יד:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
תוספות ישנים
מסורת הש"ס
בשלמא
ב"ש
לא נמנעו מב"ה כו'. להאי גירסא לא מוכח
ומאי אולמיה דהאי מהאי. דקאמר ה"נ מסתברא דמודעי להו מהאי
א) ומאי דפריך [מאי]
א) [תוספתא פ"א],
ב) [לעיל יג: לקמן כז.],
אולמיה דהך מהך א) דהא
היכי מסתברא טפי: קלא אית לה. ולא צריך לאודועי ומהתם לא
מהכא אלא דלמ"ד עשו אודועי מודעי להו אבל ר"ח
ג) [גיטין עג.], ד) בס"א:
מההיא דלעיל נמי דייקי'
תילף דמודעי: ה"ג פשיטא בני חייבי לאוין כשרים נינהו: מדר"ע.
גריס איפכא בשלמא ב"ה לא נמנעו מב"ש דטומאות דב"ש לב"ה
בה דקתני ראוה שנתייחדה
שפיר על כרחך דמודעי להו
לקמן בפרק החולץ (דף מט.): בצרות. במתני': ובאחיות. בפרק ד'
טהורות נינהו וזאת הגירסא נראית דבכל מקום ב"ש מחמיר לענין
עמו באפלה כו' ואמ',
אפי' אי אמרינן דלא עשו
❖
ה) [קדושין ב.],
דאל"ה קשיא לן ב"ש מב"ה
אחין (לקמן כו.): ובספק אשת איש.
טומאה דכי חשיב בעדיות (פ"ה) קולי
אמאי לא נמנעו דאין לנו
אי אמרת בשלמא דמודעי להו משום הכי
דב"ש וחומרי דב"ה לא חשיב אלא
בפרק ב"ש (לקמן קז.) דתנן בש"א אין
לומר (דלמא) דהאי דלא
תרי מילי דטומאה וטהרה אבל כל
ממאנים אלא ארוסות וכו' והקטנה
לא נמנעו אלא אי אמרת דלא מודעי להו
נמנעו ב"ש משום דלא עשו
תורה אור השלם
כדבריהם דהיכא אמרינן
שאר מילי דטומאה וטהרה כגון שדרה
בת מיאון קרי ספק אשת איש דלמא
בשלמא ב"ש מב"ה לא נמנעו דטמאות
1. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
דלא עשו היכא דשייך
ממאנת ונפקא. לישנא אחרינא נראה
וגולגולת ושוקת יהוא הוו ב"ש לחומרא
דב"ה לב"ש טהרות נינהו אלא ב"ה מב"ש
אגודות אגודות אבל הכא
צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם
שכיב מרע שכתב לאשה זה גיטיך
והשתא לפי האי גירסא מוכח שפיר
לא שייך דהרואה יאמר
הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי
למה לא נמנעו טהרות דב"ש לב"ה טמאות
לאתתא לא צריכי שהרי
וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית
מהיום אם מתי מחולי זה כל אותם
דאודועי מודעי להו [אפי' לא עשו]
הרבה נשים אחרות ימצאו
נינהו אלא לאו דמודעי להו שמע מינה
יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה
הימים נקראת ספק אשת איש
דליכא למימר דלא נמנעו ב"ש מב"ה
וא"כ אפי' לא עשו ב"ש
וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת
ומאי אולמיה דהך מהך מהו דתימא צרה
כדבריהם צ"ל דמודעי להו
משום דלא עשו ב"ש כדבריהם והיו
כדתנן (גיטין דף עד.) מה היא כל
(א)
וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:
❖
וא"כ פריך שפיר מאי
זכריה ח יט
קלא אית לה קמ"ל גופא אמר רבי אלעזר
עושין בכל דבר כב"ה ואפי' לקולא
אותן הימים ר' יוסי אומר בעילתו
אולמיה דהך מהך ומשני
אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים
כדמוכח לקמן דהא טעמא דלא עשו
ספק ר"מ אומר בעילתו תלויה ותנןג)
מהו דתימא צרה קלא אית
לה ולא צריכי למימר לעיל
לא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים אע"פ
משום אגודות ובטומאה ובטהרה דב"ש
שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה
הגהות הב"ח
[גבי] צרה דמודעי (נהי)
לחומר' היה להם לב"ש למנוע מלעשו'
שלא שנינו בה מחלוקת ב"ש וב"ה
וענוש כרת מאן מודים אילימא ב"ש לב"ה
(א) רש"י ד"ה ובספק וכו'
[להו] דליכא למפרך אמאי
טהרות אגב כלים דב"ה דליכא אגודות
על כרחך נחלקו בה אותו מחלוקת
אשת איש כדתניא בפ' מי
לא נמנעו היה להם להמנע
פשיטא בני חייבי לאוין כשרים נינהו אלא
שאחזו מה היא כל וכו':
משום הצרות דהתם ודאי
דהרואה אומר לא צריכי לכלים דידהו
שנחלקו במגרש את אשתו ולנה עמו
ב"ה לב"ש היא גופא חייבי כריתות היא
(ב) שם בא"ד גט שני
עשו ב"ש כדבריהם דלא
בפונדק (שם דף פא.)
