יז:
כיצד פרק
שני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשת
אחיו שלא היה בעולמו היכא כתיבא. וא"ת תיפוק ליה
ראשונה לנפילה. שנפלה ראשונה לייבום קודמת
לזו בפעם ראשונה:
ב א מיי' פ"א מהל' יבום
א) ב"ב קי: [לקמן כב.],
ב) עירובין נא. יומא ב: נזיר
הלכה א סמג עשין כח
שניה לנישואין. לנישואין של שני שהוא היה נשוי כבר האחרת כשנפלה
מדכתיב (משלי ג) דרכיה דרכי נועם ומהאי טעמא עבדינן
טוש"ע אה"ע סימן קנז
ה. מכות יג: הוריות ח:
זאת לפניו: ופרכינן מי לא עסקינן. כלומר מי לא מיתוקמא נמי
מתים כחיים לענין יבום בפ' יש מותרות (לקמן פז:) אע"ג דאיצטריך
סעיף א:
חולין פה. מנחות ד. מה:
ג ב מיי' שם הלכה יג סמג
למילי אחריני כדאמר בפרקין מ) גבי מצוה בגדול לייבם א"כ אשת
מתני' בייבם אשת אחיו תחילה ואח"כ כנס את האחרת דלא הויא הך
בכורות לב. נדה כב:, ג) [ע'
עשין שם ולאוין קי
תוס' יומא ב: ד"ה הנ"מ
יבמה שניה לנישואין: אלא שניה
אחיו שלא היה בעולם דכתב רחמנא
טוש"ע שם סימן קנט
ותו' מנחות ד. ד"ה מאי
ראשונה לא משתבש מאי ראשונה ראשונה
בנישואין. שניסת שני פעמים אחת
ל"ל ובפרק ב"ש (לקמן קיא:) נמי דייקינן
❖
סעיף ה:
נ"מ מה שהניחו בקושיא],
לבעל ואחת ליבם: היכא כתיבא.
מיני' דקטן זוקק ליבום מ"מ משמע
ד) [לקמן כ: כד. וע' לקמן
לנפילה ומאן דתני שניה לא משתבש מאי
מ.], ה) [לקמן כו: ל. נא.
לאיסורא: המיוחדים בנחלה. הראויין
דעיקריה לגופיה איצטריך ואר"י
שניה שניה לנשואין מי לא עסקינן דיבם
נג.], ו) [לקמן יח. וש"נ],
תוספות ישנים
לירש זה את זה: אחוה אחוה. כי
דאיצטריך להיכא דחמותה של יבמה
ז) לקמן מט., ח) [לקמן ל.
ואח"כ כנס אלא מאי שניה שניה בנשואין
נא. נג.], ט) [ויקרא יח],
מעוברת דהוי שפיר דרכי נועם
ישבו אחים שנים עשר אחים בני אבינו
ואי כתב רחמנא יחדו. צ"ע
אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא כתיבא
י) [עמ"ש תוס' לקמן כט:
אמאי אצטריך למכתב אחים
(בראשית מב): מעריות. ערות אשת
ותמתין שמא תלד זכר ותהא זקוקה לו:
סד"ה כגון], כ) [ויקרא יח],
דלוט ויחדו לשתוק
אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא 1 כי
אחוה
❖
אחוה מבני יעקב. לענין
אחיך וקי"ל לקמן בפרק הבא על
ט)
ל) [רש"ל], מ) לקמן כד.,
מתרוייהו דמשום דכתוב
ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה אחת
חד אצטריך אידך. וי"ל
אשת אחיו שלא היה
יבמתו (דף נה.) דאפילו אחיך מן
דמסברא ידעי' דמייחד
בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו
האם ולא מן האב: זו היא שיבה
בעולמו אין סברא למילף מבני יעקב
באבא ואמא משום חומר
תורה אור השלם
יחדו מיוחדים בנחלה פרט לאחיו מן האם
כו'. דאע"ג דלא דמו קראי להדדי
דלא מיקרי אחים אא"כ הם בעולם
א
דאשת אח דמישתריא גביה.
