כיצד פרק
שני יבמות
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אגירושין.
ברננה. מפני רינון
ולעז בני אדם לא
אמרינן ליה הוצא ולא דמי
אגב מיתה נקט גירושין דאפי' נתגרשה כמה פעמים
צו
א) לקמן סד: ב"מ קו:
א מיי' פ"י מהל'
שריא לינשא: אי הכי אביו נמי. לא מצי לשנויי
[עירובין צז. כתובות מג:],
גירושין הלכה טו
לנטען על אשת איש דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה
מ)
ב) [צ"ל דתניא], ג) לקמן צז.
טוש"ע אה"ע סימן יב
ונשאה מכוער הדבר: מתני' וכולם. החכם והמביא גט והמעיד
דנקט בנו לרבותא אע"ג דאסור באנוסת אביו לר' יהודהק) דהתינח
[תוספתא פ"ד], ד) [גיר'
סעיף ד:
באשה להשיאה דתנן בהן לא יכנוס נ): שהיו להם נשים. בשעת
צז ב מיי' שם טוש"ע שם
בניהן אבל אחיהן אמאי נקט אי לאו לדקדק אבל לאביו לא:
הערוך כזיז], ה) לעיל יח.
כג: כז: עדיות פ"ה מ"ה,
סעיף ג:
מעשה ומתו לאחר זמן מותרות אלו
הדרן עלך כיצד אשת אחיו
צח ג ד מיי' שם והל' טז
ו) [ע' תוס' לקמן כח. ד"ה
ברננה לא מפקינן ה"נ ברננה לא
לינשא להם דהשתא ליכא חשד שהרי
רבי אליעזר], ז) צ"ל יקיימו,
טוש"ע שם סעיף ד:
מפקינן: מתני' וכולם שהיו להם נשים
חולצות
א ה ו מיי' פ"ז מהלכו'
ולא מתייבמות.
בשעה שהעיד בה העד או שאסרה
ח) [לקמן כח.], ט) [לעיל כ.
א
לקמן כח: סנהדרין נג.],
יבום הלכה א טוש"ע
חכם היתה אשתו קיימת ולא לישא
פירשתי לעיל (דף יח.
ומתו מותרות לינשא להם וכולן שנישאו
ב
י) לעיל כ., כ) [לעיל יח.],
אה"ע סי' קעה סע"ג:
את זו נתכוין: וכולן. הנשים הללו:
ד"ה דלמא וכו') ועוד נפרש בגמ' גבי
ב ו מיי' שם טוש"ע
ל) [שם], מ) [לעיל כד:],
לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מותרות
פלוגתא דרב ור' יוחנן: אי הכי
נ) [לעיל כה. כה:],
שנישאו. לאחרים כשאסרה חכם או
אה"ע שם סעיף ד:
לינשא להם וכולן מותרות לבניהם או
ג ח ט מיימון שם הל' ב
ג
ס) [ע"א], ע) צ"ל ואיש
תלתא נמי. אי אמרת בשלמא יש
כשהעיד עד במיתת בעלה ומתו
לאחיהם: גמ' מתו אין נתגרשו לא אמר
אשר יקח, פ) בדפו"ר ליתא
טוש"ע אה"ע שם סעיף
הבעלים השניים: מותרות לינשא.
זיקה ניחא דנקט ארבעה לאשמועינן
מילת אחותה, צ) [רש"ל
ה:
ליה רב הלל לרב אשי והתניא אפי' נתגרשו
ד י מיי' שם הלכה א
מח"ז], ק) [לעיל ד. לקמן
לחכם ולעד ולמביא גט: וכולן.
