כיצד פרק
שני יבמות
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שניות
דרבי חייא יש להן הפסק או לא. תימה דלעיל תנא דכלת
הנך תרתי דדמיין להדדי. אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב שהן צד
לז
א) [ביצה ה:], ב) [לקמן
א מיי' פ"א מהל'
מח: סב. צז: בכורות מז.],
אישות הלכה ו סמג
אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה: שלישי שבבנו. בת בן בנו דהא בת
בן בנו אסורה עד סוף כל הדורות ודומה דכ"ש בת בן
ג) [לעיל יז: ב"ב קי:],
לאוין קי טוש"ע אה"ע
בנו ערוה: ושבבתו. בת בן בתו שהרי בת בתו ערוה הלכך בת
בנו עד סוף כל הדורות שהן קורבי עצמו ולא מחמת קדושין וי"ל
ד) [עי' תוספות סוטה כו.
סימן טו סעיף יב:
בן בתו שניה וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה: רביעי
לח ב מיי' שם וטוש"ע
דכלת בן בנו יש (א) לאוסרו שהן בני ירושה ושכיחא גביה אבל בת
ד"ה וזו], ה) [אמם רש"ש],
ו) [דף כא:], ז) [לעיל כא.],
שם סעיף יד:
שבחמיו. דור רביעי שבחמיו היינו
בני בנים לאו בת ירושה היא ולא
לט ג מיי' שם וטור ש"ע
ח) בס"א: נכרי, ט) [ע"ב],
הנך תרתי דדמיין להדדי כחדא חשיב להו
אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו
שכיחא גביה:
י) [שם], כ) [שם],
שם סעיף טו:
ערוה
מ ד מיי' שם טוש"ע שם:
לכל מסורה. תימה דלעיל
ואשתו בכלל: ושבחמותו. אם אם
ל) [בס"א: ונכרים],
והא שיתסרי והא מכל מקום לדידי חזיין לן
מא ה מיי' פי"ד מהל'
מ) [בס"א: בגיות],
חמותו: שניה. דאם חמיו ואם
קאמר דטעמא דגרים שלא
דכתיבן לאיסורא אמר ליה וליטעמיך אי
❖
נ) [בס"א: בגיות],
איסורי ביאה הלכה
חמותו ערוה שהן בכלל אשה ובת בנה
יאמרו באנו מקדושה כו' והכא משמע
יב טוש"ע י"ד סימן רסט
הוה כתיב להיתירא מי הוות סמכת עלייהו
אשה ובת בתה הלכך אמו שניה: מאי
טעמא משום דאתיא לאיחלופי בישראל
סעיף א:
ה)
דמר בריה דרבנא מי חתים עלייהו השתא
מב ו טוש"ע שם סעיף
שנא למעלה. דקרי לאם אם חמיו
כדפי' בקונטרס וכן בפ' נושאין
גליון הש"ס
(לקמן
ח:
נמי דכתיב לאיסורא לאו מר בריה דרבנא
ואם אם חמותו רביעי וקא חשיב
דף צז: ושם) משמע דטעמא משום
מג ז מיי' פי"ג מהלכות
גמ' הואיל ואתו לידן.
❖
חתים עלייהו תני דבי רבי חייא שלישי
שבת פא ע"ב וש"נ:
עדות הלכה ב טוש"ע
לאשתו בחושבנא דדרי: ומאי שנא
א
איחלופי גבי בני יודן אמתא
ח"מ סימן לג סעיף יא
שבבנו ושבבתו ושבבן אשתו ושבבת
למטה. דקרי לבת בן בנו דור שלישי
אישתחרור שרא להו רב אחא בר יעקב
ב
וטוש"ע י"ד סימן רסט
ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי: לאו
למינסב נשי דהדדי וקאמר מן האם
אשתו שניה רביעי שבחמיו ושבחמותו
סעיף י:
ג
הגהות הב"ח
מד ח מיי' שם ופי"ד
מכח אשתו קאתי. אלא מכח דידיה
ולא מן האב כולי עלמא לא פליגי
שניה א"ל רבינא לרב אשי מאי שנא למעלה
(א) תוס' ד"ה שניות וכו'
מהל' איסורי ביאה
דבבנו מאנוסה עסקינן: לההיא
דאסור מן האב ולא מן האם כולי
דקחשיב לה לאשתו ומאי שנא למטה דלא
לאוסרה יותר שהן בני
הלכה יא טוש"ע שם:
❖
מתניתא. הא דקתני לעיל ו) מה הן
מה ט מיי' פ"א מהל'
עלמא לא פליגי דמותר כי פליגי מן
ירושה:
קחשיב לה לאשתו למעלה דאיסורא מכח
יבום הלכה ו סמג
האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו
שניות בההיא איירי רב ואמר ארבע
עשין נא ולאוין קא טור
אשתו קא אתי חשיב לה למטה דאיסורא
אמאי שרי התם מן האב ומן האם
יש להן הפסקז) ותו לא אבל בהנך דר'
ש"ע אה"ע סימן קנז סעיף
הגהות הגר"א
לאו מכח אשתו קאתי לא קחשיב לה והא
חייא איכא: ת"ש. דתני בשניות דר'
אבל אי משום איחלופי ניחא דכיון
א:
מו י מיי' שם הל' ג
[א] גמ' בן אשתו ובת
[א] בן אשתו ובת אשתו דאיסורא מכח אשתו
דאיכא נמי צד אב לא אתי לאיחלופי
חייא שלישי שבבנו ורביעי שבחמיו ותו
טוש"ע שם סי' קנו
אשתו. נ"ב גי' הרמב"ם בנו
לא אלמא יש להם הפסק: בגרים.
