כיצד פרק
שני יבמות
יט.
מסורת הש"ס
תוספות ישנים
מבית אחד. ורחמנא אמר את בית אחיו (דברים כה) בית אחד הוא בונה [לקמן מד.] ואינו בונה שני בתים: ולמיפטרה אידך. דזיקה ככנוסה דמיא
א) [לקמן כח:], ב) [לקמן
פוטר בארבעתן. תימה
כח: קדושין נ:], ג) [לקמן
אמאי לא קאמר בשבעתן
וכ"ש זיקה ומאמר: גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות משני בתים. ונפלו בבת אחת בצמצום דליכא למימר שהראשונה הוזקקה לבעל השניה
כח. שבועות לב. בכורות ט.
דהא כי לקח אחת מן נשי
ואתי למימר נמי תתייבם חדא ותיפטר אידך: משום מאמר ולא מאמר. ספק מאמר קונה ספק אינו קונה: ביבם אחד. כגון מתני' דהוו
יז. יח.], ד) [גיטין טו: ב"מ
ראובן לא יקח מנשי שמעון
שני אחין וכי מיית חד זקוקה להאי לחודיה ורמיא עליה הלכך אע"פ שלא כנסה עד שנולד השלישי הוה ליה כייבם ולבסוף נולד: אבל בשני
לח. הוריות ב.], ה) כל זה
כלום ולא מנשי ראובן. מנשי
בס"א אינו, ו) צ"ל בההיא
ראובן לא יקח לפי שמבית
יבמים. כגון הך דשלשה אחין דפשו
❖
שמא יאמרו שתי יבמות כו'.
דפ' כו' רש"ל,
אחד אין לו לייבם אלא
מבית אחד יבומי חדא ואיפטור אידך לא
להו תרי לא: ומי שני ליה. ושרי ליה
אחת והאחרות פטורות.
פירש בקונט' שנפלו בבת
בנולד ולבסוף ייבם: והתניא. כל
דדלמא אין זיקה ככנוסה והוו להו שתי
וגם מנשי שמעון לא יקח כי
האחת הערוה לאותה שלקח
אחת כר' יוסי הגלילי דאמר אפשר
שהלידה של שלישי קודמת לנישואין של
תורה אור השלם
יבמות הבאות משני בתים אלמא מספקא
א"כ כל נשי שמעון הם צרת
לצמצם ועי"ל כגון שהראשונה היא
שני לא חולצת אלמא מודה ר"ש בהא:
1. וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא
ליה וכי תימא מדאורייתא ה"נ דמייבמא
ערוה. ומזה נוכל לתרץ דלא
ערוה לאחיו השני שמת שלא היתה
מאי לאו ביבם אחד. שכשמת ראשון לא
חשש למתני פטור בשלש
תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת
חדא ומפטרא חדא ומדרבנן הוא דאסור
הצרות שנפלו עם אותה
עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ:
זקוקה לו כלל:
נשאר אלא אח אחד ואח"כ נולד זה:
❖
שמייבם דפשיטא הוא שאין
גזירה משום שמא יאמרו ב' יבמות הבאות
ויקרא יח יח
והא
טעמא דר"ש משום מאמר
לא בשני יבמין. שהיו שלשה אחים
לו לייבם מארבעתן אלא
משני בתים חדא מייבמא ואידך מיפטרא
ולאו מאמר הוא דתניא וכו'.
אחת ואותה שירצה יקח לו
ומת אחד מהן ונפלה לפני השנים ונולד
דכלהו חזיא ליה. אבל הד'
בולא כלום והא טעמא דר"ש משום מאמר
הו"מ לשנויי דלדבריהם דרבנן קא"ל:
גליון הש"ס
להם אח ההיא ודאי אסירא עליו
האחרונות כלהו אסורות לו
דתניא
אמר להם ר"ש כו'. והא
ולאו מאמר הוא דתניא אמר להם רבי
דהאי בתרא אפילו לאחר שייבמוה
גמ' בשעה שנעשו צרות.
