כג:
כיצד פרק
שני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קדמו
מתני'
וכנסו אין מוציאין מידם.
ואין יודע אי זה
מהן קידש. אסור
אר"י דווקא משום דשמא לא
בשתיהן דכל חדא
סב א מיי' פ"ט מהל'
א) [קדושין נא:], ב) שם,
ג) שם., ד) לעיל יח. לקמן
אישות הל"ג סמג
וחדא איכא למימר זו אחות אשה: חולץ לשתיהן. דלא ידע
פגע באחות זקוקתו אבל אי ודאי הוה זקוק להוציא אף
(ב)
עשין מח טוש"ע אה"ע
כו. כז: עדיות פ"ה מ"ה,
על גב דגבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה (לקמן דף מא.) אין
איזו היא יבמתו. ומיחלץ חדא וייבומי חדא לא דאחות חלוצתו אסורה לו
ה) בס"א: מאחי בעלה,
סימן מא סעיף ב:
סג ב מיי' פ"ח מהלכות
מדרבנן בחייה. ויבומי ברישא נמי לא דדלמא לא זו היא יבמתו וקפגע
צריך לרבנן אפילו להמתין היינו משום
שקדש תחלה ולא בא עליה
ו) [לקמן כו.], ז) [רש"ל
❖
יבום הלכה א סמג
מח"ז],
באחות זקוקתו דהויא כאשתו: היו לו
באיסור דכבר נפטרה היבמה זיקתה
מתני' מי שקידש אחת משתי אחיות
עשין נב טוש"ע אה"ע
שנים אחד חולץ. תחלה לאחת והשני
ממנו בקדושי אחותה אבל הכא דקני
א) א
סימן קעו סעיף א:
סד
לה בביאה דוקא במקום ספק הוא
אם רצה לייבם לשניה מייבם דאם זו
ואין יודע אי זה מהן קידש נותן גט לזו וגט
ג מיי' שם הלכה ב
הגהות הב"ח
טוש"ע אה"ע שם
דאמרינן קדמו וכנסו אין מוציאין
יבמתו שפיר ואם אחותה היא לא
לזו מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן היו לו
ב
(א) גמ' ש"מ ומאי קמ"ל:
סעיף ג:
מידם אבל בודאי לא:
קפגע באחות זקוקתו דחליצה אפקעה
סה
(ב) תוס' ד"ה קדמו וכו'
ד מיי' פ"ט מהל'
שנים אחד חולץ ואחד מייבם קדמו וכנסו
קדושין שאין מסורים לביאה.
לזיקה: קדמו וכנסו. קודם שנמלכו
אי ודאי הוה היה זקוק:
אישות הלכה ג סמג
אין מוציאין מידם שנים שקדשו שתי
ב) ג
(ג) ד"ה ומאי שנא וכו'
עשין מח טוש"ע אה"ע
בבית דין: אין מוציאין מידם. דכל
פירוש דע"י קדושין
שתיהן חולצות. נ"ב ס"א
סימן
מא סעיף ב וסימן
אחיות זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו
קא מפסדה בביאה אבל חייבי לאוין
חד וחד אמר אנא שפיר נסיבי. ואי
ומיהו הך פירכא ליתא
קעו סעיף א:
יודע איזו קידש זה נותן שני גיטין וזה נותן
סו ה מיי' פ"ח מהל'
לר' יוחנן דאמר אחיות
ועשה חשיבי קדושין המסורים לביאה:
נמי הוה איפכא שהראשון ליבום כנס
❖
❖ א"כ תקשה לאביי דאמר
דיקא נמי דקתני אינו יודע. וא"ת
איני יודע מי שנאן:
יבום הלכה א:
שני גיטין מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ
אחות זקוקתו ההיא שעתא ודאי הויא
לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה
אסירא ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא
יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע: מוסף רש"י
בפ' האיש מקדש (קדושין דף נא. ושם)
שנים היחיד חולץ לשתיהן והשנים אחד
תוספות ישנים
שנים שקדשו ב' אחיות. והם נכרים:
דהוי קדושין וי"ל דאין יודע משמע
