יט:
כיצד פרק
שני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
שמעון אומר ביאתה או חליצתה כו'. פי' בקונטרס דקסבר
ר"ש אומר ביאתה כו'. מפרש לקמיה דאעשה בה מאמר ואח"כ נולד
ז א מיי' פ"ב מהלכות
א) קדושין מד., ב) [לקמן
יבום הלכה א סמג עשין
לח. פסחים ט. ע"ז מא:
ר' שמעון מאמר ספק קונה ספק אינו קונה וכשייבם או חלץ
לו אח קאי ומשום דקסבר מאמר ספק קונה ספק אינו קונה כדאמר
חולין י.], ג) [עיין תוספות
נא טוש"ע אה"ע סימן
לעילו) ומפרש ר"ש ואזיל: חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה. כלומר
לשניה נפטרת בעלת מאמר ממ"נ ונראה שפי' כן דאין ר"ל שיקנה
❖
לעיל ח: סד"ה ויבמה],
קסו סעיף ג:
לר"ש מדרבנן דא"כ לא היה יכול לייבם השניה דהויא לה צרת אשת
הא דקאמינא ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה כגון
ד) [לקמן לח. כתובות פ:],
ה) לעיל ח: לקמן לט.
אחיו שלא היה בעולמו במאמר אלא
שיהא חולץ או מייבם לשניה והראשונה
כתובות פב:, ו) [ע"א],
תוספות ישנים
ר' שמעון אומר ביאתה או חליצתה של אחת
ודאי קסבר דקני לגמרי או לא קני
פטורה ממ"נ אי מאמר קני הוי ליה
ז) [דברים כה], ח) צ"ל
כלל וא"ת אכתי צרתה היא בזיקה וי"ל
ייבם ולבסוף נולד ואפי' ראשונה
ואפילו רש"ל, ט) (צ"ל דאי
מהם פוטרת צרתה חלץ לבעלת מאמר
ביאתה או חליצתה של אחת
❖
מהן פוטרת צרתה. ומפרש
זיקה רש"ל),
דר"ש סבר אין זיקה ולר"י נראה
מותרת לר' שמעון ובחליצה דאידך
לא נפטרה צרה כנסה ומת ואח"כ נולד לו
לה ואזיל חלץ לבעלת מאמר
דאפילו ס"ל דיש זיקה ומאמר קונה
מיפטרה דהא מאמר ככנוסה והוו להו
אח או שנולד לו אח ואח"כ כנסה ומת
לא נפטרה צרתה וא"כ הא
מבית אחד ואי מאמר לא קני הרי
קצת מדרבנן ניחא דאין זיקה אוסרת
דקאמר ביאתה או חליצתה
ט)
תורה אור השלם
שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום כנסה
של אחת מהן פוטרת צרתה
שפיר ייבם לשניה דאשת אחיו שהיה
ולא המאמר אלא היכא דאם היתה
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
ר"ל מאותה שאינה בעלת
ונולד לו אח ואח"כ מת שתיהן פטורות מן
נשואה היתה אוסרת וכאן אם היתה
בעולמו היא ואינה צרת ערוה וראשונה
מאמר דהויא אשת השני
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
החליצה ומן הייבום דברי ר"מ ור' שמעון
וטעמא דביאתה או חליצתה
נשואה היא עצמה היתה מותרת לר"ש
תצא משום אשת אחיו שלא היה בעולמו
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
פוטרת צרתה היינו ממה
אומר הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
דשרי ייבם ואח"כ נולד ומ"מ
אבל חלץ לבעלת מאמר שהיא ראשונה
נפשך דאי מאמר קונה
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
עליו שעה אחת באיסור מייבם לאיזו מהן
אמת הוא דלר"ש אי לא קני מאמר
לא נפטרה צרה דדלמא מאמר לא
תרווייהו חזיין דהוי יבם
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
ואח"כ נולד וא"כ כי מייבם
דברים כה ה
לא קני אפילו מדרבנן מדקאמר לעיל
קני וממילא פטורה משום אשת אחיו
שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה הא בבא
לחדא מפטרה צרתה. ואי
אם מאמרו של שני אינו מאמר אשת
שלא היה בעולם וחליצתה אינה חליצה
דסיפא למאן קתני לה אילימא לר' מאיר קתני
מאמר אינו קונה מצי
והכי מפרש לקמן: או שנולד לו אח.