ובהני הו"ל למכתב פוטר
בארבעתן כ"נ לראש"י אבל
ע' קידושין דף נ ע"ב
דאמר בפ' ר"ג (לקמן נא:)
שנים הראשונים ומתו דהא ודאי נולד
שמעון לחכמים אם מאמרו של שני מאמר
❖
מ"מ קשה דהיכי קאמר אי
תד"ה אי הכי:
דר"ש סבר דמאמר קונה קנין גמור
ולבסוף ייבם הוא דההיא זיקה
אשת שני הוא בועל ואם מאמרו של שני
דנפול בזה אחר זה הכי נמי
היינו לענין שאין ביאה ומאמר אחריו
דהויא לה גבי הני קודם לידתו של
דר' שמעון סבר הכא יש
אינו מאמר אשת ראשון הוא בועל אמר
זיקה וזיקה ככנוסה דמיא
אבל לא עביד לה ככנוסה:
זה לא אלימא לשוויה ככנוסה למהוי
מוסף רש"י
ליה אביי ולא שני לך בין זיקת יבם אחד
הא אמרינן דבשני יבמין לא
ועוד
מתיב רב אושעיא. כאן
כייבם ולבסוף נולד: כולה
בשני
ג' אחין שנים מהן
אמרינן זיקה ככנוסה וה"נ
לזיקת שני יבמים דלמא כי אר"ש זיקה
מוכיח כפר"ת דרבי אושעיא
יבמין קמיירי. בשני יבמין
בעי
נשואין שתי אחיות
כיון דאיכא הרבה יבמות
ככנוסה דמיא ביבם אחד אבל בשני יבמין
וגו'. ומתו ונפלו
אין לנו לומר לר' שמעון
לאו היינו רב אושעיא ו) דההיא דפ'
לאשמועינן איסורא והיתרא: אלא
לפני השלישי, הרי
דזיקה ככנוסה דמיא משום
לא ומי שני ליה לר"ש והתניא כלל אר"ש
הדר בעירובין (ד' סח. ושם) דקסבר
מאי כללא. הואיל וביבם
אחד
אלו חולצות ולא
דלא ידעינן איזה מהם
התם ר' אושעיא דאין ברירה ובפרק
אפילו לידה קודמת לנישואין
שרי
כל שהלידה קודמת לנשואין לא חולצת
מתייבמות. לפי ששתיהן
יקח ואין הזיקה מיוחדת
וע"ק אמאי נקט דנשואין
זקוקות לו מקדושי שני
בתרא דביצה (ד' לז: ושם) אית ליה
היכי מצי למיתני כל שהלידה קודמת
ולא מתייבמת נשואין קודם ללידה או
ד' זוגי (איסור) כי נמי
אחיו, וזיקה הוי כקצת
לר' אושעיא ברירה:
לנשואין לא חולצת ולא מתייבמת
אינם נשואין רק ב' אחיות
קדושין, ואי מייבם חדא
חולצת או מתייבמת מאי לאו ביבם אחד
רבי ושאר נשותיהן נכריות אמת
וקתני כלל א"ר שמעון הא זמנין דלא
מנייהו קנסיב אחות
וקתני לא חולצת ולא מתייבמת לא בשני
הדבר דכשייבם א' מהן
זקוקתו בחייה, וזקוקתו
הוי הכי: חולצות. אם מתו הנשואין
כולן פטורות. ונראה אל
הויא כאשתו, אבל חליצה
יבמים אבל ביבם אחד מאי הכי נמי או חולצת
או מתייבמת אי הכי אדתני
את הקרובות ונפלו לפני השלישי הרי
הקדוש דכי קאמר שניה
בעיא דלא אלים למיהוי
נשואין קודמין ללידה או חולצת או מתייבמת ליפלוג וליתני בדידה בד"א
שבזוג זו ושניה שבזוג זו
כאחות אשה ממש להפטר
אלו חולצות: ולא מתייבמות. הואיל
מיירי שיש שמונה אחין
בלא כלום (לעיל ח:).
בשני יבמים אבל ביבם אחד או חולצת או מתייבמת כולה בשני יבמין
ותרווייהו זקיקן ליה קא פגע בקרובת
נשואים אותם שמנה נשים
קמיירי ואלא מאי כללא ועוד מתיב רב אושעיא ג' אחין שנים מהן נשואין
זקוקתו: רבי שמעון פוטר. אף מן
שתי אחיות ואשה ובתה
א)
ואשה ובת בתה ואשה
החליצה כדקתני לקמן בשמעתין
שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו
ובת בנה כל א' וא' אחת
מלצרור: לייבמה לקמייתא. ההיא
חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ואי ס"ד קסבר ר"ש זיקה ככנוסה דמיא
מהן. והשתא הראשון שמת
דנפלה ברישא ואפי' לא הספיק לכונסה
אשתו מתייבמת והשניה
לייבם לקמייתא ותיפטר אידך אמר רב עמרם מאי פוטר נמי פוטר בשניה
יוצאה משום (אחות) ערוה
עד שנפלה אחותה מאי איכפת לן להוי
והתניא ר"ש פוטר בשתיהן אמר רבא שניה שבזוג זה והשניה שבזוג זה קא
אשת מי שמת שני ערוה
ב)
זיקה קמייתא ככנוסה ותיפטר
לאשת הראשון וכן כולן
טעי רבא בארבעה זוגי חדא דאו או קתני ועוד ר' שמעון פוטר בארבעתן
בתרייתא משום אחות אשה וקמייתא
אשת מי שמת ראשון
מיבעי ליה ועוד תניא ר"ש פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום שנא' ואשה
מתייבמת ואשת מי שמת
