כיצד
פרק
שני יבמות
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
למ"ד יש זיקה. אר"י אע"ג דלמ"ד יש זיקה ליכא למיגזר לייבם
ואי למ"ד. טעמא משום דאסור לבטל מצות יבמין ואי מייבם האי חדא
סז א מיי' פ"ח מהלכות
א) [לעיל יח. וש"נ],
ב) קדושין עח., ג) לעיל יב.,
יבום הלכה ב סמג
דלמא מיית אידך קודם שייבם ותצא אחותה משום אחות אשה ונמצא
אחר חליצה משום דלמא אתי לייבם ברישא כדמשמע בפרק ד'
ד) [לעיל יא: שבת סג.],
עשין כב טוש"ע אה"ע
מצות יבמין בטלה על ידינו מיבום ומחליצה הרי נאסרה ח)משום כך
אחין (לקמן דף כז: ושם) גבי רבי יוחנן דאמר אחיות איני יודע מי
ה) [קדושין יג. וש"נ],
סימן קעו סעיף ג:
סח ב מיי' פ"א מהלכות
וכיון שנאסרה שעה אחת א"נ חולץ
חד לחדא ואזלא האי השניה
שנאן מ"מ ליכא למימר דליחלץ חד ולייבם חד כיון דכל אחת נאסרה
ו) [לעיל יז: כ.], ז) ביצה לז.
לקמן לט., ח) משום כך שוב
אישות הל' ז ופי"ז
עומדת היא באיסור אשת אח שלא
שעה אחת אסורה עולמית אפילו
אין לה היתר ואפילו בדיעבד
מהל' איסורי ביאה הל"ז
התם אי למ"ד יש זיקה יש זיקה ואי למ"ד
נראית ליבום מתחלה (א) אבל הכא
ראשונה דלית ליה יבמה שהותרה
נמי וכו' עומדין באיסורן
טוש"ע אה"ע סימן ו סעיף
זו שנאסרה משום אחות זקוקה לאו
ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה
אסור לבטל מצות יבמין אסור לבטל מצות
וכיון כו' כצ"ל רש"ל,
א:
א)
סט ג מיי' פ"ב מהלכות
ט) אולי צ"ל קמן, י) [לייבום
יבמה היתה וכי פקע איסור אחות
אלא לר' יוחנן לכך הוצרך לומר אחיות
יבמין הכא כל חד וחד אימור דידיה קא
רש"ל], כ) [לקמן לט.],
יבום הלכה ו סמג
זקוקה בחליצת אחותה הרי זו מותרת
איני יודע מי שנאן ולמ"ד אין זיקה
ל) [וע"ע תוס' שבת קלו:
מתרמיא ליה: קדמו וכנסו אין מוציאין כו':
עשין נא טור ש"ע אה"ע
❖
ועומדת דלאו אשת אח הואי הלכך
אף על גב דלרב דאמר אין זיקה לית
ד"ה ואם],
סימן קסא סע"ד:
תני שילא ואפי' שניהם כהנים מ"ט חלוצה
ע ד מיי' שם טוש"ע שם
א
ב
מספיקא לא מפקינן לה דאימר כל חד
ליה לקמן כיון שנאסרה שעה וכו'
סעיף ז:
דרבנן היא וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן
וחד דידיה איתרמיא ליה: ואפילו
מ"מ גזרינן דלא ליחלץ חד ולייבם חד
עא ה מיי' פ"ג מהלכות
תורה אור השלם
וחלוצה דרבנן היא והתניא ב)1 גרושה אין לי
נחלות הלכה ז סמג
שניהם כהנים. וחד מנייהו ודאי
אטו דלמא מייבם ברישא דכיון דאין
1. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
עשין צו טוש"ע אה"ע
אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה מדרבנן
זיקה אתי למטעי ולייבם ברישא דהא
חלוצה נסיב דהא ארוסת הנכרי
סימן קסג סעיף א:
הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא: מתני'
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
לא מסקי אינשי אדעתייהו דלמא מית
חלוצה היא מאחד משני אחיו
עב ו מיי' פ"ו מהלכות
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
יבום הלכה ב סמג
כדקתני קדמו שנים וחלצו: חלוצה.
