יח:
כיצד פרק
שני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שומרת
יבם שקידש אחיו את אחותה כו'. אר"י דדוקא קידש
שומרת יבם. ממתנת לייבום יבמה: שקדש אחיו.
של יבם את אחותה
ה א טוש"ע אה"ע סימן
א) מגילה יח: לקמן מא.,
ב) שם, ג) רש"ל מ"ז,
קנט סעיף ה:
אחר שנפלה זו לפניו: אומרים לו. למארס המתן מלכנוס לפי שאחות
אומרים לו המתן מלישא משום דבשעת נישואין נראה
ו ב מיי' פ"ו מהלכות יבום
ד) [לקמן כז.], ה) עי' תוס'
זקוקתו היא: עד שיעשה אחיך מעשה. עד שייבם אחיך את היבמה
כנושא אחות זקוקתו אבל אם נשא כבר שהיא אשתו גמורה פקע לה
ריש פרקין, ו) [לעיל ט:],
הלכה יז סמג עשין נח
זיקה אסרה לאחותה: א"ל. רב יוסף
ותפקע זיקתה ממך. אלמא
זיקה לגמרי ואין צריך להמתין מלבעול ודוקא קידש אחר נפילה כדמוכח
ז) [לעיל ט: וצ"ל אמר רבי
טוש"ע אה"ע סימן קעג
❖
סעיף יב:
אושעיא וע' תוס' עירובין
בהחולץ (לקמן מא. ושם) דבקידש באיסור
לאביי ואי משמיה דרב אמרה מאי
סח. ד"ה אמר ותוס' לקמן
קשיא לך: דרב אדרב. דא"ר הונא
איירי דמסיק עלה מתה אשתו מותר
יט. ד"ה ועוד וכן איתא
א) שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום
אמר רב לעיל [יז:] מותר באמה: אמוראי
ביבמתו משום דהואי יבמה שהותרה
לעיל ט: רבי אושעיא],
מוסף רש"י
ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן
ח) לעיל יב. לקמן לא:,
נינהו. רב הונא ורב יהודה תלמידי
ונאסרה וחזרה והותרה אבל אם
ט) בדפ"ר כתוב וקצת
שומרת יבם. מצפה
עד שיעשה אחיך מעשה ב) ואמר שמואל
דרב הוו ופליגי אליביה: כיון דאיתמר
קידש בהיתר קודם נפילה שלא היתה
❖
פקע, י) בס"א: זיקה,
ליבמה, ומצוה בגדול
הלכה כר' יהודה בן בתירה א"ל דאי דרב
משמיה דשמואל בהדיא. דיש זיקה
אחות זקוקתו בשעת קידושין א"צ
לייבם, שקידש אחיו
את אחותה. בא אחד
אומרים מאי (א"ל) קשיא דרב אדרב דלמא אמוראי
לו
להמתין כלל:
דשמואל עצמו אמרה ולא תלמידו
ג)
מן האחין וקידש את
תורה אור השלם
המתן. וא"ת למה צריך להמתין
משמו ומצינו למימר דרב יהודה
נינהו ואליבא דרב כיון דאיתמר משמיה
אחותה של יבמה אחר
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
שנפלה היבמה לפניהן
דכיון דקדשה פקעה לה זיקה לגמרי
תלמידו מכלל אותה שמועה אמר
דשמואל בהדיא ומשמיה דרב כאמוראי לא
(מגילה יח:) ותלה היבום
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
לההיא דידיה: ומשמיה דרב איתמר
כדמוכח בפ' ד' אחים (לקמן כט. ושם)
שבקינן משמיה דשמואל בהדיא ומוקמינן
באחיו (לעיל יז:). אומרים
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
כאמוראי. בפלוגתא דהא פליג רב
גבי הא דא"ר אלעזר מאמר לב"ש
לו המתן. מלכנוס, לפי
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
כאמוראי ואליבא דרב אמר רב כהנא
שאחות זקוקתו היא, הואיל
הונא לא שבקינן כו': הכי קמתניתו
אינו קונה קנין גמור אלא לדחות
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד
ולאחר שנזקקה אחותה לו
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
לה. לרב יהודה דלעיל בסתמא
בצרה בלבד א"ר אבין אף אנן נמי
❖
קידש את זו צריך להמתין
דברים כה ה
מנהרדעא אמר אתון הכי מתניתו לה
תנינא ב"ש אומר יקיימו דיעבד אין
שלא הזכיר שם רבו וצריכיתו למידק
עד שתתייבם היבמה
לאחיו, דפקעה זיקה (לעיל
אנן בהדיא מתנינן (א) אמר רב יהודה
לכתחלה לא ואי ס"ד דמאמר קונה
הא דרב יהודה דשמואל היא: ה"ג
יז:). עד שיעשה אחיך.
