חמש
עשרה נשים
פרק ראשון
יבמות
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בני
צרות אני מעיד
לכם. דכשרים אף לב"ש וא"ת לשמואל
בני צרות. דב"ה דקא בעיתו אי הם פגומים: מעיד אני לכם. שהם
סא א מיי' פ"א מהל'
א) [צ"ל אמרו מי ילך],
ב) חגיגה ג: ידים פ"ד מ"ג,
תרומות הל' ה ופ"ד
כהנים גדולים: בימי ר' דוסא הותרה. אחיו של ר' דוסא שהי' מתלמידי
דמספקא ליה בהאשה רבה (לקמן צב: ושם) אי קידושין תופסין
ג) חגיגה ג:, ד) ב"ק לח:
מהל' שמיטה ויובל הלכ'
ב"ש התירה כדתני לקמן ועשו על פיו ונהגו כן: שחכם גדול היה.
ביבמ' לשוק א"כ פשיטא דכשירה דמיד שקדשה פקעה לה זיקה כדאמרי'
נדה נו:, ה) בס"א:
כז:
וסבורים חכמים שהוא התירה: קמו.
עמדו מלראות: אמר לו. רבי
סב ב מיי' פ"א מהל'
בשומרת יבם שקידש אחותה
שקידושיה מפקיעין הייבום וי"ל דלא
שנשתמדו, ו) ליתא בס"א,
❖
ז) צ"ל שימצאוהו. יעב"ץ,
תרומות הלכה ה
יהושע לר' דוסא אמור לתלמידך אחר
דמי דהתם אין שום תקנה לעשות
ופ"ו מהלכות בית הבחירה
וישב: דוסא. התירו שמעתם
שתתייבם שאין להמית אחותה אבל
$ בני צרות אני מעיד
לכם ת"ש בימי רבי
הלכה טז:
סג ג מיי' פ"א מהל'
(א) אומרים: או בן הרכינס. בלא
היבמה שנתקדשה לשוק אפשר לתקן
דוסא בן הרכינס הותרה צרת הבת לאחין
תורה אור השלם
תרומות הלכה ה:
דוסא: סתם שמענו. בן הרכינס
ע"י גירושין שתתייבם הלכך לא פקע
שמע מינה עשו שמע מינה גופא בימי רבי
סד ד מיי' פ"ד מהל'
1. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי
סתם ושמו לא הוזכר: בכור שטן הוא.
זיקה ועוד אמר רבי יצחק דלא תהיה מטמא משכב ומושב
וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב
דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין
❖
וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: חריף ועומד על (ב) שמועה ועושה
אשת המת לאיש זר משמע דאפילו
הלכה י:
❖
והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול
תהלים לז כה
ע"י הויה דהיינו קידושין לא תהיה
מעשה ואינו שב משמועתו לעשות
היה ועיניו קמו מלבא לבית המדרש א)(אמר
כרבים: עמון ומואב. ישראלים
לאיש זר דלהכי אפקיה בלשון הויה:
מוסף רש"י
יצאו בג' פתחים. שלא ימצאם
ומי ילך) ויודיעו אמר להן רבי יהושע אני
הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש
גליון הש"ס
עמון ומואב. ישראל
אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה $ ואחריו
משה מסיחון ונתקדשו בקדושת א"י
כולם יחד ויקפחם בהלכות
גמ' בני צרות אני מעיד
הדרין בעבר הירדן במה
ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה
ויצטרכו לקבוע הלכה כמותו א"נ
מי ר"ע הלכו ועמדו על פתח ביתו נכנסה
שכבשו מסיחון ועוג ארץ
לכם. עיין לקמן דף פא
עמון ומואב, מעשרין.
