כ:
כיצד פרק
שני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לצדדין קתני בא עליה. קאי אאיסור מצוה דהיינו שניות מדברי סופרים
דאין עולין לייבום
מהתם שמעינן דעולין לחליצה כדדרשינן יש לך
יג א מיי' פ"ו מהל' יבום
א) [תוס' פי"א] לקמן עט:
ע"ש, ב) [ע' תוספות סוטה
הלכה י סמג עשין כא
יבמה אחרת שעולה לחליצה ועוד דפריך מה ראית פי' דאימא איפכא
דמדאורייתא חזיא
ליה וקמיה רמיא לפיכך נפטרה צרתה בביאתה.
כו. ד"ה אשת], ג) [לעיל יז:
טוש"ע אה"ע סימן קעד
ונוקי יבמתו לחייבי כרת ואם לא יחפוץ לחייבי לאוין היכי מצי למעוטי
חלץ קאי אאיסור קדושה דרמיא לחליצה הילכך חליצתה פוטרת
לקמן כד.], ד) [לקמן סא.],
סעי' א:
צרתה: פצוע דכא וכרות שפכה. לקמן מפרש להו בפרק הערל ח):
יד ב מיי' שם:
מאם לא יחפוץ חייבי לאוין מחליצה הא קרינן בהו אם חפץ יבם דאתי
ה) סנהדרין יט., ו) שבת
טו ג מיי' שם טוש"ע
קלג. נזיר מא. נח. מנחות
סריס אדם. שסירסו אדם ולא מחמת
עשה ודחי ל"ת כיון דמוקמינן יבמתו
מ., ז) [עי' תוס' לעיל ה.
שם:
מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין
לחייבי כריתות וקצת היה נראה לפרש
חולי נסתרס מאליו והוי בלאו דבכלל
טז ד מיי' פ"ג מהל'
ד"ה ואכתי שגרסו ר' אחא],
פצוע דכא וכרות שפכה הוא ואסור
דה"פ א"ה חייבי לאוין נמי נשוה חליצה
ח) [דף ע. עה.], ט) [צ"ל
חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין מתיב
ציצית הלכה ו:
יז ה מיי' שם ופ"י
אחר ד"ה והזקן], י) נ"א
לישא ישראלית דכתיב לא יבא פצוע
וייבום מהאי קרא ותו פריך מה ראית
רבא איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה
❖
א
מהלכות טומאת
דרב אשי,
דכא: ט) או מייבמין. לאו לכתחלה
פירוש דמהאי קרא ולא יחפוץ נשוה
או חלץ לה נפטרה צרתה ואי ס"ד חייבי
צרעת הלכה ה ופ"ו
❖
חייבי לאוין לחליצה וייבום וליהוו בני
קאמר אלא ייבומן יבום שאם בעלו
מהלכות יבום הלכה י:
לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא לייבום
קנו כדקתני ואזיל: והזקן. שפסק
חליצה וייבום ואין להקשות דלמה לן
גליון הש"ס
לא רמיא כי בא עליה אמאי נפטרה צרתה
קרא להכי דלישתוק קרא מיני' דטובא
מלידה והאי לאו מחייבי לאוין הוא
גמ' סריס אדם. ע' סוטה
תורה אור השלם
הוא מותיב לה והוא מפרק לה לצדדין
דף כו ע"א תד"ה אשת
איצטריך (ד) כדפרישית לקמן בפ'
אלא קמ"ל דאע"ג דלאו בר אולודי
סריס: שם גזירה ביאה
1. לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא
קתני בא עליה אאיסור מצוה חלץ לה
החולץ (דף מד.) ונייבם לחדא ונחלוץ
הוא ביאתו ביאה לקנות יבמתו
ראשונה. ע' לקמן פד
וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְיָ:
אאיסור קדושה מתיב רבא פצוע דכא
ויוצאה ממנו בגט: ונתנו גט.