אידך אבל הכא כל חד וחד אמרינן
ג מצוה בגדול לייבם ד ואם קדם הקטן זכה:
הוּא לֵאלֹהָיו:
עשין נא טוש"ע אה"ע
ויקרא כא ז
גמ' ת"ר והיה הבכור מיכן שמצוה בגדול
דאסורה לכהן: מדרבנן הוא. והכא
אימא דידיה מתרמיא ליה וליכא למגזר
2. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר
סימן קעב סעיף א:
2
עג ז מיי' פ"א מהלכות
דלמא מייבם ברישא דאפילו מייבם
דלכל חד אינה אלא ספק דשמא זה
תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו
לייבם אשר תלד ג) פרט לאילונית שאין
נחלות הלכה ו סמג
ברישא אימא דידיה אתרמי ליה וכי
ייבם את יבמתו גמורה לא גזור רבנן
הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ
יולדת יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר
עשין נ טוש"ע ח"מ סי'
מִיִּשְׂרָאֵל: דברים כה ו
לאפוקה מספק: גרושה. מאישה לא
מייבם שפיר עבד ומשום מ"ד אין
3. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר
רעו סעיף ד:
ה לנחלה או אינו אלא לשם יוסף קורין אותו
עד ח מיי' פ"ב מהלכות
יקחו: מכאן שמצוה בגדול. הכי
זיקה צריך לומר כל כך:
הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ
וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן.
יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום
יבום הלכה ז סמג
עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ
דריש ולקחה לו לאשה ויבמה והיה
עשין נא טוש"ע אה"ע
בְּנַחֲלָתָם:
על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם
הבכור המייבם יהיה הבכור: אשר
הקשה הר"ר משה ברבי
❖
3
סימן קסא סעיף ד:
בראשית מח ו
תלד. ואותה יבמה תהא ראויה לילד
יעקב מפיה"ם דאמר בהחולץ (לקמן
יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן נחלה
4. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
פרט לאילונית: יקום. היבם על שם
דף לו:) מת בתוך ל' יום אם אשת
אף שם האמור כאן לנחלה ולא ימחה שמו
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
תוס' חד מקמאי
אחיו לנחול נחלתו ולא יחלקו אחיו
ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא
ו פרט לסריס ששמו מחוי אמר רבא אע"ג
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
לשוק: הא דתני שילא
עמו: אתה אומר לנחלה. והאי יקום
אינה חולצת ולמה לא תחלוץ כיון דספק
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי
ד)
אפי' שניהם כהנים דוקא
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
ביבם משתעי: או אינו. אלא בבן
חלוצה מותרת לכהן וי"ל דהתם
❖
כשקדמו וכנסו שאין
דברים כה ה
פשוטו הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה
שיולד לו משתעי שאם היה שם המת
שחולצת לאחר נשואין יאמרו קמו
מוציאין אותן מידן
מפשטיה לגמרי ואי לאו גזרה שוה הוה
יוסי קורין לזה יוסי: אין מקרא יוצא
רבנן במילתא דנפל הוה ולכך הוצרכו
אפילו שניהם כהנים אבל
לכתחלה לא שרינן אע"ג
אמינא שם שם ממש למאן קמזהר רחמנא
הגהות הב"ח
מידי פשוטו. ואע"ג דדרשינן ליה
חליצה ואתי למישרי חלוצה לכהן אבל
דחלוצה דרבנן שלא
ליבם יקום על שם אחיך מיבעי ליה אי לבי
לדרשא מידי פשוטו מיהו לא נפיק
הכא כל אחד כשכונס אמרי' קים ליה
(א) רש"י ד"ה ואי למ"ד
שרינן לכתחלה ואי קשיא
וכו' מתחלה מדרבנן אבל
הא דגרסינן בפ' החולץ
לגמרי: ואפיקתיה לגמרי. שאין
להאי דלאו חלוצה היא ולכך כנסה ל):
דינא יקום על שם אחי אביו מיבעי ליה
או אינו אלא לשם. ויהא כוליה קרא
הכא זו וכו' וכי פקע איסור
מת בתוך ל' יום ועמדה
צריך לקרות לבנו בשם אחיו המת.
ודלמא הכי קאמר להו רחמנא לבית דין
אחות זקוקה ביבום
ונתקדשה אם אשת כהן
❖
והכי גמר לה מרביה: ופרכינן ואי
כפשטיה ולא נדרוש מבכור
אחותה:
אינה חולצת ומסקנא
אמרו ליה ליבם יקום על שם אחיו אלא
משום דאיכא רבנן דפליגי
לאו גזרה שוה הוה אמינא שם ממש.
