חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. פירש
זו חדייב נהר גוזן
וכו' מושכי חידקי ודומקיא: לפסול. רובן
סה א מיי' פי"ב מהל'
א) [ע' קידושין עב.],
ב) [ע"ש], ג) לקמן כג.
איסורי ביאה הלכה
ממזרים שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים ובניהן הרי הן
בקונטרס דמדכתב כי יסיר ולא כתב כי תסיר משמע דלא קאי
ד)
קידושין סח:, ד) צ"ל בנות
ז:
כישראלים ונוהג בהן איסור ממזרות והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו
אבתו לא תקח לבנך דאי (ו) יולדת בן לעבודת כוכבים לאו בנך
א ב מיי' פ"ו מהל' יבום
עשרת השבטים בעובדי
או בתו והרי הן ממזרים: כי אמריתה
קמיה דשמואל. עד השתא
מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך אלא אבתך לא תתן לבנו
כוכבים כו' רש"ל,
הלכה יז סמג עשין נא
ה) והרש"ל מקיים גירסא
נב טוש"ע אה"ע סימן
מילתיה דרב יהודה ה) (משמיה דרב
קאי וה"ק שמא תלד בן ויסירנו האב
ח) ❖
זו, ו) צ"ל לאחר, ז) הוא יין
קעג סעיף יב:
זו חדייב נהר גוזן זו גינזק וערי מדי זו חמדן
אסי (ג) קאמר ו) ואחר פטירתו של
מאחרי שאותו קרוי בנך וקשה לר"ת
לבן, ח) בנך כו' קרוי.
רב אסי בא לפני שמואל) וקאמר
לפירושו דפי' בנך קרוי בנך היינו
יעב"ץ, ט) פי' עמוקה
וחברותיה ואמרי לה זו ניהר וחברותיה
א)
❖
כשאול,
כי הדר אמריתה להא דרב אסי
בנך הבא מן הישראלית שאביו עובד
תוספות ישנים
חברותיה מאן אמר שמואל כרך מושכי
קמיה דשמואל דחוששין לקדושין:
כוכבים דעליה קאי כי יסיר וא"כ
חידקי ודומקיא א"ר יוחנן וכולן לפסול כי
ואמר רבינא ש"מ בן בתך
ב)
אמר בנך הבא מישראלית קרוי בנך
אמאי מייתי ואמר רבינא בן בתך
הבא מן העובד כוכבים
תורה אור השלם
אמריתה קמיה דשמואל א"ל בנך הבא
ג)
(א)
קרוי בנך וכו' פירוש מדלא
ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים
כו' הרי הן ממש דברי שמואל ורבינא
1. בַּיְיָ בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים
קאמר כי יסירם מכלל דבן
מן ישראלית קרוי בנך א ואין בנך הבא מן
קרוי בנך אלא בנה. דנפקא לן מכי
נמי מאי קאמר ש"מ מדר' יוחנן
(ז)
בתך הבא מן העובד
יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ
העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה והאיכא
כוכבים קרוי בנך ומ"ה לא
יסיר את בנך מאחרי (דברים ז) ולא
מה שייך לומר ש"מ דהן ממש דברי
אֶת חֶלְקֵיהֶם: הושע ה ז
2. מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם
רצה לכללם יחד כי הדבר
בנות ואמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן
כתיב כי תסיר את בנך אלמא לאו
רבי יוחנן ואומר ר"ת דכי יסיר אבתו
אינו שוה בשניהם כלומר
מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי
העובד כוכבים קרוי בנך גמירי דבנתא
אבתו לא תקח לבנך מהדר דא"כ
לא תקח לבנך קאי והכי קאמר כי
בנך ובתך משום דבבנך
דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ
ליכא חששא כ"א ממנו אבל
היה לו לומר כי העובדת כוכבים
יסיר החותן את בנך מאחרי והיינו
דההוא דרא איצטרויי אצטרו איכא דאמרי
שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי:
❖
מבנו ליכא חששא שהוא בן
הושע יג יד
תסיר ש"מ דאי נמי יולדת בן לעבודת
הסרה שאין הזרע מתייחס אחר
כי אמריתה קמיה דשמואל א"ל לא זזו משם
העובדת כוכבים ואינו קרוי
כוכבים לא בנך מיקרי ולא קרינן
בנך אלא אחר העובדת כוכבים דאין
בנך אבל בתך יש שם חששא
עד שעשאום עובדי כוכבים גמורים שנאמר
ממנה ומבנה. כי בנה דין
ביה כי תסיר את בנך הילכך עובדי
קרוי בנך אלא בנה ושמואל ורבי
הגהות הב"ח
בה' בגדו כי בנים זרים ילדו יתיב רב יוסף
הוא שילך אחר מעשיך
1
כוכבים גמורים הם: והאיכא בנות.