דאפי' בתרי יש זיקה אלא אי אין זיקה
❖
צז.],
טוש"ע אה"ע שם
לא קשיא הא דהואי קטטה הא דלא הואי
הנשים האלו מותרות לבניהם או
וטעמא משום ביטול מצות יבמין
❖
סעיף ג:
קטטה ואיבעית אימא הא והא דלא הואי
לאחיהם של אלו המתירים אותן ואין
לישמעינן תלתא דהוי רבותא טפי
אסורות אלא להן לבדן: גמ' נתגרשו
דאסור לבטל אע"ג דחדא מינייהו לא
קטטה ולא קשיא ד הא דארגיל הוא הא
גליון הש"ס
תוספות ישנים
לא. דע"י שנתן את עיניו בזו
חזיא לייבומי וכל שכן בד' דשתיהן
דארגילה היא: וכולן שנישאו וכו': קס"ד
רש"י ד"ה דבזיז מיניה
שהתיר גירש את אשתו: הא. דקתני
ראויות להתייבם זה אחת וזה אחת
בוש הוא כו'. עי' נדה טו
ש"מ יש זיקה. וא"ת א"כ
מיתה אמיתה וגירושין אגירושין נימא
❖
ע"ב תוד"ה אפילו ילדה:
לחלוץ לחדא ולייבם לחדא
דאסור ועוד אר"י דמצי לפרש דס"ד
אפי' נתגרשו כגון דהוי להו קטטה
מתניתין דלא כרבי דאי כרבי האמר בתרי
וי"ל גזרה דלמא מייבם
א)
השתא דחיישינן למיתה דתרי כמו
מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על
והדר חליץ וכי מייבם פגע
זימני הויא חזקה לא מיתה אגירושין
זאת: ה"ג ואיבעית אימא אידי
למיתה דחד ולהכי פריך א"ה תלתא
באחות זקוקתו. ולא נהירא
הגהות הב"ח
וגירושין אמיתה: וכולן מותרות לבניהם
דכיון דקאמר ש"מ יש זיקה
ואידי דלא הוו להו קטטה: הא. דקתני
נמי כיון דלא אתא לאשמועינן חידוש
(א) רש"י ד"ה נשי לא
א"כ אין לגזור דלמא מייבם
או לאחיהם: מאי שנא מהא דתנן
של חשש מיתה מדלא נקט חמשה
נתגרשו לא בדארגיל הוא קטטה
ב)
אסרו שכיבתן שכיבת זנות
ברישא דטעם של זיקה
דהוי רבותא טפי אלא לאשמעינן
שהוא התחיל להקניט את אשתו:
הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה
הקרובה לא אסרו את
פשוט הוא ולא יטעו כמו
ג)
אשתו גמורה: (ב) רש"י
שאפרש לקמן בע"ה. וי"ל
והא. דקתני אפי' נתגרשו בדארגילה
דאסור לבטל זה יכול להשמיענו
ובאחותה נשי לגבי נשי שכיחן דאזלן
דטעמא דכיון שנאסרה
ד"ה אחותה של ערוה
אפילו בתלתא:
היא קטטה שהיא הקניטתו תחלה:
עליו שעה אחת שוב לא יבא
כשהיא כצ"ל ותיבות אחותה
גברי לגבי גברי לא שכיחן אי נמי נשי דלא
❖
למיתה לה היתר עולמית וא"ת לרב
קס"ד מיתה אמיתה. הא דקתני
כשהיא יבמתה נמחק:
אסרן שכיבתן אהדדי לא קפדי אהדדי גברי
דלא סבר כן לקמן (דף כז:)
וכולן שנישאו לאחרים ומתו קאי נמי
מאי איכא למימר. וי"ל
דאסרן שכיבתן אהדדי קפדי אהדדי אי הכי אביו נמי לא מיבעיא קאמר לא
ארישא דקתני מת הרגתיו הרגנוהו
ס)
דמ"מ מוקים לה להך
מוסף רש"י
מיבעי' אביו ד) דבזיז בניה מיניה אבל בנו דלא בזיז אביו מיניה אימא לא קמ"ל:
משנה כר' אליעזר דאמר
לא ישא את אשתו וקתני דאם נישאת
הנטען מן האשה. נחשד
כיון שנאסרה פעם אחת
לאחר על פיו ומת השני הזה מותרת
הדרן עלך כיצד אשת אחיו
שוב אין לה היתר אף
ויצא עליו קול (לקמן צז.)
.
לינשא לעד זה ואע"פ שמתו ב'
הדרן עלך כיצד
באיסורא דרבנן כי הכא
ארבעה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות
ארבעה אחין כו' ומתו
דאין האיסור רק משום
בעליה תנשא לשלישי ולא אמרינן
ה)ה
הנשואים את האחיות.
אחות זקוקתו. והא
הוחזקה זו קטלנית שהנושאה מת
הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו רבי
דדייקינן לקמן (דף כח.)
ונפלו שתיהן יחד לפני
ו)
וגירושין דקתני נתגרשה קאי אגירושין
האחין, הרי אלו חולצות
מדסיפא ר' אליעזר רישא
אליעזר אומר ב"ש אומרים ז) יקיים וב"ה אומרי' ויוציאו ח)זהיתה אחת מהן אסור'
ולא מתייבמות. משום
לאו ר' אליעזר זהו לרבי
דלעיל המביא גט כו' ואשמעינן דאם
על האחד איסור ערוה אסור בה ומותר באחות' והשני אסור בשתיהן איסור
יוחנן אבל רב לא סבר כן
דתרווייהו זקיקי ליה להאי
ט)ח
נשאת לאחר באותו הגט וגירשה
א"נ [רב משני דודאי חולצת
ותרווייהו זקיקי ליה להאי
מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ט היתה אחת מהן אסורה על זה
השני הזה מותרת לינשא למביא
דמתני' חדא אבל האחרת
ואי נסיב חדא קא פגע
איסור ערוה והשניה אסורה על זה איסור ערוה האסורה לזה מותרת לזה
אה"נ דמייבמה ואע"ג
באחות זקוקתו (לעיל יח.).
