כיצד פרק
שני יבמות
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאי
דקתני מאמר לאפוקי מב"ש. תימה דמה צריך למיתני בשני
באחותה אין. דאפי'
כנוסה שמתה מותר באחותה: עשה בה מאמר.
ד א טוש"ע אה"ע סימן
א) [לקמן כט: ל. נח:],
❖
ב) [לקמן יט.], ג) לקמן כג:
קעג סעיף יב:
מתני' היא : מחלץ חלצה. נכרית: יבומי לא מייבמה. דהויא צרת
מקומות לאפוקי מב"ש דלקמן בפ' ד' אחין (דף ל.) גבי ג'
(ב)
כו. כז: עדיות פ"ה מ"ה,
ערוה בזיקה שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו ונזקקה לו נעשית צרה
אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות כו' קתני נמי עשה בה מאמר
ד) [לקמן כו.], ה) [לעיל יז:
לאשתו בזיקה והויא השתא הך נכרית
לגביה צרת ערוה בשביל זיקה
ומת (ד) חולצת ולא מתייבמת וקאמר רב אשי בגמ' דה"ה אע"ג דלא
לקמן כד. כו. כח.], ו) לקמן
תוספות ישנים
עט: קט., ז) כ"ה בדפו"י,
שהיתה לאחין בה: מדב"ש. בפ' ד'
עשה בה מאמר דיש זיקה והא
❖
ח) רש"ל מ"ז,
לימא מסייע ליה יבמתו
הוה אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה
אחין (לקמן ד' כט.) ב"ש אומרים אשתו
דקתני מאמר לאפוקי מב"ש וי"ל
שמתה כו' אע"ג דפליגי
עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו':
דאי לאו משנה יתירה הוה דייקינן
לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה לימא
תנאי בה מ"מ מייתי שפיר
דהלכה כן משום דהוי
קנין גמור. ותיהוי צרת ערוה ותיפטר
מתני' כפשטה דמשמע דוקא עשה
גליון הש"ס
מסייע ליה יבמתו שמתה מותר באחותה
מחלוקת ואח"כ סתם א"נ
אף מן החליצה קמ"ל: עד שנולד לו
בה מאמר ורב דאמר אין זיקה סבר
גמ' א"ל אביי לרב יוסף
באחותה אין באמה לא ה"ה דאפי' באמה
מייתי מהכא דאפילו לאחר
אח ומת. אותו שני ולו אשה אחרת
דמסברא ה"א דיש זיקה ואי לאו
מיתה לא פקעה ליה זיקה
הא דר"י דשמואל היא.
ואיידי דתנא רישא אשתו שמתה מותר
עירובין דף ז ע"א ד' פה
ובהא לא איירו תנאי כלל:
ונפלו שתיהן לפני הנולד: בזיקה.
משנה יתירה הוה אמרי' דנקט עשה
❖
ואי אמרת יש זיקה הוה
ע"א כתובות ד' יב ע"ב:
באחותה דוקא באחותה אבל באמה לא
בה מאמר לאפוקי מב"ש: צרת אשת אחיו שלא היה
שנזקקה לשני לפני מותו ונעשית צרה
הא מני ר"מ. דקתני בסיפא דברי
דהויא לה איסורא דאורייתא תנא נמי סיפא
בעולמו בזיקה. וא"ת ומאי
לאשתו: ר"מ היא. ר"מ קאמר לה
קא מייתי הלא ידעי' דאיכא
מותר באחותה מתיב רב הונא בר חייא
הגהות הב"ח
להך ברייתא בפירקין (ג) דאמר תניא
ר"מ לעיל דפריך ממתני' ה"מ
תנאי דסברי אין זיקה. וי"ל
עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא
כוותיה דרב אדא ומייתי לה להך
לשנויי נמי הא מני רבי
מאיר
(א) גמ' אדר' מאיר קרמית
דהכי פריך אא"ב דאפי'
לא הכי קאמינא ר' מאיר
למ"ד יש זיקה לאחר מיתה
מתניתא וקתני סיפא דברי ר"מ:
אלא דניחא ליה לתרוצי סתמא
מתייבמת טעמא דעבד בה מאמר הא לא
וכו' ורבן גמליאל:
פקעה לה זיקה שפיר
ומתו הנשואין שתי האחיות. ונפלו
דמתני' כוותיה:
עבד בה מאמר שניה נמי יבומי מייבמה
(ב) רש"י ד"ה עשה וכו'
דאתיא הך אפי' למ"ד יש
הני
מתרי בתי קאתיין.