לב"ש דאמרי
כדאמר גבי שוקת בית יהוא הרואה
דהתם איפלגו בה ר' יוסי
שייך אגודות אגודות
לעולם ב"ש לב"ה ולאפוקי מדר' עקיבא דאמר
לא אמרי' הן הן עדי ייחוד הן הן
אומר לאפושי מיא הוא דעבדי אלא
דהרואה יאמר לאתתא לא
כצ"ל ותיבות ובפ' מי
יש ממזר מחייבי לאוין קמ"ל דאין ממזר
צריכי דזה לא קשה מידי
שאחזו קורדייקוס נמחק:
עדי ביאה אינה צריכה הימנו גט
ודאי ע"כ אודועי הוו מודעי להו
(ג) ד"ה גט ישן והמגרש:
דהיינו משום דצרה קלא
מחייבי לאוין ת"ש אע"פ שנחלקו ב"ש
שני ולב"ה דאמרי הן הן עידי
אפילו למ"ד לא עשו והא דקאמר
א)
אית לה ולהכי לא נמנעו
ייחוד הן הן עדי ביאה צריכה הימנו
בשלמא בית הלל לא נמנעו מב"ש
וב"ה בצרות ובאחיות בגט ישן ובספק
קמ"ל מההיא דטהרות
דצ"ל ע"כ דמודעי להו
גט שני (ב) ובפ' מי שאחזו קורדייקוס
דטומאות דב"ש לב"ה טהורות נינהו
אשת איש ובמגרש את אשתו ולנה עמו
אפי' אי אמרי' לא עשו:
(שם עג:) איפליגו בה ר' יוסי בר' יהודה
ואע"ג דבתרי מילי ב"ש לקולא הני
בספק אשת איש. י"מ ספק
בפונדק בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה
אשת איש היינו מגרש אשתו
ורבנן דקתני ראוה שנתייחדה עמו
תרי מילי לא שכיחי א"נ נקט בשלמא
פרוטה לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מבית
ולנה עמו בפונדקי וחדא
באפלה כו' ומוקמינן התם דאליבא
משום אליבא דמ"ד לא עשו :
א)
מלתא היא דמגרש אשתו
הלל ולא ב"ה מבית שמאי ללמדך שחיבה
פשיטא
בני חייבי לאוין כשרים
דב"ה דמגרש אשתו ולנה עמו
וכו' ספק אשת איש היא
וריעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר
ופליגי ב"ש וב"ה אי צריכא
נינהו. תימה דלא
בפונדקי הוא דאיפליגו בה דאמר
ד)
גט שני:
1 האמת והשלום אהבו ר"ש אומר נמנעו
מסיק אדעתי' דאתא לאפוקי מדר"ע
כמאן אזלא הא דא"ר יוחנן מחלוקת
הן מן הודאי ולא נמנעו מן הספק אי אמרת
ואי הוה האי ר' אלעזר אמורא הוה
כשראוה כשנבעלה כו' וההיא דר' יוחנן
א) צ"ל ומאי דפריך מאי
אולמיה דהך מהך היינו משום
א"ש דפשיטא ליה דאין הלכה כר"ע
גבי פלוגתא דב"ש וב"ה איתמר: גט
בשלמא עשו משום הכי נמנעו אלא אי
דגם בההיא דלעיל נמי דייקינן
אבל הוא רבי אלעזר בן שמוע שהוא
ישן (ג) המגרש את אשתו ולנה עמו
אמרת לא עשו אמאי נמנעו ותסברא נהי
שפיר דע"כ דמודעי להו כו'.