ע"א תד"ה לימא ודף צב
וזורעין בשביעית ותקנו להן מעשר
יצאו בג' פתחים כדי שימצאו וישמעו
ז)
שפחתו אמרה לו רבי חכמי ישראל באין
תשובתו: עמון ומואב מעשרין
עכשיו, מעשר עני
ע"א תד"ה אבל חכמים:
ראשון ומעשר עני בשביעית כדמפרש
שם ואחריו מי ר"ע. עיין
בשביעית. כדאמרינן
אצלך אמר לה יכנסו ונכנסו תפסו לרבי
מעשר עני בשביעית. פי' בקונטרס
לקמן מפני פרנסת עניים שבא"י שאין
לקמן שלא קידשוה עולי
כתובות דף קה ע"א תד"ה
יהושע והושיבהו על מטה של זהב א"ל
❖
דחשיב ליה:
גולה בקדושת הארץ
להם מה לאכול בשביעית לפי שבטל
ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב
(חגיגה ג:). הרבה כרכים
רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו
שכיבש משה מסיחון ונתקדשו
לקט שכחה ופיאה והולכים שם ונוטלים
כבשו עולי מצרים.
מי הוא רבי אלעזר בן עזריה אמר ויש לו
לקט שכחה ופיאה ומעשר עני:
בקדושת הארץ ועכשיו בבית שני
וקדשום בקדושת הארץ,
הגהות הב"ח
ולא כבשום עולי בבל.
בן לעזריה חבירנו קרא עליו המקרא הזה
ומקבלים גרים מן הקרדויין כו'. ולא
בטלה קדושתה וקשה לר"ת דאמר
(א) רש"י ד"ה דוסא התירו
לקדשם בשניה, ולכך לא
אמרינן ממזרים הן מבנות ישראל
בפ' מקום שנהגו (פסחים נב: ושם) ג'
נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב
שמעתם הס"ד ותיבת
כבשום דקסברי הואיל
1
אומרים נמחק: (ב) ד"ה
שבאו עליהן עובדי כוכבים דאיכא
ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן
והותרו הותרו, דקדושה
וזרעו מבקש לחם תפסו והושיבו על מטה
ראשונה בטלה, דכי קדשה
בכור וכו' ועומד על
רבנן דפסלי: פגע בו. יונתן בר"ע:
וגליל ועבר הירדן היא ארץ סיחון
של זהב א"ל רבי אמור לתלמידך אחר
שמועתו ועושה: (ג) תוס'
יהושע לשעתה קדשה ולא
וקדושה ראשונה. דבימי יהושע
ועוג אלמא שקדשוה עולי בבל ואומר
לעתיד לבא, כשיגלו בימי
ד"ה עמון וכו' דמדמה לה
וישב א"ל ומי הוא עקיבא בן יוסף א"ל אתה
קדשה לשעתה ולא לעתיד הלכך
ר"ת דהתם בארץ סיחון ועוג שלא
נבוכדנצר, ולא רצו להחזיר
מצרים ובבל. נ"ב פי' עמון
הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף
קדושתה כדי שיהא מותר
ומואב מדמה למצרים לר'
זורעים בהן בשביעית שיסמכו עליהן
היתה של עמון ומואב אבל ארץ
לחרוש ולזרוע שם בשביעית
טרפון שאמר מעשר עני
העולם ועד סופו שב בני שב כמותך ירבו
עניים לשכור עצמן לחרוש ולקצור
סיחון שכיבש מעמון ומואב לא קדשו
שאין נוהגת בחוצה לארץ
[ור"א בן עזרי'] פליג
בישראל התחילו מסבבים אותו בהלכות
ויסמכו עליהן עניים ליטול
ומדמה עמון ומואב לבבל
ועוד ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר
עולי בבל כדמשמע הכא ועוד אמר
לקט שכחה ופאה ומעשר
ומשמע דכי היכי דמצרים
עני: אין מקבלין גרים. מפרש לקמן [ע"ב]
עד שהגיעו לצרת הבת אמרו ליה צרת
ר"ת דמצינו למימר דהכא בארץ
עני, ואותן שקדשו הן לא
ובבל לא קידשום מעולם אף
שממזרים הן מישראל שנטמעו שם:
עמון ומואב שלא כיבש סיחון
הבת מהו אמר להן מחלוקת בית שמאי
בטלו בחורבן שני כדאמרינן
עמון ומואב המדמה להו
לא קידשום מעולם:
בהערל (פב:) והביאך ה'
הכתמים. שנמצאו בבגדים הבאים
מעולם שלא קדשוהו אפילו עולי
ובית הלל הלכה כדברי מי אמר להן
(ד) בא"ד הניחו מלקדש
אלהיך אל הארץ אשר ירשו
מרקם: טהורים. לפי שלא גזרו על
מצרים וכן משמע במס' ידים (פ"ד
❖
אבותיך וירשתה, ירושה
אף מא"י בשביל:
הלכה כבית הלל אמרו ליה והלא משמך
כתמי עובדי כוכבים: שהם גרים.