גיטה הראשון: בתרי זימני הויא
איסור מצוה ואיסור
דבגמ' דחי לה] רב לא
והאסורה לזה מותרת לזה וזו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או
חזקה. לקמן בהבא על יבמתו (דף סד:)
❖
י)
קדושה. יבמה שנפלה
יסבור האי דיחוי:
חולצת או מתייבמת: גמ' ש"מ יש זיקה דאי אין זיקה מכדי הני מתרי
ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי
לפני יבם והיתה אסורה
י
כ)
עליו משום מצוה (שניות
לא תינשא דברי רבי ומתני' דלא כרבי
בתי קאתיין האי לייבם חדא והאי לייבם חדא לעולם אימא לך אין זיקה
מדברי סופרים) או משום
תוס' חד מקמאי
דאי רבי נהי דחשד ליכא מיהו לכל
קדושה (אלמנה לכהן גדול,
ומשום דקסבר ל) אסור לבטל מצות יבמין דלמא אדמייבם חד מיית אידך
ארבעה אחין שנים מהם
גרושה וחלוצה לכהן
העולם אסורה שהוחזקה להתאלמן
וקמבטל מצות יבמין אי הכי תלתא נמי לא מיבעיא קאמרינן לא מיבעיא
הדיוט) חולצת ולא
נשואים ב' אחיות ומתו
או להתגרש: מיתה. דקתני הכא
מתייבמת. ואינה יוצאה
הנשואין לאחיות הרי אלו
תלתא דודאי בטלה מצות יבמין אבל ד' למיתה לא חיישינן קמ"ל אי הכי
שנישאו לאחרים ומתו מותרות לאו
בלא כלום, אף על גב דגבי
חולצות ולא מתייבמות
חמשה
חייבי כריתות קיימא לן
דוקא בדליכא צרות אבל
אכולהו דלעיל קאי אלא אגירושין
מגזרה שוה דעליה דיוצאת
בדאיכא צרות כיון
ואמביא גט או חכם שאסר את האשה: וגירושין. דהכא אמת הרגתיו הרגנוהו ומש"ה כשנתגרשה משני זה מותרת לשלישי שעדיין לא
הימנו בלא כלום בלא
דחליצת צרות מעולה
הוחזקה בחדא ריעותא תרי זימני: אסור באמה ובתה ואחותה. כדמפרש טעמא לקמן שמא לאחר שישא את אמה או את בתה תזנה זו עמו
חליצה, התם הוא דאסורה
מאחרות חליץ לצרות ולא
ליה איסור חמור דלא תפסי
לאחיות דקי"ל כשמואל
ובזנות קמא לא הוה מיתסר באמה ובקרובותיה דקי"ל (לקמן דף צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה דלא נאסרו קרובות אשה על האיש
ביה קדושי, אבל איסור
דאמר ב' יבמות הבאות
אא"כ קדשה לראשונה דאישות כתיב בה וקיחה ע)כי יקח איש את אשה ואת אמה (ויקרא כ) אבל משנשא את אמה ואת בתה עומדת הנטענת
מצוה או קדושה דבנות
מב' בתים חלץ (ליבמות)
הראשונה עליו בכרת דתנן (לקמן צז.) האונס והמפתה על הנשואה חייב וה"נ אמאי מותרת לבניהם ליחוש שמא עצת זמה היה ביניהם לישא את
קדושין נינהו, מרבינן
[לאחיות] לא נפטרו
מיבמתו יבמתו, יש לך
הצרות לצרות נפטרו אחיו'
בנו של זה ויהא זה רגיל אצלה: נשי לא אסרו (א). שכיבת זנות הקרובה את אשתו גמורה עליו הילכך לא קפדא אשתו ושתקה וחיישינן
אחרת שעולה השערה
דלא אלימא זיקה לשוויה
אבל גברי דאסרי שכיבתן אהדדי דאשה המזנה אסורה לבעלה קפיד בעל ורחיק האי מיניה: א"ה. דבגברי לא חיישינן לזנות שיזנה
לחלוץ ואינה עולה ליבום,
צרה כערוה ומי' אי חליץ
לאביו של מתיר נמי תשתרי ואמאי תני לבניהן ולאחיהן ולא תני נמי לאביהן: לא מיבעיא לאביו.
