13/38

כיצד פרק

שני יבמות

כא.

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

רב

יהודה אמר (ד) ואזן

וחקר. והא דאמר

כי את כל התועבות האל. גבי עריות כתיב ומשמע התועבות הקשות:

פרק שני דעירובין

יח

א) [בשאלתות פ' אחרי סי'

א (מיי' פ"א מהל'

צז איתא רב הונא], ב) ב"ב

אישות הלכה ו סמג

מכלל דיש רכות. וקלות מהן ואסורות: אלה. במדות כתיב כי תועבת

(דף כא:) בשעה שתיקן שלמה נטילת ידים ועירובין יצאת בת

ז)

דף פח:, ג) עירובין כא:,

לאוין קי קלג טור אה"ע

ה' כל עושה אלה כל עושה עול ומדקאמר יותר משל עריות מכלל

קול ואמרה כו' ולא חשיב שניות שמא אחר בת קול תקנה:

ד) [עי' פסחים יא. ומ"ש

סימן טו):

ומותר

באשת חמיו. ירושלמי אשת חמיו אסורה משוםש) מראית

דהאח) לאו קשה הוא: הכתיב אלה. מכל התועבות האלה ונכרתוט):

יט ב מיי' פ"ז מהל' גנבה

שם על הגליון], ה) [מ"ק

ה.], ו) [מס' ד"א פ"א

הלכה יב סמג לאוין

עריות אפשר בתקנה. כל זמן שלא

העין וא"ת תורה היא לאסור' הא דוד

ע"ש], ז) [דברים כה],

קנג טוש"ע ח"מ סימן רלא

באלמנה מן הנשואין כולי עלמא לא פליגי

הוליד ממזר יפרוש הימנה ויתחרט

נשא רצפה בת איה וקאמר נמי שני

ח) [דהאל רש"ש],

סעיף יט:

כ ג מיי' פ"א מהל'

אבל מדות גזל את הרבים הוא ואינו

חורגין שגדלו בבית אסורה מפני

ט) [ויקרא יח], י) [ביצה

דלא פטרה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה

כט.], כ) דף כא:, ל) [קהלת

אישות הלכה ו סמג

יודע למי יחזיר ואע"ג דקיימא לן י)

מראית העין רבי חנינא אומר יסבון

כי פליגי באלמנה מן הארוסין מ"ד פוטרת

יב], מ) [ס"א הגדילהו],

לאוין קי טוש"ע אה"ע

באתרא דלא חכימי להו ומעשה

יתקן בהם צרכי רבים לאו תשובה

נ) [במדבר ו], ס) [ויקרא

אתי עשה ודחי את לא תעשה ומאן דאמר

סימן טו סעי' ב:

כא ד מיי' שם טוש"ע

יח], ע) [ע"ב], פ) [ויקרא

מעלייתא הוא: ואזן. לשון אזנים בית

בפרובינציא באחד שהיה טבחו טבוח

אינה פוטרת לא אתי עשה ודחי את לא

יח], צ) [ויקרא יח], ק) [דף

שם סעי' ד:

ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדיה

אחיזה כדאמר בעירובין לימד דעת

כ)

כב ה מיי' שם טוש"ע

נד:], ר) במ"א: אם,

תעשה כיון דאפשר בחליצה מיתיבי ואם

ר"ת לסעודתיה ואע"ג דשמעתין שרי

את העם דאגמרה בסימני טעמא

ש) וכ"ה בדרך ארץ רבה

שם סעיף ו:

בעלו קנו תיובתא לימא תיהוי נמי תיובתא

כג ו מיי' שם טוש"ע שם

פ"א ומסיים ובתה מותרת

להו אשת חמיו וחורגו שמא אחר כך

ואסברה בדדמי גמר מילתא ממילתא

ת)

לו, ת) [במסכת דרך ארץ

סעיף ז:

דר"ל אמר לך ר"ל כי אמינא אנא היכא

והזהיר על דברי סופרים כדכתיב

אסרום ומיהו בסוף משוח מלחמה

כד ז מיי' שם טוש"ע שם

איתא בזה"ל אבל אמרו

דמקיימי מצוה אבל הכא חליצה במקום ייבום

ויותר מהמה בני הזהרל) הזהר בדברי

א)מוכיח סוגיא דלא חיישינן למראית

חכמים אשת חמיו אסורה

סעיף ח:

כה ח מיי' שם טוש"ע

מפני מראית העין ובתה

סופרים יותר מדברי תורה וגזר על

העין גבי חורגה הגדילה בין האחין:

לאו מצוה היא אמר רבא רמז לשניות מן

א)

❖

אי הכי אשת חמיו נמי. מאם

מותרת לו], א) סוטה מג:,

שם סעיף ט:

השניות: אזנים. של קופה לאחוז

התורה מנין שנאמר כי את כל התועבות

כו ט מיי' שם טוש"ע שם

(ה) אם חמיו לא מצי למיפרך

בהן הקופה ומשתמרת שלא תפול

סעיף יט:

האל עשו אנשי הארץ האל קשות מכלל

כז י מיי' שם טוש"ע שם

דתימא ליה אני מותרת לך כו'

ה"נ ע"י שניות מתרחקין מן העריות:

גליון הש"ס

דאיכא רכות ומאי נינהו שניות $ ומאי משמע

סעיף כ:

פרעהו. מ) הגילהו לאיסור והוסיף

דבעיא היא לקמן אם שניות דרבי

כח כ מיי' שם טוש"ע

גמ' ומאי משמע דהאל

דהאל לישנא דקשה הוא דכתיב 2 ואת אילי

עליו כדי שלא תעבור בו. כמו גדל

חייא יש להן הפסק או לא:

לישנא דקשה הוא. עי'

שם סעיף כד:

כט ל מיי' שם טוש"ע

הארץ לקח לימא פליגא דר' לוי דא"ר לוי

מדרש רבה פרשה תולדות

לא

ב)

פרע נ): ושמרתם את משמרתי. גבי

פ' סד בפסוק את כל

שם סעיף יא:

קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות שזה נאמר בהן אל וזה

עריות כתיב: אם אמו. אמו כתיבאס)

❖

ל מ מיי' שם טוש"ע שם

הארצות האל:

❖

וגזרו רבנן על אם אמו כדי שלא

נאמר בהן אלה אל קשה ואלה קשה מאל גבי עריות נמי הא כתיב אלה

סעיף יח:

יפגע באמו. וגזרו נמי באם אביו

ההוא למעוטי מדות מכרת אלא מאי חומרייהו הני אפשר בתשובה הני לא

הגהות הב"ח

משום אם אמו ואע"ג דגזירה לגזירה

אפשר בתשובה רב יהודה אמר מהכא 5 ואזן וחקר תקן משלים הרבה ואמר

תורה אור השלם

(א) רש"י ד"ה ואשת אחי

הוא כדאמר לקמן משום דתרוייהו

ע)

עולא א"ר אלעזר קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין

ג)

1. כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת

האם מן האב וכו' דהויא

אימא רבתא קרו להו: ואשת אבי

נמי שנייה משום

לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים ר' אושעיא אמר מהכא 6פרעהו

הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ

אביו. משום אשת אביו הכתובה :

פ)

דבתרוייהו איכא צד אב:

אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא

אל תעבר בו שטה מעליו ועבור אמר רב אשי משל דר' אושעיא למה

(ב) ד"ה ד' נשים וכו' אין

ואשת אבי אמו. ואע"ג דאשת אבי

הָאָרֶץ: ויקרא יח כז

לה הפסק שלמעלה וכו'

2. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה

הדבר דומה לאדם משמר פרדס משמרו מבחוץ כולו משתמר משמרו

(אם) אמו גזירה משום אשת אבי אביו

הויא נמי שנייה הואיל

וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא

מבפנים שלפניו משתמר שלאחריו אינו משתמר והא דרב אשי בדותא היא

דתרוייהו אבא רבא קרו להו והילכך

ואמו מן התורה וכן

ד)

אֹתוֹ בְּאָלָה וְאֶת אֵילֵי

אשת אבי אביו הואיל

חדא הוא: ואשת אחי האב מן

הָאָרֶץ לָקָח:

התם שלפניו מיהא משתמר הכא אי לאו שניות פגע בערוה גופה רב כהנא

ואשת אב הויא

יחזקאל יז יג

האם. דמן התורה ערות אחי אביך

אמר מהכא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי א"ל אביי לרב

דאורייתא וכן אם אביו

3. כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ

ה)

כתיב ואמרינן לקמן בהבא על יבמתו

צ)

ק)

למעלה מהן וכו' ואם אבי

כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה

יוסף הא דאורייתא היא דאורייתא ופירשו רבנן כל התורה נמי פירשו רבנן

אביו כצ"ל ותיבת אבי נמחק

דברים כה טז

דבאחי אביו מן האב קמשתעי אבל

עָוֶל:

אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא: ת"ר מה הם שניות אם אמו ואם

פעמים: (ג) ד"ה וסימן

4. כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה

ו)

אם היה אחיו של אביו מן האם שריא

וכו' למעלה מאשת אחי

מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה

אביו ה ואשת אבי אביו ו ואשת אבי אמו ז ואשת אחי האב מן האם ח ואשת

וגזרו רבנן עלה משום אשת אחי

אמו הס"ד: (ד) תוס' ד"ה

וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת

אחי האם מן האב

וכלת בנו וכלת בתו ומותר אדם באשת חמיו ובאשת

רב יהודה אמר מהכא

מִקֶּרֶב עַמָּם:

אביו מן האב: ואשת אחי האם

ואיזן: (ה) ד"ה אי הכי

ויקרא יח כט

חורגו ואסור בבת חורגו ל וחורגו מותר באשתו ובתו ואשת חורגו אומרת

מן האב. כגון נפתלי אחי יוכבד

וכו' מאם אם אם חמיו לא.

5. וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת

מאביה ונשא אשה אסורה לאהרן

לו אני מותרת לך

ובתי אסורה לך בת חורגו דאורייתא היא דכתיב את

נ"ב כן הגיה מהרש"ל ועיין

חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת

❖

בש"ת הב"ח סי' ז:

הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן

משום שניה דאע"ג דאשת אחי אמו

בת בנה ואת בת

בתה משום דקבעי למיתני סיפא אשת חורגו אומרת

מְשָׁלִים הַרְבֵּה:

לא כתיבא גזרו בה רבנן היכא דהוא

לו אני מותרת לך ובתי אסורה לך ואע"ג דבתי אסורה לך מדאורייתא

קהלת יב ט

6. פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ

אחי אמו מן האב גזירה משום אחי

תוספות ישנים

בדידי לא גזור ביה רבנן תנא רישא נמי בת חורגו אי הכי אשת חמיו

שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר:

אביו מן האם דהויא נמי שנייה

דלא אפשר בתשובה דאין

משלי ד טו

נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך דהויא אחות אשתו הא

(א) ואיכא צד אבר) אבל אם היה נפתלי

7. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת

יודע למי משלם ואין

פסיקא ליה הא לא פסיקא ליה: אמר רב ארבע נשים יש להן הפסק

להקשות יעשה מהן צרכי

אחי יוכבד מן האם ולא מן האב מיבעי

מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת

רבים (ב"ק צד:) דמ"מ אין

נקיט רב בידיה תלת אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן

מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר

לקמן בגמרא [ע"ב] אי גזור רבנן עלה אי

זה תשובה כתיקונה כיון

נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא

האם וכלתו וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו אמר רב נחמן בר יצחק

לאו: וכלת בנו. גזור משום כלתו:

דאינו משלם לאותו שגזל:

תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְיָ

הני אפשר בתשובה ובלבד

אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יח ל

וכלת בתו. מפרש טעמא לקמן [שם]

וסימניך דעילאי דרב ורב מאי טעמא לא חשיב ליה מיחלפא ליה

8. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא

שלא הוליד בן דאם הוליד

גזירה משום כלת בנו: חורגו. בן

באשת אבי אביו וזעירי להתם שכיח ואזיל להכא לא שכיח ואזיל כלתו

בן הוי מעוות לא יוכל

תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת

אשתו: ואסור בבת חורגו. לקמן

לתקון (לקמן כב:): עד

בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת

דאורייתא

שבא שלמה ועשה לה

עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה

פריך הא דאורייתא היא את בת

❖

אזנים. וא"ת התם פרק

ויקרא יח יז

הִוא:

בנה [ויקרא יח] ואמאי תני לה בהדי שניות: הא פסיקא ליה. בת חורגו לעולם אסורה לו: הא לא פסיקא ליה. בת אשת חמיו האסורה לו

עושין פסין (עירובין כא:)

משום אחות אשה הואיל ולאחר מיתת אשתו מותרת לו לא פסיקא ליה: ד' נשים שניות יש להן הפסק. שלמעלה מהן ולמטה מהן מותר.

חשיב ערובין ונט"י דקאמר

בשעה שתקן שלמה ערובין

אבל האחרות כגון אם אמו אין (ב) להם הפסק שלמעלה הימנה עד סוף כל הדורות הויא נמי שנייה וכן אשת אבי אביו ואם אבי אביו

מוסף רש"י

וידים ואמאי לא חשיב

למעלה מהן עד לעולם אסור כגון אשת אבי אבי אביו ואם אבי אבי אביו: ונקיט רב בידיה תלת. לפרושי תלת מהנך ארבעה אבל

עונשין של מדות. אם

שניות דהכא וי"ל דלא חשיב

עושה בהן עול. מעונשין

רביעית לא הוה ידע מה היא אבל גמרא הוה גמיר דארבע נינהו: אשת אחי האם מן האב. היא לבדה שנייה אבל אשת אחי אם