משנה ג) דמדמה לה מצרים ובבל (ג)
ראשונה ושניה יש להם,
אמרו הלכה כבית שמאי אמר להם דוסא
שבטלה ירושה ראשונה
ודמם מטמא: וטועים. שהמירו ה)
וה"פ
הכא דאמר מר הרבה כרכים
ונקראת שניה ירושה, אבל
שמעתם או בן הרכינס שמעתם אמרו ליה
תוספות ישנים
דתם וגזרו על כתמיהם שאף על פי
קדשו
עולי מצרים ועולי בבל לא
ירושה שלישית אין להם,
חיי רבי סתם שמענו אמר להם אח קטן
שחטאו שהמירוו) ישראלים הם: מבין
קדשו והניחום כדי שיסמכו עליהם
שהשניה לא פסקה (חולין
בני צרות מעידני לכם לפי
שהם אף לב"ש בני יבמה
ז.) לפיכך בשאר ארץ ישראל
יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו והוא
העובדי כוכבים. שאין ישראל דרים שם:
עניים
אלמא חששו לתקנת עניים
אין זריעה בשביעית, אבל
לשוק וכשרים הם. ותימה
ואפי'
אע"ג דמא"י היו נמנעו מלקדש כל
מתלמידי שמאי והזהרו שלא יקפח אתכם
עדיין הוא מכניס ראשו בין
עמון ומואב הניחו מלקדשן
שכן בעמון ומואב שלא נתקדש מעולם
הרים גדולים לרב המנונא
כדי שיסמכו עליהן עניים
בהלכות לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא
בשביעית בלקט שכחה
שאמר (לקמן פא.) שומרת
שראוי לתקן מעשר עני בשביעית
מותרת אבל
מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי
יבם שזינתה אסורה ליבמה
ופאה ובמעשר עני, לכך
ולא מעשר שני דבמס' ידים איכא
וגם לכהונה נפסלה
תקנו להן שיהו מעשרין
הנביא ואמר שלשה דברים צרת הבת אסורה ב) עמון ומואב מעשרין
מעשר עני, וברשות
כדמשמע לקמן פרק הערל
מ"ד מעשר שני בשביעית וכן יש
מעשר עני בשביעית ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים
(שם) וא"כ מצרה נמי הוי
החכמים היה להטיל עליהן
לפרש במס' חגיגה (ד' ג. ושם) דקאמר
הולד פגום [לב"ש] מק"ו
איזה מעשר שירצו לפי
תנא כשנכנסו נכנסו בפתח אחד כשיצאו יצאו בשלשה פתחים פגע
נמי ר"א התם עמון ומואב מעשרין
שאינן חייבין מן התורה
דאלמנה וליכא למפרך מה
בו בר"ע אקשי ליה ואוקמיה אמר לו אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף
(חגיגה ג:). כל הכתמים
לאלמנה שכן היא עצמה
מעשר עני בשביעית ומפרש מה טעם
הבאים מן הרקם
מתחללת דהא היא מתחללת
העולם ועד סופו אשריך שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועי בקר אמר לו רבי
הרבה כרכים כו' ולא בעי למימר
טהורים. עיר שרובה
נמי לרב המנונא וי"ל
דעמון ומואב הוא מכרכים שכבשו
עקיבא ואפילו לרועי צאן עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דאמר
דסוגיא דהכא לא אתיא כרב
נכרים היא ודם נכרים
ג)
המנונא דלרב המנונא לא
טהור מדאורייתא, דכתיב
עולי מצרים ותדע דהא לר"א מספקא
מר הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל וקדושה ראשונה
א
ב
(ויקרא יב) דבר אל בני
אמרי' תרתי בעי מיניה דלא
ליה בפ"ק דמגילה (דף י.) ובפ"ב
תקשי לן קא בעי מיניה
ישראל אשה כי תזריע
קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ג והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים
