טו:
חמש
עשרה
נשים
פרק ראשון
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
לי איני אוכל זיתים. מתוך פירוש הקונטרס משמע שהיה רבי
הרואה אומר כו'. ולא דמי
לשתי תורות אבל היכא
דדמי לאגודות
ס א מיי' פי"א מהל'
א) עדיות פ"ד מ"ו,
❖
ב) לקמן מט., ג) [לקמן
טומאת אוכלין הל' ז:
אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם: שהן לחין. והוכשרו לקבל
יוחנן חושש שלא היה מקפיד ר' צדוק על מגע עם הארץ
מד:], ד) [לקמן מד: מה.
ואף על גב דרבי צדוק כהן הוה ובגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה
טומאה וכלי חרס טמא על גבי עם הארץ ושמא נגע בגב החבית
נדה סט:], ה) [להו],
חבית היתה נקובה. משוליה היתה
מ"מ היה חושש לפי שר' צדוק מתלמידי ב"ש הוה ולכך היה חושש ר'
וטמאה מדרבנן וטימאתם:
ו) ומ"ה נקבו כדי שיצא
תוספות ישנים
❖
רש"ל, ז) בס"א: לבני צרות,
יוחנן שמא לא הקפיד ר' צדוק לשומרה
נקובה כדי שיצא משקה הזב מן הזיתים
א) וא"ת כי קאמר לקמן
בטהרה משום דבית שמאי אומרים
לחוץ וכיון דגלי דעתיה דלא ניחא
הרואה אומר לאפושי
מיא הוא דקא עביד
(מה.) גבי עובד כוכבים
ליה ביה לא מכשר: אלא שסתמוה
אין צריך לנקוב ולר"י נראה דודאי
ועבד ומה אלמנה וכו'.
ת"ש דא"ר אלעזר בר צדוק כשהייתי לומד
גליון הש"ס
לימא גר עמוני שבא על בת
שמרים. ולא יצאו מן המשקין לפיכך הן
ידע בי' ר' יוחנן שר' צדוק קנה חבית
תורה אצל ר' יוחנן החורני ראיתי שהיה
רש"י ד"ה היא עצמה
ישראל יוכיח. שאיסורן שוה
לחים: מגולגלים. כמו ביצה מגולגלת
מעם הארץ:
בכל ואין בתו פגומה לר'
מתחללת וכו'. ועמיו
אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת באתי
צריכה לנקוב. פירש בקונטרס
דחוקין ועומדים
היינו אשתו. עי' לקמן דף
יוחנן דאמר התם (לקמן
(עוקצין פ"ב מ"ו)
והודעתי את אבא אמר לי הולך לו זיתים
סט ע"א ברש"י ד"ה מקיש
עז.) בתו כשרה לכהונה.
בחבית: אין צריכה לנקב. דמוהל
דמוהל של זיתים מכשיר
זרעו: תוס' ד"ה מה
וי"ל לרשב"ג דאמר התם
והולכתי לו ראה אותן שהן לחין אמר לי
והכי נמי תנן בהדיא במס' מכשירין
היוצא מן הזיתים מי פירות הן ואין
(לקמן סט.) [דגר עמוני
לאלמנה וכו' וי"ל דר"י
אין אני אוכל זיתים באתי והודעתי את
ס"ל כר"ע. עי' לקמן ד' מז
אין] פוסל אשה בביאתו
מכשירין: צריכה לנקב. שמוהל
(פ"ו מ"ה) מי חלב כחלב מוהל של זתים
❖
ע"א תד"ה נאמן:
משום דכל שאתה נושא בתו
אבא אמר לי לך ואמור לו חבית נקובה
כשמן וקשה דבסוף פרק קמא דשבת
מכשיר כשמן (ב) ו)[וצריכה לנקוב] שיצא
אתה נושא אלמנתו ניחא
(ד' יז. ד"ה גוזרני) פירש הרב ר' יוסף
המשקה לחוץ לגלויי דעתיה דלא ניחא
היתה אלא שסתמוה שמרים ותנן חבית
דליכא למימר הכא גר
א)
עמוני יוכיח דאיכא למימר
ליה ביה: ירוצו. כמו ותרץ גלגלתו
דלכך לא גזרו על המסיקה משום דלא
הגהות הב"ח
של זיתים מגולגלים בית שמאי אומרים אין
מה לגר עמוני שאין פוסל
דאבימלך (שופטים ט) ל' ריצוץ: שהן
שייכא טעמא דבצירה גבי מסיקה
(א) גמ' דב"ה לב"ש מהו.
אשה בביאתו וגם ליכא
צריכה לנקב ובית הלל אומרים א צריכה
בני צרות. שנשאו לשוק כב"ה: ומהן
דטעמא שמא יבצרו בקופות מזופפות
למימר מצרי (ראשון) [שני]
נ"ב ע"ל פ' האשה רבה דף
לנקב ומודים שאם ניקבה וסתמוה שמרים
יוכיח דשאני מצרי (ראשון)
צ"ב בתוס' ד"ה אבל
כהנים גדולים וכו'. לקמן פריך
לא שייך במסיקה דמוהל אין מכשיר
חכמים: (ב) רש"י ד"ה
[שני] דליכא רק עשה.