חולץ ואחד מייבם קדמו וכנסו אין מוציאין
קדמו וכנסו אין
מהו דתימא דלמא ייבם
זה חולץ לשתיהן וכו'. דכל חד
הכי ומשמע הכי:
מוציאין מידם. אפילו לא
בלא חליצה. וא"ת והא
מידם לזה שנים ולזה שנים אחיו של זה
ומאי שנא מהא דתנן. פי' בקונט'
ידעינן מדלעיל דלא גזרינן
כנס הראשון את יבמתו
וחד מינייהו אסור ליבומי דדלמא
חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת אחיו
דלמא ייבם קודם חליצה
ופגע באחות זקוקתו,
באחות זקוקתו פגע: היחיד חולץ
דפריך אהא דקתני במתני'
וי"ל דשאני הכא דכל
מאחר שכנסה השני פקע
של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה
לשתיהן. כדפרישית לעיל שאי אפשר
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם וקשה
השתים מתייבמות שהרי זה
זיקה והותרה לראשון
מייבם חלוצתו של זה קדמו שנים וחלצו לא
מייבם חלוצתו של זה וזה
לקיימה, דאחות זקוקה
דלפי זה ה"ל לאתויי סיפא דמתניתין
לו לייבם לא קודם חליצה משום אחות
מייבם חלוצתו של זה וא"כ
דרבנן היא ולא קנסי ליה
ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מייבם
דד' אחין ועוד דבסמוך מייתי סיפא
זקוקתו ולא לאחר חליצה משום אחות
יטעו העולם ויאמרו אחר
להוציא (קדושין נא:).
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם: גמ' שמע
דמתני' אברייתא דשילא ואר"י דפריך
חלוצה לפיכך הואיל ואסור לייבם יחלוץ
היחיד חולץ לשתיהן.
שזה מייבם וזה מייבם
ושתיהם מתייבמות מה לנו
שהרי אינו יכול לכנוס
אהא דקתני במתניתין אחד חולץ וא'
תחלה לשתיהם כדי להוציא אותה שהיא
מינה ג) ד קדושין שאין מסורין לביאה הוו
ולחליצותם אבל לעיל אנן
דילמא פגע באחות זקוקה
יבמתו מאיסור יבמה לשוק: והשנים
מייבם וגבי ד' אחין שתיהן (ג) חולצות:
(שם נב.). קידושין שאין
חזינן דאיכא אחת
קדושין הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף
אחד חולץ. לאפקועי זיקה מאחיו אם
מסורין לביאה. קידש
דמתייבמת ואחת שאינה
נתערבו דיקא נמי דקתני ואינו
יודע ולא קתני ואינו ידוע ש"מ (א) מאי קמ"ל
מתייבמת יבינו העולם
אחת משתי אחיות ולא
זו היא יבמתו ותשתרי אחותה לשני
וישימו ללב שלא תתיבם זאת
פירש איזוהי מהן, דאין
סיפא איצטריכא ליה מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן היו לו שנים אחד חולץ
ממה נפשך אם יבמתו היא שפיר ואם
עד שיהא חולץ לאחותה
יכול לישא אחת מהן דשמא
ואחד מייבם דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות
ה
זו היא אחות אשתו (שם
וכן א) יהי' פוגע באחות
אחותה היא הא קפקעה זיקת היבמה
נא.). ואינו ידוע. משמע
זקוקתו:
זקוקתו: שנים שקדשו שתי אחיות וכו': שמע מינה קדושין שאין מסורין
מיניה בחליצת אחיו: אחיו של זה
. דוקא
לעולם (שם נא:)
לביאה הוו קדושין הכא נמי כשהוכרו ולבסוף נתערבו דיקא נמי דקתני ואין
מייבם חלוצתו של זה. ממה נפשך אם
מיחלץ והדר יבומי.
א) נראה שצ"ל לאחותה שמא
❖
מיחלץ חד מנייהו לחדא
יהי'.
