כא:
כיצד פרק
שני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
אסרו כלת בתו אלא משום
כלת בנו. ותימה דאמאי לא
דאורייתא היא. והיכי חשיב
אלא אימא כלת
לה רב בהדי שניות:
לא א מיי' פ"א מהל'
א) כריתות יד:, ב) ביצה ג.
אישות הלכה ו
[שבת יא: כא. עירובין ד:
בתו. וטעמא פרישנא לעיל לפי שאין בצדה צד כלות דאורייתא:
אסרינן לה משום כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום
ו)
טוש"ע אה"ע סימן טו
צט. יומא יא. מד: סוכה ו:
לא אסרו כלה. סתם משמע ז): אמרו לי כלדאי. החוזים בכוכבים:
שנייה כדלקמן דטעם גמור הוא ולא סימנא בעלמא מדפריך עלה
סעיף יט:
ע"ז כא. חולין פה: וקד.
מלפנא הוית. חכם תהיה: ואמינא. אי האי מלפנא דאמרו לי גברא
לב ב מיי' שם טוש"ע
מ"ש הני ומ"ש (ב) הני כ)הא בחד קדושי מקרב לה כו' ועוד מדפשיט
נדה סז. לקמן קט.], ג) [צ"ל
על אשתו], ד) [סוכה נד.
שם:
מינה אשת אחי האם מן האם ולא
רבא בתלמוד משמע אסברא להא
לג ג מיי' שם טוש"ע שם
וש"נ], ה) לקמן מ:,
דאורייתא היא דכתיב ערות כלתך לא
מוקי לה בכלת בתו ואור"י דתנא
דר' אמי דלא אסרו כלה מדעתי ולא
1
ו) [ע"א ד"ה וכלתו],
סעיף ב:
לד ד מיי' שם טוש"ע שם
דברייתא לית ליה ההוא טעמא
אשאלנה בבית המדרש: ואי האי
ז) [שמע רש"ש], ח) [ויקרא
תגלה אימא כלת בנו וכלת בנו יש לה
יח], ט) [לקמן נד:],
סעיף יח:
אבל בדורות האחרונים גזרו ולהכי
מלפנא מקרי דרדקי הוא ולאו תלמיד
הפסק והא תניא כלתו ערוה כלת בנו
א)
לה ה מיי' שם טוש"ע
י) [ע"א], כ) צ"ל ומשני הא
כי פריך מאי שייר דהאי שייר לא
אשיילה מרבנן כלומר אהיה צריך
בחד כו', ל) [שם ליתא
שניה וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף
שם סעיף טו:
א
לו ו מיי' שם טוש"ע שם
לשאול דלא אבינה מדעתי: לא אסרו
בעי למימר דשייר אשת אחי האם
לפנינו א"ד אבל בכתובות
כל הדורות אלא אימא כלת בתו דאמר רב
❖
כז: איתא], מ) [פ' אחרי סי'
סעיף יח:
כלת בתו. דהא ליתא בבת צד כלה
מן האם דפשטנא לאיסור' ואם תאמר
צו], נ) דלא כוותיה דקאמר
חסדא הא מילתא מגברא רבה שמיע לי ומנו
מאי פריך וכללא הוא חמותו ערוה
דאורייתא אלא משום כלת בנו דיש
מאי לאו משום חולץ דהויא
רבי אמי לא אסרו כלה אלא מפני כלה ואמרו
לי' אשת אבי אביו לא משום
כו' דלמא בהני נמי גזרו בתר הכי
בבן צד כלה דאורייתא כגון אשת בנו:
תוספות ישנים
מיתנא דהויא לי' אשת אחי
לי כלדאי מלפנא הוית אמינא אי גברא רבה
כגון כלתה דבר ציתאי. שהיתה לו
מהאי טעמא וי"ל דקים ליה בהנהו
אשת אחי האם מן האם
אבי אביו וקאמר נמי והא
הוינא אסברא מדעתי אי מקרי דרדקי הוינא
דשרו והא דפריך לקמן וליטעמיך
כלת הבן וכלת הבת ואתו לאיחלופי
מהו. וא"ת אמאי לא קא
אמימר מכשיר כו' אמימר
פשיט ליה דשרי מדלא
מוקי להו כו' בעיא שלו
וכן כולהו: דאיכא צד אב. ואיכא
שבסרי הויין אע"ג דבתר הכי גזרו
אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא השתא
חשבה בהדי שניות וי"ל דלא
מתוך דברי אמימר משום
כדפי' יודע הוא דשניות דמר
למיגזר משום אשת אחי האב מן
סברתה מדעתי לא אסרו כלת בתו אלא
חשש לשנותה משום דתנא
דלא סבירא ליה כוותיה כו'
❖
האב דאורייתא: או דלמא לא שנא.
