ד:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכדי
כתיב ובגד
כלאים וגו'. ההוא קרא דגדילים לא מצית
לאפנויי. לאנוסתו של אביו דיליף מסמוכים
דלעיל: לא תלבש
יא א ב מיי' פ"י מהל'
א) שבת דף כו: מנחות ד'
לט:, ב) שבת דף כז: נזיר
כלאים הל' יב ט"ז
שעטנז למה לי שמע מינה לאפנויי. ולמדרש סמוכים: ואפי' מוכרי
לאייתורי ולמימר מכדי כתיב פרשת ציצית למאי הילכתא
סמג לאוין רפג טוש"ע י"ד
דף נח. מנחות ד' לט:,
כסות. שאין מתכוונים להנאת חימום: צמר ופשתים למה לי. אי
כתביה דכולה איצטריך כדדרשינן לקמן (דף ה:) גדילים ארבעה
ג) [דברים כב], ד) [שמות
סי' שא סעי' א ו:
יב ג מיי' פ"ג מהל' ציצית
ודרשינן נמי על ד' כנפות ולא על ג' וה' כסותך ולא של אחרים אשר
לאשמועינן דכלאים צמר ופשתים הוא דקאסר לא צריך דמכדי בכלאים
כח], ה) [צ"ל לרבות וע'
❖
הלכה ב:
במנחות מג.],
תכסה בה ה) פרט לכסות סומא
כתיב בגד ותנא דבי ר' ישמעאל כו':
יג ד מיי' פ"י מהל' כלאים
ש"מ לאפנויי וגבי ציצית נמי איבעית אימא
באחד מהם. גבי נגעים בבגד צמר
ה"א סמג לאוין רפג ולמעט שאין מכסה רובו:
אבל
לבישה כל תרי מיני אסר
או בבגד פשתים (ויקרא יג): ואכתי
משום דמוכח ואיבעית אימא משום דמופנה
טוש"ע י"ד סי' רצח סעי'
תורה אור השלם
א:
רחמנא. וא"ת אפילו חד
איצטריך. למכתב צמר ופשתים הכא
איבעית אימא משום דמוכח דא"כ לכתביה
יד ה מיי' פ"ג מהל' ציצית
1. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
מינא ה"א דאסור ובלבד שיהא שוע
גבי לבישה ואע"ג דכתיב בגד בהעלאה
הלכה ה סמג עשין כו
רחמנא גבי פרשת ציצית למאי הלכתא
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ
טווי ונוז וי"ל דשעטנז משמע נמי
דמשמע צמר ופשתים דס"ד כו':
טוש"ע א"ח סימן ט סעי'
כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע
כתביה הכא ואיבעית אימא משום דמופנה
תערובות: אם כן לשתוק קרא
ב:
כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם
ותנא דבי רבי ישמעאל. דילפינן
טו ו מיי' שם (ופ"י מהל'
שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
מכדי כתב 1 ובגד כלאים שעטנז לא יעלה
מיניה ותיתי שעטנז שעטנז מהעלא'.
אליביה כלאים בציצית מדאייתר צמר
כלאים) סמג עשין כו
ויקרא יט יט
❖
עליך לא תלבש שעטנז ל"ל ש"מ לאפנויי
2. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז
טוש"ע שם סעיף ג:
וא"ת בפ' במה מדליקין (שבת כז: ושם)
ופשתים למיסמכיה לגדילים תעשה
2
צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
לך ג): טעמא דכתב רחמנא כו' כל
קאמר רב פפא אף כל צמר ופשתים
הני מצרך צריכי דאי כתב רחמנא לא יעלה
דברים כב יא
בגדים צמר ופשתים הם. והאי
דקאמר רבי ישמעאל לאיתויי כלאים
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
עליך הוה אמינא כל דרך העלאה אסר
תוספות ישנים
וקאמר התם דהא דרב פפא בדותא
בגדיהם דציצית משמע בין של צמר
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ
רחמנא ואפילו מוכרי כסות כתב רחמנא
ואפילו מוכרי כסות כו'.
לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי
היא דכלאים צמר ופשתים בהדיא
בין של פשתים ואמר רחמנא עביד
פירש הקונטרס שאין
לא תלבש שעטנז א דומיא דלבישה דאית
בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ
תכלת נמי לפשתים: ותכלת עמרא.
כתב בהו ומאי קושיא והא איצטריך
מתכוונים ול"נ דלר' יהודה
עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל
❖
ביה הנאה ואי כתב רחמנא לא תלבש ה"א
קיימינן ואיהו קאמר דבר
תְּכֵלֶת: במדבר טו לח
אף כל לאפנויי צמר ופשתים כדקאמר
מדשש כיתנא דכתי' (שמות לט) מכנסי
שאין מתכוין אסור (שבת
דוקא לבישה דנפיש הנייתה אבל העלאה
הכא וי"ל דבמסקנא דנפקא לן
בד שש משזר ובד היינו פשתים
מא:) על כן צריך לומר
לא כתב רחמנא לא יעלה עליך א"כ לכתוב
הפנאה לרבנן משעטנז לר' ישמעאל
כדמפרש בבא לו כ"ג במסכת יומא
ואפילו מוכרי כסות בלא
ב
גליון הש"ס
שום הנאה [כלל אלא
נמי תיפוק מהתם ותו לא איצטריך
(דף עא:) בד דבר העולה בד בבד
רחמנא לא תלבש שעטנז צמר ופשתים
תוס' ד"ה והא תנא דבי
מצטער] ויש דלא גריס
אף כל לאפנויי צמר ופשתים דכלאים:
תכלת עמרא וכן שאר צבעים
למה לי מכדי כתב ובגד כלאים שעטנז לא
ליה: ואי כתב רחמנא לא
ר"י כו' דהכנף לאו
ותנא
דבי ר' ישמעאל וכו'. וא"ת
האמורים בבגדי כהונה ארגמן
תלבש. להך צריכותא דלא
ריבויא הוא. עיין יומא דף
יעלה עליך ותנא דבי רבי ישמעאל הואיל
א)
יעלה אין המקשה צריך
עא ע"ב תד"ה ואימא
בלא תנא דבי ר' ישמעאל
ותולעת שניד) שאין בגדי כהונה אלא
❖
כלל דהא להפנאה דאמרי'
עמרא:
ונאמרו בתורה סתם בגדים ופרט לך הכתוב
נמי יוכל לדקדק דבגדים משמע כל
מצמר ופשתים דכתיב בספר יחזקאל
לעיל היינו קרא דלא תלבש
באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים
בגדים דלכולהו אמר רחמנא עביד
(מד) ביוה"כ בגדי פשתים ילבשו ולא
ג
דמיניה דרשי' סמוכין אבל
מקרא דלא יעלה לא איירי
צמר ופשתים דכתב רחמנא ל"ל ש"מ לאפנויי
להו תכלת אלמא בבגדי פשתן נמי
יעלה עליהם צמר ש"מ שעבודות
הגהות הב"ח
מידי דהא לית ליה מיניה
שרי תכלת וכ"ת דה"א דלאו אכולהו
החיצונות יש בהם צמר עם פשתן ולא
ואכתי איצטריך סד"א העלאה היא דלא
(א) תוס' ד"ה ותנא וכו'
סמוכין כלל אלא משום
ה"א דאשאר מיני' אמר
שפי' צריכיתות דלא תלבש
אמר רחמנא דליעבד תכלת השתא
מין אחר ומדמפרש קרא שש באחד מן
נפיש הנאתה אבל לבישה דנפיש הנייתה
❖
מפרש ואזיל למאי אצטריך
רחמנא:
נמי נימא דאצמר דוקא אמר רחמנא
המינין שמע מינה שאר המינין צמר
כל תרי מיני אסר רחמנא ד כתב רחמנא
לא יעלה: ומדשש כיתנא
היו: סד"א כדרבא. אי לא כתב
דליעבד תכלת ולא אפשתים וי"ל
תכלת עמרא. פי' דכתיב
צמר ופשתים א"כ לשתוק קרא מיניה ותיתי
ומכנסי בד שש משזר איזהו