של מתיר דמותרות
קרובו עם אשתו
ואיזו זו חייבי לאוין
לאחיות אהני למפטר
(סנהדרין נג.) ואם היתה
נפשה. אבל לכתחלה
ולא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה: דבזיז מיניה. $בוש הוא מאביו ואימתו עליו:
האחת אסורה על האחד
אמרינן ליה דיחלוץ לצרות
איסור מצוה, אינו מותר
הדרן עלך כיצד אשת אחיו
שהיא חליצה מעולה מן
באחותה, הואיל והיא
האחיות. אבל היכא דליכא
מדאורייתא רמיא קמיה,
ארבעה אחין. ולא מתייבמות. מפרש טעמא בגמ' משום זיקה דכיון דתרוייהו זקיקן להאי ולהאי קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו
צרות לא אפשר דלא
הואי אידך אחות זקוקתו,
למחלץ לאחיות. והוי יודע
דהויא כאשתו: איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו: ומותר באחותה. דלאו אחות זקוקה היא דערוה לאו קמיה רמיא
הלכך בעו חליצה (לקמן
דאליבא דרב דאמר חליצה
כח:). אחותה. של ערוה,
לייבומי: איסור מצוה. רמיא קמיה מדאורייתא הלכך אסור באחותה דאחות זקוקה היא: אחותה כשהיא יבמתה. אחותה של ערוה
פסולה צריכה לחזור על
(ב)
פ)
כשהיא יבמתה. כגון
האחין שתי האחיות כל
צ)(כשהיא יבמתה) אשת אחי בעלה כשנופלת עמה לייבום: או חולצת או מתייבמת. דלאו אחות זקוקתו היא דערוה לא רמיא קמיה: גמ' יש
שנפלו שתי אחיות משני
אחת מהן צריכה חליצה
זיקה. כלומר חומרת זיקה לשוויי אחות זקוקתו כאחות אשתו. ובמס' נדרים (דף עד.) פליגי בה איכא למ"ד זקוקתו כאשתו להפרת נדריה
אחין, האחת אסורה משום
משני האחין. ולפי דעתי
ערוה, כגון שהיא כלתו או
הלכתא כרב בהא אע"ג
ולאסור קרובות ואיכא למ"ד אין זיקה ובפרקין דלעיל (דף יז:) איפליגו בה רב הונא ורב יהודה: מתרי בתי. משני אחין נפלו: מיית
חמותו, או חולצת או
דפליג עליה שמואל דקי"ל
אידך. ונפלה קמיה דהאי ונפקא משום אחות אשתו בלא חליצה וייבום הלכך אמרי' להו חלוצו דאי נמי מיית אידך אח לבתר חליצה דחד
מתייבמת. אחות הערוה
הלכתא כרב באסורא
הדר האי חולץ וחלץ לה: תלתא נמי. מאי שנא דנקט ד' אחין אי אמרת בשלמא יש זיקה אשמעי' רבותא דאע"ג דתרי אחי נינהו ולא
דלא פגע באחות זקוקתו,
וראיה לדבר פסק זה ממה
משום דערוה לאו זקוקתו
שפירש הרב אלפס [בס"פ
אלימא זיקתו דקמא דמייבם דמצינו למימר ההיא רמיא קמיה ואחותה קמי אחיו ואפ"ה אסור וכ"ש שלשה אחין ב' מהם נשואים שתי
היא (לעיל כ.).
ר"ג] גבי פלוגתא דרבי
אחיות ומתו ונפלו שתיהן לפני זה שתיהן אסורות דתרוייהו עליה רמיא וזיקתו חמורה וכי נסיב הוי פגע באחות זקוקתו אלא אי משום
ורבנן כשקדשה לשם
ביטול מצות יבמין אפי' תלתא נמי ומתו השנים הנשואים שתי אחיות שתיהן חולצות דאי מייבם חדא נפקא אידך בולא כלום:
יבמות דרבנן כרב ור'
כשמואל וקי"ל כרבנן ורב
חמשה
אשי נמי אמר התם דכו"ע
חליצה פסולה אינה פוטרת היינו כרב אלמא הלכתא כרב אע"ג דכתב הרב אלפס דכל הני שינויי לא סמכינן עלייהו והרב אלפס כתב דברי רב ודברי שמואל ולא פסק הלכתא כחד מנייהו ואולי סמך על הכלל שבידינו
דהלכתא כרב באיסורא: