כיצד פרק
שני יבמות
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי
יש אהובה לפני המקום. דפשיטא דבשביל אהבת ושנאת הבעל
פרט לחייבי לאוין.
אם נשא אביו ממזרת
והוליד בת לאו אחותו היא
נח א מיי' פ"ד מהל'
א) קדושין סח., ב) [בערוך
גרס רבא], ג) קדושין סח:
אישות הל' יד סמג
ואימא דלא תפסי בהו קדושי: יש אהובה לפני המקום. צורך היה
לא יפקיע המקום זכות בנה ואם תאמר ונימא שנואה היינו
לעיל יז., ד) [קדושין שם
עשין מח טוש"ע אה"ע
לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה
רשעה דהיא שנואה לפני המקום וי"ל דמשמע ליה אהובה ושנואה
ע"ש היטב], ה) [לקמן מה.
סימן מד סעיף ז:
בכך פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה: שנואה בנישואיה.
נט ב מיי' פ"ב מהלכות
בנישואיה ואם ברשעה מדבר
בלא נישואיה נמי יש לשנאותה א):
קדושין עא:], ו) צ"ל הדד,
ורבי יוסי ברבי יהודה חד בשפחה
ז) רש"ל מ"ז, ח) [דברים
איסורי ביאה הלכה א
בעבירה: כי תהיינה. דאית בהו
כד], ט) [דברים יז],
טוש"ע אה"ע סימן טו
ואימא פרט לחייבי לאוין אמר רב פפא
וחד בעובדת כוכבים. וא"ת
הויה: ואימא. דהאי בת אשת אביו
א)
ב)
י) [ועיין היטב תוספות
סעיף י:
ס ג ד מיי' פ"א מהל'
פרט לאחותו מחייבי כריתות דאין
ולמה לי קרא דהאשה וילדיה דמבת
חייבי לאוין תפשי בהו קדושין דכתיב
סנהדרין פג: סוף ד"ה
א
וטבול יום ותוס' זבחים יז.
יבום הלכה ד:
אישות בה לאביך דהא לא תפסי בהו
אשת אביך נפקי תרוייהו דאין אישות
כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה
סא ה מיי' פט"ו מהל'
1
ד"ה הג"ה וכו' ישוב על
קדושין דילפינן מאחות אשה שהיא
לאביך בה וי"ל דהוה מוקמינן קרא
❖
והאחת שנואה וכי יש אהובה לפני המקום
איסורי ביאה הלכה ג
זה],
בכרת וכתיב בה לא תקח אין לך בה
בדמסתברא טפי ואידך הוה מרבינן
סמג לאוין קה טוש"ע
ויש שנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה
❖
אה"ע סימן ד סעיף יט:
לקוחין בפ' האומר לחברו בקדושין
ממולדת חוץ בין שאומרים לאביך
בנישואיה שנואה שנואה בנישואיה ואמר
תורה אור השלם
(דף סז:): שפחה אין לה חייס. אין
הוצא כי היכי דמרבינן מיניה חייבי
כריתות: ואי אשמועינן עובדת
רחמנא כי תהיין ואימא פרט לחייבי כריתות
1. כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי
לה יחס דכתיב עם החמור (בראשית
תוספות ישנים
אמר רבא אמר קרא 2ערות אחותך בת אביך
נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה
כב) ועובדת כוכבים מתייחסת על
כוכבים משום דלא שייכא במצות. לא
א) ועוד דפשיטא דאין
וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ
או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ בין
שם אביה דכתיב בלאדן בן בלאדן
הוה צריך להך צריכותא דעובדת
ב
לבני' להפסיד לכך נחלתם:
בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה
בין שאומרים לאביך הוצא.