דבתר אב שדי להו ומצרים ל) אין להם
קאתי ולא חשיב לה איידי דתנא שלשה
ובתו דאיסורא כו' ופי'
סעי' ב:
מז כ מיי' פ"ה מהלכות
גזרו שניות שאם היה גר נשוי אם אמו
קורבת אב דכתיב וזרמת סוסים
מכח כו' שכל צד מינה
דורות למטה [ב] דידיה ולא חשבה תנא נמי ג'
ממרים הל' ט טור
אסור (ועמ"ש רבינו
יוציא: מקדושה חמורה. שהעובדי
זרמתם ולא שייך למיגזר אטו ישראל
דורות למטה דידה ולא חשבה א"ל רב אשי
באה"ע סימן טו ס"ק כג):
ש"ע י"ד סימן רמא סעיף
כוכבים מוזהרין על העריות: לא
ויש לומר דהני תרי טעמי צריכין
[ב] שם למטה דידיה כו'
ח:
לרב כהנא ד שניות דבי רבי חייא יש להן
מח ל מיי' שם ופ"א
גזרו בהו רבנן. דכקטן שנולד דמי
דבקורבת אב שהיו אסורין קודם לא
למטה דידה. נ"ב גירסת
מ)
הפסק או אין להם הפסק ת"ש דאמר רב ד'
הרמב"ם להיפך איידי דתני
מהל' יבום הלכה ד
ואין לו קורבה: לא יעידו. לכתחלה
שייך טעמא לאיחלופי שהכל יודעים
כו' למטה דידה כו' למטה
טוש"ע אה"ע סימן קנו
נשים יש להם הפסק ותו לא דלמא כי קאמר
❖
דקורבת אם בגרים קורבה היא דהא
דרחמנא אפקריה לזרעיה כגון אשת
סעיף ב:
דידיה:
מט מ מיי' פ"א מהלכות
רב לההיא מתניתא ת"ש שלישי ורביעי
ודאי אמו היא: ואם העידו עדותן
אביו לרבי עקיבא ואחות אביו לרבי
יבום הלכה ו טור
עדות. דכקטן שנולד דמי: מעידין
אליעזר דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין
שלישי ורביעי אין טפי לא דלמא משלישי
ש"ע אה"ע סימן קנז סעיף
מוסף רש"י
❖
לכתחלה. דרחמנא אפקריה לזרע
דף נח.) על כן יעזב איש את אביו ואת
א:
ואילך מרביעי ואילך אמר ליה רבא לרב
אחוה אחוה מבני
מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם
אמו ר' אליעזר אומר אחות אביו ור"ע
ח)
נחמן חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא
יעקב. כי ישבו אחים,
(יחזקאל כג) הלכך קורבת אב אינה
אומר אשת אביו הוי טעמא שלא
שנים עשר אחים בני אבינו
ואמר בעו במערבא גזרו שניות בגרים או לא
תוספות ישנים
קורבה: מאי שנא. עדות מעריות
יאמרו כו' אבל אשת אביו לרבי
.
(לעיל יז:)
גזרו שניות בגרים אמר ליה השתא ומה ערוה
מעידין לכתחלה ומ"ש
דאמר לקמן בפרק נושאין (דף צח.)
