חמש
עשרה נשים
פרק ראשון
יבמות
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא תלבש שעטנז.
וסמיך ליה גדילים
תעשה לך ודרשינן סמוכין
כדמסיק טעמא הואיל ואישתרי אישתרי ולהכי קאמר תיתי אחות אשה
ח א מיי' פ"ב מהל' יבום
א) ברכות י. [ע"ש],
ב) [מכות כג.], ג) ברכות
הלכה יד סמג עשין נא
ושרינן כלאים בציצית. אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה: שאין חוסמין.
מאשת אח ולא קאמר תיתי מאשת אח כדאמר בכל הני דלקמן תיתי
כא:, ד) [פסחים כח:],
טוש"ע אה"ע סימן קסה
ממילה תיתי מכיבוד אב ואינו מזכיר אחות אשה משום דלמילף בכל
אין (א) [סותמין] טענותיה לכופה להתייבם לו אלא כופין אותו וחולץ.
ה) סנהדרין סז:, ו) ברכות
סעיף ד [וברב אלפס פרק
לה מלא תחסום: וסמיך ליה
דוכתין קאתי ואומר ר"י דמאשת אח לא מצי למילף בעלמא דלידחי
חוסמין לישנא דקרא קא נקט דיליף
כא: לקמן צז., ז) לקמן מט.
ז דכתובות דף קא:]:
ט ב מיי' פי"א מהל'
[צז.], ח) רש"ל מ"ז,
כו'. אלמא דרשינן סמוכין וגבי
עשה לא תעשה שיש בו כרת דשאני
ט) [עיין תוספות חגיגה י:
עבודת כוכבים הל' טו
דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה
כלאים בציצית נמי דרשינן: במשנה
אשת אח דמצותו בכך ואי אפשר
1
ד"ה לעבור], י) [צ"ל
סמג לאוין נה (טוש"ע י"ד
תורה דריש. והאי סמוכים דכלאים
בענין אחר לקיים מצות יבום דאל"כ סימן קעט):
שמעון], כ) [ועיין תוס'
לך ואמר רבי אלעזר סמוכים מן התורה
א)
י ג מיי' פ"ב מהל' איסורי
פסחים מג: ד"ה ס"ד
בטלה מצות יבום אבל מכלאים
בציצית במשנה תורה הוא ודרשינן:
מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם עשוים
❖
2
אמינא ותוס' ערכין ג: ד"ה
ביאה הל' יג:
סמכו ענין לו. ענין הפרשה (ב) סמוכה
בציצית ילפי' שפיר בעלמא דאי לא
❖
הני כהנים], ל) [צ"ל סתם],
באמת וישר ב) ואמר רב ששת אמר ר' אלעזר
מקיימת מצות תכלת בפשתי' מקיימת
פרשת מכשף אצל שוכב עם בהמה
משום רבי אלעזר בן עזריה א מנין ליבמה
דגבי הדדי כתיבי: מכשפה לא תחיה.
בצמר ואפ"ה דחי וכן וגלח את כל
תוספות ישנים
שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה
תורה אור השלם
בספר ואלה שמות: מה שוכב עם
שערו דמצורע מיקיים בשער דהיתר
א) ועוד י"ל כיון דאיכא
שנאמר לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה
3
1. (יא) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז
קרא דממעט להו (במדבר
בהמה בסקילה. דכתיב באשה
דכל שערו קרינא ביה כמו כל מלאכה
טו לח) בני ישראל ולא בנות
כי ישבו אחים יחדיו ואמר רב יוסף אפילו
צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
לא תעשו דשבת דלא קאי אלא
הנרבעת לבהמה דמיהם בם
וכל
ג)
4
[ויקרא כ]
[ישראל] וש"מ דאין
(יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל
למאן דלא דריש סמוכים בעלמא במשנה
אמלאכות דלא דחו שבת א"נ כל
דמיהם בם בסקילה היא דגמרינן
להקשות [להדדי] דלימא כל
אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ
שישנו בלא תלבש ישנו
שערו ממש ובנמרטו פאת ראשו
(סנהדרין דף כג.) מאוב וידעוני דכתיב
תורה דריש דהא ר' יהודה בעלמא ד)לא דריש
אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ:
בגדילים. וכן איפכא משום
דברים כב יא-יב
וזקנו וכן כל הני דמייתו מיקיימי
בהו ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ):
ובמשנה תורה דריש ובעלמא מנלן דלא
2. סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם
דלאו בחד זימנא הוו
נוציא זה. מכשף: לסקילה. שהיא
בדוכתא אחריתי:
תרווייהו חד הוי הזמן
עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר:
דריש דתניא ה)בן עזאי אומר נאמר 5 מכשפה
דכתיב לא תלבש שעטנז וסמיך
גרמא וחד אין הוי הזמן
תהלים קיא ח
מיתה חמורה מכולן: בכלל מכשפה
לא תחיה ונאמר כל שוכב עם בהמה מות
3. לֹא תַחְסֹם שׁוֹר
גרמא ואין להשוותם לא
6
ליה גדילים וכו'. ואיפכא
היו. שנאמר לא תחיה: להקיש אליהן.