ראשון בועל משמע דלא קני כלל:
לייבומי אשת השני דהא לא
לה מכדי לא שני ליה לרבי מאיר בין ייבם
הגהות הב"ח
חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה
הוי צרת אשת אחיו [שלא
דה"ל נולד ולבסוף ייבם: שתיהן
ואח"כ נולד בין נולד ואח"כ ייבם לערבינהו
(א) תוס' ד"ה חלץ וכו'
היה] בעולמו [כלל] (אבל)
צרתה. וא"ת ואמאי לא דייק
פטורות. בהא לא פליג ר"ש וכרב
בלא כלום. נ"ב ס"א שלא
דר' שמעון לא סבר מאמר
ולתנינהו אלא לאו רבי שמעון ובייבם ואח"כ
פפא ו): הך בבא דסיפא. ייבם ולבסוף
מהכא תיובתא לר' אושעיא דלדידיה
יבא להתיר אשת אחיו
קונה קצת ואינו קונה מכל
נולד פליג בנולד ואחר כך ייבם לא פליג ש"מ
שלא היה בעולמו:
וכל אלא אומר [או] קונה
נולד: למאן קתני לה. כלומר להודיע
כיון דהוי זיקה ככנוסה אמאי לא
(ב) ד"ה ליערבינהו וכו'
מכל וכל או אינו קונה כלל.
אמר מר עמד השני לעשות מאמר ביבמתו
נפטרה הצרה וי"ל מדרבנן כדאמר
כחו של מי קתני לה בפני עצמה ולא
❖
בתראי קאי כדפי' הס"ד:
אבל חלץ לבעלת מאמר לא
לעיל גזירה משום שתי יבמות הבאות
עירבה עם נולד ולבסוף ייבם:
ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד
נפטרה צרתה דשמא מאמר
אינו קונה כלל ונמצא
אילימא לר"מ. לאשמועינן דבהא נמי
משני בתים חדא מיחלצה וחדא
שנולד לו אח ומת ראשונה יוצאה משום
שהחליצה בחנם היתה ואינה
אסר ולאו למימר דר"ש אהך לחודה מוסף רש"י
מיפטרה (א) בלא כלום:
כלום שהיא אשת אחיו שלא
אשת אחיו שלא היה בעולמו ושניה או
כנסה ומת ואח"כ נולד לו אח
הוא דפליג: לערבינהו. לבבי וליתני
העושה מאמר ביבמתו
היה בעולמו וא"כ לא
חולצת או מתייבמת מאי עמד ומאי לא
שלא מדעתה. בעל
נפטרה צרתה וצריכה לייבם
וכו'. הא מילתא דפשיטא
ברישא הכי כנסה ומת ואח"כ נולד
לזה. וא"ת היכי קאמר דמצי
כרחה, אם זרק לה כסף
הספיק אי עבד עבד ואי לא עבד לא עבד
היא ולא הוה צריך כלל למתנייה ואר"י
לו אח או שנולד לו אח ואח"כ כנסה
לייבם אותה שאינה בעלת
ואמר לה הרי את מקודשת
אלא עמד מדעתה ולא הספיק מדעתה אלא
לי, רבי אומר. כשאר
מאמר הא מ"מ היתה
דלא שנאה אלא לאשמועי' דהאי תנא
ומת או שכנסה ונולד לו אח ואח"כ
זקוקה לאחיו השני והויא
מאמר, להיות צריכה גט
בעל כרחה ודלא כרבי דתניא א) העושה
עירובי מערב ותני מילי בהדי הדדי
מת שתיהן פטורות אלא מדפלגינהו
ליה אשת אח השני צרת
למאמר זה אם בא לחלוץ
מאמר ביבמתו שלא מדעתה ר' אומר קנה
ולהכי דייק מינה דבנולד ולבסוף
ש"מ משום דאיירי בה ר"ש היא לה (קדושין מד.).
אשת אחיו שלא היה בעולמו
בזיקה וא"כ היכי מצי
ייבם לא פליג ר"ש מדעריב ותני להו
דאשמועינן דבהא לחודה פליג משום
א וחכ"א לא קנה מ"ט דר' גמר מביאה
לייבמה. וי"ל דלרב פפא
בהדי כנסה ומת ואח"כ נולד לו אח
דבא ומצאה בהיתר אבל ברישא
דיבמה מה ביאה דיבמה בעל כרחה אף
איירינן דסבר ר' שמעון אין
מודה: אלא בעל כרחה. וקמ"ל
דמודה בה ר"ש דאי בנולד ולבסוף
זיקה וא"כ לא הוי צרת
קדושין דיבמה בעל כרחה ורבנן גמרי
אשת אחיו שלא היה
ייבם פליג נמי ר"ש א"כ בהדי סיפא
דמאמר בע"כ ואפילו למקצת לא קני
מקדושין דעלמא מה קדושין דעלמא
בעולמו. ואף לר' הושעיא
ושניה יבומי נמי מייבמה: ביאה
הוה ליה למיערבה ולא בהדי רישא
דאמר לר' שמעון יש זיקה
מדעתה אף קדושין דיבמה מדעתה במאי
דיבמה. אמרי' בפ"ק (דף ח:) ויבמהז)
והשתא א"ש דלא מותיב לר' אושעיא
וזיקה ככנוסה לא קשה
קמיפלגי מר סבר מילי דיבמה ממילי דיבמה
מידי דא"כ היא עצמה
ממתני' דלא עריב ותני להו דאברייתא
בעל כרחה דאם בא עליה אפי'
יכולה לייבם כיון דזיקה
הוה ליה למילף ומר סבר מילי דקדושין
באונס קנאה: קדושין דעלמא.