שתיהן יחד לפני האחין: ולא
הלשון
זיקה. אלא כיון דאמרת
מתני' היא. נ"ב בדף יז
ואי אמרת יש זיקה הויא לה צרת אשת
א
ע"א: (ג) ד"ה ר' מאיר
דמיתה לא פקעה לה זיקה
מתייבמות. משום דתרווייהו זקיקי
מגומגם דמשמע דאפשר
אחיו שלא היה בעולמו בזיקה אמר רבה
וכו' בפירקין דף יט ע"א
תקשי מהך אי סברת יש
ליה להאי ותרוייהו זקיקי ליה להאי
להם להיות מבית אחד ולא ה"ל
זיקה דא"כ זיקה חזקה היא
דאמר תניא כוותיה דרב
הוא הדין דאע"ג דלא עבד בה מאמר שניה
ואי נסיב חד חדא ז)[קא] פגע באחות
למימר טפי אלא ואי אין זיקה האי
פפא ומייתי: (ד) תוס'
כיון דמיתה לא פקעה לה
מחלץ חלצה יבומי לא מייבמה והא דקתני
ד"ה והאי וכו' ומת נכרית
ואין לנו לחלק בין מתה היא
זקוקתו: מתרי בתי. משני אחין
לייבם חדא כו':
חולצת: (ה) ד"ה משום וכו'
למת הוא כיון שהזיקה
משום
מאמר לאפוקי מב"ש דאמרי מאמר קונה
דקסבר אסור לבטל
נפלו: לעולם אין זיקה. והא דקאמר
א)
בטיל מצות יבמין אי מת
חזקה כ"כ דמיתה לא
❖
מצות יבמין. הא דלא
לא מתייבמות משום דאסור לבטל
קנין גמור קמ"ל איתיביה אביי שני אחין
אידך דדריש כנ"ל להגיה:
פקעה לה: לאפוקי מב"ש.
ב)
וא"ת למה לי הא ידעינן
מצות יבמין ואי אמרת לייבם האי חדא
כר"ע דלרבי עקיבא כי חליץ נמי
בעולם אחד ומת אחד מהן בלא ולד ועמד
דב"ש במקום ב"ה אינה
דלמא מיית אידך אח ולא מייבם
בטיל מצות יבמין (ה) ח) (מדאידך)
משנה וי"ל דאצטריך
השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא
מוסף רש"י
לאידך ונפקא מהאי משום אחות אשה
דדריש בפרק החולץ (לקמן מד. ושם)
לאפוקי משום דאיכא דסבר
הספיק לעשות בה מאמר עד שנולד לו
מאמר קונה קנין גמור.
כאותה ברייתא (לקמן נא:)
מחליצה ומייבום הלכך אמרינן ליה
בית חלוץ הכתוב קראו ביתו
וא"ת לקמן נמי אמרינן
ליעשות ארוסה גמורה
אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו
לקמא חלוץ דאי נמי מיית אידך הדר
ומדאורייתא אחות חלוצה הויא
(לקמן נח:). ושניה. אשתו
לאפוקי מב"ש וי"ל דאי לאו
שלא היה בעולמו ושניה או חולצת או
של שני (לקמן יט.). הרי
יתירא דב' משניות ה"א
האי חולץ וחליץ לה ומדינא לבתר
כאחות אשה:
דלמא אדמייבם חד מיית אידך
אלו חולצות ולא
הכא מסברא טעמא דעבד
מתייבמת ואי אמרת יש זיקה הויא לה צרת
חליצה דקמא מצי אידך לייבומי דהשתא
מתייבמות. מפרש טעמא
בה מאמר ולא הוה אמינא
אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה הא
כו'. וא"ת הא רבנן
מיקיימא מצות יבמין בתרווייהו
ה"ה דאע"ג דלא עבד בה
בגמרא משום זיקה, דכיון
דתרוייהו זקיקן להאי
מאמר: אדמייבם חד מיית
אלא גזירה דלמא אתי לייבומי
למיתה לא חשו דלית להו שמתקנין לו
מני ר"מ היא דאמר אין זיקה ומי סבירא
ולהאי, קמא דמייבם פגע
אידך וקא מבטלא מצות
ברישא: ואי אין זיקה. דלית ליה
אשה אחרת שמא תמות אשתו (יומא
ליה לרבי מאיר אין זיקה והתנן ארבעה
באחות זקוקתו דהוי
יבמין. וא"ת ולחלוץ ברישא
ג)
איסור זיקה תיבטל מצות יבמין ולא
ב.) ור"מ גופיה לא חייש לשמא יבקע
כאשתו (לקמן כו.). מתרי
והדר לייבם דאי לא מיית
אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו
בתי. משני אחין נפלו
אידך לייבם ואי מיית לחלוץ
איכפת לן דמאן דלית ליה איסור זיקה
הנוד ולא לשמא ימות בפרק כל הגט
הנשואין האחיות הרי אלו חולצות ולא
(לקמן כו.). ר"ג אומר.