בחיובם ולא בפטורם. ולא
בְּדִישׁוֹ: דברים כה ד
יומת סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה
שזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל
ליכא למימר דבמקום גדילים לא
4. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
דמי להא דאמרינן כל שישנו
בסקילה אף מכשפה בסקילה א"ל ר' יהודה
בבל תאכל חמץ ישנו בקום
ב
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על
תלבש שעטנז כדאמר בסמוך במקום
אכול מצה דבחד זימנא
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה
עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו
כי ישבו לא תחסום דא"כ לשתוק
איתנהו ובכלהו [הוי] זמן
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
יצא: נושא אדם אנוסת אביו. שלא
קרא מיניה וממילא ידעינן דלא דחי
אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה
גרמא: אלא אוב וידעוני
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
בכלל מכשפים היו כו'.
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
נאסרה עליו עולמית אלא אשת אביו
עשה דציצית לאו דכלאים וגבי יבמה
יצאו להקיש להם ולומר לך מה אוב וידעוני
והקשה הר' יעקב
דברים כה ה
כדכתיב (ויקרא יח) ערות אשת אביך
נמי בסמוך ליכא למידרש כי הכא
5. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:
מאורלייני"ש אמאי לא
בסקילה אף מכשפה בסקילה ובמשנה
ואשת משמע ע"י אישות דקדושין:
דבלאו קרא ה"א דחוסמין אותה ולא
אמרינן אוב וידעוני הוה
שמות כב יז
תורה מנלן דדריש דתנן נושא אדם אנוסת
ו)ג
6. כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה
דבר שהיה בכלל ויצא מן
אנוסת בנו. לאו כלתו היא דאין כלה
יחלוץ לה על כרחו הקשה ה"ר יעקב
הכלל דמכשפה לידון בדבר
מוֹת יוּמָת: שמות כב יח
אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו
אלא מקודשת וראויה לחופה : ה"ג
דאורליינ"ש דליחייבו נשים בציצית
(ג)
7. לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת
החדש בסקילה וא"כ אי
רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו
אתה רשאי להחזירו לכללו
ורבנן אי הוה סמיך ליה כדקאמרת
דאית לן למימר כל שישנו בלא תלבש
אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה
עד שיחזירנו הכתוב לכללו
כְּנַף אָבִיו: דברים כג א
ואמר רב גידל אמר רב מ"ט דרבי יהודה
השתא דלא סמיך ליה בשומרת יבם
שעטנז ישנו בגדילים אף ע"ג דלאו
8. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
בפירוש וא"כ איך קאמר
דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא
כו'. לא סמיך ליה דכתיב לא יקח
היקש הוא אלא סמוכים דתרי קראי
שמלמד על הכלל לומר מה
7
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
אוב וידעוני בסקילה אף
איש את אשת אביו בנתים: דמוכח.
נינהו מ"מ דרשינן הכי בפ"ק דערכין
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
יגלה כנף אביו ז) כנף שראה אביו לא יגלה
מכשפה בסקילה וי"ל דאין
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
מוכח למדרשינהו אהדדי סמכינהו:
(דף ג:) ובהתכלת (מנחות מג.) דקאמר
וממאי דבאנוסה כתיב מעילויה דקרא דכתיב
זה נקרא דבר החדש כיון
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
❖
לכתביה רחמנא. לההיא לא יגלה
הכל חייבין בציצית כהנים לוים
שאינו סותר הכלל שאינו רק
דברים כב כט
יָמָיו:
8 ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה
מוסיף מיתה חמורה. וכן
כנף אביו לגבי עריות אי לטפויי
