כו:
ארבעה אחין פרק שלישי יבמות
מסורת הש"ס
תוס' חד מקמאי
למיתה
דתרי לא חיישינן. תימה דבפ"ק דיומא (דף ב.) גבי הא
חמשה נמי. שנים נשואים שתי אחיות ומתו השנים ונשארו השלשה
א) צ"ל רבה. יעב"ץ,
ובמאי דאמר שמואל חלץ
ב) לקמן נא: נג., ג) לעיל
דלמא אדמייבם חד מייתו להו תרי ובטלה מצות יבמין: לפני שני אחין
דאמר ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות
❖
יז: ע"ש, ד) ס"א אחר,
לאחיות לא נפטרו צרות
יבמין. כלומר לפני שני אחי בעליהן שהן יבמיהן: אמצעית. כלומר
אשתו ופרכי לה רבנן א"כ אין לדבר סוף ומאי קושיא הא רבנן חיישי
לצרות נפטרו אחיות פסק
צריכה חליצה משניהן. כדמפרש ואזיל:
הכא למיתה דחד ולא דתרי ואר"י דהכי פרכי ליה כיון דחיישת למיתה
שלישית ולאו דוקא נקט:
הרב כשמואל ואליבא
דרב אשי דאע"ג דלא
לא גרסינן מדקאמרת זה חולץ כו'
דזמן מועט אע"ג דלא שכיחא תחוש
גליון הש"ס
אלימא זיקה לשוויי צרה
חמשה נמי למיתה דתרי לא חיישינן אמר
אלא ה"ג מדקאמרת צריכה חליצה
נמי למיתה דתרי אע"ג דלא שכיח
כערוה והוצרך הרב ז"ל
תוס' ד"ה וחליצה פסולה
משניהם קסברת יש זיקה והויא לה
וא"כ אין לדבר סוף ומשני התם
רבא בר רב הונא אמר רב שלש אחיות
למפסק הלכתא כשמואל
וכו' וכן סוטה דרבנן דקרי
א)
ואליבא דרב אשי משום
ליה בירושלמי וכו'. ע'
חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה
(דף יג.) דלר' יהודה מיתה דחדא
יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ
דסוגייא קמא בשמעתתא
לעיל דף יא ע"א תד"ה
לחזור כו'. כלומר מדקאמרת צריכה
שכיחא פירוש אפי' לזמן מועט דתרי
❖
משוי לחליצה צרות
רש"א:
לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה
כאחיות ופליגא אדרב
לא שכיחא והא דקאמרי התם רבנן
חליצה משניהם קסברת אלימא מצות
חליצה משניהם אמר ליה רבה מדקאמרת
אשי לפיכך הוצרך ליה
מיתה לא שכיחא לאו משום שאין
זיקת יבמין למירמי אתרווייהו והך
למיפסק כשמואל ולעולם
אמצעית צריכה חליצה משניהם קסברת יש
הגהות הגר"א
לדבר סוף דהא דקאמר אין לדבר
חליצה על כרחך חליצה פסולה היא
בחליצה פסולה דפליגי
זיקה והויא לה חליצה פסולה וחליצה פסולה
ב)
[א] תוס' ד"ה וחליצה. כמו
רב ושמואל הלכה כרב
סוף היינו משום דלא שכיח כדפרישי'
כלומר גרועה שאם רצה לייבם אינו
דחליצה פסולה צריכה
שפירש בקונטרס. נ"ב וכ"ד
צריך לחזור על כל האחין אי הכי קמייתא
כי מיתה דחד דשכיח יש לדבר
יכול דאחות חלוצתו היא הילכך לאו
לחזור על כל האחין. הלכך
הרמב"ם: [ב] שם אלא
נמי אי דנפול בבת אחת הכי נמי לא צריכא
הא דתנן הכא חולצות סוף דתרי ודאי לא שכיחי:
מעלייתא היא וצריכה לחזור על כולן
נראה לר"י דלא כו'. נ"ב
מדקאמרת אמצעית צריכה
האחיות ולא מתייבמות כל
וכן עיקר וע"ל כ ע"ב וכ"ה
דלא מיפקעא זיקה דתרווייהו בחליצה
דנפול בזו אחר זו נפלה חדא חלץ לה ראובן
אחת ואחת צריכה חליצה
בתוספתא פ"ו (ועמ"ש
חליצה משניהם
דחדא משום דאלימא זיקה ורמיא