בריה דרבנא בדורות אחרונים הוה:
כבר אשת אחי האם מן
מהרש"ל,
משום כלת בנו אמר ליה אביי לרבא אסברה
רב אשי אמר כגון כלה דבי רב
האב: לאתויי מאי לאתויי
אשת אחי האם מן האם מאשת אחי
לך כגון כלתה דבי בר ציתאי רב פפא אמר
אשת אחי האם מן האם.
מרי בר איסק. כל חד נקיט אותו
האם מן האב: היא גופה. אשת
וא"ת אמאי לא קאמר
כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא רב אשי
תורה אור השלם
אחי האם מן האב: אטו כולהו כו'.
שהיה בימיו וצ"ל דתרי מרי בר
דאתא לאתויי כלת בתו אך
אמר כגון כלתה דבי מרי בר איסק: איבעיא
1. עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא
לא אשת אחי האם מן האם.
הא כולהו לאו דוקא: אם אמו שניה.
איסק הוו אחד בימי רב אשי כדמשמע
וי"ל דפסיקא ליה שנאמר
תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא
להו אשת אחי האם מן האם מהו אשת אחי
שסמוכה לערוה: וגזרו רבנן על
הכא ובפרק אלו מציאות (ב"מ דף
ב
זה הכלל לאחר שנשנית
תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
❖
אם אביו. שאין בה צד ערוה משום
כב.) אמימר ורב אשי ומר זוטרא
האב מן האם ואשת אחי האם מן האב
הברייתא דשניות וא"כ לא
ויקרא יח טו
אתא לרבויי כלת בתו שהרי
אם אמו: וטעמא מאי וכו'. אשת
איקלעו לבוסתני' דבי מרי בר איסק
דאיכא צד אב הוא דגזרו רבנן אבל היכא
כבר תנינן לה עם השניות
ואחד היה בימי רב חסדא דאמר
אבי אביו שנייה שסמוכה לאשת אב:
אלא ודאי בא לחדש דבר
דליכא צד אב לא גזרו בהו רבנן או דלמא
הגהות הב"ח
וגזרו רבנן על אשת אבי אמו. אע"ג
בהמפקיד (שם דף לט: ושם) מרי בר
שלא פירש כגון אשת אחי
ל"ש אמר רב ספרא היא גופה גזירה ואנן
❖
ב)
(א) רש"י ד"ה הא אשת
האם מן האם:
איסק ואיכא דאמרי חנה בר איסק
דלא שייך צד אישות אב דאורייתא
ל)
וכו' שקדש זה את אשתו
ניקום ונגזור גזירה לגזירה אמר רבא אטו
אתא ליה אחוה מבי חוזאי אתא
לא למעלה ולא למטה משום אשת
נתקרב חמיו וכו' בקדושין
כולהו לאו גזירה לגזירה נינהו אמו ערוה אם
ג
שלו נתקרב בן חמיו אצלו
אבי אביו: ה"ג כולהו דבי דודי
לקמיה דרב חסדא ורב חסדא נפטר
תוס' חד מקמאי
וקידושין: (ב) תוס' ד"ה
אמו שניה וגזרו על אם אביו משום אם אמו
קרו להו ול"ג רבתי: כל שבנקבה
בימי רבא כדאמר בפ' בתרא דיומא
לא אסרו וכו' מ"ש הני
אבעיא להו אשת אחי
וטעמא מאי כולהו דבי אימא רבתי קרו ליה
ערוה. שאם היתה נקבה היתה