דמצוה בגדול לייבם אלא ה"ק והיה
אתאי גזרה שוה אפיקתיה לגמרי השתא
עליה דרשב"ג דאמר
בתמיה: ליבם. קאמר רחמנא בן
הבכור פי' הראשון שתלד היבמה
אע"ג דלא שהה ולד
דאמרת קרא בגדול כתיב אימא בכור לייבם
מוסף רש"י
הנולד לך יקום על שם אחיך מיבעי
יקרא שמו בשם המת ויליף בג"ש דלאו
מעליא הוא אשת כהן
פשוט לא לייבם א"כ אשת אחיו שלא היה
אסור לבטל מצות
דלא אפשר עבדינן כרבנן
ליה: ואי לבית דין. מודע רחמנא
שם ממש קאמר אלא לנחלה וכיון
יבמין. ואי אמרת לייבם
משמע דלרשב"ג אם אשת
בעולמו דמיעט רחמנא למה לי פריך רב
מצות קריית שם הבן: יקום על שם
דלנחלה קאמר ליכא לאוקומי קרא
ה)
האי חדא, דילמא מיית
כהן היא שמפקינן לה
אחי אביו מיבעי ליה. אלא ודאי ביבם
אלא ביבם דאי על הבכור שתלד
אחא ואימא למעוטי בוכרא דאמא ההוא
אידך אח ולא מייבם לאידך
מיניה והא ספק חולצת
ונפקא מהאי משום אחות
[היא] איכא למימר שאני
גופיה משתעי קרא ולבית דין קאמר
היבמה קאמר קרא שיקום על שם
לא מצית אמרת ו) דיבום בנחלה תלה רחמנא
אשה מחליצה ומייבום,
הכא שכבר חלצה וכבר
רחמנא שיקום היבם על שם אחיו
המת לנחלה שאותו בכור יירש את
הלכך אמרינן ליה לקמא
ז ונחלה מן האב ולא מן האם ואימא כי איכא
כנסה כהן ומשום הכי
חלוץ, דאי נמי מיית אידך
המת לנחלה: אמרו לו ליבם. שיקום
המת דאם כן יקום על שם אחי אביו
לא מפקינן מיניה אע"פ
בכור תתקיים מצות יבום כי ליכא בכור לא
הדר האי חולץ וחליץ לה,
שהוא כהן אבל התם
בנו על שם אחיו דכל מצות יבום קא
מיבעי ליה דהשתא לא שייך למימר
ומדינא לבתר חליצה דקמא
לכתחלה הוא דאמר לא
תתקיים מצות יבום אמר קרא ומת אחד מהם
מודע קרא לב"ד וקאמר להו להזהיר
דה"ק אמרו ליה ליבם כדקאמ' בסמוך:
מצי אידך לייבומי, דהשתא
תחלוץ ותהוי לכהן והא
ה"ג ואם לא רצה הולכין אצל אחיו
מי לא עסקינן דמית בכור ואמר רחמנא לייבם
מיקיימא מצות יבמין
א) בשלא אקדמו וכנסו
יבמה לבא עליה והבן אשר תלד לו
בתרווייהו, אלא גזירה
קאי אבל לכתחלה לא ב)
קטן ואימא דמית קטן ואמר רחמנא לייבם
הקטן. פי' אצל קטן ממנו לא
יקימנו ע"ש אחיו: אימא בכור. דוקא
דלמא אתי לייבומי ברישא
והתם אי שריא לה השתא
בכור הא מיעט רחמנא אשת אחיו שלא היה
קאמר קרא אבל פשוט לא לייבם
רצה הולכים אצל אחיו פירוש שאר
(לעיל יח.). יקום על שם
לכתחלה למיחלץ אף על
אחיו לנחלה. שיירש
פי שהוא כנסה בלכתחלה
לגמרי בין איכא בכור בין ליכא בכור:
פשוטין קטנים ממנו לא רצו חוזרין
בעולמו ואימא כי ליכא בכור קדם קטן זכה
המייבם כל נכסי המת ואין
ואיכא מ"ד שאני הכא
אם כן. דפשוט לאו בר יבום הוא
אצל גדול ויש ספרים דלא גרסי
ואי איכא בכור קדם קטן לא זכה אמר
אחיו חולקים עמו (לעיל
שאחת מהן בודאי אינה
למה לי דמיעט רחמנא אשת אחיו שלא
אלא הולכין אצל קטן ותו לא וצריך
יז:).