(מ"ב כ) ו) הדרימן בן טברימון (מ"א
כוכבים לא מפרש בהדיא בקרא
שאומרים לו לאביך קיים בין שאומרים לו
וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר
והיינו חייבי כריתות דליכא
לַשְּׂנִיאָה: דברים כא טו
טו): שפחה שייכא במצות. כל מצוה
ובטעמא קמא סגי דאי לאו אלא חד
לאביך הוצא ואמר רחמנא אחותך היא אימא
2. עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת
לאוקומי בחייבי לאוין דהא
שהאשה חייבת בה עבד חייב בה
קרא הוה מוקמינן בשפחה משום
כבר שמעינן להו מכי
אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ
בין שאומר לו אביך קיים בין שאומר לו
תהיינה שהרי קדושין
דאין לה י) חייס וא"ת השתא דאיכא
דגמר לה לה מאשה (חגיגה דף ד.):
מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת
אביך הוצא ואמר רחמנא אחותך היא לרבות
תופסין בהם ועוד ניחא
חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן:
כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי
טעמא בעובדת כוכבי' ואיכא טעמא
לאוקמי בחייבי כריתות
ויקרא יח ט
אחותו משפחה ועובדת כוכבים אמר קרא
תסיר ש"מ הכי קאמר בתך לא תתן
בשפחה למה לי קרא דהאשה וילדיה
3. עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ
דמשמע הוצא משום דהוי
בת אשת אביך מי שיש לו אישות לאביך
אשה דלא תפסי בה קדושין
מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ
לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד
דמבת אשת אביך ממעטי תרווייהו
3
והיינו חייבי כריתות דאילו
הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ:
בה פרט לאחותו משפחה ועובדת כוכבים
לו בתך מאחרי אבל אבתו לא תקח
דהי מינייהו מפקת וי"ל דה"א טעמא
חייבי לאוין קדושין תופסין:
ויקרא יח יא
לבנך לא קמהדר ולא קרינן ביה כי
דלא שייך במצות עדיף והוה מוקמינן
ומה ראית מסתברא חייבי כריתות הוה ליה
4. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ
חד בשפחה וחד בעובדת
כוכבים וצריכי. ותימה
אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ
תסיר בת העובד כוכבים את בנך
לה בעובדת כוכבים א] ואע"ג דטעמא
לרבות שכן תפסי בהן קדושין לעלמא אדרבה
דבפרק האומר (קידושין
בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ
שתלד מאחרי. אלמא בנך מן העובד
דעובדת כוכבי' לא הוה אתא משפחה
סח:) משמע דלא צריך
שפחה ועובדת כוכבים הוה ליה לרבות דאי
תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא
כוכבים שילדה לו בתך קרוי בנך ואין
כיון דאיכא בשפחה טעם כל דהו דלא
רק חד קרא לשפחה
שמות כא ד
בְגַפּוֹ:
מגיירה לדידיה נמי תפסי בה קדושין לכי
5. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ
ועובדת כוכבים דפריך אלא
בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי
הוי בעובדת כוכבים:
האשה וילדיה למה לי ולא
מגיירה גופא אחרינא היא ורבנן למעוטי
מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים
(ג) קסבר
רבינא עובד כוכבים
בנך: ש"מ. מדכתיב כי יסיר את בנך
קאמר חד לשפחה וחד
אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם
שפחה ועובדת כוכבים מנא להו נפקא להו
ג
לעובדת כוכבי' וי"ל דהכא
ועבד הבא על בת
ומוקמינן ליה בבן שתלד בתך לעובד
וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
❖
היינו טעמא דאצטריך תרי
דברים ז ד
4 מהאשה וילדיה תהיה לאדוניה ורבי יוסי
ישראל הולד כשר. כן גיר' הקונטרס
כוכבים אלמא בן בתך הבא מן העובד
קראי משום דחזינן הכא
בר' יהודה חד בשפחה וחד בעובדת כוכבים
כוכבים קרוי נמי בנך: לימא קסבר
וכן כתוב ברוב ספרים כאן אבל
דאף חייבי כריתות דלית
בהו קדושין מרבינן מדכתיב
רבינא וכו' הולד כשר. ולקמן פליגי
בקדושין בסוף פרק האומר (דף סח:
וצריכי דאי אשמעינן שפחה משום דאין לה
הגהות הב"ח
מולדת חוץ בין שאומרים
בה בהחולץ (דף מה.). (א) ז)(ול"נ דהולד
ושם) ברוב ספרים כתוב הולד ממזר
חייס אבל עובדת כוכבים דאית לה חייס
(א) רש"י ד"ה לימא וכו'
לאביו הוצא. א"כ אי ליכא
ממזר גרסי' דלא הוי כגר שנתגייר
וכן גורס התם וכן נראה עיקר לר"י
תרי קראי לשפחה ולעובדת
ולי נראה נ"ב זה אינו
אימא לא ואי אשמעינן עובדת כוכבים משום
מדברי רש"י: (ב) ד"ה לר'
כוכבים לא הוה ממעטינן
אלא צד ישראלית יש בו ושייך ביה
דכיון דבתר ישראלית שדינן ליה הוה
דלא שייכא במצות אבל שפחה דשייכא
רק חד מינייהו שהרי יש לנו
שמעון וכו' עשירה
ממזרות): בשבעה אומות כתיב.
