כד:
כיצד
פרק
שני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למאי
הלכתא
לגריעותא. אר"י דהוי מצי למימר
אלא למאי הלכתא קרייה בכור. ליכתוב
גדול: בכור אינו נוטל. חלק
לחשיבותא
עה א מיי' פ"ג מהל'
א) [לקמן כה: ע"ש],
שאין ירושתו חוזרת ביובל : גיורת מיהא הויא. דמשמע
ב) [קדושין עה: ב"ק לח:
נחלות הלכה א סמג
בכורה בנחלה הראויה לבא להם אחר מיתת אביהן אלא במה שמוחזק
כ)
לא יכנוס הוא אבל אחר שרי לכנוס לכתחלה: הלכה כדברי
עשין צו טוש"ע אה"ע
סנהדרין פה: חולין ג: נדה
ביד אביהן ביום מותו [ב"ב נה.] דכתיב בכל אשר ימצא לו (דברים כא) אף יבם
נו:], ג) כתובות כב: [עי'
סימן קסג סעיף א:
האומר כולם גרים הם. (ב) הך גירי אריות לא דמי להא דאיכא מ"ד
עו ב מיי' פ"י מהלכות
הנוטל פי שנים [א] בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו שמת [ב] אינו נוטל בראוי
תוס' שם], ד) [ע"ז ג:],
כבמוחזק: מתני' הנטען. חשוד
ה) [לקמן עו.], ו) [צ"ל
גירושין הלכה יד סמג
כותים גירי אריות הן דהתם היו
אלעזר], ז) [לקמן צא. קט:
עשין נ טור ש"ע אה"ע
למאי הלכתא לגריעותא מה בכור אינו
כלומר שטוענים עליו דברי לעז: לא
עובדים אלהיהם כדכתיב בספר
א
ב"ק מז: סה. בכורות כג:
סימן יא סעיף ה:
עז ג מיי' פי"ג מהל'
ישאנה. משום לעז שלא יאמרו אמת
מלכים ולמ"ד גירי אמת הן קסבר
נדה ס.], ח) [תוספתא
נוטל בראוי כבמוחזק אף האי אינו נוטל
אי
פ"ד], ט) [צ"ל והוציאה
מתני'
איסורי ביאה הלכה יד
דשוב נתגיירו לגמרי ל): הכי
היה הקול הראשון: הנטען על אשת
בראוי כבמוחזק:
הנטען על
א) ב
וכ"כ רש"א], י) בס"א:
סמג לאוין קיז טוש"ע י"ד
לכתחלה נמי. אי אמרת בשלמא
איש והוציאוה. בית דין מתחת בעלה
אמרתי לך, כ) [ישוב לזה
השפחה ונשתחררה או על העובדת כוכבים
סימן רסח סעיף יב:
עח ד מיי' שם הל' טו:
דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחלה
בשביל זה שאסרה עליו והלך זה
כתבו תוס' בבכורות נב:
ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין
עט ה מיי' פ"ב מהל'
ד"ה בכור], ל) [ע"ע
ונשאה: יוציא. דמדאורייתא אסורה
לא יכנוס משום דספק גיורת היא
סוטה הל' טו טור
תוספות חולין ג: ד"ה
מוציאין מידו הנטען על אשת איש והוציאוה
דשמא נתגיירה לשם איש ודיעבד אין
נמי לבועל דדרשינן ונטמאה ונטמאה
קסבר], מ) [זה שהתעוררו
ש"ע אה"ע סי' יא סע"ב:
מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא: גמ' הא
פ ו שם סעיף א:
התוספות מבת פרעה
להוציא דאין להחמיר משום חששא זו:
(במדבר ה) שני פעמים אחד לבעל
פא ז מיי' שם הלכה טז
משום דרב אסי הסר ממך
שקיבלה שלמה דמידי הוא
גיורת מיהא הויא ורמינהי אחד איש שנתגייר
ואחד לבועל במסכת סוטה (דף כז:):
וטוש"ע שם סעיף ב:
טעמא אלא משום שולחן
גמ'
לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום
עקשות פה כו'. אר"י
הא גיורת מיהא הויא. ואע"ג
פב ח מיי' פכ"ד מהל'
מלכים חידוש קצת שהרי כל
זה מבואר להדיא בש"ס
אישות הלכה טו
דבנטען על הפנויה אין להחמיר
דלא נתגיירה לשם יהדות אלא בשביל
איש וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים
לקמן עו ע"א מתיב רב
ופ"ב מהל' סוטה הלכה יג
שישאנה זה: עבדי שלמה. בעלי
מלכנוס משום לזות שפתים דאדרבה
❖
לשום עבדי שלמה אינן גרים דברי ר' נחמיה
יוסף וכו' והא לא קבלו וכו'
טוש"ע שם סעיף א:
שררה היו: גירי אריות. $כגון כותים
מצוה לכונסה דבאנוסה כתיב ולו תהיה
מידי הוא טעמא וכו'],
שהיה רבי נחמיה אומר אחד ב) גירי אריות