וישראלים ומסיק דכהנים איצטריך
חמשים כסף וסמיך ליה לא יקח איש
פי' הקונטרס לקמן גבי
לאוי גבי אשת אב קאתי:
ליה סד"א הואיל ואישתרי גבייהו
אשם מצורע דלא דמי לאשם
וגו' ורבנן אי הוה סמיך ליה כדקאמרת
הגהות הב"ח
לאפנויי
כלאים בציצית נמי לא לחייבו קמ"ל
מצורע דעוקרו ממש מן
השתא דלא סמיך ליה (דכתיב לא יקח
(א) רש"י ד"ה שאין
כלל שאר אשמות להיות כל
ח)
נהי דאישתרי בעידן עבודה שלא
דמו קרב על גבי המזבח
חוסמין אין כו'. נ"ב עיין
איש את אשת אביו בנתים)
בשומרת יבם הכתוב מדבר ולעבור עליו
בעידן עבוד' לא אישתרי דמשמע דאי
ט)
ויצא למתן בהונות שלא
במכות דף כג ריש ע"א
אישתרי לגמרי הוו מיפטרי בציצית
בשני לאוין ובמשנה תורה
מאי טעמא דדריש איבעית אימא משום
תמצא כלל דין זה בשאר
ד"ה אין חוסמין אין
אשמות אבל בכאן מיתה
מגערין בה שלא תאמר אי
דהוה דרשינן כל שאינו בלא תלבש
דמוכח ואיבעית אימא משום דמופני איבעית אימא משום דמוכח דאם
אפשי בו עכ"ל: (ב) ד"ה
היתה לו ויצא לידון
שעטנז אינו בגדילים כ"ש שיש לנו
סמכו וכו' דסמוכה
לתוספת מיתה. ועי"ל דלא
כן לכתביה רחמנא גבי עריות ואיבעית אימא משום דמופני דאם כן
פרשת: (ג) ד"ה אנוסת בנו
הוי דבר חדש כיון דחנק
לדרוש לחומרא ולחייב נשים בציצית
לכתוב רחמנא לא יקח איש את אשת אביו לא יגלה כנף אביו למה לי
אינה מפורשת אלא אתא
וכו' לחופה הס"ד ואח"כ
וי"ל דהא דנשים פטורות בציצי' היינו
צ"ל ד"ה וסמיך ליה לא
לאשמעינן דלא תיסק
ש"מ
משום דיליף לה (קדושין לה.) רב אחא בר
יקח איש וכו' ודרשינן
אדעתין לומר דהוא בחנק
סמוכין
דבאנוסה
כמו שאר מיתה סתם
יעקב דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות דהוקשה כל התורה לתפילין והקישא עדיף מסמוכים ולמ"ד דתפילין לאו מ"ע שהזמן גרמא נינהו
משתעי
ומפותה
האמורה בתורה אלא אתא
אפשר דלדידיה נשים חייבות בציצית מסמוכין דבלא"ה נמי לרבנן דר' י) ישמעאל בפ' התכלת (מנחות מג. ושם) סבר נשים חייבות בציצית
כאנוסה דשתיהן אינן
אוב וידעוני לגלויי דהויא
❖
דמחייבי ציצית בלילה והוי שלא הזמן גרמא וקשה הא דדייק בפ' התכלת דרב יהודה סבר דציצית מ"ע שלא הזמן גרמא מדרמי תכלת
בתור' אישות ומסקנא
בסקילה:
דמילתא דרב גידל
לפורזומא דאינשי ביתיה וממאי דלמא אע"ג דסבר דהוי הזמן גרמא מיחייב נשים מסמוכין וי"ל דעדיפא מינה משני ליה התם ומיהו
בפרק נושאין על
קשה למאן דפטר נשים מציצית ה"ל למיפטרינהו מכלאים וע"כ נשים חייבות בכלאים דאמר ספ"ק דביצה (דף יד:) כלאים למאי חזו ושמא
❖
האנוסה הס"ד:
וכי
איכא שום ריבוי לענין כלאים כ) א): מפני שסמכו ענין לו כו'. וא"ת דלמא הכא הוא דלא דריש סמוכים משום ג"ש דדריש ר' יוסי מוסף רש"י
סמוכים לעד לעולם.
הגלילי בפ' ד' מיתות (סנהדרין סז. ושם) דמפקא [מסמוכים] דדריש מלא תחיה כל נשמה דבסייף תדע דאטו ר"ע דגמר התם דבסקילה
בדברי תורה כתיב נאמנים
הגהות מהר"ב
מאם בהמה אם איש לא יחיה מי נימא דלא סבר כרבנן דדרשי סמוכים בכל מקום אלא איצטריך ע"כ משום ג"ש דמפקא מסמוכים
כל פקודיו סמוכים לעד,
רנשבורג וי"ל דהכא דייק מלישנא דר' יהודה דקאמר וכי מפני שסמכו משמע דלא דריש סמוכים בעלמא והא דדריש ר' יהודה סמוכים בפ"ב
סמיכת כל פקודיו עשויים
א] תוס' ד"ה וכי מפני
באמת וישר ולצורך ולא
דקידושין (דף נג.) דקתני יכול לא יחלקו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים ת"ל איש כאחיו וסמיך ליה אם על תודה וקאמר ל) התם
שסמכו ענין לו וכו' ה"ה
דבר רק (ברכות י.).
סיפרא מני ר' יהודה איכא למימר דהתם וי"ו מוסיף על ענין ראשון דריש דכתיב וזאת תורת זבח השלמים א"נ משום דמוכח דמדלא
שאין חוסמין אותה.