נפלה אידך חלץ לה שמעון נפלה אידך חלץ
משניהם והרב ז"ל ודאי
רבינו באה"ע סי' ק"ע
קא סברת יש זיקה וחליצה פסולה
אתרווייהו: קמייתא. שתים ראשונות
הו"ל (להצריך) [לפרש]
ס"ק ט"ו וס"ק מ"ה):
לה האי מפקע זיקתו חלץ לה האי מפקע
❖
כדברי רב שאמר ג' אחיות
וכו'. ואית ספרים דגרסי מדקאמר
נמי ליבעו חליצה משניהם דחליצתן
זיקתו ג) והאמר רב אין זיקה לדברי האומר
יבמות וכו' כדאוקימנא
זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קא
נמי לאו מעלייתא היא דאי בעי
בגמ' דנפול בזה אחר זה
יש זיקה קאמר ושמואל אמר אחד חולץ
לייבומי לא מצי הואיל ויש זיקה: בבת
סברת יש זיקה ופי' בקונטרס דלא
אבל בבת א' כל אחת
תוס' חד מקמאי (המשך)
לכולן מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר
צריכה חליצה משניהם
אחת. כלומר אם באו לחלוץ כאחת
גרסי' ליה ונראה דלא גריס ליה
חלוצתו ומיהו למ"ד אין
אלא שקצר הרב ז"ל דבריו
חליצה מעליא בעינן דאמר שמואל
בקונטרס משום דלמ"ד אין זיקה נמי
שלא הספיקה הראשונה לחלוץ עד
כמנהגו ואי איכא א) מאן
זיקה אין צריכה לחזור
חלץ
על כל האחין. למ"ד יש
דס"ל דמשום דס"ל לרב
זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת
שנפלה גם השניה והשלישית הכי
זיקה לא אלימא חליצה
אלפס הלכתא כשמואל
דאי אפשר לייבם אחת משום ביטול
נמי דכולן צריכות לחזור אחר כל
לכך קצר בדברי הרב.
פסולה למפקע זיקה וכ"ת
האחין: הכא דנפלו זו אחר
זו. נפילתה של זו אחר חליצתה של זו:
מצות יבמין וליכא למימר נמי דאחד יחלוץ לשתיהן דלמ"ד אין זיקה
מכדי רב אתא לאשמועינן
ומנ"ל לרב ז"ל דהלכתא
חליצה פסולה צריכה
כשמואל והא קי"ל כרב
נפלה לה חדא חלץ לה ראובן. וחליצה כשרה היתה שאם רצה יכול
נמי אין חליצה פסולה של ראובן שכבר חלץ לאחת מפקעת זיקת
באיסורי. ואי משום דתניא
לחזור על כל האחין
לייבם: נפלה אידך חלץ לה שמעון. וגם זו כשרה שאם רצה מייבם
שמעון החשובה דהא לקמן קאמר בשלמא צרה דרחל לא תפטר משום
למה לי לאשמועינן בנפול
כוותיה דרב אשי חלץ
דחליצת רחל חליצה פסולה היא אלמא אפי' למ"ד אין זיקה אין
ואין כאן אחות זקוקה שכבר חלצה אחותה קודם נפילת זו. נפלה שלישית
בזה אחר זה ובאמצעית
לאחיות לא נפטרו צרות
לצרות (לא) נפטרו אחיות
(אתא) לאשמועינן בנפול
אי בעי לייבומי לא מצי דאחות חלוצת שניהם היא ובולא כלום נמי לא
חליצת רחל פוטרת זיקת צרתה החשובה דהא אוקי דשמואל אליבא
בבת אחת וכל אחת
לא פליג רב אדשמואל
נפקא דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים לקמן בהחולץ (דף מ:)
דמ"ד אין זיקה קאמר וה"ה דה"נ לא תפטר חליצת ראובן השניה
צריכה חליצה משניהם.
בהא מלתא וכל המיקל בו
הלכך חלץ האי חליצה כל דהו ולאו מעלייתא היא שאם חפץ לא ייבם
מאח השני דהא אכתי לא מסיק אדעתיה לחלק בין מיפטר נפשה
צריך להביא ראיה לדבריו
אין הכי נמי אלא רבותא
אשמועינן לא מיבעיא
ואין רוח חכמים נוחה
ומיהו חליצתו וזיקתו שוות שתיהן לגרוע ופקעה זיקתו בחליצתו.