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
וא"כ אצטריך אחים לומר
אחד כבני יעקב דפשיטא דמיקרי
כיון דתרוייהו בביאת כהן משתעי
רבה אמר אחין מן האב יליף א) אחוה אחוה
דלא בעי' אחוה מיוחדת
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
אחין ואי לאו דמיעט קרא בהדיא
דיינינן בהו ג"ש מה להלן חולץ וקוצה
מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם
גמורה דהא אף מאחין
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
וטח כו': מלוט כי אנשים אחים
לא הוה שייך למילף מבני יעקב
דלוט אית לן למילף וכיון
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
אף כאן מן האב ולא מן האם ולילף אחוה
דאצטריך אחים בלוט
אנחנו. ותתייבם אשת אחי אביו
לענין הך מילתא:
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
אחוה מעריות דנין אחים מאחים ואין דנין
אצטריך נמי יחדו כדמפרש
ולימא
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
הלכה כדברי האומר אין
שהרי בן אחיו היה (א): המיוחדים
תלמודא: באחותה אין
דברים כה ה
אחים מאחיך מאי נפקא מינה הא ב) תנא דבי
זיקה. פי' בקונט' דרבנן
בנחלה. שחולקין נחלה אחת לאפוקי
2. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם
באמה לא. וא"ת מאי קא
רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא
פריך דלמא ההיא כמאן
לוט שאין חולקין נחלה אחת: והא
הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה
דרבי יהודה בן בתירא דמייתי לקמן
2
3
דאמר יש זיקה דהא איכא
פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת
שיבה זו היא ביאה ה"מ היכא דליכא
מהיכא תיתי. דלימא עד דמייחדי
דמדפסיק שמואל כר' יהוד' בן בתירא
ג)
כמה תנאי דקא סברי יש
ויקרא יד לט
הַבָּיִת:
דאמר יש זיקה מכלל דפליגי רבנן
באבא ובאמא והא ייבום בנחלה תליא
מידי דדמי ליה אבל היכא דאיכא מידי דדמי
3. וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה
זיקה וי"ל דפריך שפיר
דמסתבר דהלכתא כאותה
פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת
וקש' דדלמא בעלמא סברי רבנן דיש
דכתיב (דברים כה) יקום על שם אחיו
ליה מדדמי ליה ילפינן ולילף אחוה אחוה
מתניתא דמייתי דהויא
מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא
זיקה והתם שרו ולא מצרכי להמתין
המת ואוקמינן לקמן (דף כד.) על שם
מחלוקת ואח"כ סתם.
מלוט דכתיב 4 כי אנשים אחים אנחנו
ויקרא יד מד
הוּא:
4. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט
שיעשה אחיו מעשה משום דקידושין
אחיו לנחלה שיירש המייבם כל נכסי
שהמחלוקת הוא בהחולץ
מסתברא מבני יעקב הוה ליה למילף משום
(מא.) גבי שומרת יבם
אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי
המת ואין אחין חולקין עמו: אין
מפקעי זיקה דהא חשיב בסוף הערל
שקדש אחיו אחותה דהיינו
דמפני מדהוה ליה למכתב שנים עשר
וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ
זיקה. זיקת יבמתו שמתה לא אלימא
(לקמן דף פג.) ובפ"ב דמגילה (דף יח:)
ר"י בן בתירה ורבנן דפליגי
כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:
עבדיך בני אבינו וכתיב אחים ש"מ לאפנויי
5
עליה כדקאמר שמואל
ההיא דרבי יהודה בן בתירא יחידאה
למיהוי כארוסה להאסר (ב) אמו עליו
בראשית יג ח
5. וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר
הלכה מכלל דפליגי רבנן
ואיצטריך למכתב אחים ואיצטריך למכתב
משום חמותו: ולימא הלכה כדברי
דדייקינן דשמואל חייש ליחידאה
עליה וסתם ישנו בהחולץ
עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי
יחדו דאי כתב רחמנא אחים ה"א לילף
האומר אין זיקה. דתנן בפ' החולץ
מדפסיק כר' יהודה ואמאי חשיב ליה
בסוף המשנה והלכה כסתם
אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
כ"נ להר"ם: ולימא הלכה
יחידאה והא כמה תנאים סברי דיש
(לקמן מא.) שומרת יבם שקדש אחיו
וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ
אחוה אחוה מלוט וכי תימא לא מפני לאיי
כדברי האומר יש זיקה.
הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ:
זיקה ורב אשי דייק מסתם מתניתין
את אחותה של יבמה ותלה היבום
❖
אפנויי
מפני מדהוה ליה למכתב רעים
מצינן לפרש דהיינו ר"י בן
בראשית מב יג
דפ' ד' אחין (לקמן ל. ושם) זאת אומרת
באחיו משום רבי יהודה בן בתירא
בתירא דאפי' בקידש סבר
וכתיב
אחים שמע מינה לאפנויי כתב
יש זיקה: והא כי פליגי
יש זיקה ואפי' בתרי אחין אלא ודאי
אמרו אומרים לזה שקדש אחות יבמתו
רחמנא
יחדו המיוחדים בנחלה ואי כתב
בתרי פליגי פי' אף בתרי
גליון הש"ס
בההוא דר"י מודו כולהו דע"י קדושין
המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתו
וא"כ [לא] היה לו לאמורא
רחמנא
יחדו הוה אמינא דמייחדי באבא
פקעה זיקה ובסוף שמעתין (דף יח:)
היא הואיל ולאחר שנזקקה אחותה
תוס' ד"ה אבל מחיים
לפרש דבריו כדי שלא יבא
❖
ובאמא
צריכא והא מהיכא תיתי יבום
לטעות בהם:
וכו'. שכבר נשואה לו.
ד)
דמצריך תרי מילי דשמואל היה יכול
לו קדש את זו צריך להמתין עד
עיין לקמן דף כט ע"א
בנחלה תלא רחמנא ונחלה מן האב ולא
לומר אי אשמועינן יש זיקה ה"א
שתתייבם היבמה לאחיו דפקעה תד"ה אי כר"ג:
❖
בההיא דר"י דקידושין מפקעי זיקה
זיקה ואמר שמואל הלכה כרבי
מן האם היא איצטריך סד"א הואיל וחידוש
תוס' חד מקמאי
אלא טעמא אחרינא אשכח ואין
יהודה ומדקאמר הלכה מכלל דפליגי
הוא דקמשתרי ערוה גביה אימא עד דמייחדי
אסיקנא דאחין מן האב
הגהות הב"ח
לפרש דכדברי האומר אין זיקה היינו
עליה ואמרי אין זיקה לאחין חשיבא
באבא ובאמא צריכא אמר רב הונא אמר
מיבמין אע"פ שאין אחים
(א) רש"י ד"ה מלוע וכו'
לאסור עליהן קרובותיה: ה"מ.
ר"מ דא"כ מאי קאמר ה"א ה"מ בתרי
מן האם. מן האם ולא מן
רב שומרת יבם שמתה מותר באמה אלמא
❖
היה הס"ד ואח"כ מ"ה
האב אין מיבמין:
הא ר"מ בחד נמי קאמר דאין זיקה
דלא חשיבא זיקה להיות אסורות
כתב רחמנא יחדו
קסבר ה) אין זיקה ולימא הלכה כדברי האומר
וליכא למימר נמי דהיינו ר' יהושע
קרובות בתרי אחין כשנפלה לפני
המיוחדין בנחלה וכו'
אין זיקה אי הוה אמר הכי ה"א הנ"מ בתרי
לאפוקי אחוה דלוט
דאמר יפר לאחד ולא לשנים דהא
שני יבמין כגון ההיא פלוגתא דר"י
מוסף רש"י
שאין: (ב) ד"ה אין זיקה
אבל בחד יש זיקה ולימא הלכה כדברי
בפ' ד' אחין מוקי פלוגתייהו בעבד
ורבנן דכיון דלא ידיע קמי מאן
וכו' להאסר אמה עליו:
זו היא שיבה זו היא
האומר אין זיקה אפי' בחד אי אמר הכי הוה
בה מאמר ופליגי אי מאמר קונה אי
מינייהו רמיא לא חשיבא למיסר
(ג) ד"ה ה"א אפילו מחיים
ביאה. לדון גזרה שוה זה
מחיי היבמה מותר
מזה (יומא ב: מכות יג:)
קרובות: אבל בחד. שאין שם
לאו וי"ל דאין נ"ל לחלק משום
אמינא אפילו מחיים קמשמע לן לאחר
כלומר ילפינן גזרה שוה
באמה:
קידושין ורב יוסף דקרי ליה יחידאה
אלא יבם אחד דודאי עליה רמיא
מיתה אין מחיים לא משום דאסור לבטל
משיבה לביאה כמו דהוו
ו)
קסבר דכולהו תנאי סברי אין זיקה
אימא דמיא ככנוסה ויאסר באמה:
תרוייהו שיבה או תרוייהו
מצות יבמין תנן ז) יבמתו שמתה מותר
ביאה (נדה כב: וראה רש"י
ולימא הלכה כדברי האומר אין
ולית ליה דרב אשי דדייק ממתני' דפ'
באחותה באחותה אין באמה לא הוא
ערובין נא. בארוכה).