דשבועות (טז. ושם) אי סבר קדושה
צרות וקא פשיט ליה בני
וילדה, בת ישראל מטמאה
בשביעית ומקבלים גרים מן הקרדויים והתרמודים איני והא תני רמי בר
בלידה ובנדה ולא נכרית,
צרות דודאי מתירוצא דבני
ראשונה קדשה לעתיד לבא או לא
צרות נוכל לפשוט דין
ואע"ג דרבנן גזרו עליהם
יחזקאל אין מקבלים גרים מן הקרדויים אמר רב אשי קרתויים אתמר
ור' יהושע ס"ל דקדשה לעתיד לבא
דצרות דכיון שהוא אומר
שיהא כזבין, על כתמיהן לא
כדאמרי אינשי קרתויים פסולים ואיכא דאמרי תני רמי בר יחזקאל אין
במגילה ובשבועות ואפ"ה אית ליה
שהבנים שמשו ע"ג המזבח
גזרו, דהא כתמין דישראל
א"כ (אמאי) [ממילא] מביא
גופייהו מדרבנן נינהו,
מקבלים גרים מן הקרתויים מאי לאו היינו קרתויים היינו קרדויים אמר רב
במס' ידים בעמון ומואב כר"א אלא
ראיה שאין הלכה כלל כב"ש
דמדאורייתא דם יהיה זובה
על כרחך הא דקאמר התם מה
אשי לא קרתויי לחוד וקרדויי לחוד כדאמרי אינשי קרתויי פסילי רבי יוחנן
דלב"ש הולדות פגומים ולא
בבשרה כתיב, שתראהו
יוכלו לשמש אליבא דרב
מגופה ולא שתמצאהו
טעם לא מדברי ר"א הוא ודברי ר"א
וסביא דאמרי תרוייהו אין מקבלים גרים מן התרמודים
ומי אמר ר' יוחנן הכי
המנונא דאמר שומרת יבם
בבגדה, ואפילו ראתה
הם במס' ידים ולא קתני לה התם אלא
והתנן ד) ד כל הכתמים הבאים מן הרקם טהורים ורבי יהודה מטמא
שזינתה אסורה ליבמה וזאת
מגופה אמרינן במס' נדה
הש"ס הוא שמפר' כן דלמ"ד לא קדשה
השיאה עצמה לשוק א"כ
(לד.) שלא גזרו על דם
מפני שהם גרים וטועים מבין העובדי כוכבים
טהורים והוינן בה
נכרית טומאה אלא בעודו
לדברי רב המנונא בני זונה
הניחו לקדש אף מא"י בשביל עניים
(ד)
קפסיק
הם. וא"כ מדפשט מבני
לח, דתנן דם הנכרית ב"ש
ולכך אין תימה אם גזרו על עמון
צרות דכשרים הם ושמשו
מטהרין וב"ה אומרים
ומואב מעשר עני ולא מעשר שני והא דשבק הכא ובחגיגה טעמא דקאמר ר"ט בהדיא במסכת
ידים מצרים ח"ל עמון ומואב ח"ל
כרוקה וכמימי רגליה
ע"ג המזבח הצרות עצמן
יהיו מותרות להנשא
מטמאין לח ואין מטמאין
מה מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני כדי שיסמכו עליה עניים אף עמון ומואב כו' משום דניחא ליה להש"ס
דמשכחת טעמא
דאף בא"י הניחו מלקדש בשביל עניים וכ"ש עמון ומואב שהן ח"ל: כל הכתמים הבאים מרקם טהורים. אע"ג
יבש (ב"ק לח:). מפני
[לשוק] ודלא כב"ש דלב"ש
דברקם נמי הוו
שהם גרים וטועים.
הולד פגום: בכור שטן
ישראל כדתנן בריש גיטין (דף ב. ושם) אף המביא מן הרקם ומן החגר מ"מ כתמים הבאים מרקם טהורים דלאו דישראלים נינהו
פ"ה כך שמו. י"מ שזה שם
רובן גרים ודמן מטמא
עירו ור"ל יש לי אח בכור
וכישראל הם אלא שהם
דישראל מצניעים כתמיהם ועובדי כוכבים הדרים
שם עובדי כוכבים גמורים
ולא ישראל מומרים:
טועין ונוהגין בחוקות
שטן כדאמר התם רב אקלע
רבי הנכרים והרי הן כישראל
לכור שטן:
מומר (שם) או: וטועים, שאין מצניעין את כתמיהם (נדה נו:).