שהיא טהורה ואע"פ שתלמיד שמאי היה
קא בעו מיניה צרות וקפשיט להו
וי"ל דיש ג' עניני מוהל דמוהל
צריכה וכו' כשמן ומשום
וא"ת מאי האי דקאמר
כל מעשיו לא עשה אלא כדברי ב"ה אי
בני צרות דאפילו לב"ש פשיטא
היוצא על ידי המסיקה לכ"ע אינו
הכי נקבו שיצא המשקה:
הכא למפשט ולד מחזיר
(ג) ד"ה היינו וכו' ממזרים
גרושתו הלא אין לדמות ולד
אמרת בשלמא עשו היינו רבותיה אלא
דכשרים דבני חייבי לאוין בעלמא
מכשיר והיוצא על ידי איצצא פירוש
❖
וקטלי ליה:
יבמה לולד מחזיר גרושתו
נינהו: היינו דקאמר מתיירא אני.
ע"י שמתחממים בכומר ויוצא מהם
אי אמרת לא עשו מאי רבותיה ת"ש שאלו
דבולד מחזיר גרושתו גלי
מוהל פליגי בה (שבת דף קמד:) ר'
דמשוי להו ממזרים (ג) ולקטליה ליה:
קרא היא תועבה ואין בניה
את ר' יהושע צרת הבת מהו אמר להם
תועבין (לקמן מד:) אבל
הא א"ר יהושע. לקמן בפ' החולץ
יעקב ור"ש דר"ש מטהר ור' יעקב
מוסף רש"י
מחלוקת ב"ש וב"ה והלכה כדברי מי אמר
ולד יבמה דלא כתיב בה
מטמא והאי דהכא שהחבית צריכה
(דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות
שהיא עצמה מתחללת.
מיעוטא אימא מק"ו דהוי
להם מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני
לינקב צ"ל דחשיב כההיא דנפיק ע"י
ב"ד ואפי' פשיטא ליה דהלכה כב"ה
פגום. וי"ל דאם איתא דולד
משניסת לכהן גדול
הרים גדולים בין שתי מחלוקות גדולות
מחזיר גרושתו כשר משום
מתחללת, שאם מת אסורה
לא משוי להו ממזרים: מאלמנה מה
עיקול בית הבד דמודה בה ר"ש כי
דגלי קרא מעתה גם גבי
להנשא להדיוט ואם היתה
בין ב"ש ובין ב"ה מתיירא אני שמא
אלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל
היכי דלא תיקשי מב"ה לר"ש:
ולד יבמה לשוק יש לנו לומר
כהנת נפסלת מן התרומה
למאי נפקא מינ' למיפשט מחזיר
ירוצו גלגלתי אבל אני מעיד לכם על שתי
דכשר דלא מצינו למימר
בביאתו דכתיב לא יחלל
בנה פגום. לכהונה דכתיב לא יחלל
דפגום הוי מק"ו דאלמנה
זרעו בעמיו ועמיו זו אשתו
גרושתו. קצת קשה דאמאי
זרעו (ויקרא כא): זו שאיסורה שוה.
משפחות גדולות שהיו בירושלים משפחת
דאיכא למימר מחזיר
או: דכתיב לא
(נדה סט:)
נקט ולד מחזיר גרושתו דהוה ליה
בישראלים כבכהנים אינו דין שבנה
בית צבועים מבן עכמאי ומשפחת בית
גרושתו יוכיח דאיסור
יחלל זרעו, ולא כתיב ולא
ששוה בכל הוא ואין בנה
יחל, ומשמע ב' חילולים
פגום: בני צרות דב"ה. דחייבי לאוין
למיפשט ולד יבמה גמורה לשוק
קופאי מבן מקושש שהם בני צרות ומהם
פגום:
אחד לה ואחד לזרעו (לקמן
לב"ה דקאי בה וי"ל לפי שפעם
נינהו מי הוו פגומין אליבא דב"ש:
מד:).
כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח אי
למאי נפקא מינה. מאחר שהלכה
אחרת שאלו עליה לר' יהושע בסוף
אמרת בשלמא עשו היינו דקאמר מתיירא
כב"ה: למיפשט ולד מחזיר גרושתו.
נדה (דף סט:) אנשי אלכסנדריא בת
אני אלא אי אמרת לא עשו אמאי קאמר
משולחת מהו לכהונה מי אמרינן
משנשאת לאחר והחזירה וילדה לו
ק"ו כו': מה לאלמנה שכן היא
מתיירא אני ונהי נמי דעשו מאי מתיירא
בת אותה הבת מה היא לכהנים
אני הא אמר ר' יהושע אין ממזר אלא
עצמה מתחללת. וא"ת היא גופה
לב"ה ומבית שמאי בבני צרות נשמע
ב)
נילף דתתחלל גרושה מק"ו דאלמנה
לב"ה בבת מחזיר גרושתו דהוי נמי
מחייבי מיתות בית דין נהי נמי דממזר
ג)
חייבי לאוין: היא עצמה מתחללת.