לחדא אבל קשה דאם כן מאי קא
א)
ע"א רש"י ד"ה והא כולה
דברים כג ב
פירקין וצ"ע: תוס' ד"ה
2. קְדֹשִׁים יִהְיוּ
משני מיסתברא חייבי לאוין תפסי
כלומר או נתנו גט או חלצו וגט
וכרות שפכה $ ב)סריס אדם והזקן [א] או חולצין
אם בעלו וכו' כדמוכח
לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ
בהו קדושין דמשמע מתוך התירוץ
ביבמה מהני למיפסל עליו ועל כל
או מייבמין כיצד מתו ולהם אחים ולהם
לקמן. ע' לקמן דף פד
(א)
שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי
דהוא פריך שלא יעלו חייבי לאוין
האחין דאי בעי לייבומי תו לא מצי
ע"ב תד"ה שייר פצוע
יְיָ לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם
נשים ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן
דכא: ד"ה אטו ביאה
דקם ליה בשוב לא יבנה: ואם בעלו
לחליצה וי"ל בדוחק דמחייבי לאוין
מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ:
ונתנו גט וחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו
שניה וכו' אלא היכא
ויקרא כא ו
קנו. ויוצאות בגט בלא חליצה: ואסור
וחייבי עשה פריך והכי פריך א"ה
3. כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
דשרי לי' בלא דחיי'. עיין
קנו מתו אחים ועמדו הם ועשו
מאמר
לקיימן. אסיפא קאי מתו אחין ובעלו
חייבי לאוין וחייבי עשה נשוה לחליצה
לעיל דף ח ע"ב תד"ה
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם
❖
בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו
מלמד:
קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא
וייבום מהאי קרא וחייבי לאוין יעלו
הן את יבמתן ואפצוע דכא וכיוצא בו
תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
עשו ואם בעלו קנו ואסור לקיימן
משום
ולאו אזקן: אלא אמר רבא. חייבי
גם לייבום וחייבי עשה לא יעלו
בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל
❖
גם לחליצה ועיקר פירכא מחייבי
לאוין נמי לייבום רמיא הלכך אם
שנאמר לא יבא פצוע דכא ואי
סלקא
הָאָרֶץ: ויקרא יא מד
1
תוספות ישנים
עשה: מסתברא חייבי לאוין
בעלו קנו. ודקשיא לך באלמנה ארוסה
דעתך חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא
ואסור לקיימן לא קאי
תפסי בהו קדושין. ותימה מנלן
שנפלה לכהן גדול תתייבם ויבא עשה
אזקן: אי הכי כל התורה
לייבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו אלא
הגהות הב"ח
לאוקמי קרא בחייבי לאוין נוקי
וידחה את ל"ת אלמנה מן
נמי כתיב והתקדשתם [אלא
(ג)
אמר רבא אלמנה (ב) מן האירוסין נמי עשה
(א) גמרא כיצד מתו ולהם
אמר רבא וכו']. אע"ג
האירוסין נמי כו': גזירה ביאה
קרא בחייבי עשה גרידא דאע"ג
נשים ולהם אחין ועמדו
דבפ' אלו מציאות (ב"מ ל.)
ולא תעשה הוא דכתיב 2 קדושים יהיו
ראשונה. דמקיים בה עשה ומצי
דאין מייבמין מ"מ עולים לחליצה
אחין: (ב) שם אלמנה
משמע דחשבינן ליה עשה
לאלהיהם ממזרת ונתינה מאי איכא למימר
לכה"ג מן האירוסין נמי:
גבי טומאה י"ל דהיינו
למידחי: אטו ביאה שניה. דלא
כיון דתפסי בהו קידושין אבל חייבי
(ג) רש"י ד"ה אלא וכו'
דווקא לגבי מלתא דכתיבא
כתיב 3 והתקדשתם אי הכי כל התורה
לאוין נימא דאתי עשה ודחי לא
מצי למידחי דהא איקיים בה עשה:
אלמנה לכה"ג מן
בהאי פרשתא דכתיב
כולה נמי עשה ולא תעשה הוא דכתיב
לאו מילתא היא דאמרי. דבביאה
תעשה ויעלו גם לייבום וי"ל דמשמע
האירוסין נמי: (ד) תוס'
(ויקרא כ ז) והתקדשתם
אבל לגבי כל התורה לא
ד"ה (בע"א) אי הכי וכו'
ליה השתא לדרוש מקרא דיבמתו
ראשונה הויא שרי לכתחילה אי לאו
והתקדשתם אלא אמר רבא גזירה אלמנה
חשבינן ליה לעשה: א) א"נ
איצטריך כדפריך לקמן
בפ' החולץ: לאסור יבום ולהצריך חליצה אבל
משום גזירת ביאה שניה דודאי
❖
מן האירוסין אטו אלמנה מן הנשואין ממזרת
פריך הכא אפכא דקא פריך
קשה א"כ היכי הוה בעי לאוקמי קרא
אפילו ביאה ראשונה אסורה ולא
אשת אח כשהוא אחיו
ונתינה מאי איכא למימר גזירה במקום
מאביו וגם מאמו לא
בחייבי כריתות והא ל"ל דהכי פריך
אמרי' תדחה עשה את לא תעשה
מצוה אטו שלא במקום מצוה אלא מעתה
תתייבם גזרה משום אשת
הגהות הגר"א
ואימא חייבי כריתות נמי ליבעי חליצה
דהא אפשר להתקיים בחליצה בלא
אחיו מאמו ומצות יבום
אשת אחיו מאביו לא תתייבם גזירה משום
עקירת לא תעשה: אם בעלו קנו.