זו יבמתו שפיר נסיב שהרי אחיו לא
יודע ולא קתני ואין ידוע ש"מ ומאי קמ"ל סיפא איצטריכא ליה מתו לזה אחד
ברישא והדר מייבם שני
חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו
ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מייבם פשיטא היינו
לשניה, ממה נפשך אם זו
ואינה כלום ואי לאו יבמתו שפיר נסיב
ארוסת אחיו שפיר מייבם
רישא מהו דתימא ליגזור תרי אטו חד קמ"ל ודוקא מיחלץ והדר יבומי אבל
תוס' חד מקמאי
ואם לאו נכרית בעלמא היא
נכרית דאי משום אחות זקוקתו
יבומי ברישא לא דקא פגע ביבמה לשוק: לזה שנים ולזה שנים וכו':
הא דתנן שנים שקדשו
ואינה אחות יבמתו הזקוקה
ליכא שהרי חלץ אחיו לאחותה שהיא
לו דתיהוי דמיא לאחות
שתי אחיות לזה אחד ולזה
הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא ליגזור דלמא מייבם בלא חליצה
יבמתו ופקע זיקה ואי משום יבמה
אשתו, שהרי נפטרה זיקת
שנים היחיד חולץ לשתים
קמ"ל מ"ש מהא דתנן ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו
אחותה הימנה בחליצת
והשנים א' חולץ וא'
ד)
לשוק הרי חלצה זו מן היחיד שהוא
אחיו ולא גזרו על אחות
מייבם דוקא מיחלץ היחיד
הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות הכי השתא
אח בעלה ה): קדמו שנים. אחין של
חלוצה משחלצה אלא על
והדר יבומי אחד מן
התם
אחד וחלצו לשתיהן משום דלא ידעי
החלוץ לבדו, דקא פגע
השנים א) והדר מיחלץ
באחות זקוקה וכל זמן שלא
היחידי דקא פגע ביבמה
אי זו היא יבמתו: לא ייבמו השנים. אחים האחרים זה את זו וזה את זו דקמא דנסיב איכא למימר זו היא אחות זקוקתו אלא אחד חולץ
חלץ אחד מן האחין אסורה
תחלה לאחת ואחד מייבם לשניה ממ"נ אם יבמתו היא שפיר ואי לאו יבמתו היא באחות זקוקתו לא פגע שהרי חלץ אחיו ליבמתו ויבמה לשוק
אחותה על כולן מדבריהם
א) אולי צ"ל אבל יבומי אחד
משום דדמיא לאחות אשתו
נמי ליכא שהרי היא חלוצה מאחי בעלה: ואם קדמו. אלו שנים האחרונים וכנסו אחר חליצת השנים הראשונים ולא באו לימלך לב"ד אין
מהשנים והדר מיחלץ היחידי
(שם). ודוקא מיחלץ
לא דקא כו'.
מוציאין מידם כדפרישית שאין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה בנשואין הראשונים דאיכא למימר קמא דנסיב יבמתו היא ושפיר נסיב ובתרא
והדר יבומי. היחיד חולץ
נמי שפיר נסיב נכרית ואי נמי הוה איפכא דקמא פגע באחות זקוקתו כיון שבא שני ויבמה פקע זיקתה מאחיו והותרה לו אשתו
לשתיהן תחילה והדר יבומי
ואיסורא דעבד עבד: גמ' שמעת מינה קדושין שאין מסורים לביאה. שאין סופן לבא לידי ביאה. דקס"ד דמתניתין בשלא הוכרו בשעת
אחת מהשתים אחר חליצת
אחיו, אבל יבומי אחת מן
קדושין לא הוה ידע הי מינייהו כגון דאמר הרי אחת מכם מקודשת לי ועשו שתיהן שליח לקבל קדושין וקדושין אלו אין סופן לביאה דכל
השתים תחילה אפילו לאחר
חדא קיימא עליה בספק אחות אשה ומדקתני נותן גט לזו וגט לזו מכלל דחדא מיהא מקודשת ומשום ספיקא דלא ידע הי מינייהו בעי
חליצת אחיו שאין כאן אחות
זקוקה לא לישתרי, דכיון
למיתב גט לתרווייהו אלמא קדושין הן ופלוגתא דאביי ורבא היא בקדושין: שהוכרו. בשעת קדושין ויודע היה את מי מקדש הלכך