בעלמא אלא דבמשנה תורה
וכו'. נ"ב אבל הראב"ן סי'
אין מגערין בה שלא
כתיב בפרשת ויקרא א"נ משום מופנה דאיש כאחיו מיותר דה"ל למיכתב לכל בני אהרן תהיה ותו לא והא דקאמר במשנה תורה דריש
וסמיך
לד דף יד ע"ד בסופו כתב
תאמר אי אפשי בו (מכות
ליה לא יקח איש את אשת אביו.
א] ה"ה בעלמא אלא דבמשנה תורה קים ליה דכולהו מוכח או מופנה ולא חש להביא אלא אחד מהם:
כג.). מכשפה לא תחיה.
דדוקא במשנה תורה דריש
דא"כ
לכתביה גבי עריות. דאע"ג דאיצטריך למיכתביה הכא
ורבנן לא דרשי משום דלא יקח מפסיק בין פרשת אונס ללא יגלה:
ולא בכל התורה וטעמא
ולא פירש באיזו מיתה
משום דכל התורה מפי
תמות, ונאמר אצלו כל
להיקישא ללא יבא ממזר דמהכא דרשינן ממאי הוה ממזר בין לר"ע בין לרבנן בפרק החולץ (לקמן דף מט.) התם נמי סמוכין נינהו ודרשינן
הגבורה נאמרה ואין
שוכב עם בהמה מות
מטעם דמוכח או מופנה וא"ת גבי מכשפה נמי לדרוש ר' יהודה דמוכחא מילתא מדלא כתיב כל שוכב עם בהמה גבי עריות וי"ל דלא
. סמכו
מוקדם ומאוחר אבל משה
יומת (ברכות כא:)
שייך גבי עריות דאין זנות לבהמה א"נ לא חשיב מוכח כיון שהלמד נכתב במקומו ומיהו לענין מופנה לא איכפת לן בהי מינייהו:
ענין לו. סמכתו פרשת
שסידר משנה תורה פרשה
אם כן לכתוב רחמנא לא יקח איש וגו' לא יגלה כנף אביו למה לי. מדנקט לא יגלה בלא וי"ו משמע דאכוליה קרא בעי למה לי וקשה
אחר פרשה לא סידר אלא
מכשפה לא תחיה לשוכב
להדרש עכ"ל:
עם בהמה (שם) סמך ענין
דלמא מיבעי ליה לשומרת יבם כדדרשי ליה רבנן לקמן ואית דגרסי ולא יגלה כנף אביו למה לי ומפרש דאאביו קא בעי למה לי דפשיטא ליה
המכשף לשוכב עם בהמה.
דאאביו קאי אבל לא יגלה מצי למימר דדרשי ליה לשומרת יבם כמו רבנן. וריב"ן פי' דשפיר גרס לא יגלה בלא וי"ו ואכוליה קרא קבעי למה
ענין, פרשה (סנהדרין סז:).
מה שוכב עם בהמה
לי דמשמע ליה להש"ס דלא מוקי ליה בשומרת יבם של אביו כיון דבלאו הכי איכא איסור יבמה לשוק ואיסור דודתו ולא מוקמינן ליה בלאוי
בסקילה. הא ילפינן לה
יתירא היכא דאיכא למידרש ובפ' נושאין על האנוסה (לקמן צז.) אמרי' נמי דלרבנן לא איצטריך לשומרת יבם אלא לעבור עליה בג' לאוין:
מדמיהם בם דכתיב בם
מכדי בפרשת קדושים תהיו,
וגמרינן לה מאוב וידעוני
דכתיב בהו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (שם) או: כדאמרינן לה בסנהדרין בפרק ד' מיתות (נד:) בגזרה שוה דתהרוגו דהכא מכי הרוג תהרגנו דמסית, אף מכשף בסקילה (ברכות שם). א"ל ר' יהודה. לא דריש סמוכין,
וכי מפני שסמכו ענין לו. לשוכב עם בהמה, נוציא זה. המכשף, לסקילה. שהיא חמורה מכל מיתות שבתורה (ברכות שם) או: נוציא את זה מדין מיתות קלות לסקילה החמורה מכולן (סנהדרין שם).אלא. מקרא מפורש
יש לו במקום אחר שהוא בסקילה (ברכות שם) מכלל ופרט את למד בסקילה (סנהדרין שם). אוב וידעוני בכלל מכשפים היו. בכלל לא תחיה דכל המכשפים היו, ולמה יצאו. בפני עצמן כשהפרישן לסקילה, כדכתיב באבן
ירגמו אותם דמיהם בם, להקיש להם. את כל הכלל, שזו מדה בתורה שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא (ברכות שם וכעי"ז סנהדרין שם). בשומרת יבם הכתוב
מדבר. שומרת יבם של אביו ראויה לאביו, והרי כבר הוזהר עליה משום ערות אחי אביך, אלא לעבור על זו בשני לאוין (דברים כג א).