אלא דבר התלוי בחכמה

של עריות. אם נכשל בהן

ובסברת הלב. אבל הכא אין

אמו מותרת: ואשת אחי האב מן האם. לבדה שנייה אבל אשת אחי אבי אביו מן האם מותרת וטעמא משום דלא שייכא בהו ערוה

. שזה

הדבר תלוי בחכמה אלא

(רשב"ם ב"ב פח:)

דאורייתא אבל אם אמו דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא כגון אמו ואשת אבי אביו יש בדורותיה אשת אב דאורייתא ואם אביו נמי

נאמר בהן אל. עריות

להחמיר ולעשות סייג

❖

לתורה:

דכתיב את התועבות האל,

אע"ג דלא שייכא בדורה ערוה דאורייתא אין לה הפסק ואסורה אף אם אבי אביו דמיחלפא באם אם אמו: וכלתו. יש לה הפסק.

וזה נאמר בהן אלה.

ולקמן פריך היכי חשיב כלתו בהדי שניות הא דאורייתא היא ומתרץ אימא כלת בתו דחשבינן לה לעיל בשניות וקאמר רב דיש לה הפסק

במדות כתיב אלה, דכתיב

הואיל ולא שייכא בה איסור כלה דאורייתא הילכך כלת בת בתו שריא אבל כלת בנו אין לה הפסק וכלת בן בנו נמי אסירא הואיל ושייכא

כל עושי אלה כל עושי עול

תוס' חד מקמאי

. ואלה קשה מאל.

בדורות הללו איסור כלה דאורייתא: אשת אבי אמו. יש לה הפסק ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייכא בדורות הללו אישות

(שם)

דמשום הכי הוסיף הכתוב

תנו רבנן מה הן שניות אם

אב דאורייתא: וסימן. הא דאוסיף זעירי דעילאי דרב הוא דור אחד למעלה משניות דרב דחשיב אשת אחי האם וזו של זעירי דור אחד

בהן ה' לרבות ולהגדיל

אמו ואם אביו ואשת אבי

למעלה (ג): אשת אבי אמו מחלפא באשת אבי אביו. דאי אמרת יש לה הפסק אתי למימר באשת אבי אביו יש לה הפסק והתם איכא באותם

הקישוי (שם). גבי עריות

אביו ואשת אבי אמו פי'

נמי הא כתיב אלה. כל

כל הני אין להן הפסק דאם

דורות אישות דאורייתא: התם שכיח דאזיל. למשפחת אביו אדם

רגיל לילך ויודע שיש שם קורבה יותר מאמו הילכך לא מיחלפי:

אשר יעשה מכל התועבות

אמו ואם אבי אביו ואשת

דאורייתא

האלה ונכרתו (שם)

אבי אביו ואשת אבי (אבי)

אמו [אסור] עד סוף כל הדורות. אמר רב [ארבע נשים] יש להן הפסק. ונקט רב בידיה תלת אשת אחי האם מן האב למעוטי מדות מכרת. דס"ד אמינא כיון דעול מדות נקראו תועבות הוה אמינא הרי הן בכלל כל אשר יעשה מכל התועבות,

אי לא כתב אלה דמשמע מיעוט, ולא משום גז"ש, דאפילו כתב אלה לא דיינינן דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אא"כ למדו

ואשת אחי האב מן (האב) [האם] וכלת בתו אבל כלת בנו וכלת בן בנו עד סוף כל הדורות אין להן הפסק. וזעירי מוסיף

מרבותיו, ולא מק"ו דהאי אפשר בתשובה והאי לא אפשר בתשובה, דאין עונשין מן הדין, אלא ממשמעותו כדפרישית (שם).

אף אשת אבי אמו.

אלא מאי חומרייהו. דמדות כיון דבעריות איכא כרת ובדידהו ליכא כרת (שם). הני אפשר בתשובה. עריות מועלת תשובה

אי עביד ליה תשובה מעלייתא, כדכתיב (הושע יד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ואמרינן נמי (מכות כג.) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן (שם). הני לא אפשר בתשובה. מדות שגוזל את הרבים אי אפשר לו בתשובה, שהרי תשובתו

תלויה בהשבת גזילה, דכתיב והשיב את הגזילה, והוא אינו יודע למי יחזיר, ואע"ג דאמרינן יעשה בהן צרכי רבים, אין זו תשובה מעליא, מאחר שאינו משיב לבעלים, אלא שביררו לו המוטב (שם). ועשה לה אזנים. שתיקן עירובין וידים וגזר על השניות

לעריות ועל ידי כך אוחזין ישראל במצות, שנתרחקו מן העבירה, כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד משאין לו (ערובין כא:).