הגהות הב"ח
אנן בהדיא מתנינן לה: ואזדא
קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה
אמר שמואל שומרת יבם שמתה אסור
הגדול, מעשה. ביבמתו,
שמואל לטעמיה. כולה רב כהנא
וזה יעשה מאמר ויקנה ומאי קושיא
(א) גמ' בהדיא מתנינן לה
או לחלוץ או לייבם, אבל
באמה אלמא ד) קסבר יש זיקה ואזדא
אמר: (ב) תוס' ד"ה
בעוד היבמה לפני כולן
אמרה: ה"מ מחיים. כל זמן שיבמתו
אפי' קני קנין גמור הא אמרי' הכא
שמואל לטעמיה דאמר שמואל הלכה
לחלוץ או לייבם הרי היא
אומרים וכו' דפרישית
קיימת: מתני' ומת. המייבם:
דצריך להמתין בקידושין דאורייתא
לכל אחד כאשתו על ידי
לעיל. נ"ב דף יז בד"ה
כרבי יהודה בן בתירה וצריכי דאי אשמעינן
מייבם לאיזו שירצה. ופטורה חברתה.
ולימא: (ג) בא"ד ובפ' ד'
ולפי מאי דפרישית לעיל (ב) דמש"ה
זיקת יבום ואסור באחותה
יש זיקה ה"א ה"מ בחד אבל בתרי לא
אחין ששנים מהן נשואין
משום אחות אשה, דקסבר
חשיב לר"י בן בתירה יחידאה א"ש
ולאו אעשה בה מאמר קאי אלא
❖
יש זיקה אפילו בתרי וכל
ב':
א קמ"ל ואי אשמעינן הלכה כר' יהודה בן
וי"ל דלר"י בן בתירה דסבר יש זיקה
ארישא דקתני הראשונה יוצאה כו'
שכן בחד, ופליגי רבנן
בתירה ה"א ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה
אין הקידושין מפקיעים הזיקה אבל
דקאמר ר"ש דכיון דכשנולד כבר
עליה ואמרי הואיל ושני
אחים הן אין זיקתו מוטלת
פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה:
ר' אבין סבר אין זיקה ולא אסור
נתייבמה ולא היתה על זה בזיקת
תוספות ישנים
להיות על אחד מהן להיות
מתני' שני אחים ומת אחד מהן ויבם
לייבם אלא משום ביטול מצות יבמין
נישואי אחיו הראשון מעולם מותרת
כאשתו ומותר באחותה
מאי טעמא דקסבר יש
ב
לו: גמ' אף בראשונה. וקא שרי
(מגילה יח:). ועשה בה
זיקה וזיקה ככנוסה. והאי
ולהכי פריך אי מאמר קונה לב"ש קנין
השני את אשת אחיו ואח"כ נולד להן אח
שני מאמר. קידושי יבמה
(דקאמר) [דקסבר] בתרי
נולד ואח"כ ייבם: מדקתני משנה
גמור זה יעשה קנין גמור ויקנה וזה
ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו
. הרי אלו.
ולא ייבם ולא מית משמע
(לעיל יב.)