לאשה (דברים כב): לא בימי דוד ולא
נ) [צ"ל דרבי חייא],
דכתיב בספר מלכים (ב יז) וישלח ה'
❖
ואחד גירי חלומות ואחד גירי מרדכי ואסתר
ס) כתובות ט.,
תורה אור השלם
בימי שלמה. (ג) מאיתי הגיתי מ)ובת
בהם את האריות ונתגיירו כדכתיב
אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה בזמן הזה
התם בגלות שומרון: גירי חלומות. בעל
פרעה דבימי שלמה לא קשה דמידי הוא
1. הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה
ס"ד אלא אימא כבזמן הזה הא איתמר עלה
חלומות אמר להם להתגייר: מרדכי
וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק
טעמא אלא משום שולחן מלכים והני
גליון הש"ס
משלי ד כד
מִמֶּJָ:
א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב
ואסתר. ורבים מעמי הארץ מתיהדים
לא צריכי אבל קשה דאמרינן בהערל
רש"י ד"ה גירי אריות
2. הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס
(אסתר ח): בזמן הזה ס"ד. כל הני
(לקמן דף עט. ושם) גבי מעשה
הלכה כדברי האומר כולם גרים הם אי הכי
כגון כותים. עי' סנהדרין
מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ
ג
❖
פה ע"ב ברש"י ד"ה גירי
יִפּוֹל: ישעיהו נד טו
דגבעונים דבימי דוד נתוספו גרים על
מקמי הכי לאו גרים נינהו כגון
לכתחלה נמי משום דרב אסי ג) דאמר רב
אריות: תוס' ד"ה לא
נבוזראדן וכיוצא בו: כבזה"ז. שלא
ישראל ק"ן אלף וי"ל דמעצמן נתגיירו
בימי דוד וכו' דסופו
אסי 1הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו'
יעשה מחמת שררה: אי הכי.
לעשות לש"ש. עי' לקמן
כדאשכחן גבי מרדכי ואסתר ורבים
תוס' חד מקמאי
ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא
ד)
דף קט ע"ב תד"ה רעה:
דגיורת מעלייתא היא: לכתחלה נמי.
מעמי הארץ מתיהדים ויש ספרים
כבמוחזק: תניא אחד
ד"ה אמר רבי וכו' ורוק
בו ה) דלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי
יכנוס ואמאי תני לא יכנוס: דאמר רב
שכתב בהן לא קבלו גרים לא בימי
למעלה בגג כו'. עיין לקמן
איש שנתגייר לשום אשה
❖
שלמה א"ר אליעזר מאי קרא הן גור יגור
ו)
2
דף צב ע"א תד"ה כל קלא:
אסי. טעמא דמתניתין משום דכתיב
דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים
ואחד אשה שנתגיירה
לשום איש וכן מי שנתגייר
אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול (א) אבל
גרורים וההיא דפ"ב דשבת (דף לא.)
הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים
לשום שולחן מלכים לשם
אידך לא: הנטען על אשת איש וכו': אמר
ההוא דאתא לקמיה דהלל ואמר גיירני
הרחק ממך דאתו לאחזוקי לקלא
עבדי שלמה אינם גרים
הגהות הב"ח
דברי רבי נחמיה שהיה
קמא: הן גור. הבא להתגייר יגור
ע"מ לעשות כ"ג בטוח היה הלל
רב ובעדים אמר רב ששת ז) אמינא כי ניים
(א) גמ' מי גר אתך עליך
ר"נ אומר אחד גרי אריות
$דסופו לעשות לשם שמים וכן ההיא
אפס מאותי בעוד שאין אני עמכם
ושכיב רב אמר להאי שמעתתא דתניא
יפול מי גר אתך
ואחד גרי חלומות ואחד
יתגייר דהיינו בזמן הזה: מי גר אתך
דהתכלת (מנחות מד.) דאתיא לקמיה
בעניותך הוא דעליך
גרי מרדכי ואסתר אינם
ח)ה הנטען על אשת איש ט) והוציאוה על ידו
יפול אבל אידך לא:
גרים עד שיתגיירו שנית
עליך יפול. מי גר אתך בעניותך
נ) דרבי גיירני ע"מ שאנשא לאותו
ונתגרשה מתחת ידי אחר אם כנס לא יוציא
(ב) תוס' ד"ה הלכה כדברי
דמ"ד גרי אריות הן עובדי אמר
ואע"ג דכותיים אליבא
רבי הואיל ומכוער
כאשר אמרת י): עליך יפול. לעוה"ב.