מהאי קרא דהא קאמר בתר הכי
[א] גמ' והזקן או חולצין או
תתקיים באשת אחיו מאביו
אשת אחיו מאמו ייבום בנחלה תלא רחמנא
מייבמין. נ"ב בתוספתא
בלבד דליכא בה צד אמהות
ג)
ומה ראית דמשמע ואימא איפכא:
אלמא מדאורייתא רמיא קמיה למידחי
ולא שייך למגזר משום אשת
(ספ"ב) גריס חולצין ולא
פצוע דכא וכרות שפכה וסריס
מידע ידיע אשה שאין לה בנים לא תתייבם
לא תעשה: תיובתא. דרבא ותיובתא
אחיו מאמו: ב) א"נ יש
מייבמין וכ"ה ברי"ף
אדם. פירוש סריס אדם
דריש לקיש דאמרי לעיל אם אתה
גזירה משום אשה שיש לה בנים בבנים תלא
ורא"ש ספ"ק (אבל
לפרש דקא בעי תלמודא
י)
ב]
הכא היכא שיש אח אחד
בתוספתא פי"א שהיא היא
לאפוקי בידי שמים שלא היה להם
יכול לקיים את שניהם לא עקרנא ליה
רחמנא מידע ידיע אשת אחיו שהיה בעולמו
ממש הברייתא דכאן איתא
שהיה בעולמו ואח אחר
אם
שעת הכושר: בעלו קנו. ה"ה
ללאו: באלמנה. יבמתו: פוטרת. אותה
או חולצין או מייבמין
שלא היה בעולמו לא
לא תתייבם גזרה משום אשת אחיו שלא
תתייבם אותו שבעולמו
וערש"י. אלא דקמ"ל רבינו
דלכתחילה נמי שרי $כדמוכח לקמן
ואת צרתה מן החליצה וסגי לה בגט:
היה בעולמו בישיבה תלא רחמנא מידע
לדינא דגם זקן ביותר שתש
משום גזרה (לא"א) [דאח]
כי
אלא איידי דנקט בסיפא לשון דיעבד
כחו אינו מייבם לכתחלה
שלא היה בעולמו ומצות
ידיע כל הנשים לא תתייבמנה גזרה
❖
נקט נמי ברישא לשון דיעבד:
יבום תתקיים היכא שאין
וכמ"ש הרמב"ם וש"פ):
אמר קרא והתקדשתם. אע"ג
❖
משום אילונית לא שכיחא ממזרת ונתינה נמי לא שכיחא אלא אמר רבא
כאן אח שלא היה בעולמו:
ד) $ ב גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה תניא נמי הכי ה) ג אם בעלו קנו
דהאי עשה נמי הוי במצות
הגהות מהר"ב
בביאה ראשונה ואסור לקיימן בביאה שניה הדר אמר רבא ואיתימא
יבום ואיכא תרי עשה מ"מ אין תרי
תוס' חד מקמאי
רנשבורג
עשה דוחה ל"ת ועשה:
רב אשי לאו מילתא היא דאמרי דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה
ו)
ד
א] גמ' איתמר וכו' וחד
אי הכי כל הנשים לא יתייבמו.
תניא אסור מצוה או
מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו
אמר פוטרת וכו'. נ"ב מיי'
אסור קדושה בא עליה או
כל הני פירכי לא פריך
פ"ו מהל' יבום הלכה י יא
חלץ לה נפטרה צרתה.