יתירה. לכולה ההיא בבא דרישא
יעשה מאמר ויקנה ויכולים לעשות
שתי נשים, חולצות. דאילו
דאין זיקה דאי זיקה
שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה
כנסה הוי פקעה זיקה
ככנוסה אפי' לא יבם הוי
ע"י שליח בבת אחת דליכא ביטול
דלמאן קתני לה אי לאו דפלוגתא
עשה בה מאמר ומת השניה חולצת ולא
קמייתא ולא הוה עלה
כמו יבם. היינו משום דלא
ה)
מצות יבמין והא דשרי הכא לקיימה
דר"ש עלה קיימא ולהכי תנייה
אלא זיקת נשואי האחרון,
מית אבל במית זיקה הוי
מתייבמת ר"ש אומר מייבם לאיזו מהן
אפי' לרבי יהודה בן בתירה ובפ' ד'
לאשמועינן דאפי' בההיא שרי:
ו)
אבל מאמר לא מפקע
ככנוסה. וא"ת כיון דזיקה
זיקה והויא עלה קצת זיקת
הוי ככנוסה אמאי נקט
שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה:
למאן קתני לה. לאשמועינן מילתיה
אחין (ג) ששניהם נשואים ב' אחיות
ראשון וקצת זיקת האחרון
במתני' יבם בלא יבם נמי
גמ' אמר רב אושעיא חלוק היה ר"ש אף
דמאן איצטריכא: אילימא לרבנן.
דאייתי לעיל קתני סיפא קדמו וכנסו
ז)
(שם). שנאמר ומת אחד
שריא ליה לר' שמעון דהוי
יוציאו אר"י דשאני גבי ד' אחים
לאשמועינן איסורא לרבנן דהא לא
מהם. ולא זו שמתו ב'
כמו יבם ואח"כ נולד וי"ל
בראשונה ממאי מדקתני משנה יתירה
דנקט יבם משום דמפרש
בעליה וזיקת שניהם עליה
שהאחיות לא היו באות לעולם לכלל
איסור ולא היתר לר"ש שמעת מינה
בבא דרישא למאן קתני לה אילימא
הכא אשת אחיו שלא היה
ושתיהן אסורות מדרבנן
ברישא דהא לא איירי בה: ונטר
היתר שכל אחת אחות זקוקתו אבל
בעולמו דפרקין קמא
וקרא אסמכתא בעלמא
לרבנן השתא יבם ולבסוף נולד דכי אשכחה
להו. המתין להם: והדר פליג עלייהו.
היכא דאחות יבמה אתיא לכלל
וקאמר דכלהו פוטרות
כדמפרש בפרק ד' אחין,
בהתירא אשכחה אסרי רבנן נולד ואח"כ
צרותיהן וצרות צרותיהן ואי
ובחליצה דחדא לא מיפטרא
בכולה מילתא: בחד אחא. דודאי
היתר לאחר שיעשה אחיו מעשה
לא ייבם לא משכחת בגוה
אידך דלאו מבית אחד
לא החמירו להוציא: דאי דרב
יבם מיבעיא אלא לאו לר"ש איצטריך
מכח זיקת זה שלא היה בעולמו
צרה:
קאתו, הואיל ולא כנסה,
ותנא רישא להודיעך כחו דר"ש ותנא
מאי. וא"ת דבסוף פ"ק דכתובות
ואי לא עבד בה מאמר
אסורה לזה להתייבם: אי נמי
לא הואי עלה אלא זיקת
בתרי. אחים ומת האחד ונולד להם
סיפא להודיעך כחן דרבנן ובדין הוא
(דף יב:) נמי אמרינן הא דרב יהודה
ראשון והוו להו שתי
אח השלישי: ולא ייבם. זה השני
דשמואל היא ולא פריך דאי דרב מאי
דנפלוג ר"ש ברישא אלא נטר להו לרבנן
יבמות הבאות מב' בתים
ושתיהן מתייבמות (שם).
