כיצד פרק
שני יבמות
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי
איסורא דאית ליה התירא. דפקע איסור אשת אח דיכול
שמגרשה בגט. ואינה צריכה חליצה ואם
רצה להחזיר מחזירה ולא
ח
א) סנהדרין נג. לקמן כו.
א מיי' פ"ו מהלכות
ודף כח:, ב) [לקמן כח.],
יבום הלכה ז טוש"ע
אמרינן מצוה רמיא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקו עליה באיסור
להחזירה לאחר שגרשה וכי היכי דפקע ליה לגבי דידיה
ג) [לעיל יב.], ד) סנהדרין
אה"ע סימן קעד סעיף א:
אשת אח: לימא. עדיין יבומין הראשונים עליה ותיבעי חליצה:
איסור אשת אח פקע נמי לגבי אחיו הנולד וה"ל אשת אחיו שהיה
ט ב מיי' שם פ"ז הלכה
נג:, ה) [סנהדרין שם
לאתויי
צרת
אילונית. אע"ג דמתני' לא קתני צרה
שדי היתרא. למדרש ולקחה דלא תיבעי חליצה: אהיתרא. היכא
בעולמו:
קידושין נ. ב"ב מח. הוריות
א טוש"ע שם סימן
ב: חולין קו.], ו) סנהדרין
קעה סעיף ב וסעיף ד:
דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת
מ"מ הוי בכלל דכל שאיסורה איסור
י ג מיי' פ"א מהלכות
שם, ז) לקמן סא. סנהדרין
שמגרשה בגט ומחזירה התם נמי לימא
אח: ושדי איסורא. למדרש ויבמה
ערוה דמשמע שאיסורה בא מחמת
יח:, ח) [ע' תוספות לעיל
אישות הלכה ו סמג
עדיין יבומין עליה: אאיסורא. היכא
ערוה דהיינו הצרה ולא הוצרך להזכיר
ה. ד"ה ואכתי], ט) [לעיל
ויבמה עדיין יבומין הראשונים עליה ותיבעי
לאוין קי טוש"ע שם סימן
ג.] לקמן מד. [לו. מא:],
טו:
הצרה בהדיא משום דאפירקין דלעיל
דאיכא צד איסור כמו באשת אחיו
חליצה שאני התם דאמר קרא ולקחה לו
יא ד מיי' פ"ו מהלכות
1
י) [לקמן כא.], כ) [דברים
שלא היה בעולמו: אחותו מאמו
קאי והא דלא קאמר לאיתויי צרת
כה], ל) [ויקרא כא],
לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל
יבום הלכה יא:
יב ה מיי' שם פ"א הלכה
מ) [שם], נ) [דברים כה],
שנשאה אחיו מאביו. קודם לידתו
סוטה וצרת מחזיר גרושה משום
דבר אי הכי הכא נמי הא כתב רחמנא
❖
למת ואסורות לייבם: ❖
ס) [שייך לע"ב],
יט:
דאילונית דמיא טפי לעריות שמותרות
של זה וכשנולד זה מצאה נשואה
1 ויבמה ומה ראית מסתברא שדי היתירא
לאחיו תתייבם לו כשימות זה דהא
בשלמא מן הנשואין כו'. תימה
אהיתירא ושדי איסורא אאיסורא ולר'
מצאה בהיתר ייבום: איסור אחותו
גליון הש"ס
תורה אור השלם
שמעון דאמר הואיל ובא ומצאה בהיתר
לית ליה היתר אבל איסור אשת
דמן הנשואין נמי
מתני' חולצת ולא
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור אלא
אח אית ליה היתר כשאין לו בנים
תיקשי ליה דאמאי חולצת כיון דאין
מתייבמת. עיין בר"ש פ"ב
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
❖
דחלה:
הילכך כשמת ראשון בלא בנים פקע
עולה לייבום דלא אתי עשה ודחי לא
מעתה אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
איסורו לגבי שני ונשאה והשלישי מכח
תעשה ועשה ותיהוי כי חייבי כריתות
ואחר כך נולד אח ומת תתייבם הואיל ובא
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
שני בא: מתני' לא חולצת ולא
וי"ל דלא קאמר בשלמא אלא ממאי
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
ומצאה בהיתר איסור אחותו להיכן אזל הכא
הגהות הב"ח
דברים כה ה
מתייבמת. צרתה וכ"ש היא: איסור
דאין מתייבמת:
נמי איסור אחיו שלא היה בעולם להיכן אזל
(א) במשנה כל שאיסורה
2. קְדֹשִׁים יִהְיוּ
יבא
מצוה. מפרש להו ואזיל: אחותה. של
עשה וידחה לא תעשה. הקשה
איסור ערוה לא: (ב) גמ'
לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ
האי איסורא דלית ליה היתירא האי איסורא
ערוה כשהיא יבמתה כגון שנפלו שתי
ריב"א בפ"ב דסנהדרין
יש לך יבמה אחרת שעולה
(דף יט.
שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי
דאית ליה היתירא: מתני' כלל אמרו
לחליצה: (ג) תוס' ד"ה יבא
יְיָ לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם
אחיות משני אחין האחת אסורה
ושם) דכיון דאין אשה מתעברת מביאה
וכו' דלא קשה מידי דלא
מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ:
ביבמה כל (א) שהיא איסור ערוה לא חולצת
משום ערוה כגון שהיא כלתו או
ראשונה כדאמר בסוף פ' ד' אחין
❖
בעינן ביאה שתהא:
ויקרא כא ו
חמותו: או חולצת או מתייבמת.
(לקמן ד' לד. ושם) היאך תתיבם דבביא'
ולא מתייבמת איסור מצוה ואיסור קדושה
3. אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר
א)א
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי
אחות הערוה דלא פגע באחות זקוקתו
ראשונה ליכא הקמת שם וביאה שניה
חולצת ולא מתייבמת ב) ב אחותה שהיא
$
יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי:
מוסף רש"י
משום דערוה לאו זקוקתו היא: שניות.
אסירא ליה כדאמר לקמן גזירה ביאה
יבמתה חולצת או מתייבמת ג איסור
ויקרא כז לד
שמגרשה בגט. לאחר
4. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
שניות לעריות שגזרו סופרים עליהם
ראשונה אטו ביאה שניה ואר"י דלא
מצוה שניות מדברי סופרים איסור קדושה
שנשאה נעשית כאשתו ואם
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
קשה מידי דלא בעינן שתהא ראויה
ובגמ' מפרש לה: לשון מצוה וקדושה
(ג)
י)
רצה לגרשה מגרשה בגט
אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
מפרש בגמרא: אלמנה לכ"ג.
להקמת שם אלא שהיבמה והיבם יהו
ואינה צריכה חליצה,
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין
ומחזירה. אם רצה
שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו
ראוין להקמת שם ולא ממעטינן אלא
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
וממזר: גמ' כלל לאתויי מאי אמר רפרם
להחזיר ולא אמרינן מצוה
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
לפניו: גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.
אילונית וסריס שאינן ראוין לילד
❖
רמא רחמנא עליה ועבדה
דברים כה ז
בר פפא לאתויי צרת אילונית וכדרב אסי
שעבר אחיו המת ונשא חלוצה
לעולם אבל ביאה שאין יכולה להתעבר
ומהשתא תיקום עלה
ג)
באיסור אשת אח (לעיל ח:
וגרושה וכשמת צריכה חליצה שהרי
בה לא ממעטי כיון שהאשה או היבם
ואיכא דאמרי כל שאיסורה איסור ערוה הוא
וכעי"ז לקמן לט.) תרי מילי
תוספות ישנים
תופסים לו בה קידושין דקידושין
ראוין לבסוף להוליד דאל"כ תיקשה
דאסירא צרתה הא לא איסורה איסור ערוה
אשמעינן מגרשה בגט
תופסים בחייבי לאוין אבל יבומי לא
היאך קטנה מתייבמת לרבנן וגם
א) ואע"ג דלקמן אצטריך
ואינה צריכה חליצה
צרתה לא אסירא למעוטי מאי אמר רפרם
ואשמעינן שאם רצה
קרא לקטן למימר שתגדלנו
שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן
לרבי מאיר היתה מתייבמת אי לאו
למעוטי צרת אילונית ודלא כרב אסי: אחותה
להחזירה מחזירה כשאר
שמא מיניה ילפינן בעלמא
ואפטורי בולא כלום לא דלא אלים לאו
חששא דשמא תמצא אילונית ובפרק
אשה (כתובות פב.). איסור
א"נ שאני קטן דאינו בר
שהיא יבמתה: אחותה דמאן אילימא
למיפטרה דילפי' מאחות אשה בפ"ק
ב"ש (לקמן דף קיא:) תנן קטן הבא על
מצוה ואיסור קדושה.