דלא חלץ היחיד לשתיהן
מסורים לביאה נינהו וחלו קדושין: ואינו יודע. משמע השתא אין יודע. אין ידוע משמע לא נודע הדבר מעולם: ומאי קמ"ל. מתניתין
איכא למיחש בזו
פשיטא דתרווייהו בעי גיטא דלא ידע הי מינייהו: סיפא איצטריכא ליה. דקתני אחד חולץ ואחד מייבם וקא שמעינן דוקא מיחלץ חד והדר
שמתייבמת שמא זו היא
יבמתו של יחידי, נמצא
יבומי אידך ממה נפשך כדפרישית לעיל: אבל יבומי. חד ברישא והדר מיחלץ שני לאידך לא דקמא דייבם דלמא פגע באחות זקוקתו: היינו
כונסה נושא יבמה לשוק,
רישא. דהא אשמעינן ברישא היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם: מהו דתימא. הכא לא לייבם כיון דחד מינייהו יש לו אח יחידי לגזור תרי
כלומר למי שאין ליבמה
אחי דלא לייבם חד מינייהו אטו ההוא אח שאין לו אח שני ואתי למפגע באחות זקוקה קמ"ל: ודוקא מיחלץ. האח היחידי לשתיהן
ונושא אותה בלא חליצה,
ומשום הקדמת חליצת אחד
והדר יבומי חד מהשנים אחר חליצת אחיו לשניה: אבל יבומי ברישא. קודם חליצת היחיד לשתיהן ואפילו חלץ אחיו של מייבם לאחותה
מן השנים ליבום של שני לא
דליכא השתא איסור אחות זקוקה לא [מייבם] משום שמא זו היא ארוסת הנכרי וקא פגע ביבמה לשוק בלא חליצה דהיחידי הוא הנכרי
איצטריך למיתנייא, דהא
ולו היבמה זקוקה והא מילתא לא אשמעינן ברישא: אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה הא תו למה לי. היינו הך דהא אשמעינן ברישא
דפגיעת אחות זקוקתו
מרישא שמעינן (שם נב.).
השנים אחד חולץ ואחד מייבם וה"נ הכי הוא דהני תרי חד חליץ וחד מייבם והני תרי חד חליץ וחד מייבם: מהו דתימא ניגזור דלמא. אתי
ארבעה אחין כו' ומתו
ליבומי אחד משנים אלו ואחד משנים אלו בלא חליצה וקפגע כל חד בספק יבמה לשוק ובאחות זקוקה: קמ"ל. דלא גזרינן. והא מרישא
הנשואין את האחיות.
ונפלו שתיהן יחד לפני
לא שמעינן דהתם לזה אחד ולזה שנים דסוף סוף לא מייבם אלא חדא וכיון דעוסקין בחליצה דחדא מדכרי נמי ולא מייבמי עד שיחלוץ
האחין, הרי אלו חולצות
היחיד לשתיהן אבל הכא כיון דלבסוף תרוייהו מייבמין הך להאי ביתא והך להאי ביתא אתי למימר מה לנו ולחליצה: מאי שנא מהא וכו'
ולא מתייבמות. משום
ולא מתייבמות. וקתני סיפא אם קדמו וכנסו יוציאו והכא קתני אין מוציאין מידן: חולצות ולא מתייבמות. ולא אמרינן ליחלוץ חד מנייהו
דתרווייהו זקיקי ליה להאי
ותרווייהו זקיקי ליה להאי
ודחי לזיקה דידה מאחיו והאי מייבם חדא כי מתני' דקתני מתייבמות שתיהן כל אחת לאחר חליצת אחותה כדקאמר אחיו של זה מייבם
ואי נסיב חד קא פגע
חלוצתו של זה לימא כולן חולצות כי התם אמאי מהדרינן לייבם: הכי השתא. התם זקוקות שתיהן להן אי למ"ד בפרק ד' אחיןו) טעמא דאין
באחות זקוקתו (לעיל יח.)
מתייבמת אפילו אחת מהן משום דיש זיקה דמרישא מיתסרא משום דקפגע באחות זקוקה וכי חליץ ז)(מייבם) חד לחדא ופקע זיקה לא
דהויא כאשתו (לקמן כו.).
משתריא אחותה לאידך דכל יבמה שנאסרה שעה
אחת על יבמה
אפילו לאחר נפילה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
ואי