחה ולא על פי קרובים: גמ' וסבר רבי עקיבא
ששמעתי: גמ' להביא את גיטה.
ע"פ אשה לא והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא ל)חאשה
ממדינת הים ואע"פ שצריכים אנו
נאמנת להביא גיטה מק"ו ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר מת
למאמר פיה שתאמר בפני נכתב
בעלה נאמנות להביא גיטיהן זו שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין שנאמנת
ונחתם דאפי' אדם כשר הביאו צריך
ט
לומר כן: נשים שאמרו. חמש נשים
להביא גיטה נשים שאמרו חכמים הוא דלא מהימני אשה בעלמא מהימנא
מתני'
דפירקין דלעיל (ד' קיז.): נאמנות
לא קשיא כאן קודם שהחזיקו כאן לאחר שהחזיקו:
אמרו לו מעשה
להביא גיטה. בפ"ב דגיטין (דף כג:):
בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והביאוהו בפונדק
מתני' אמרו לו. לרבי עקיבא
ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חברנו נומית להם מת וקברתיו והשיאו
מעשה בבני לוי כו': נומית
את אשתו ולא תהא כהנת כפונדקית אמר (ב) להו לכשתהא כפונדקית
להם. אמרה להם: ולא תהא
נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו:
כהנת. כלומר וכי לא תהא בת
גמ'
ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת
כפונדקית זו גרועה. ובגמ' מפרש מאי גריעותא: אמר להם. רבי עקיבא: לכשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר לכשימצא
סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו: [ס"א לכשתהא
דבר זה אמת שהאמינו את הפונדקית שהרי לא עליה
כפונדקית נאמנת.
כלומר באותו ענין
שהאמינו פונדקית
הוי נמי שאר
אשה נאמנת שהרי פונדקית הוציאה להן ועל
הסימנים סמכו]:
והא