זיקה אפילו בחד. ר"ע קא"ל בפ' ד'
ד' אחין דיש זיקה דה"נ פליגי עליה
הדין דאפילו באמה ואיידי דתנא רישא
אחין (לקמן כט:) שומרת יבם אין
התם וכן משמע בהחולץ (לקמן נ.) דקרי
אשתו שמתה מותר באחותה באחותה אין
רב יוסף משנה שאינה צריכה להא
יבמה מיפר נדריה לא לאחד ולא
אבל באמה לא דהויא לה איסורא דאורייתא
דתנן יבמתו שמתה מותר באחותה
לשנים כלומר בין שנפלה לפני
ואע"ג דבעי למידק מינה בשמעתין
יבם אחד בין שנפלה לפני שנים
תנא נמי סיפא מותר באחותה ורב יהודה
דלא קרינן ביה אישה י): ה"א אפי'
דיש זיקה אלא דרב יוסף לא בעי
אמר שומרת יבם שמתה אסור באמה
ב
מחיים. (ג) יבמה מותר באמה
למימר דאתא לאשמועינן דיש זיקה
אלמא קסבר ח) יש זיקה ולימא הלכה כדברי
משום דסבר דאין זיקה לכולי עלמא:
קודם חליצה ותצא היבמה לשוק
האומר יש זיקה אי הוה אמר הכי הוה
אבל מחיים לא דאסור לבטל מצות
משום בת אשתו: דאסור לבטל כו'.
אמינא הנ"מ בחד אבל בתרי אין זיקה והא
יבמין. ואפילו ר"ג דאמר אם
ואי נסיב אמה מחיים מבטל למצוה
כי פליגי בתרי פליגי
אלא אי אמר הכי
לגמרי מיבום ומחליצה: יבמתו שמתה
מיאנה מיאנה מודה הכא דשאני התם
הוה
מותר באחותה. דאפי' אשתו מתה
$שכבר נשואה לו וא"ת ומנלן דסבר
אין זיקה דלמא לעולם יש זיקה ולאחר מיתה שרי משום דפקעה
מותר באחותה אבל אמה דלגבי אשתו אסורה אף לאחר מיתת אשתו
ביבמתו נמי אסורה: איסורא דאורייתא. חמות' אסר רחמנא
זיקה כדאמר בסמוך וי"ל דאע"פ שהש"ס עושה בסמוך צריכות' האמת
הוא דאי יש זיקה אחר מיתה נמי אסור דזיקה בכדי לא פקעה:
ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה כדפליג באחות אשה כדכתיב
והאי
עליה בחייה כ): יש זיקה. זיקת
ייבום הויא ככנוסה ואוסרת אמה
חמותו: והא כי פליגי. ר"י ורבנן בתרי ל)[הוא]
על
היבם משום
דפליגי כדקתני (לקמן דף מא.)
המתן עד שיעשה אחיך מעשה:
באחותה