דודאי אי לאו תנא דבי רבי ישמעאל
רחמנא צמר ופשתים הוה דרשי' הכנף
מוסף רש"י
דבר העולה בד בבד הוי
שעטנז שעטנז מהעלאה ותנא דבי ר' ישמעאל
ה"א (א) דשאר מיני אמר רחמנא
מין כנף כרבא למימר דלבגד פשתים
הואיל ונאמרו בתורה
אומר זה כיתנא: תכלת
טעמא דכתב רחמנא צמר ופשתים הא לאו
דליעבד תכלת ולא אפשתים אבל
עשה פשתן ולצמר עשה צמר וצבעיה
סתם בגדים. כגון
עמרא א) וי"ל שמא הוא
מין אחר דכתיב (יחזקאל
בטומאת שרצים וטומאת
לתנא דבי רבי ישמעאל דכל בגדים
תכלת אבל כלאים לא קמ"ל דרשא
הכי כלאים בציצית ה"א דאסר רחמנא
מד יז) לא יעלה על
מת, דכתיב בטומאת שרצים
צמר ופשתים משמע דאתרוייהו קאי
דסמוכין דאפילו כלאים והכי הוי
והכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם
הכהנים צמר בבאם אל
או בגד או עור, ובמת וכל
3
דאפי' נימא בעלמא דבגד הוי או
מסקנא דמילתא אלא דקא מפרש
החצר הפנימית. משמע
בגד וכל כלי עור, וכן
ותנא דבי רבי ישמעאל כל בגדים צמר
אבל בחצר החיצונה יעלה
בשכבת זרע וכל בגד וכל
ואזיל מילתי' דרבא: כתיב הכנף. עשה
צמר או פשתים הכא בגדיהם כתב
ופשתים הם ואמר רחמנא עביד ליה תכלת
עליהם צמר ומשמע דליכא
עור אשר יהיה עליו שכבת
דמשמע תרי: ואמר רחמנא
ציצית ממין הכנף ואם טלית של משי
תו מינים [אחרים] רק
זרע וגו' ובציצית על כנפי
ותכלת עמרא הוא וממאי דתכלת עמרא
עביד להו תכלת. וא"ת והיכי משמע
עשה ציצית של משי וכתיב צמר
בגדיהם (שבת כו:). ופרט
אותם דמפרש אותו הפסוק
לך הכתוב באחד מהן
צמר ופשתים דכתיב פארי
הוא מדשש כיתנא תכלת עמרא הוא
מהכא דשרי כלאים בציצית נימא
ופשתים גדילים תעשה לך דמשמע
צמר ופשתים. בטומאת
פשתים ילבשו ולא יעלה
עשה ציצית מצמר ופשתים: והא תנא
דעביד להו תכלת בלא שוע טווי ונוז
איצטריך סד"א כדרבא דרבא רמי כתיב
עליהם כו' ועוד י"ל דכתיב
נגעים כלל תחלה ואח"כ
ב)
בבגדי כהונה (שמות לה
דבי ר' ישמעאל לית ליה דרבא. דדריש
פרט, והבגד כי יהיה בו
וי"ל דחוטי ציצית בעינן שיהא שוע
הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים הא כיצד
יט) בגדי אהרן ובגדי בניו
נגע צרעת כלל, בבגד צמר
טווי ונוז דדריש בספרי פתיל תכלת
הכנף מין כנף דהא לתנא דבי רבי
ה צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא
וא"כ לא אית בהו רק צמר
כו' פרט, אף כל בגדים
טווי ושזור וה"ה שוע דבעינן ויליף
ישמעאל טלית של שאר מינין אינה
ופשתים דבגדים האמורי'
הסתומים ילפינן במה
במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן
ו
בתורה [סתם] צמר ופשתים
מצינו דהוא בנין אב דאינו
התם לבן מתכלת וסתם בגדים שלהן
חייבת בציצית דהא בגד כתיב ותנא
אין פוטרין והא תנא דבי רבי ישמעאל לית
הם. וא"ת דלמא תכלת הוא
אלא צמר ופשתים (שם).