תלמיד:
האומר כולם גרים הם
ה"ד אי דאיכא עדים כי אתא אחר ואפסקיה
הדבר תצא.
אר"ת דתצא מן הרוכל
יפול ינוח כמו על פני כל אחיו נפל
ואפי' גירי אריות הך
כוכבים גמורים הן התם
לקלא מאי הוי אלא לאו דליכא עדים וטעמא
גירי אריות: (ג) ד"ה לא
לא נתגיירו לגמרי כדכתיב
אם נשאת לו דכל הסוגיא איירי בנטען
(בראשית כה) יפול מצדך אלף (תהלים
וכו' מאיתי הגיתי. נ"ב עיין
את ה' היו יראים ואת
דאתא אחר ואפסקיה לקלא הא לאו הכי
צא): ובעדים. הא דתנן יוציא זה
דאין לומר תצא מן הבעל דאין האשה
בפרק בתרא דקדושין דף
אלהיהם היו עובדים אבל
עו: (ד) ד"ה אמר וכו' או
נאסרת על בעלה אלא על ידי קנוי
החשוד שכנסה כגון שבאו עדים על
מפקינן אמר לך רב הוא הדין דאע"ג דלא
(התם) [הכא] שנתגיירו
שיראו אותם כדרך
לגמרי הלכה כולן גרים
וסתירה ס) או שיראו (ד) דרך מנאפין
קול הראשון שראוה שזינתה עמו:
אתא אחר ואפסקיה לקלא אי איכא עדים
המנאפין: (ה) בא"ד
הן רבינו יעקב ז"ל:
להא שמעתתא. בעדים: כי ניים
ועוד דלגבי בעל הוי קלא דבתר
תניא בד"א שתצא כשאין
בהאשה רבה. נ"ב דף צב.
מפקינן אי ליכא עדים לא מפקינן והכי קאמר
❖
וע"ש בתוס' ד"ה כל קלא:
ושכיב רב אמרה דתניא. תיובתא:
נשואין דאמר בהאשה רבה (לקמן
לה בנים אבל כשיש לה
(ה)
דאע"ג דאתא אחר ואפסקיה לקלא לכתחלה
בנים לא תצא. הרב אלפס
ונתגרשה מתחת ידי אחר. ראובן
דף צב. ושם) דלקלא דלבתר נשואין לא
פירש כשיש לה בנים מן
לא יכנוס מיתיבי ו בד"א כשאין לה בנים
חיישינן $ורוק למעלה בגג הכילה לא
נטען על דינה אשת שמעון וגירשה
הנטען ור"ש פי' כשיש
הגהות הגר"א
אבל יש לה בנים לא תצא ואם באו עדי
ז
לה בנים מן הבעל והרב"י
עדיף מקלא דלא פסיק דהא בסמוך
שמעון ונשאה נחשון וגירשה אם כנסה
[א] רש"י ד"ה בכור כו'
כתב כשיש לה בנים מן
טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא רב
ראובן מעתה לא יוציא: אי דאיכא
אמר דלרבי מפקינן אפי' בקלא דפסיק
אף יבם הנוטל פי שנים כו'.