הקמת שם כלל בעודנו קטן
דאיסור מצוה כיון דמדאורייתא רמיא קמיה
(דף ג:): גמ' לאיתויי צרת אילונית
אבל אותה הבתולה לאחר
יבמה שנפלה לפני יבם
הגדולה תגדלנו ובפ' הבא על יבמתו
ביאה ראשונה איכא בה
והיא אסורה עליו משום
פגע באחות זקוקתו אלא אחותה דאיסור
כרב אסי. בפ"ק (דף יב.) דלא חולצת
(לקמן נה:) נמי מרבינן דנקנית בביאה
הקמת שם. וא"ת היכי
מצוה או משום קדושה,
ולא מתייבמת דערוה קרינן בה
שלא כדרכה והעראה אע"פ שאין
חולצת. ואינה יוצאה בלא
ערוה: איסור מצוה שניות: אמאי קרי ליה
קאמר בשלמא מן הנשואין
ד)
לא אתי עשה ודחי ל"ת
כלום, אף על גב דגבי חייבי
באילונית דמיעטה קרא מאשר תלדכ)
מתעברת בה א):
איסור מצוה אמר אביי מצוה לשמוע
ה)
ועשה. הא ודאי יש לנו
כריתות קי"ל מגזרה שוה
אי
הכי חייבי לאוין נמי. פי' כיון
וקיימא עליה באיסור אשת אח
לומר דהכא דחי ל"ת ועשה
דעליה דיוצאה הימנו בלא
דברי חכמים: איסור קדושה אלמנה לכהן
אע"ג דבעלמא לא דחי
הילכך צרתה צרת ערוה: אלה
כלום בלא חליצה, התם הוא
דאין עולים לייבום לא יעלו
גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט: ואמאי
משום דהוי לאו שאינו שוה
דאסורה ליה איסור חמור
המצות. בסוף ספר תורת כהנים
לחליצה ותימה לר"י היכי מצי למימר
בכל (כדלעיל דף ה.). וי"ל
דלא תפסי ביה קדושי, אבל
קרי להו איסור קדושה דכתיב 2 קדושים יהיו
ומשמע דאכולה ספרא קאי וכל אזהרת
דלא יעלו לחליצה הא מיבמתו דשמעינן
דפריך הכי אפי' אי אמרינן
איסור מצוה או קדושה
לאלהיהם תניא רבי יהודה מחליף איסור
ו)
דאין חלוק בין לאו השוה
דבנות קדושין נינהו מרבינן
דאין
כהנים התם כתיבא: קדש עצמך.
בכל ללאו שאינו שוה בכל
מיבמתו יבמתו, יש לך
מצוה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן
לעמוד ולהזהר: אף במותר לך.
(מ"מ) ולא תקשי לך מידי
אחרת שעולה השערה
הדיוט ואמאי קרי ליה איסור מצוה דכתי' אלה המצות איסור קדושה שניות
להוסיף עליהם שניות המותר לך על
מן הנשואין מ"מ תקשי לך
לחלוץ ואינה עולה ליבום,
3
מן האירוסין דיבא עשה
ואיזו זו חייבי לאוין
העריות כדי שלא תבא לידי עריות
מדברי סופרים ואמאי קרי ליה איסור קדוש' אמר אביי כל המקיים דברי חכמים
(סנהדרין נג.). ולא
וידחה ל"ת: ומשני רבי
האסורות מן התורה: קפסיק ותני.