האי וי"ל דגזרינן דלמא
לא חייש נמי לבטול מצות יבמין: דהא
וי"ל דלאלתר דוקא
(גיטין דף כח. ושם)
מייבם ברישא:
אין זיקתה אוסרת את זו,
מתייבמות ואי ס"ד סבר ר"מ אין זיקה
לר"ג דשמעינן ליה אין זיקה. בפ' ר"ג
לא חייש אבל הכא פעמים שמאחר
דר"ג סובר אין זיקה,
הני מתרי בתי קאתיין האי לייבם חדא
כלומר לא אלימא זיקה,
ד)
(לקמן דף נא.) שמעינן ליה נמי דאמר
זמן גדול מלחלוץ ומלייבם אחר חברו
הלכך אם מיאנה
והאי לייבם חדא לעולם אין זיקה משום
מותר לבטל מצות יבמין בפרק ב"ש
ובזמן מרובה חיישינן שמא ימות לכ"ע
מיאנה. ותתיבם גדולה,
(לקמן קט.): דתנן ר"ג אומר כו'. שני אחין
ואע"ג דאביי מדמה שמא מת לשמא
ואם לאו תמתין. קטנה
דקסבר אסור לבטל מצות יבמין דדלמא
ה)
אצלו, עד שתגדיל. ויהיו
נשואין שתי אחיות אחת גדולה ואחת
ימות ולשמא מת לא חייש ר"מ אפי'
אדמייבם חד מיית אידך וקא בטלת מצות
נשואיה גמורין. ותצא
קטנה ומת בעלה של גדולה ונפלה
לזמן מרובה דתנן (שם) בת ישראל
הלזו משום אחות
יבמין ואי אין זיקה תיבטל דהא ר"ג אמר אין
אשה. אבל מיחלץ לגדולה
לפני בעל הקטנה מלמדים את הקטנה
הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת
זיקה ומותר לבטל מצות יבמין דתנן ר"ג
ו)
לא, דפסל את הקטנה עליו
למאן בבעלה ולעקור נשואיה כדי
הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא
משום אחות חלוצה (לקמן
אומר אם מאנה מאנה ואם לא מאנה
לייבם את זו שזיקתה של זו חמורה
קיים ושמעתין אתיא כאביי דמשמע
קט.).
תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות
לאסור הקטנה עליו שלא היו נישואיה
דקבלה מיניה אביי לא מדמי להו
אשה אמר ליה דרבן גמליאל אדרבי מאיר
גמורים שמא תמאן ולכך לא תוציא
לגמרי אלא שמא ימות לאלתר לשמא
קרמית לא הכי (א) קאמרינן ר"מ חייש אפי'
את זו משום אחות אשה: ר"ג אומר
מת לזמן מרובה תדע דלא לגמרי
אם מיאנה מיאנה. ותתייבם הגדולה
מדמי דהא לר' יהודה דחייש לשמא
לספיקא ר"ג אפילו לודאי לא חייש דלמא
ואם לאו תמתין גדולה עד שתגדיל
ימות לאלתר אי הוה חייש נמי
מאן דלא חייש אפי' לודאי לא חייש ומאן
קטנה ויבעול ויהיו קידושין גמורין
לשמא מת לאלתר א"כ אשת כהן
דחייש אפי' לספיקא חייש $ א"ל אביי לרב
ותצא גדולה משום אחות אשה. אלמא
שיצא בעלה מפתח ביתו לא תאכל
יוסף הא דרב יהודה
דשמואל היא דתנן
אין זיקה מדשרי קטנה עליה ומותר
בתרומה אלא כשרואה בעלה בפניה
שומרת
לבטל מצות יבמין ולר"מ נמי אי
חי וא"ת וליחלוץ חד והדר לייבם אידך
סבר אין זיקה לימא נמי מותר לבטל מצות יבמין: רבן גמליאל
דתו ליכא למיחש לביטול יבמין וי"ל דגזרינן דלמא אתי לייבם
אדר"מ קרמית. נהי נמי דבזיקה סבירא להו כי הדדי בביטול יבמין
ברישא וריב"ן פי' משום דבשעת נפילה לא חזו תרווייהו כל זמן
פליגי: אפילו לספיקא. כי ההיא דלעיל אדמייבם חד מיית אידך ורבן
שלא חלץ לאחת וקשיא לפירושו דאותה שנפלה תחילה תשתרי כי
גמליאל אפי' היכא דודאי בטלה כגון הכא דתמתין עד שתגדיל לא
חלץ לשניה דהוה לה יבמה שהותרה ונאסרה דתחזור להתירה
הראשון: מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל.
חייש: הא דרב יהודה. דאמר לעיל אסור באמה דיש זיקה: דשמואל
היא. משמיה דשמואל רביה שמיע ליה ולא מרב דהוה נמי רביה:
ופי' בקונטרס תמתין גדולה עד שתגדיל הקטנה ואין הלשון
שומרת
משמע כן דלא הוה ליה למימר הלזו אלא ותצא משום אחות
אשה הואיל דתמתין נמי אגדולה קאי אלא נראה דתמתין
הקטנה מלבעול עד
שתגדיל אבל בקטנות אסור לבעול אע"ג דסבר
אין זיקה דמכוער הדבר
כיון דבהאי ביאה לא מיפטרה גדולה:
שומרת