בין מיפטר צרה ולר"י נראה דשפיר גרסי' ליה דלפי האמת למ"ד
אי דנפיל בבת אחת
הימנו. והוי יודע דמאי
חלץ האי מפקע זיקה: והא אמר רב אין זיקה. בפרק כיצד
אין זיקה חליצה גרועה פוטרת החשובה הימנה דאמרי' בהדיא בפרק
דאמרי' בגמ' גבי האי
דזיקה אלימא היא וצריכה
ר"ג (לקמן דף נא. ושם) דלמ"ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה
(לעיל דף יז:) א"ר הונא אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה:
לחזור על האחין אלא
מתני' דילמא אדמייבם חד
אפילו חלץ זה לאחת וזה
מיית אידך וקא בטלה
חלץ
אע"ג דבעלת הגט חליצתה פסולה טפי משל צרה שהרי חשובה
חלץ לאחת דקלשא ליה
מצות יבמין כלומר דאזלא
כחלוצה אצלו למיסר בקרובותיה וע"כ שמואל דאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לבעלת הגט לא נפטרה צרה סבר דיש זיקה וסוגיא
זיקה משום איסור [אחות]
אחותה בלא חליצה דוקא
דבסמוך אינה לפי האמת אלא ה"פ בשלמא צרה דרחל לא תפטר כלומר אפי' אם תאמר דלמ"ד אין זיקה נמי חליצה פסולה צריכה
חלוצתו אפ"ה צריכה
אליבא דמ"ד אין זיקה
לחזור על האחין (ליבומי)
אבל למ"ד יש זיקה וקי"ל
לחזור והשתא ניחא דצרת רחל לא תפטר מ"מ צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא תדע דאותה סוגיא אינה לפי האמת דהא פריך בתר הכי
[אי נמי] לא מיבעיא
כותיה ב) דלמא אדמייבם
ואצרה דרחל מי מיפטרא והתנן כו' אלמא בעי למימר דלמ"ד אין זיקה לא מיפטרא רחל בחליצת צרה אע"ג דלא אסירא צרה אלא
דנפול בבת א' דכיון דיש
חד מיית אידך לא מפטרא
זיקה הו"ל חליצה פסולה
אחותה בלא חליצה דתנן
מכחה וכ"ש אם היו שוות וא"כ איך מדקדק אפילו לפי גירסת הקונט' דיש זיקה מדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהם אלא על אותה
דאורייתא דהיא זקוקתו
בפ' החולץ שומרת יבם
סוגיא אין לסמוך כדפרישי' דלא קאי הכי וכי מפרש דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר לא יאמר עוד דשמואל אליבא דמ"ד אין זיקה קאמר
ואלא אפי' בזה אח"ז שאין
שקדש אחיו את אחותה
כמו שאפרש דלדידיה חלץ לאחיות ולבעלת הגט נפטרו צרות וגרסינן שפיר מדקאמר זה חולץ לאחת כו' קסבר יש זיקה ומדקאמר
החליצה פסולה משום
משום ר' יהודה בן בתירה
זיקה אלא משום [אחות]
אמרו אומרים לו המתן
אמצעית צריכה חליצה משניהם קא סבר דחליצה פסולה צריכה לחזור ואע"ג דתרווייהו יכול לדקדק מסיפא מ"מ מה שיכול לדקדק מרישא
חלוצתו שאינה פסולה
עד שיעשה אחיך הגדול
וחליצה
פסולה צריך לחזור וכו'. לא [א] כמו שפירש בקונטרס דכל היכא שאינו יכול לייבם חשיבה חליצה פסולה דהא אמר
מדקדק:
אלא מדרבנן [מ"מ] צריכה
מעשה מתה היבמה יכנוס
בפ"ק (לעיל דף יא:) גבי מחזיר גרושתו או היא או צרתה חולצת ולא חשיבה חליצת גרושה חליצה פסולה אע"ג דאין יכול לייבמה ולקמן
לחזור על האחין. וחליצה
את אשתו מת היבם צריכה
פסולה דאשמועי' משום
חליצה ואמר נמי בר"פ
נמי קאמר אלא צרה דלאה תפטר דחליצתה כשרה אלמא חשיבא לה חליצה כשרה אע"ג דאסירא ליבמה משום ביטול מצות יבמין דנהי דלא
דאינה ראויה להתייבם.