אליעזר ואחות אביו לרבי עקיבא שרי
מעריות. ופי' הקונט'
גופה ה אי לאו שלא יאמרו באין מקדושה
גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא:
דלא משום שמא יאמרו איכא ולא
דלקמן אמרי' נשא אחותו
חמורה לקדושה קלה לא גזרו בהו רבנן
לכל מסורה. הכל נושאין נשים הלכך
משום איחלופי איכא אבל עריות שמצד
מן האם יוציא והכא אמרי'
מעידין לכתחלה. ותימה
אי שרית לקיומה אתי נמי למישרי
אם שלא היו אסורות קודםנ) יש לאסור
שניות מיבעיא אמר רב נחמן גרים $ הואיל
ו
לשני שנא ושנא דגבי עדות
ערוה בישראל דכולי עלמא לא ידעי
משום איחלופי דמשום שמא יאמרו
ואתו לידן נימא בהו מלתא אחין מן האם לא
לא שייך האי טעמא דשמא
ליכא והא דאמר בפרק ד' מיתות (ג"ז
דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי:
יאמרו באנו מקדושה
יעידו ואם העידו עדותן עדות אחין מן האב
חמורה לקדושה קלה ולהכי
לבית דין מסורה. ואי נמי מכשרת
שם) נשא אחותו מן האם יוציא היינו
מעידין אבל גבי ערוה יוציא
מעידין לכתחלה ז אמימר אמר אפילו אחין
עדות אחים גרים לא אתיא לאכשורי
משום איחלופי דשמא יאמרו ליכא שלא
שלא יאמרו באנו מקדושה
מן האם נמי מעידין לכתחלה ומ"ש מעריות
חמורה לקדושה קלה. וי"ל
אחין ישראל דבית דין ידעי דגר
היו נאסרות בגיותם ומן האב יקיים
דקא בעי משום דאמרינן
ערוה לכל מסורה עדות לבית דין מסורה
שנתגייר כקטן שנולד דמי:
דמשום איחלופי ליכא בצד אב
א)
לקמן (צז:) טעמא משום
וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי: מתני'
מתני'
אח מכל מקום. בגמרא
כדפרישית והיינו טעמא נמי דאמר
דאתי לאחלופי ואם כן היה
ב) ח
לנו לגזור בעדות כמו
מפרש: ואחיו לכל דבר. מפרש בגמ' :
אחין מן האם לא יעידו לכתחלה
ט)
ט מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת
ערוה: יבום מפטר פטר.
שפחה ועובדת כוכבים ולדה כמוה
דלמא אתי לאיחלופי אבל מן האב
אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי
מדאמרינן לקמן ובן אין לו
מי
יעידו לכתחלה: שיש לו אח מ"מ
ובתרה אזיל כדיליף בגמ'י): על מכתו
עיין עליו ואיירי הכא
שיש לו אח מן השפחה ומן העובדת כוכבים
תלמודא כאילו ידע הדרשא
זוקק אשת אחיו. בגמרא מפרש
ועל קללתו. אם הכה או קלל את
מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן
דלקמן אע"ג דלקמן קאמר
אביו חייב מיתה: גמ' מדלענין יבום
י
לאתויי ממזר וא"ת מרישא שמעינן לה
מכל מקום לאתויי מאי כן
היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל
כ
מיפטר. את אשת אביו מיבום פוטר
בת ישראל לנתין וממזר דחולצת ולא
דרך התלמוד בכמה
מקומות:
דבר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן
כגון אם היה
לו בן ממזר ונשא
מתייבמת ויש לומר דאי מהתם הוי
ל
העובדת כוכבים: גמ' מכל מקום לאתויי מאי
אשה ומת ולא
ילדה לו פטורה מן
אמינא כששניהם ממזרים אבל כשאחיו
היבום בשביל הממזר בן בעלה
המת כשר אין אחיו ממזר זוקק אשתו:
אמר רב יהודה מ לאתויי ממזר פשיטא אחיו
פשיטא
אחיו הוא. תימה אמאי
בן אין לו עיין עליו:
כדיליף לקמן כ)
הוא מהו דתימא לילף ג) אחוה אחוה מבני
מיזקק
פשיטא ליה הא איצטריך
יעקב מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן
שפיר לאשמועינן דמחייבי כריתות הוי
כשרין ולא פסולין קמ"ל ד) ואימא הכי
נמי כיון דלענין יבום מיפטר נפטר
אחיו ולא ממעטינן ליה למי שיש
מיזקק
אישות לאביך בה כדפריך לקמן
(דף כג.) לרבי יוסי בר יהודה ואימא למי שיש
אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות וי"ל דה"מ לשנויי הכי אלא דניחא ליה
לשנויי דאיצטריך משום דהוה ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דמשום האי טעמא איצטריך בן אין לו עיין עליו דממזר פוטר מן היבום
דלא נימא דנילף אחוה אחוה מבני יעקב דלא זקיק ומדלא זקיק מיפטר נמי לא פטר ועוד אור"י דהכי פריך פשיטא כיון דתני אחיו הוא לכל
דבר פשיטא דזוקק נמי ליבום ומשני דס"ד אע"ג דאחיו הוא לכל דבר ה"א ליבום לא זוקק משום דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב ובתר הכי
פריך ואחיו הוא לכל דבר דהיינו ליורשו
וליטמא לו פשיטא כיון דזוקק ליבום אף על גב דהוה ס"ד
למילף מבני יעקב כ"ש לשאר דברים:
מאי