נקרא קדוש א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי
מתייבמת. דהא אסירא
רחמנא יבמתו. וא"ת א"כ
אלמנה לכ"ג לא שנא נפלה לפניו מן
ליה, וכי תימא תיתי עשה
מנלן חייבי לאוין גרידי דלא
רשע נמי לא מיקרי אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך: אלמנה לכהן
תדחה לא תעשה, גזירה
מייבמה נוקי יבמתו בלאו
הנשואין דהיינו תרתי לגריעותא חדא
גדול: קפסיק ותני לא שנא מן הנשואין ולא שנא מן האירוסין בשלמא
ביאה ראשונה שמקיים בה
ועשה וחייבי לאוין גרידי
ז)
ח)
דאלמנה היא ואיכא לאו דאלמנה לא
יבמה יבא עליה, אטו ביאה
עדיין לא שמעינן וי"ל
מן הנשואין עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה אלא מן
ד
יקחל) ועוד דבעולה היא ואיכא איסור
שניה שאין בה מצות עשה
דמסתבר דאתא יבמתו
האירוסין לא תעשה גרידא הוא יבא עשה וידחה לא תעשה אמר רב גידל
(שם). לאתויי צרת
לחדש ולאסור ליבם ואי
עשה לגביה דכתיב אשה בבתוליה
אילונית. הרי שהיה נשוי
לחייבי לאוין ועשה לא
אמר רב אמר קרא ועלתה יבמתו השערה שאין ת"ל יבמתו מה תלמוד
יקחמ) ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה
4
אצטריך דאין עשה דוחה
ב' נשים והאחת אילונית,
עשה: ולא שנא. נפלה לפניו מן
ל"ת ועשה א) וא"כ אתא
אילונית דוכרניתא דלא
לומר יבמתו יש לך יבמה (ב) אחת שעולה לחליצה ואינה עולה לייבום ואיזו
ילדה, לשון איל זכר מן
לאסור חייבי לאוין גרידי
האירוסין ועודה בתולה דליכא אלא
זו חייבי לאוין ואימא חייבי כריתות אמר קרא 4 אם לא יחפוץ האיש לקחת
הצאן, ומת בלא בנים,
מיבום. וא"ת ונימא דחייבי
לאו דאלמנה: יבא עשה. דיבמה
שתיהן אסורות להתייבם
לאוין ועשה אפי' חליצה לא
הא חפץ מייבם ט)ה כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאין עולה לייבום
ופטורות מן החליצה (לעיל
צריכי ותפטר ונוקי יבמתו
יבא עליה : ועלתה השערה מצי
נ)
אינו עולה לחליצה א"ה חייבי לאוין נמי הא רבי רחמנא יבמתו ומה ראית
יב.). ר' יהודה מחליף.
דמשמע דחליצה [מיהו
למכתב דהא כתיב ברישא דקרא
צריך] בחייבי לאוין גרידי
שהיה שונה ומפרש,
מסתברא
לקחת את יבמתו מה ת"ל יבמתו:
איסור מצוה אלמנה
די"ל דסברא הוא לאוקמי
לכהן גדול כו' דכתיב.
יבמתו בכל הנך דתפסי בהו
יש לך יבמה כו'. דאם כתב ולא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה הוה משמע דההיא דקרינא ביה לקחת הוא דקא מצרכה רחמנא
קדושי:
בסוף ספר ויקרא,
ועלתה השערה לחלוץ אבל חייבי לאוין דלא קרינן בהו לקחת לא קרינן בה ועלתה להכי הדר כתב יבמתו למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה
כשהשלים כל מצות כהונה,
השערה לחלוץ ואע"ג דלא כתיב בה לקחת שאין עולה לייבום: אימא חייבי כריתות. נמי לילף מהכא דליבעי חליצה ואמאי פטרינן לגמרי: ס)תפסי
אלה המצות, איסור
א) קצ"ע דלפי מש"כ בתחלה
קדושה שניות מדברי
שפיר איצטריך דאף דהוי לאו
בה קידושין. הילכך קרינן ביה לקחת בדיעבד אבל חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין ואפי' עבר האי יבם ונסבה לאו קיחה היא:
סופרים. כגון אם אמו
ועשה שאינו שוה בכל ואפ"ה
לצדדין
ואם אביו, ואמאי קרי ליה
לא דחי.
איסור קדושה, שא"ל חכמים קדש עצמך במותר לך להתרחק אף מזו המותר, כדי שלא תיכשל באיסורא (סנהדרין נג:). בשלמא מן הנשואין עשה ולא תעשה. אלמנה לא יקח, בתולה יקח ולא בעולה (לקמן סא. וכעי"ז סנהדרין
יח:) ואין עשה. יבמה יבא עליה (שם יט.). כל העולה לייבום. לזיקת יבום, עולה לחליצה. לזיקת חליצה (לעיל ג.). וכל שאינה עולה. לבית דין, ליבום. שאינה זקוקה להתייבם (לקמן מד.). אינה עולה. השערה לפני
הזקנים לחליצה (לקמן מא:).