כיצד אמר רב הונא אמר
מבטל מצות יבמין מצרת רחל דאע"ג דכשייבם לאה יהיה אסור בצרת רחל כמו שאסור בצרת קרובת חלוצתו מ"מ חליצה מיהא בעיא
ושמואל אמר א' חולץ
רב שומרת יבם שמתה
דאורייתא דאינה צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה כיון שכבר לא היתה צרת אחות אשה משמת בעלה וכשיחלוץ לצרת רחל לא מיתסרא
לכולן. מכדי שמעינן ליה
מותר באמה אלמא קסבר
לשמואל דאמר חליצה
אין זיקה ואסיקנא לאחר
לאה דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו מ"מ איכא ביטול מצות יבמין אם יבא לייבם לאה דחיישינן שמא תמות צרת רחל וקא מבטל מרחל
מעולה בעיא דאמר (ש"מ)
מיתה אין מחיים לא
מצות יבמין וליכא למימר דיש לרחל צרות הרבה דליכא למיחש למיתה דכולהו אי נמי כשחלץ ללאה קודם נפילת רחל א"כ בחנם דחק לתרץ
דאסור לבטל מצות יבמין
חלץ לאחיות לא נפטרו
מאי לא נפטרו צרות אצרות רחל ומאי צרות צרות דעלמא דה"ל לאוקומי טפי בנפול בבת אחת ואין כי אם צרה אחת ללאה וצרה אחת לרחל
צרות היכי דקיימא חליצה
ופרש"י ז"ל דאזלא יבמה
דשמעון חליצה כשרה
בלא חליצה ג) כדתנן מת
דאז אסורה לייבם לאה משום ביטול מצות יבמין [ב] אלא נראה לר"י דלא חשיבא חליצה פסולה אלא אחות זקוקתו למ"ד יש זיקה או אחות חלוצתו
יבם מוציא את אשתו בגט
חליץ לה ראובן חליצה
לכ"ע ובעלת הגט ובעלת מאמר דבכולהו קלשא זיקה דאחות זקוקתו דמיא לאחות אשתו דאין בה זיקה ואחות חלוצתו כאחות גרושתו ובעלת
פסולה ומשני מאי אחד
ואת אשת אחיו בחליצה
חולץ לכולן אאמצעית
וכיון דקי"ל יש זיקה
הגט דמיא לחלוצה ובעלת מאמר לכנוסה דאין בה זיקה $וכן סוטה דרבנן דקרי ליה בירושלמי חליצה פסולה גבי הא דא"ר שמעון ביאתה
אפי' בתרי אדמייבם חד
דהא לא מיפטר לה. והא
כו' דדמיא נמי לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה דטומאה כתיב בה כעריות אבל מחזיר גרושתו ואסור לבטל מצות יבמין לא נגרעה בהם
כולן קאמר כיון דרובא
מיית אידך לא מפטרה
הזיקה ולהכי חשיבי חליצה כשרה: דנפול בזה אחר זה נפלה חדא חלץ לה ראובן כו'.
הקשה ה"ר אברהם מבורגויי"ל אמאי נקט
גביה קרי להו כולן ואב"א
אחותה בלא חליצה אמר
רבא בר רב הונא אמר
כי קאמר שמואל חליצה
שלש אחיות דחידוש זה יכול להשמיענו אפי' בב' אחיות היכא דנפול בבת אחת דכל אחד ואחד חולץ לשתיהן משום דיש זיקה וחליצה פסולה
מעולה בעיא למפטר
רב שלשה אחיות יבמות
צריכה לחזור על כל האחין ותי' דהתם משכחת לה שמתייבמת אחת דכשחלץ לשניה הויא ראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור
צרה אבל אנפשה פטרה.
שנפלו לשני אחים יבמין
להיתירה הראשון ומתייבמת לאח השני אע"ג דגם השני צריך לחלוץ לשניה משום דחליצה פסולה היא מ"מ אינה אסורה לו הראשונה משום
זה חולץ לאחת וזה חולץ
כתבתי דברי שמואל אע"פ
דהלכה כרב לאשמועינן
לאחת והאמצעית צריכה
אחות חלוצתו דכיון דחליצה זו לא עשה אלא משום חיזור כדמוכח לקמן (דף כז:) דפריך רבי יוסי בר' חנינא לר' יוחנן דאמר מתה השניה
דבמלתא דחלץ לאחיות
חליצה משניהם פירוש
מותר בראשונה ממתני' דקתני חולצות שתיהן ולא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו ולחלוץ לשניה כו' והשיב לו ר' יוחנן אחיות איני
אמצעית שלישי' א"ל רבא
לא פליג עליה דרב ואיכא
יודע מי שנאן ואמאי לא שני ליה דחולצות ולא מתייבמות משום דשניה צריכה חליצה משניהם ולכך אסורה לשניהם הראשונה אלא ודאי לשני
למ"ד אליבא דרב כיון
מדקאמרת אמצעית צריכה
דחליצה פסולה צריכה
חליצה משניהם קסבר
שריא כיון דלא חלץ לה אלא משום חיזור ואין ראיה דאיכא למימר דר' יוחנן לא בעי לשנויי הכי משום דסבר כשמואל דחליצה פסולה אין צריך
לחזור על כל האחין הכי
יש זיקה ולפיכך חליצה
לחזור ולפי סברתו היה יכול לומר דבשתי אחיות שריא אפי' שניה לשני ד)אם שחלצו לראשונה דרב לא מפליג לקמן בין ראשונה לשניה דאמר לקמן
נמי צריכה לחזור על
פסולה צריכה לחזור על
אפי' מתה ראשונה מותר בשניה ואין נראה לר"י דלעיל פ"ב (ד' יח.) משמע דלכ"ע בין למ"ד יש זיקה בין למ"ד אין זיקה שתיהן חולצות אי משום
כל הצרות וכיון דהלכה
כל האחין אי הכי קמייתא
כשמואל דאמר [חלץ]
נמי (לא) צריך אי נפיל
ביטול מצות יבמין או משום שנאסרה עליו שעה אחת כדפי' לעיל ודוקא ר' יוחנן הוא דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ומתייבמת הראשונה:
לצרות נפטרו אחיות
בב"א הכי [נמי לא צריכא]
נפלה
אידך חליץ לה כו'. והא דקרי לה אמצעית אע"פ שהיא אחרונה משום דהאחרות כל אחת לא חלצה אלא מן האחד וזו חולצת
שמעינן דלית הלכתא כרב
דנפיל בזה אח"ז נפל חדא
משניהם: לדברי האומר יש זיקה קאמר. ולא מסתברא ליה למימר דרב סבר יש זיקה וההיא דשומרת יבם לדברי האומרים אין
דהא בהא תליא. ולאו
[חליץ] ראובן נפל אידך
מילתא היא דגרסינן בפרק
חליץ שמעון נפל אידך
זיקה קאמר משום דהתם קמ"ל תרתי דאין זיקה ומחיים אסור משום ביטול מצות יבמין משום הכי סבירא ליה דההיא אליבא דנפשיה:
רבן גמליאל נתן לה גט לזו
חליץ האי מיפקע זיקתו
מאי וגט לזו חולץ לראשונה
פירוש נפיל בבת א' שבאו
וכו' לימא תהוי תיובתא
לפני ב"ד לאחר שמתו ג'
לשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה והדר פריך לרב דאמר חליצה פסולה צריך לחזור על כל
בעליהן ששלשתן צריכות חליצה אעפ"י שמתו בעליהן בזה אחר זה השתא מיהת כשבאו לפני ב"ד חליצה פסולה
היא שכל אחד אחות וכל א' וא' צריכה חליצה מן האחין אבל בנפול בזה אח"ז שכל א' שמת בעלה באה האחין מסיפא דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת ואילו מרישא לא פריך ליה אלמא לאו מילתא
מיתליין אהדדי נינהו וללישנא קמא חלץ לאחיות אף האחיות לא נפטרו וללשנא בתרא חלץ לאחיות נפטרו אחיות
לב"ד לחלוץ ועדיין לא מתו האחין האחרים וחלץ לה ראובן חליצה כשירה הוא ד) כיון שמת האחד קודם שמת
ופסק הרב כלישנא בתרא: איבעיא להו בעלת הגט ובעלת מאמר איזה מהן קודמת
לחליצה ואסיקנא דכי הדדי
השלישי וחליצה כשרה היא כשמת השלישי חליצה פסולה היא בין למ"ד יש זיקה בין למ"ד אין זיקה דאחות
א) עי' ברא"ש כאן. ב) נראה דצ"ל אפילו אדמייבם חד מיית אידך לא מפטרא וכו'. ג) נראה דחסר כאן וצ"ל והא דתנן דאם מת יבם מוציא את אשת אחיו בחליצה היינו למ"ד דיש זיקה וכיון דקיי"ל דיש זיקה וכו'.
ד) צ"ל וכן כשמת השני.