טפי ממזר ממאי דהוה שדינן בתר
ממשכנין אותה שאין:
לרבות כל מה שנוכל דהא
במצות אימא לא צריכא ורבנן אשכחן שפחה
ושאר עובדות כוכבים מנלן דולדה
עובד כוכבים דאין ממזרות לעובד
(ג) תוספות ד"ה לימא
אף חייבי כריתות מרבינן
עובדת כוכבים מנא להו וכ"ת נילף משפחה
קסבר רבינא: (ד) ד"ה
אבל התם אין לחלק ביניהם
כמוה: לרבי שמעון דדריש טעמא
כוכבים וכן משמע לעיל דקא"ר יוחנן
ותימה כי קאמר הכא
ההוא וכו' משום הסרה
הנהו מצרך צריכי א"ר יוחנן משום ר' שמעון
דקרא. בפרק המקבל בבבא מציעא
❖
בספ"ק (דף יז. ושם) וכולן לפסול והדר
ג)
והוה מוקמי' ליה:
אשכחן שפחה עובדת
(דף קטו.) אלמנה עניה אין ממשכנין
קאמר כי אמריתה קמיה דשמואל
בן יוחי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי
כוכבים מנלן אמאי לא
ד
5
משמע דנפקא מדכתיב כי
אותה אבל עשירה ממשכנין (ב) שאין
אמר אין בנך הבא מן העובדת
בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן
תהיינה וילדו כל היכא
הגהות מהר"ב
כוכבים קרוי בנך אלא בנה ואין
אתה חייב להחזיר לה ואין אתה משיאה
דקרינא ביה כי תהיינה
העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה אמר
רנשבורג
קרינא ביה וילדו לו ושפחה
שם רע בשכנותיה אלמא דריש טעמא
חוששין לקדושיו דעובד כוכבים הוא
רבינא ש"מ בן בתך הבא מן העובד כוכבים
א] תוספות ד"ה ואי
ועובדת כוכבים לא בני
דלא תחבול בגד אלמנה משום שם
ולא ממזר והא דאמרינן בפרק יש
ח)
הויה נינהו דהכי קאמר
אשמעינן כו' ואף על גב
קרוי בנך ד) לימא קסבר רבינא ה) ה עובד
רע ומוציא עשירה מן הכלל. והכא
בכור (בכורות דף מז. ושם) גבי לויה
תלמודא בפרק האומר וי"ל
דטעמא דעובדת כוכבים
❖
כוכבי' ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר
להא דפרישית ניחא דהכא
עדיף לא הוה כו' כצ"ל:
נמי לדידיה ניחא דאי נמי לא מפרש
שנתעברה מן העובד כוכבים בנה
לא מצי למימר כן משום
נהי דממזר לא הוי כשר נמי לא הוי ישראל
קרא טעמא הוה דריש טעמא דחיתון
פטור מה' סלעים לא תימא למ"ד
דאף חייבי כריתות דלא
פסול מיקרי האי בשבעה אומות כתיב
משום כי יסיר את בנך ולא איצטריך
אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ"ד
קרינן בהו נמי כי תהיינה
מוסף רש"י
❖
מרבינן הכא ממולדת חוץ:
קרא לפרושי טעמא ואייתר קרא כי
מזהמין לוי פסול איקרי אומר ר"י
כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לרבי
וכי יש אהובה לפני
יסיר לרבות שאר מסירין: אלא
דמ"ד אין מזהמין היינו מ"ד הולד
שמעון דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן
המקום. כלומר וכי
לרבנן. איצטריך קרא לפרושי טעמא
ממזר דלאו בתר עובד כוכבים שדינן
אהבתו או שנאתו של
מנא להו מאן תנא
דפליג עליה דרבי
תוס' חד מקמאי
בעל חשובה לפני המקום
בז' אומות גופייהו ולמעוטי שאר
ליה ולשון מזהמין על שם עובדי כוכבים
יוסי ברבי יהודה
רבי שמעון היא:
לשנות דין הנחלה בשבילה,
היא. דולדה כמוה ולא
אומות דאינן אדוקין בעבודת כוכבים
שהן מזוהמין ובקונטרס לא פירש שם
שהוצרך הכתוב לכתוב
תפסי בה קדושין ואפי'
מתני'
כן: ההוא בשבעה אומות כתיב.