(ד' עה: ושם) וביום שמת רבא נולד
ומאי שנא הא הא בחד:
האם מן האם מהו אשת
(ג) ד"ה מאי וכו' להדדי
אחי האב מן האם ואשת
רב אשי כדאיתא בפרק עשרה יוחסין
ערוה לזה גזרו בזכר על אשתו וכולהו
ד אשת אביו ערוה אשת אבי אביו שניה וגזרו
(קדושין דף עב:): אשת אחי אבי
כחדא חשיב: (ד) ד"ה
אחי האם מן האב דאיכא
מפרש ואזיל להו: ה"ג ואמר רבא
על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו
אמימר וכו' דקאמר
צד אב הוא דגזור רבנן
האב ואחות אבי האב מהו. הוה מצי
וכללא הוא. בתמיה: בת חמותו
אמימר מוקי כצ"ל ותיבת
אבל היכא דליכא צד
וטעמא מאי כולהו דבי אבא רבה קרו ליה
נמי נמחק: (ה) בא"ד שלו
אב לא או דלמא לא
ערוה. שהיא אחות אשתו: לאו
למיבעי אחות אם האם והיא בכלל
אשת אחי האב מן האב ערוה אשת אחי
מדברי אמימר משום דלא
שנא ופשיט לאסור דכי
לאיתויי אשת אחי האם מן האם
אחות אבי האב דלמטה דידה ערוה
סבירא ליה כוותיה
אתא רב שילא אמר אמרי
האב מן האם שניה וגזרו על אשת אחי האם
❖
דבנקבה ערוה. דאחות האם מן האם
ואית ספרים דגרסינן לה בהדיא:
הס"ד:
במערבא כל שבנקבה
מאי
מן האב משום אשת אחי האב מן האם
ערוה בזכר גזרו על אשתו
שייר דהאי שייר. אף על גב
ערוה דכתיב ח) ערות אחות אמך
משום שניה והא ודאי
וטעמא מאי משום דכולהו דבי דודי קרי להו
דתרתי נינהו חדא חשיב להו
ודרשינן בהבא על יבמתו ט) בין מן
לאו כללא הוא דאילו
מוסף רש"י
כדקאמר בסמוך הנהו תרתי דדמיין
האב בין מן האם הילכך בזכר גזרו
מאי תא שמע דכי אתא רב יהודה בר שילא
חמותו ערוה אשת חמיו
גזירה לגזירה. הא
מותרת. בת חמותו ערוה
על אשתו: מאי שנא האי ומאי שנא
להדדי (ג) חדא חשיב להו ופירש
אמר אמרי במערבא כל שבנקבה ערוה
דאמרינן בכולי הש"ס אין
אשת בן חמיו מותרת
הנך. דלעיל אשת חמיו ואשת בן
בקונטרס דהנך תרתי היינו אשת
גוזרין גזירה לגזירה, מהאי
בזכר גזרו על אשתו משום שניה ואמר
חורגתו ערוה אשת חורגו
קרא נפקא (ויקרא יח
אחי אבי האב ואחות אבי
האב ולא
חמיו ובן חמותו ואשת חורגו ובן
מותר' בת חורגו ערוה
רבא וכללא הוא חמותו ערוה אשת חמיו
ה
ל) ושמרתם את משמרתי,
אשת בן חורגו מותרת. על
כמו שפירש רבינו יצחק
בן רבינו
חורגו ואע"ג דנקבה ערוה בזכר
עשו משמרת כלומר גזירה
כרחין דרב שילא לאתויי
מותרת בת חמותו ערוה אשת בן חמותו
מותר באשתו: הא אשת אחי האם
מאיר דקאי אאשת אחי האם מן
למשמרתי, לתורתי, ולא
אשת אחי האם מן האם.