הנטען או מן הבעל לא
מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה
עדים. בזנות קמא הרי נאסרה עולמית
מכח הך ברייתא אלא ודאי תצא מן
נ"ב אבל ר"ח פי' שאין
תצא והא דתניא רוכל
נוטל חלק אחיו אלא אם מת
יוצא ואשה חוגרת בסינר
עליו: ה"ה דאפילו דלא אפסיק אחר
הרוכל אם נשאה דרוק למעלה בגג
עדים ומאי דוחקיה דרב לאוקמי למתניתין
אביו קודם לאחיו (ועמ"ש
ואמר רבי הואיל ומכוער
לקלא. וכנסה ראובן מגירושי שמעון
הכילה הוי קלא דקמי נישואי רוכל וכן
ביש לה בנים ויש לה עדים וטעמא דאיכא
רבינו באה"ע סימן קסג
הדבר תצא וקיי"ל כותיה
פר"ח וכן נראה לר"י דמתוך ההלכה
לא תצא הואיל וליכא עדים. והא דנקט
ס"ק ד'): [ב] שם וחלק
בקלא דלא פסיק לכאורה
עדים מפקינן ואי ליכא עדים לא מפקינן
אחיו שמת. נ"ב חלקו
נראה דאבעל קאי וכן
משמע דאין מוציאין ע"י קול מבעלה
מתחת ידי אחר היא גופה איצטריך
❖
לוקמה בשאין לה בנים אע"ג דליכא עדים
שמת:
נראה מפי' רש"י ז"ל
דקאמר ובית דין בעדים הוא דמפקי
לאשמועינן רבותא דלכתחלה לא יכנוס
דבדבר מכוער מפקינן לה
אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני
משמע דדבר פשוט הוא דמבעל לא
כדקתני אם כנס אין לכתחלה לא:
מבעלה והר' אלפס כתב
הוציאוה ליתני הוציאה אלא כל הוציאוה
כל דהוא נטען מפקינן
במה דברים אמורים. דאם כנס
מפקי' אלא בעדים אע"ג דמנטען קתני
מוסף רש"י
מיניה בדבר מכוער אבל
בבית דין ובית דין בעדים הוא דמפקי ואי
בברייתא דמפקי בקול אף דקתני
הנטען יוציא כשאין לה בנים מן
גירי אריות. בספר מלכים
מבעל לא מפקינן אלא
הראשון: אבל יש לה בנים. מן
(ב יז) מפורש וישלח ה'
בעית אימא הני מתנייתא רבי היא דתניא
הוציאוה הדר רב נחמן דבסמוך הוציאה
בעדים ומסתברא כותיה
בהם את האריות, וכותים
דהא גמרי' דבר דבר
תנן דמשמע על ידי בעלה אפ"ה
הראשון לא תצא דכי מפקי לה קא
ח רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי
כתיבי התם ויבא מלך אשור
מממון מה להלן דבר ברור
מבעלה לא מפקינן על ידי קול באין
מחזקינן לקלא קמא ועבדינן להו
מכותה וקא חשיב שאר
הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן
ולא באמתלא אף כאן
מקומות (ב"ק לח:). מי גר
ממזרים: ואם באו כו'. אלמא אין
בנים מן הראשון והא דאיצטרי' בהנהו
דבר ברור ולא באמתלא
הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא
אתך. בעניותיך, עליך
ולא בדבר מכוער. ובמס'
לה בנים בלא עדים נמי מפקינן: רב
עובדי דסוף נדרים (דף צא:) להנהו
יפול. בעשירותיך (ע"ז ג:)
.
סוטה איבעיא לן עוברת
מנעלים
טעמי
מוקי למתניתין ביש לה בנים. ומש"ה
על דת משה ויהודית אם
רשאי הבעל לקיימה או
אמר רב ובעדים: וב"ד בעדים הוא דמפקי. מבעל ראשון דאין אשה נאסרת לבעלה משום קול ואתא רב למימר דוקא מתני' משום כך יוציא
לא ולא איפשיטא ומיהו
הנטען הואיל ואיכא עדים אבל בלא עדים הואיל ויש לה בנים לא: ואבע"א. בלא בנים לא נפקא בלא עדים והני מתנייתא דאמרי נפקא רבי אמרינהו
מעוברת על דת ליכא ראיה
דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו: רוכל. מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן: רוכל יוצא. מן הבית ומצא זה את אשתו שהיא חוגרת בסינר
דהתם [אין] עדים בדבר
מכוער של זנות אלא לדבר
מכוער הדבר שלא התירתו מעליה אלא לזנות: סינר. הוא כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות: רוק למעלה מן הכילה. ארוכל יוצא קאי
מכוער של חוצפא ומש"ה
ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו מי זרק
הרוק למעלה
כ"א השוכב ופניו למעלה
הלכך זינתה
זו ורקקה בשעת תשמיש:
איבעי לן אם רשאי הבעל
מנעלים
לקיימה ואפילו תימא