היו נמי שוע טווי וגם נוזין פירוש
דבי רבי ישמעאל קאמר כל בגד צמר
כתיב הכנף. דהאי כנף
פשתים צבוע. וי"ל דא"כ
ליה דרבא איצטריך סד"א כי דיוקא דרבא
ופשתים: איצטריך. צמר ופשתים
שזורים כמו שפי' ר"ת לקמן (ד' ה: ד"ה
הול"ל שש לבן (וצמר)
קרא יתירא הוא, דהא
[ושש] צבוע. (והא דכתיב
כתיב על כנפי בגדיהם,
הכנף מין כנף וה"ק רחמנא עביד ליה צמר
עד) נוז שזורי היינו שזורים בסוף
אע"ג דלא דריש תנא דבי ר' ישמעאל
ארגמן ותולעת שני צ"ל
והוה ליה למכתב ונתנו על
מין כנף לשאר מינין: סד"א. לגבי
הטלית מקום הנחת ציצית כדאמרינן
לצמר ופשתים לפשתים וכי עבידת צמר
ב) דצמר ופשתים ועל שם
הציצית פתיל תכלת (שבת
בריש המוצא תפילין (עירובין צו:) ודלמא
טלית של צמר ופשתים דריש כי
הצבעים יקראו): א) אבל
כז:). מין כנף. מין הטלית
לצמר צבעיה אבל צמר לפשתים ופשתים
מ"מ קשה דנוכל לומר
יהא הציצית, דהכי משמע
אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו
דיוקא דרבא דדריש ציצית מין כנף:
לצמר לא כתב רחמנא צמר ופשתים
דשמא יצטרך יחדו לשוע
ציצית של כנף תהא, ואם
והכי אמר רחמנא כו'. קמ"ל דרשא
אבל קשיא דאכתי נימא דאמר רחמנא
טווי ונוז אבל יש לומר
של משי הוא, ציצית של משי
דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר
לעביד להו תכלת בלא קשירה דלא
דסמוכין למישרי כלאים בציצית:
פוטר בה (שם). וכתיב
כי המדקדק התם בפירוש
תינח
צמר ופשתים. גדילים
רש"י ניחא הכא דה"פ
תינח
הוי כלאים דתוכף תכיפה אחת אין
התם (מנחות לט. ד"ה
תעשה לך, דמשמע נמי
חיבור ובמנחות (דף לט.) דקדק דקשר עליון דאורייתא מדשרי רחמנא כלאים בציצית ושמעתי בשם ר"י קלנו' דע"כ אמר רחמנא ליעביד
קשר) ש"מ קשר העליון
מהן תעשה (שם).