מותרת בת חמיו ערוה אשת בן חמיו מותרת
משמרת למשמרת, שלא
בחד קידושין מיקרבא. לגבי דהאי
אמימר אכשר באשת אחי
האם ואשת אחי האם
מן האב
יעשו גזירה לגזירה (ביצה
[אבי] אביו ובאחות אבי
דכולהו אחי אמו קרו להו: חורגתו ערוה אשת חורגו מותרת בת חורגתו
בקדושין שקדשה אחי אמו אבל כל
.
אביו. הר' אלפס לא פסק
אמימר אכשר כו'.
ב:)
ערוה אשת בן חורגו מותרת והא דרב
פסק רבינו
הנך דלעיל לא איקרבו לגביה עד
בשניות כר' חייא. יש להן
הפסק או אין להן הפסק
חננאל דהלכה כאמימר
דאיכא תרתי קידושין כגון אשת חמיו
יהודה בר שילא לאיתויי מאי לאו לאיתויי
ומסתברא לקולא דבשל
וכן בשאלתות דרב אחאימ) וכן משמע
בקידושין שקדש (א) את אשתו נתקרב
אשת אחי האם מן האם דכל שבנקבה ערוה
סופרים הלך אחר המקל
דסבר רב אשי דקאמר השתא נמי
חמיו אצלו ועדיין אשת חמיו רחוקה
בזכר גזרו ג) אשתו משום שניה מאי שנא
דכתיבי לאיסורא לאו מר בריה דרבנא
לזה כל זמן שלא קדשה חמיו וכן אשת
הני ומאי שנא הא הא בחד קידושין מקרב
חתים עלייהו ולר"י נראה דאין הלכה
בן חמיו בקדושין שלו באשתו נתקרב
לה הני עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב
כאמימר דסוגיא דגמרא בהחולץ
בן חמיו וקדושין בן חמיו באשתו וכן
להו שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב
כולם: אשת אחי אבי האב מן האב.
(לקמן דף מ: ושם) נ) דלא כוותיה
פפי ילמדנו רבינו אשת אחי אבי האב ואחות
(ד) וקאמר נמי אמימר מוקי לה
דאמרן לעילי) אשת אחי האב מן האם
משום חולץ וקסבר גזרו שניות
יש לה הפסק דהיינו היתירא לאשת
אבי האב מהו מדלמטה ערוה למעלה נמי
בחלוצה ואין התלמוד רוצה לפשוט
אחי אבי האב מן האם דלמטה
גזרו ביה או דלמא הא איתפליג דרתא
בעיא שלו מדברי אמימר (ה):
דידה לאו ערוה היא אלא שנייה
ת"ש מה הן שניות ולא קחשיב להו בהדייהו
שניות
וכי קמיבעיא ליה באשת אחי אבי
ד) תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר
האב מן האב דלמטה דידה ערוה
שניות דבי רבי חייא ה) אמימר ו אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות
אשת אחי האב מן האב וכן אחות
אבי אביו א"ל רב הלל לרב אשי לדידי חזיא לי שניות מר בריה
אבי האב בין מן האב בין מן האם
דרבנא וכתיבן שיתסרי לאיסורא מאי לאו תמני דמתניתא ושית
דלמטה דידה ערוה כגון אחות
דבי רבי חייא והנך תרתי הא שיתסרי ולטעמיך שיבסרי הויין דהא
האב: איתפלג. נתרחקה קורבה:
מה הן שניות.
ברייתא דלעיל:
איכא אשת אחי
האם מן
האם דפשטינן לאיסורא הא לא קשיא
שניות דרבי חייא.
לקמן בשמעתין:
הנך
הנך