כמותן כדקיימא לן (חולין דף יג:)
לא יוכל לבכר את בן
בשפחה שטבלה לשם
האהובה, לא הוי ליה
עבדות דשייכא במצות
עובדי כוכבי' שבחו"ל לאו עובדי עבודת כוכבי' הן אלא מנהג אבותיהן
ואע"ג דלא תחנם דכתיב נמי התם מוקמינן בפרק קמא דמסכת
למיכתב אלא כי את הבכור
דהא אמר בהא שמעתתא
בידיהן ולא אייתר ליה רבויא ושאר אומות מנלן. ודכוותיה אמרינן
ע"ז (דף כ.) בכל אומות עובדי עבודת כוכבים הכא לא מוקמינן ליה
יכיר, ואנא ידענא לא
וצריכה דאי אשמעינן
שנא אמו אהובה ולא
בסנהדרין (דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דלר"ש
בז' אומות אלא משום דכי יסיר משמע שבעה אומות דמסירין טפי
בעובדת כוכבים משום
ט)
שנא אמו שנואה (קדושין
דלא שייכא במצות.
הוי לא יסור לרבויא דבלאו פירושא דקרא הוה דרשינן ביה טעמא
ואי לאו כי יסיר הוה מוקמינן ליה נמי בכל אומות עובדי עבודת כוכבים
. שנואה בנישואיה.
ואם אנס ופתה אשה
סח.)
ולרבנן דלא דרשי טעמא דקרא בעלמא הכא קרא פירש טעמא:
לרבנן ולר"ש דדריש טעמא דקרא אי לאו כי יסיר הוה דרשי' דטעמא
שנישואיה שנואים לפני
מותר לישא בתה ודוקא
המקום, כגון חייבי לאוין,
מתני'
דקרא משום הסרה והוה מוקי ליה דוקא בז' אומות דמסירין
לאחר מיתת האשה אבל
(ד)
ואמר רחמנא כי תהיין.
בחיי האשה אסור לישא
טפי וא"ת דלא תתחתן בם דכתיב נמי התם מוקמינן דוקא בז' אומות אע"ג דאין שייך שם הסרה דבגירותן איירי כדאמר בהערל (לקמן דף
אלמא אית בהו הויה
בתה דתנן הנטען מן
עו. ושם) וי"ל דעל כרחך אי אפשר לאוקומי בכל אומות דמדאסר גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי מכלל דשאר גרים שרי בישראל ואם תאמר
(שם). כי יסיר את בנך
האשה אסור באמה ובבתה
מאחרי. לעיל מניה כתיב
ובאחותה דנשי לגבי נשי
והיכי כרת ברית שלמה עם חירם מלך צור דכתיב ויכרתו ברית שניהם (מ"א ה) והכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם (דברים ז) ובכל
בתך לא תתן לבנו ובתו
שכיחין דאזלן:
האומות עובדי עבודת כוכבים איירי כמו ולא תחנם וי"ל דשמא לא אסר אלא כריתת ברית לשם עבודת כוכבים כדכתיב באידך קרא לא
לא תקח לבנך, וסמיך
תכרות להם ולאלהיהם ברית (שמות כג) או שמא חירם מלך צור גר תושב היה ועוד נ"ל דלא מיתסר כריתת ברית אלא דוקא בשבעה אומות
ליה כי יסיר את בנך,
מדלא כתיב כי יסיר את
מדכתיב גבי גבעונים (יהושע ט) אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית משמע דבשאר אומות שרי ואע"ג דלא תחנם איירי בכל אומות
בתך, משמע דבן הנולד
עובדי עבודת כוכבים כריתת ברית שאני דמוכח עניינא דאיירי דוקא בשבעה אומות כמו לא תחיה כל נשמה דדוקא ז' האומות היו מצווים להחרים
לעובד כוכבים מבתך קאמר
דכתיב שבעה גוים רבים ועצומים וכו' החרם תחרים (דברים ז) וצוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם כדי לכבוש ארץ ישראל:
שיסירנו העובד כוכבים
מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי בר' יהודה ר"ש היא. בסוף פ' האומר (קדושין סח: ושם) איתא הך סוגיא ומשני בענין אחר דאמר קרא כי
מאחריו, ושמעינן דבן בתך
אפילו מן העובד כוכבים
תהיינה וילדו לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיינה לא קרינן ביה וילדו
קרוי בנך ואין בנך הבא
לו וקאמר נמי בתר הכי אם כן האשה וילדיה למה לי ומוקי לה לדרשא אחריתי ולא קאמר חד
בשפחה וחד
בעובדת כוכבים וצריכי:
מן העובדת כוכבים קרוי
בנך, מדלא כתיב נמי כי
קדמו
תסיר את בנך, דנשמע
מניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך, אלמא בן העבודת כוכבים אינו קרוי בנך אלא בנה (קדושין סח: וכעי"ז דברים ז ד).