תתייבם דכיבם אחד דומה ה)(דהא כי
1
אחריו ערוה. והשתא איכא
אל אחותה לא תקח לצרור $בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפי'
נפלה מעיקרא לא נפלה אלא קמי
ד' מהם ראויות לייבם
חד דלגבי אידך ערוה היא משום
באחת מהן אלא אמר רב אשי אי דנפול בזה אחר זה הכי נמי הכא במאי עסקינן
לזה האח שנפלו כלם
לפניו וד' מהן יש שאינן
אחות אשה ולא רמיא קמיה כלל):
דנפול בבת אחת ורבי שמעון סבר לה ג) כרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר
ראויות להתייבם וניחא
בשניה. שנפלה אחרונה: שניה שבזוג
דקאמר פוטר בארבעתן
לצמצם רב פפא אמר בייבם ואח"כ נולד פליג ר"ש בנולד ואח"כ ייבם לא
וכן כלהו קושיות מתורץ
זה. אם היו שלשה אחין שנים מהן
פליג ותרווייהו לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני תניא כוותיה דרב פפא
ד)
(ממני) [בזה]:
נשואין שתי אחיות ואשה ובתה ומתו
ותיובתא דר' אושעיא שני אחים בעולם אחד ומת אחד מהם בלא ולד
שניהם ונפלו לפני השלישי אחת
ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות בה מאמר
מן הראשונות מתייבמת ושתים
עד שנולד לו אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה
האחרונות פטורות דחדא מן
בעולמו ושניה או חולצת או מתייבמת עשה בה מאמר ואח"כ
הראשונות חשובה ככנוסה ומתייבמת
והשניות פטורות אחת משום ערוה
נולד אח או שנולד
לו אח ואח"כ עשה בה מאמר ומת הראשונה יוצאה
דהי מינייהו מן הראשונות דחשבת
משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ושניה
חולצת ולא מתייבמת
ככנוסה אית לה חדא קרובה בשתים
ר'
השניות נמצאת האחת יוצאת משום
ערוה ושניה משום צרתה: וקטעי רבא בהנך ארבעה זוגי. דמתני' דס"ד דרבא דמיירי כשנפלו כולן
לפני יבם אחד מדמתרץ שניה
שבזוג זה ושניה שבזוג זה וטעות הוא בידיה חדא דאו או קתני או אשה ובתה כו' אלמא לאו כולהו בחד ביתא עסקינן: ועוד. א"כ
דכולהו בחד ביתא עסקינן שהיו ג' אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואשה ובתה ואשה ובת בתה ואשה ובת בנה כל אחד נשוי ארבע
נשים ומתו ונפלו לפני השלישי וקא"ר שמעון דאחת מן הראשונות מתייבמת והשניות פטורות ארבעתן מיבעי ליה דהא ד' שניות איכא:
בשעה שנעשו אחיות צרות זו לזו. כגון הכא שנפלו לפני יבם אחד: אפי' באחת מהן. אלמא תרווייהו פטורי: אי דנפול בזו אחר זו
ה"נ. דזיקה ככנוסה דמיא וקמייתא דנפלה מתייבמת אפילו לאחר נפילת שניה: כרבי יוסי הגלילי. בבכורות (יז.) רחל שלא בכרה
וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחד ר' יוסי אומר שניהן לכהן וחכ"א אחד לו ואחד לכהן דאי אפשר לצמצם ולצאת שניהם כאחד אלא
אחד יוצא ראשון ופוטר את הרחם והשני חולין ומשום דלא ידיע הי מינייהו הוו תרווייהו ספק בכורות ונותן אחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב
ויאכל במומו לבעל הבית. והכא נמי סבר ר"ש אפשר לצמצם מיתת שני אחים כאחד וליכא חדא דתיהוי ראשונה ושתיהן פטורות כדיליף טעם
מלצרור דאי לאו כר' יוסי הגלילי הויא לה חדא ראשונה ולא ידיע הי מינייהו ותרווייהו ליבעו חליצה: רב פפא. לעיל [דף יח:] מהדר ופליג אדרבי
אושעיא ותרווייהו בבי דמתני' לרבנן איצטריכו לאשמועי' דרבנן בתרווייהו פטרי. ודקא קשיא לך בבא דרישא למה לי פשיטא דבנולד ולבסוף ייבם
פטרי: לא זו אף זו קתני. כלומר אשמועינן ברישא נולד ולבסוף ייבם והדר תנא ייבם ולבסוף נולד לומר לך דלא זו בלבד דנולד ולבסוף ייבם
פטורה אלא אף דייבם ולבסוף נולד נמי פטורה: כוותיה דרב פפא. דמודי ר"ש בנולד ולבסוף ייבם: ועמד השני כו'. לקמן [ע"ב] פריך למה לי
למיתני עמד ולא הספיק: ושניה. אשתו של שני: עשה בה מאמר כו' חולצת. דלא אלים
מאמר
לשווייה
צרת ערוה
למיפק בולא כלום:
ר"ש