תנא כדמוכח בעשרה יוחסין (קדושין
בפונדקי במס' גיטין בהזורק (ד' פא.):
נמי דעשו בשלמא בית הלל נמנעו מבית
בכסף ושוה כסף בפרוטה ושוה
עה:) ונראה דס"ד דלשום תנא לא
שמאי דחייבי כריתות נינהו וממזרים הם
פרוטה. לענין קידושי אשה ב"ש
הוי ממזר מיבמה לשוק אלא דוקא
לב"ה אלא ב"ש אמאי נמנעו מב"ה בני
מחייבי לאוין דשאר כדתנן בהחולץ
אומרים בדינר ושוה דינר ובה"א
חייבי לאוין נינהו וכשרים נינהו כדאמר
(לקמן מט. ושם) איזהו ממזר כל שאר
בפרוטה ושוה פרוטה ה) ודינר הוא
רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לצרה
בשר שהוא בלא יבא והא דתנן בהאשה
כסף צורי ופרוטה היא של נחושת
רבה (לקמן ד' צב. ושם) האשה שהלך
וה"ק הכא בכסף ובשוה כסף לב"ש
עצמה ה"נ לא נצרכה אלא לצרה עצמה
בעלה ובנה למד"ה ואמרו מת בעלה
בפרוטה ובשוה פרוטה לב"ה ובפ"ק
ומ"ש מן הודאי דאיסורא הוא ספק נמי
ואח"כ מת בנה ונשאת ואח"כ אמרו
דקדושין (דף יא.) קרי לדינר דב"ש
איסורא הוא לא תימא מן הספק
אלא
לה חילוף היו הדברים תצא (מזה
כסף דאמר רב אסי כל כסף האמור
אימא מן הסתם דמודעי להו ופרשי ומאי
ומזה) והולד ממזר (מזה ומזה) משמע
בתורה סתם כסף צורי ואותבינן
קמ"ל דאהבה וריעות נוהגים זה בזה
היינו
דהוי ממזר מיבמה לשוק קס"ד
והרי קידושי אשה כו' לימא רב אסי
רישא הא קמ"ל דכולה ר"ש היא תא שמע
דאמר כב"ש: מן הספק. קא ס"ד
דקנסא בעלמא הוא אע"ג דתניא
א) דאמר רבי יוחנן בן נורי היאך הלכה זו
בגמ' זו דברי ר"ע דאמר אין
השתא באיסור ספק כגון מגרש ולנה
רווחת בישראל נעשה כדברי ב"ש הולד
קידושין תופסין בחייבי לאוין ההיא
עמו בפונדקי דליכא אלא ספק דשמא
בא עליה לשם קידושין: לצרה עצמה.
ברייתא לא שמיע ליה:
ממזר לדברי ב"ה נעשה כדברי ב"ה הולד
ובספק אשת איש. לשון אחר
הא דקתני נמנעים מצרה עצמה
פגום לדברי ב"ש בואו ונתקן להן לצרות
ב)
שפי' בקונט' דהיינו שכיב
ולעולם ב"ש נמי נמנעים מב"ה
שיהו
מלישא צרת הבת בלא חליצה: מן
מרע שכתב גט לאשתו ואע"ג דאין
הסתם. כל כמה דלאו מודעי להו לא היו פרשי מסתמא דודאי אי
שם מחלוקת ב"ש וב"ה הא נחלקו במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי
הוי מהנך דלא סבירא להו הוו מודעי להו: הולד פגום לדברי ב"ש. דאם
לא נהירא דבהדיא חשיב הכא ההיא פלוגתא דהמגרש אשתו ולנה
עמו בפונדקי: בגט ישן. תימה למ"ד בפ' [הזורק] בגיטין (ד'
היה כהן פסול לכהונה. ואע"ג דבני חייבי לאוין כשרים לקהל
עט: ושם) דאם פטרה בגט ישן תנשא לכתחלה למה היה להם
חללים הם לענין כהונה דאתא בק"ו מאלמנה לכ"ג לקמן בשמעתין [טו:]:
שיהו
למנוע דמשמע דלא נמנעו משום דלא עשו כדבריהם או משום דהוו
מודעי להו ופרשי: אלא ב"ש אמאי נמנעים מב"ה. וא"ת ודלמא משום ממאנת ומשום ההיא דשוה כסף ככסף היו נמנעים דאם נתקדשה
לראשון בפרוטה ולשני בדינר לב"ש מקודשת לשני ובניה מן הראשון ממזרים ואומר ר"י דעיקר הך ברייתא משום צרות קתני לה [ולכך
קתני לה גבי מתני' דהכא] דלגבי הכי קתני לה מתני' ומשמע משום צרות גרידא היו נמנעים: ומאי שנא ודאי כו'. לא אשנוייא קאי
אלא בתר דאסיק קושייתו בא לפרש הברייתא: נעשה כדברי ב"ה הולד פגום לדברי ב"ש. פי' בקונט' דאע"ג דבני חייבי לאוין
כשרים לקהל חללים הם לענין כהונה דאתי בק"ו מאלמנה כדלקמן ופליג אדר' יהושע ולית ליה פירכא דמה לאלמנה שכן היא עצמה
מתחללת ועוד י"ל דשפיר אית ליה הך פירכא ומ"מ הולד פגום מדאיצטריך במחזיר גרושתו היא תועבה ואין בניה תועבין (קידושין דף
עז.) ול"ל קרא דהא לא אתי מק"ו דאלמנה דאיכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת אלא דאתי למידק הא כיוצא בזאת דהיינו יבמה לשוק
בניה תועבין אבל קשה דבסוף נדה (ע. ושם) מסיק ר' יהושע דולד מחזיר גרושתו כשר משום היא תועבה ואין בניה תועבין ול"ל קרא דליכא
למימר דאתי למידק אבני יבמה לשוק
דהא לקמן קאמר רבי יהושע בני צרות מעיד
אני לכם
דכשרים לכהונה
לב"ש משום פירכא
דשכן