חלוצה אף על פי שאחת
קרא 4 כי ישבו אחים יחדו הוקשה ישיבת
מהן בודאי חלוצה ולאו
היה בעולמו תיפוק לי משום דלאו
לומר דמשמע דקטן ממנו קאמר
אחים זה לזה ואימא כי איכא בכור ליהדר
מילתא היא דהא תינח
בכור הוא זה שנולד לאחר מיתת אחיו:
מדלא נקט לישנא דמתני' דהחולץ
כהן שני שנשא השניה
אגדול כי ליכא
בכור אין חוזרין אצל
ואימא. האי דמיעט אשת אחיו שלא
(לקמן דף לט.) מהלכין על כל האחין:
אבל הראשון ספק חלוצה
גדול אלמה תני
אביי קשישא מצוה
נשא אמאי לא מפקינן
למאי
ז) ח
היה בעולמו כגון שהיה זה שנולד
מיניה וכי משום דנסב
בגדול לייבם לא
רצה הולכים אצל אחיו
הקטן לא רצה חוזרין אצל
בכור לאמו ואחיו מאביו ולהכי אצטריך
שני שרי לראשון דאי
למעוטי: בנחלה תלה רחמנא.
גדול כבכור מה
בכור בכורתו גרמה לו
אף גדול גדולתו גרמה לו
לא נסב שני הראשון
ודאי ספק חלוצה נשא
וממילא בכור הנוטל פי שנים הוא
ואימא כי
מייבם
בכור לישקול נחלה כי
מייבם פשוט לא לישקול
אלא ודאי כדפרישית:
דמייבם אבל בכור לאם לא ומדמעטיה
תני אביי קשישא מצוה
נחלה אמר קרא יקום על שם אחיו והרי קם ואלא בכור דקרייה רחמנא
שמע מיניה בכור דקרא לאו דוקא
בגדול לייבם לא רצה
למאי
לייבם הולכין אצל קטן
אלא גדול האחים: ואימא כי איכא
אלא בכור דקרייה רחמנא
בכור כו'. כלומר דלמא לעולם בכור
דוקא והכי קאמר רחמנא אי איכא בכור קמך תתקיים מצות יבום או בבכור או בפשוט
למאי הלכתא מה בכור
אינו נוטל בראוי כבמוחזק
דנפקא לן מדאימעיט אשת אחיו שלא היה בעולמו וכי ליכא בכור לא תתקיים ופטורה לגמרי מן הפשוט: ומת אחד מהם. משמע
אף יבם אינו נוטל בראוי
שלא היו שם אלא שנים ומת אחד מהן: מי לא עסקינן. כלומר מי לא משתמע נמי מקרא דמת בכור וקאמר רחמנא לייבם פשוט:
ואימא. על כרחך קרא דחיק ומתוקם כגון דמית פשוט וקאמר רחמנא לייבם בכור דהא כתיב והיה הבכור: הא מיעט רחמנא
א) צ"ל והא דהכא בשאקדמו
וכנסו קאי כו'.
וכו'. דהכא גבי תרי אחים כתיב מיעוט אשת אחיו שלא היה בעולמו אלמא דמית גדול משמע ותו ליכא בכור ט) קטן: אימא כי
ב) אין הלשון מדוקדק ואולי
ליכא בכור קדם הקטן זכה. דהא לא רבי דלייבם פשוט אלא מומת אחד מהם ומיעוט דאשת אחיו שלא היה בעולמו דמשמע דמת
צ"ל והתם אי שרינן לה השתא
בכור ואמר רחמנא לייבם פשוט אבל איכא בכור לא לייבם פשוט: הוקשה כו'. שוין לייבם : ליהדר אגדול. אי לא בעו שאר אחיו נחזור עליו
י)
למחלץ אע"פ שהוא כנסה אתי
ג"כ למחלץ ולכנוס אותה
לכופו דמצוה עליה רמיא ולא על האחרים אבל כי ליכא בכור לא רמיא מצוה אגדול טפי משאר אחיו: הולכין אצל אחיו הקטן. משמע קטן
לכתחלה ואיכא מ"ד כו'.
הימנו וגדול משאר אחיו אלמא מהדרינן אגדול דגדול קודם. ומדקתני חוזרין אצל גדול ליכא לאותובי דאיכא למימר מאי גדול בכור דאי לא
מצי לשנויי הכי אדמותיב מדתני אביי לותיב ממתניתין דקתני בפרק החולץ נמי לא רצה חוזרין אצל גדול כ): לא לישקול נחלה. דהא בכור כתיב:
אלא