ה יבא עשה וידחה את לא תעשה הכא נמי אפשר בחליצה דמקיים עשה ולא
וע"ש: ב] רש"י ד"ה
פצוע דכא וכרות שפכה
שיעקרו חכמים לגמרי מצות ייבום
תעשה מיתיבי ואם בעלו קנו תיובתא: איתמר ביאת כהן גדול באלמנה
תיובתא דרבא ותיובתא
סריס וזקן או חולצין
והכי פי' אשת אחיו מאביו לא תתייבם
דר"ל ונדפס בצדו נ"א דרב
או מייבמין כיצד מתו
רבי ז) יוחנן ור' אלעזר חד אמר אינה פוטרת צרתה וחד אמר א] פוטרת צרתה
כשאינו אחיו אלא מאביו לא תתייבם
אשי. נ"ב דר"ל לא איתותב
ולהן נשים ועמדו אחים
באלמנה
כדלקמן בסמוך ועי' יבין
ועשו מאמר בנשותיהם
עד דמיחדי באבא ובאמא גזיר' משום
❖
שמועה דף פ"ב ע"א:
נתנו גט או שחלצו מה
אשת אחיו מאמו א) אשה שאין לה בנים
שעשו עשו אם בעלו
לא תתייבם פירוש שאין לה עכשיו אבל היו לה בחיי הבעל ומתו גזירה משום אשה שיש לה בנים אשת אחיו שהיה בעולמו כגון שבא ממדינת הים
קנו ואסור לקיימן משום
שנאמר לא יבוא פצוע
והיה מוחזק לן דלית ליה אחים דדמי כמי שלא היה בעולמו ב) כל הנשים לא יתייבמו פירוש אשה שלא היה לה בנים מעולם לא מזה ולא מאחר
מוסף רש"י
דכא אלמא מדאורייתא
גזירה
ביאה ראשונה אטו כו'. אלמנה מן הנשואין וחייבי עשה נפקא לן מיבמתו דאע"ג דאין עולין ליבום עולין
דדמיא לאילונית:
סריס אדם. הואיל
חייבי לאוין רמיין לייבום
לחליצה: אטו ביאה שניה. לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה והו"מ למימר גזירה
והיתה לו שעת הכושר
דאתי עשה ודחי לא
(לקמן עט:). והזקן. נקט
תעשה. והא דקתני במתני'
אטו גמר ביאה ואין להתיר ביאה שניה מטעם דנעשית אשתו לכל דבר דאינה נעשית כאשתו $אלא היכא דשרי ליה בלא דחייה אבל חייבי
ליה בהדי הנך משום
אלמנה לכהן גדול גרושה
לאוין אפילו ביאה ראשונה לא שריא אלא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה וביאה שניה דלית בה עשה לא דחיא אע"ג דבפרק הבא על
דדמי להו דהיתה לו
וחלוצה לכהן הדיוט
שעת הכושר והשתא
ממזרת ונתינה לישראל
יבמתו (לקמן סא.) לא מצריך קרא אלא לאירס ואח"כ נתמנה להיות כהן גדול אבל נשאה קודם שנתמנה משמע דלא צריך קרא שיכול לקיימה
פסק מלידה (שם). ונתנו
חולצת ולא מתייבמת
משום דנשאה בהיתר התם נמי משום דבהיתר בלא שום דחיית איסור נשאה אבל הכא ביאה ראשונה לא שריא אלא משום דאתי עשה ודחי
גט. כלומר או נתנו
מדרבנן דגזרינן ביאה
לא תעשה ביאה דמצוה דחיא דלאו מצוה לא דחיא: מיתיבי ואם בעלו קנו.
תימה דרבא גופי' מותיב מהך ברייתא והשתא איתותב מינה:
לה גט (שם). מה
ראשונה אטו ביאה שניה
שעשו עשו. וצריכות
ותניא נמי [הכי] אם בעלו
רב
גט למאמרן, או אם
קנו בביאה ראשונה ואסור
נתנו גט אסורין שוב לייבמן (שם). ייבום בנחלה תלא רחמנא. דכתיב (דברים כה) יקום על שם
אחיו המת,
לקיימן בביאה שנייה וביאת כ"ג
באלמנה מן הנשואין אינה פוטרת צרתה דאין עשה דוחה לא תעשה
ואוקמינן לקמן (כד.) על שם אחיו לנחלה, שיירש המייבם כל נכסי המת ואין אחין חולקין עמו
(לעיל יז:).
ועשה אבל ביאה באלמנה מן
האירוסין ובכל חייבי
לאוין פוטרת צרתה
כדתנינן אם בעלו קנו:
ביאה ראשונה. דייבום מקיימא מצות עשה, ביאה שניה לאו מצות יבום הוא (סנהדרין יט.).