יוחנן לא פירשו כלום בעובד כוכבים
(א) גמ' א"ל בנך (הבא מן
וא"כ בבתך יש שני הסרות
אחוריה דרב כהנא ויתיב רב כהנא קמיה
הבא על בת ישראל אלא רבינא
שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו
אחד ממנה שמסירה
ישראלית) תא"מ ונ"ב
דרב יהודה ויתיב וקאמר עתידין ישראל
לעבודת כוכבים וגם בנה
בתוספות מבואר דלא גרס
מהם: ואמר רבינא. לקמן בפ"ב (דף
מדקדק דבן בתך הבא מן העובד
הוא מסיר לעבודת כוכבים
ליה אבל בסוף פ' האומר
דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד והא
כוכבים קרוי בנך מדלא כתב כי
כג.) בן בתך הבא מן העובד כוכבים
והוא קרוי בנך כי הולך
מפורש דגרסי ליה התוס'
יסיר את בתך ש"מ דלית בה הסרה
קרוי בנך דכתיב בתך לא תתן לבנו
חריב ההיא תמוד הואי רב אשי אמר היינו
אחר האם:
ע"ש דף ס"ח ע"ב:
(ב) שם מה גברא ומה
כיצד. ר' שמעון אומר
משום דמתייחס אחריה ואין נראה
כי יסיר את בנך מאחרי מדלא כתב
תרמוד היינו תמוד אכפולי הוא דמכפל
גובריה אי לאו: (ג) רש"י
מייבם לאיזו שירצה וחולץ
לר"י דכי יסיר משמע כמו הסרה
כי תסיר ש"מ דאבתך לא תתן לבנו
ד"ה כי אמריתה וכו' דרב
לשניה. נראה דמייבם לאיזו
חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא ואי
יודא משמיה דרב אסי
מאת הקב"ה כדמתרגמי' ארי יטעי
קאי וה"ק שמא תלד לו בן ויסירנו
שירצה לא קאי אעשה בה
חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא יתיב
משכא לאחר פטירתו
מאמר דהא ר' שמעון סבר
יתה ודרשי' נמי מכי יסיר לרבות כל
האב מאחרי וקא קרי ליה בנך
של רב אסי בא לפני
לקמן (יט:) חלץ לבעלת
רב המנונא קמיה דעולא וקא הוי בשמעתא
❖
וליחוש לקידושין: דההוא דרא.
המסירים ועוד פירש ר"ת בע"א
שמואל וקאמר כי הדר:
מאמר לא נפטרה צרתה:
אמר מה גברא ומה גברא אי לאו דהרפניא
(ד) ד"ה איצטרויי איצטרו
(ב)
דעשרת השבטים: איצטרויי איצטרו.