שייך למידק כדפרישית:
ככנוסה דהוי כמו יבם
לערבינהו ולתנינהו. לא כמו
והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד)
ממילי דקדושין הוה ליה למילף עשה בה
ואח"כ נולד:
מדעתה משמע: אי נימא אנולד לו
שפירש בקונטרס דאכולהו קאי
מאמר ואח"כ נולד לו אח או שנולד לו אח
אח. קודם מאמר בהא לימא ר"ש
דאכנסה ומת ואח"כ נולד ודאי
ואח"כ עשה בה מאמר ומת ראשונה יוצאה
ל"פ ר"ש אלא אתרי בתראי קאי (ב):
ביאת השניה כשרה והא דייקת
משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ושניה
גמרינן מביאה דיבמה. דאע"ג
מסיפא דבנולד ולבסוף ייבם לא
חולצת ולא מתייבמת ר"ש אומר ביאתה או
דמאמר אינו אלא מדרבנן
פליג והוה ליה אשת אחיו שלא היה
חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה ר"ש
בעולמו ודלמא מאמר קני וה"ל
מ"מ מר מסתבר ליה דעשאוהו חכמים
אהייא קאי אילימא אנולד לו אח ואח"כ
כביאה ולמר מסתבר דעשאוהו
שניה צרת ערוה ועוד מאי פוטרת
עשה בה מאמר הא אמרת בנולד ולבסוף
כקדושין וכה"ג איכא בפ"ק דב"מ (ד'
צרתה איכא הא מיפטרה וקיימא
יא. ושם) דקאמר מר יליף מציאה מגט
דאשת אחיו שלא היה בעולמו היא:
ייבם לא פליג ר"ש אלא אעשה בה מאמר
אלא אעשה בה מאמר ואח"כ נולד
אע"ג דלקטן לית ליה זכיה אלא מדרבנן
ואח"כ נולד לו אח חלץ לבעלת מאמר לא
אח. ואשמועינן ברישא דמאמר
כדאמרי' בסוף הניזקין (גיטין סא. ושם):
נפטרה צרה מ"ט משום דהואי צרה ודאי
האי
ספק קונה לגמרי ספק לא קונה
ובעלת מאמר ספק ב) ואין ספק מוציא מידי
ח) אפי' מקצת לא מהני הלכך מייבם
ודאי יתיב רב מנשה בר זביד קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר מאי טעמא
או חולץ לשניה ממ"נ אי מאמר
דר"ש מ"ט דר"ש כדאמר טעמא הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה
המת קנין גמור הוא הוה ליה ייבם
עליו שעה אחת באיסור אלא מאי טעמא דרבנן אמר קרא ולקחה לו
ולבסוף נולד ואפילו קמייתא חזיא
1
לייבומי ואי לאו קנין גמור הוא
לאשה ויבמה עדיין יבומים הראשונים עליה אלא הא דתנן
ג)
בתרייתא שריא דלאו צרת ערוה
ד) כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ה) ואמר רבי יוסי בר חנינא מלמד
היא דקנין מקצת במאמר לית ליה
שמגרשה
לר"ש ובסיפא אשמועינן דייבם ולבסוף
נולד הוא דשריא אבל נולד ולבסוף ייבם אסורה דלא תימא ביאתה או חליצתה דקאמר ר"ש ברישא אנולד ואח"כ עשה בה מאמר נמי
קאי: הויא צרה
ודאי. זקוקה לייבם דאי מאמר קני תרווייהו חזו דהוי ליה ייבם ולבסוף נולד ואי מאמר לא קני שניה חזיא
דלאו צרת ערוה היא ובעלת מאמר ספק זקוקה ספק אין זקוקה דדלמא לא קני והוי אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצתה לאו
לפטור את הודאית: מ"ט דרבנן. דאסרי בייבם ולבסוף נולד הרי לא עמדה על זה בזיקת אחיו שלא היה בעולמו מימיו:
חליצה
ולקחה
לו לאשה ויבמה. אע"ג שכנסה עדיין קרויה יבמה. אית דגרס אי הכי תיבעי חליצה אלמה תנן כנסה הרי היא כאשתו כו'
כלומר
אי הכי דאשה שנתייבמה עדיין
זיקה ראשונה עליה תיבעי
חליצה כל אשה שנתייבמה ובא שני זה לגרשה לא תסגי לה בגט:
שמגרשה