דאורייתא הלל"מ וה"פ
להו תכלת בענין דהוי כלאים דאי דוקא בלא כלאים א"כ לישתוק קרא מיחדו ומדאמר רחמנא עביד להו תכלת ידעי דתוכף תכיפה אחת אינו חיבור
דאי ס"ד לאו דאורייתא
אלא ודאי בענין דהוי כלאים אמר רחמנא ליעביד תכלת ולא שמעינן להו מהכא מידי אי תוכף תכיפה אחת חיבור אי לא להכי איצטריך יחדו א):
אמאי אצטריך כמה משניות
ותכלת
עמרא הוא. לא היה צריך לכך דבין הוא כיתנא ובין הוא עמרא יכול לדקדק דכלאים בציצית שרי דאמר רחמנא לבגדיהם
וברייתות למשרי סדין
בציצית אבל מן הסמוכין
דהוו צמר ופשתים ליעביד תכלת שהוא או כיתנא או עמרא שאין בבגדי כהונה אלא צמר ופשתים מדכתב בהו בגדיהם אלא האמת אומר:
מדשש כיתנא תכלת עמרא. וליכא למימר דתכלת נמי כיתנא אלא צבוע הוא תכלת וארגמן ותולעת שני עמרא דסברא הוא דכל
לא הוה קשה ג) ליה
לאוקמא לכדרבא והשתא
סלקא
דעתך אמינא כדרבא. לאו דוקא דרבא איירי בתר דכתיב
הצבועים מין אחד הוא מדלא חילק בהן אלא בצבע:
ניחא שפיר הא דקאמר
הכא עביד להו תכלת
צמר ופשתים והשתא איירי אי לא כתב צמר ופשתים אלא כלומר כדיוקא דרבא וה"ק קרא ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם דלבגדיהם
וא"כ כלאים בציצית מותר
שהם צמר ופשתים עביד ציצית אבל תכלת דבתר הכי לא קאי אבגדים אלא אהכנף מין כנף והמקשה דפריך והא תנא דבי ר' ישמעאל
דקשר העליון דאורייתא
והא
תנא דבי ר' ישמעאל
לית ליה דרבא וסבור דכרבא ממש קאמר היה יכול להקשות והא רבא לבתר דכתיב צמר ופשתים קאמר:
ואין צריך למדרש סמוכין כי
הלל"מ הוא: צמר לפשתים
לית ליה דרבא. דליכא למימר דמהכנף מרבה שאר בגדים כדאשכחן בפ' במה מדליקין (שבת כז. ושם) דמרבה שאר בגדים גבי שרצים מאו
בגד $דהכנף לאו ריבויא הוא: ואפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר. משמע הכא דתנא דבי ר' ישמעאל לית ליה דרבא וקשה דבפ'
ופשתים לצמר. וא"ת מנא
לן הא דפשתים פטרה
במה מדליקין (ג"ז שם) קאמר הש"ס הדר ביה רבא מההיא וסבר דאף כל לאתויי שרצים וסבר שפיר כתנא דבי ר' ישמעאל וצ"ל דסוגיא
לצמר התינח צמר לפשתים
דהכא כר"נ בר יצחק דהתם דקאי אף כל לאיתויי ציצית א"כ הוי דלא כרבא: דאפילו צמר לפשתן ופשתן לצמר כו'. נראה דאפילו
דכתיב (במדבר טו לח)
ונתנו על ציצית הכנף פתיל
שני חוטין לבן של צמר שרי בפשתים כדאמר במנחות אף על גב דאפשר במינו כדקאמר התם מגו דתכלת פטרה לבן נמי פוטר ולבן
תכלת ותכלת עמרא הוא
של
וסברא הוא שאם יש לו
בגד מפשתים שילבשנו ויניח בו תכלת כדקאמר קרא והיינו צמר לפשתים אבל פשתים לצמר מנין הלא יכול לעשות תכלת דהיינו צמר לצמר. וי"ל כדקאמרינן במנחות (לט:) דלבן פטר דמגו דתכלת פטר לבן נמי פטר אע"ג דבקרא
כתוב תכלת כמו כן נימא מגו דצמר פטר לפשתים ואע"ג דהוי כלאים כמו כן פטר פשתים לצמר: (אלא לרבנן מנא להו.) [איצטריך סק"א כדרבא] אית דגרסי אלא כי אצטריך קרא לכדרבא כלומר לעולם כדקאמרת דצמר ופשתים
א) נראה דצ"ל אין להקשות דשמא הוא מין אחר די"ל דכתיב כו'.
ב) נראה דצ"ל דצמר ופשתים הם ועל שם הצבעים יקראו כך. ג) צ"ל לא הוי קשה ליה דיש לאוקמא לכדרבא.