את יבמתו: ולא מת. אסורה לזה
וי"ל דהכא משמע דרב יהודה משמיה
עד דמסיימי למילתייהו והדר פליג עלייהו
ולא שעליה זיקת שני
דרב קאמר לה דקאי ארב הונא
שנולד לאחר מיתה ליבמה מזיקת
אלא אשת אחיו שלא היה בעולמו לר"ש
יבמין. כגון זו שעדיין
דקאמר משמיה דרב שומרת יבם
אח שלא היה בעולמו. אבל היכא
לא יצתה מזיקת יבומי
היכי משכחת לה בחד אחא ומית ונולד
המת הראשון, דאין יבמה
שמתה מותר באמה:
דייבמה השני פקעה זיקת אח
יוצאה מזיקתה אלא בביאה,
לו אח אי נמי בתרי ולא יבם ולא מית
משכחת
לה בחד אחא. וא"ת
הראשון ונעשית אשתו של זה השני
ונתוספה עליה זיקה מחמת
בשלמא יבם ואח"כ נולד כי אשכחה
לעיל בפ"ק (דף ט: ושם)
אי נמי לא יבמה האי שני הואיל
מאמרו של שני (גיטין
פב:) דכל זמן שלא כנסה
בהתירא אשכחה אלא נולד ואח"כ יבם
בשמעתיה דלוי קאמר בפלוגתא
והוזקקה לו הרי היא ככנוסה
זה עדיין זיקת ראשון
לא קמיירי ופריך והא א"ר אושעיא
כדלקמן וכשמת מותרת לשלישי:
מאי טעמא קסבר יש זיקה וזיקה ככנוסה
עליה ונתוספת עליה זיקת
בהתירא אשכחה. שלא נאסרה עליו
חלוק היה ר"ש אף בראשונה הא לרבי
מאמרו, הרי כשמת זה
דמיא מתקיף לה רב יוסף השתא זיקה
נותרו עלה זיקת שניהם
שעה אחת שלא נזקקה לו מכח
אושעיא נמי משכחת לה בחד אחא
ומאמר מספקא ליה לר"ש אי ככנוסה
ואילו כנסה הוה פקעה
הראשון כלום: יש זיקה. כשנפלה
ולפטור צרתה וצרת צרתה נמי
זיקה דקמא וכי מיית לא
דמיא אי לאו ככנוסה דמיא זיקה לחודה
הוה עלה אלא זיקת שני,
לפני השני קודם לידתו של זה
משכחת לה למאי דאמר לקמן דמודי
מיבעיא מאי היא דתנן שלשה אחין
אי נמי לא עבד בה מאמר
ח)
ונזקקה לו לשני אלימא ההיא זיקה
ר"ש בזיקת שני יבמין דלאו ככנוסה
לא הוה עלה אלא זיקת
נשואין שלש נשים נכריות ומת אחד מהם
לשוויא ככנוסה והוי ליה כייבם
דמיא וי"ל דמתני' דפרקין אתא
ראשון (לקמן לא:). מייבם
ועשה בה שני מאמר ומת הרי אלו חולצות
לאיזו מהן שירצה.
ולבסוף נולד: זיקת יבם אחד.
לפרושי פרקין קמא דקתני כיצד אשת
כדקתני טעמא בברייתא
ולא מתייבמות שנאמר ומת אחד מהם
כגון שלא נפלה אלא פעם אחת או
אחיו שלא הי' בעולמו ולר' אושעיא
1
אם מאמרו של שני מאמר,
דחלוק ר"ש אף בראשונה ע"כ מתני'
שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה
יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם
אשת שני הוא בועל,
ואם אינו מאמר, אשת
דפרק קמא איירי
בפלוגתא:
וכשמת אין כאן אלא זיקת ייבום של שני
אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין רבי
ראשון הוא בועל (שם).
שמא
או לא עשה בה מאמר ומת אין כאן
וחולץ לשניה. דחדא
שמעון אומר מייבם לאיזהו מהן שירצה
אלא זיקת ייבום ראשון ועכשיו יש כאן
לא מיפטרא בביאה דאידך,
וחולץ לשניה יבומי
תרוייהו
לא דדלמא יש זיקה והוו שני יבמות הבאות
דלמא מאמר לא קני והוו
זיקת ייבום של שני יבמין שיש עליה
להו ב' יבמות הבאות מב'
מבית
קצת זיקה מן הראשון דכל זמן שלא
בתים, וייבומי תרוייהו נמי
נתייבמה לא פקעט) זיקתה מן השני וצרתה אשת השני אסורה משום דידהי): מייבם לאיזו שירצה. דלית ליה הך דרשא דזיקת שני יבמים דאי מאמר קונה
לא, דלמא מאמר קני והוו
להו ב' יבמות הבאות מבית
הרי היא אשת שני ואין כאן אלא זיקתו ואם אין קונה הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון: וחולץ לשניה. משום ספיקא כדמפרש ואזיל:
אחד (שם).
מבית