ובקונטרס פי' דלתרומה דבי נשא לא
לא הוי פגום מיהו הוי מק"ו מאלמנה מה
ד)
מיפסלה כדאמרי' לקמן בפ' אלמנה
שאם מת כהן גדול פסולה זו להדיוט
אלמנה שאין איסורה נוהג בכל בנה פגום
(דף סט.) דאינה נפסלת בביאת חייבי
או אם היתה בת כהן נפסלת מן
זו שאיסורה שוה בכל כו' קבעו מיניה
לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא הוא
התרומה דשוייה חללה בביאתו דכתי'
צרות וקפשיט ה) ליה בני צרות תרתי קא
ולאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק
(שם) לא יחלל זרעו בעמיו $ ועמיו
בעי מיניה צרות מאי ואם תמצי לומר
דלאו זר אצלה מעיקרא הוא וקשיא
היינו אשתו ומשמע דשניהם מתחללים
צרות כבית הלל בני צרות (א) דבית הלל
דנהי דמכי תהיה לאיש זר (ויקרא כב)
האשה והזרע תאמר במחזיר גרושתו
לב"ש מהו למאי נפקא מינה למיפשט ולד
לא מצינו למילף אלא ההוא דזר אצלה
שאין מתחללת בביאה זו דאי לינשא
מעיקרא מ"מ נילף בק"ו שתתחלל
לכהן כבר מיפסלה משעת גרושין
מחזיר גרושתו לבית הלל מי קאמרינן קל
ובהחולץ (לקמן מד: מה.) נמי יליף חייבי
ואי בתרומה דבי נשא לא מיפסלה
וחומר ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה
כריתות מאלמנה וקאמרי' וכי תימא
כדאמרי' בפ' אלמנה לכה"ג (לקמן סט.)
שוה בכל
בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל
מה לאלמנה וכו' ה"נ כיון דבא עליה
דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין
אינו דין
שבנה פגום או דלמא איכא
עשאה זונה ולמה לי טעם דעשאה
אלא בזר אצלה מעיקרא לאפוקי מחזיר
למיפרך
מה
לאלמנה שהיא עצמה
זונה היא גופה נילף בק"ו שתתחלל
גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר
מתחללת
ואמר להו
צרות מתיירא אני
ועוד דדחקינן לקמן בפרק אלמנה
מעיקרא הוא. ולעיל גבי חייבי כריתות
בני
(דף סח. ושם) למדרש מקרא דעמוני
בני צרות דבית שמאי דלא פרכינן מה
ומואבי ומצרי ואדומי כולן פוסלין בביאתן תיפוק ליה מהאי ק"ו
לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת התם נמי כיון דנבעלה
ונראה לפרש דמהאי ק"ו לא מצינן למילף שתתחלל דאין חילול
לחייבי כריתות עשאה זונה ומתרומה דבי נשא מיפסלא כדאמרינן
אלא מאיסורי כהונה כדאמרי' בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עז: ושם)
בפ' אלמנה לכה"ג [שם סח:] ולהנשא לכהן נמי מיפסלה כדתנן במתניתין
(דף יג:) נתייבמו ב"ה פוסלים: צרות מתיירא אני. לומר הלכה
א) מהאי טעמא דישראל הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה
ואע"ג דלקמן יליף דמתחללת בביאת גר עמוני ומואבי ומצרי ואדומי
כדברי מי דמשוי להו לצרות ז) דבית שמאי בני חייבי כריתות:
בני
כותי חלל נתין ממזר אף על גב דלא הויא איסור כהונה התם
מקרא דריש לה אבל מק"ו ליכא למילף דלהכי אייתר ליה חללה לומר דלא ילפינן בק"ו ולענין בנה ודאי הוה בעי למילף מק"ו אבל
פסול האשה דהיינו פסול חללות שהיתה כשרה ונתחללה לא ילפינן וא"ת נילף במה הצד מאלמנה וכותי ועבד או מאלמנה ומצרי
ואדומי דבפ' עשרה יוחסין (שם עח. ושם) מוכח דילפינן במה הצד מאיסור כהונה דרבי יהודה יליף התם דגר פוסל בביאתו מחלל ומצרי
כו' ומיהו יש לומר דדוקא ר"י אית ליה להאי סברא דילפינן במה הצד מאיסור כהונה אבל רבנן פליגי עליה דלית להו בת גר זכר כבת חלל
זכר אבל קשיא
לרבי יהודה למה לן קרא דגר עמוני ומואבי כו' דפוסלים בביאתם נילף במה הצד או מאלמנה או מחלל כותי ועבד
דכי פרכת מה
לחלל שכן איסור כהונה כותי ועבד
יוכיחו מה לכותי ועבד דלא תפסי בה קידושין חלל יוכיח $ וי"ל
דר"י סבר לה
כר"ע וסבר
נמי דיש ממזר מכותי ועבד
והשתא
לא
שייך למילף מכותי ועבד כיון דהתם נמי
הוי ממזר:
בני