דשמואל ורבי יוחנן דייקי מכי יסיר
נבקע. נ"ב כמו בע"ז דף
מאתיה אכסיף א"ל כסף
גלגלתא להיכא
את בנך דמשמע דוקא על הסרתו
(ד) נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו
למ"ד: (ה) ד"ה הראשונה
תוס' חד מקמאי
יהבת א"ל לפום נהרא א"ל א"כ מפום נהרא
עקרות: איצטרו. לשון ביקוע כמו
הקפיד הכתוב שלא יטעהו ולא על
זו היא אשת אחיו
פרק כיצד. הא דתנן עשה
הראשון שנפלה לפניו:
הסרת בן בנו דכיון דבא מן העובדת
ז)טיליא חריפי דמצרי זיקי (ע"ז ד' ל.)
את מאי הרפניא אמר ר'
זירא הר שהכל
(ו) תוס' ד"ה ואין בנך וכו'
בה מאמר ומת חולצת ולא
כוכבים אין קרוי בנך אלא בנה מדלא
וכמו ציריא דחיטי
(פסחים דף מ.):
פונין בו במתניתא תנא כל שאין מכיר
דאי נמי יולדת בן:
מתיבמת ה"ה אע"ג דלא
יומא טבא. משום
כתיב כי יסירם או כי יסיר בנך
דממזרים הם
(ז) בא"ד מאי קאמר ש"מ.
עבד בה מאמר שניה
משפחתו ושבטו נפנה לשם אמר רבא והיא
נ"ב לקמן דף כ"ג ע"א:
מחלץ חלצה יבומי לא
וזרעו מאחרי ורבינא דייק ש"מ בן
ומטמעים בישראל
ופוסלים אותן:
עמוקה משאול שנאמר מיד שאול אפדם
(ח) בא"ד דדוקא בבנך
מיבמה דקי"ל כשמואל
2
היינו תרמוד היינו
תמוד. ודקאמר
בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי
כתיב כי יסיר את בנך
דאמר יש זיקה אפי' בתרי
ממות אגאלם ואילו פסול דידהו לית להו
❖
כולה: דאיכפולי
בנך דדוקא בבנך (ח) כי יסיר את בנך
הא חרוב לא חריב
למעוטי זרעו:
אחי וה"ל צרת א)אחות
תקנתא פסולי דהרפניא משום פסולי
אשה בזיקה. והא דקתני
איכפול. כשחרבה מכאן נכפלה
למעוטי זרעו אבל בבתך אפי' בזרעו
עשה בה מאמר לאפוקי
דמישון ופסולי דמישון משום פסולי דתרמוד
וניבנית מכאן: וקא הוי. מקשה:
יש לחוש להסרה:
מב"ש דאמרי מאמר קונה
מוסף רש"י
פסולי דמישן משום פסולי
אמר. עולא עליה דרב המנונא
פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה והיינו
קנין גמור קמ"ל:
בנך הבא מן
דתרמוד. והא דאמר
מה גברא ומה גברא כמה הוא
דאמרי אינשי קבא רבא וקבא זוטא
הישראלית קרוי בנך.
א) צ"ל אשת אחיו שלא היה
גדול: אי לאו דהרפניא מאתיה.
בפרק שני דקדושין (דף מט:) עשרה
כתיב בתך לא תתן לבנו
מיגנדר ואזיל לשאול ומשאול לתרמוד
בעולמו בזיקה.
ובתו לא תקח לבנך, וסמיך
שאינם מיוחסים: שהכל פונים שם.
קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלה
ומתרמוד למישן וממישן להרפניא:
ליה כי יסיר את בנך,
כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין
מישן ואחת כל העולם פי' לפי שהן
מדלא כתיב כי יסיר את
והולכין שם: והיא עמוקה. ורעה
ממזרים הא דלא נקט תרמוד שפסולין
בתך משמע דבן הנולד
הדרן עלך חמש עשרה נשים יותר שמא אשתרבוב למישן עד
לעובד כוכבים מבתך קאמר
לדבר זה יותר מגיהנם דאילו ליורדי
שיסירנו העובד כוכבים
גיהנם איכא תקנתא דכתיב מיד
שגדלו יותר מתרמוד ושמא בתרמוד
מאחריו, ושמעינן דבן בתך
כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו
שאול אפדם ממות אגאלם ואילו
היו רוב עובדי כוכבים ובמישן
אפילו מן העכו"ם קרוי
ב
בנך, ואין בנך הבא מן
פסולי דידהו לית להו תקנתא:
רוב ישראל:
שני אחים ומת אחד מהן ונולד
משאול לתרמוד. שאול קורא
העובדת כוכבים קרוי
משום פסולי דמישון. שקרובה לה
להן אח ואח"כ ייבם השני את אשת
בנך, מדלא כתיב נמי כי
ומתערבין בהן ואמר בפרק עשרה
ט)בבל לפי שתחילה גלו
תסיר את בנך, דנשמע
אחיו ומת הראשונה יוצאה משום אשת
מניה דקפיד נמי קרא
יוחסין (קידושין עא:) מישון מתה והתם
כולם לבבל כשרים ופסולים ומבבל
אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום
בבתו לא תקח לבנך משום
מפרש פסולייהו: קבא רבא וקבא
הלכו כל הפסולים לתרמוד כדאמר
כי תסיר את הבן הנולד לה
צרתה עשה בה מאמר ומת שניה
זוטא. איפה גדולה ואיפה קטנה
בעשרה יוחסין (קדושין סט:) דלא עלה
מבנך, אלמא בן העובדת
חולצת ולא מתייבמת: גמ' אמר רב
כוכבים אינו קרוי בנך אלא
שניהם מעוותים כלומר כל הפסולין
עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה
בנה (קדושין סח: וכעי"ז
נחמן מאן דתני ראשונה לא משתבש מאן
מתגלגלים ויורדים לשאול ומשאול
ומונה כסדר שהלכו הפסולים מזו לזו
לקמן כג. ודברים ז ד).
הדרן עלך חמש עשרה
לתרמוד כלומר ששאול גבוה מתרמוד
כמו שהקב הולך ומתגלגל מכאן לכאן:
דתני שניה לא
משתבש מאן דתני
נשים
ומתגלגל משאול לתרמוד וטעמא
ראשונה
הדרן עלך חמש עשרה נשים
כדלעיל דאילו ליורדי גיהנם איכא
תקנתא ולפסול דידהו אין טהרה: מגנדר. מתגלגל: כיצד. עשה בה מאמר. דסיפא (דף יח:) לא אצטריך דמרישא
הדרן עלך חמש עשרה נשים
שמעי' לה אלא איידי דמתני ליה ברישא תנא להו נמי בסיפא:
מאן דתני ראשונה לא משתבש. הכא לא בעי מאן דתני ראשונה
כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו. פוטרת צרתה: ונולד להם
אח. ומצאה זקוקה ליבם ועליו אסורה משום אשת אחיו
אמאי לא תני שניה כדדייק בריש מס' ע"ז (דף ב.
שלא היה בעולמו: ואח"כ ייבם השני את אשת אחיו. ולו אשה אחרת
ושם) מאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן דהתם בעי משום דה"ל
ומת: הראשונה. זו היא אשת (ה) ראובן שנפלה לפניו כבר פעם
למיתני לשון עדות כדכתיב יתנו עדיהן ויצדקו ובתר דמשני דתברא
אחת: יוצאה. ונפטרת מזה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו
עדיף הדר פריך מאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן:
אשת
כו': עשה בה. זה שמת מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת:
שניה חולצת. ולא מיפטרא משום צרת
ערוה דלאו צרתה ממש היא: ולא מתייבמת. דמאמר קונה מקצת והויא צרת ערוה במקצת מדרבנן:
גמ' מאן דתני ראשונה. מאן דקרי
לה ראשונה להך שנפלה לפני
לוי
שני פעמים לא משתבש
ומאן
דקרי לה
שניה לא משתבש:
ראשונה