ארבעה אחין
פרק
שלישי יבמות
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
אחד חולץ לכולן דקאמר אאמצעית. תימה דלקמן מסקינן
חלץ לאחיות. שתי
אחיות שנפלו לפניו משני אחים וכל אחת
צרתה
ה
א) לקמן נא., ב) לקמן נג.,
א מיי' פ"ז מהלכות
ג) לעיל יח:, ד) לקמן מ:,
יבום הל' ט סמג עשין
עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן הואיל ואי בעי לייבומי לא מצי
דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר והתחיל באחיות לא יגמור
ה) שם, ו) לעיל יג. עדיות
נא טוש"ע אה"ע סימן קע
אלא יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות. ואע"ג דצרות נמי אי הוה בעי לא
בצרות ולא מיפטרא רחל בחליצת צרתה וכ"ש היכא דשניהן שוין דבעינן
פ"ד מ"ח [לעיל ט.],
סעיף יז יח וסימן קעד
הוה מייבם מיהו קל איסורם משל אחיות הלכך אף חליצתם משובחות
חליצה מתרוייהו דלהאי שינויא לא מפלגינן בין מיפטר נפשה למיפטר
ז) [לעיל יג: יד:], ח) [לעיל
סעיף א:
❖
ו ב מיי' שם פ"ה הל' יב
טו.], ט) דשביחא,
משל אחיות והכי מפרש לקמן: היכא
צרה ואר"י דההוא דמפרש לקמן
סמג שם טוש"ע שם
חלץ לאחיות לא נפטרו צרות היכא
דקיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה.
דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר סבר
א
סימן קע סעיף יט ועי' שם
כשינויא דבסמוך דמפלגינן בין מיפטר
לחלוץ לשניה שהוא לא חלץ לראשונה:
דקיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה חליץ
בטור ובב"י:
הגהות הב"ח
ז ג מיי' שם (פ"ה הל' טו)
חלץ לה ראובן חליצה פסולה. בתמיה.
נפשה למיפטר צרה ושינויא דהכא
לה ראובן חליצה פסולה מאי אחד חולץ
(א) גמ' דהויא לה אחות
ופ"ו הלכה כ טוש"ע שם
דאחד חולץ לכולן אאמצעית סבר כרב
ראובן שחלץ לראשונה והויא הך אחות
אשה: (ב) תוס' ד"ה
לכולן נמי דקאמר אאמצעית והא כולן קאמר
סי' קסב סעיף ה:
ח ד מיי' שם פ"ה הל' יב
אשי דאמר לקמן לא אלימא זיקה
חלוצתו ולא חליצה מעליא היא
שמואל וכו' נפטרו צרות
כיון דרובה גביה קרי ליה כולן ואיבעית אימא
טוש"ע שם סי' קע
אלא שמואל כצ"ל ותיבת
לשוויי צרה כערוה וחליצת צרות הויא
אחיות נמחק: כדשמעון דזיקה גרידתא היא:
❖
❖
סעיף יח:
כי קאמר שמואל חליצה מעליא בעינן ב ה"מ
אאמצעית. כלומר השלישית לאחר
חליצה כשרה ולהכי חלץ לאחיות לא
למיפטר צרתה אבל מפטרא נפשה פטרה
נפטרו צרות אבל הכא דשתיהן שוין
שחלץ שמעון לשניה שהיא על שניהן
אחד חולץ לכולן: אלא צרה דלאה
גופא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו
מוסף רש"י
תוספות ישנים
אחות חלוצה ושניהן שוין בה וקסבר
צרות לצרות נפטרו אחיות חלץ לבעלת
תיפטר. דהא חליצה כשרה היא פי'
חליצה פסולה אין צריכה לחזור
חלץ לבעלת הגט לא
א)
לדברי האומר אין זיקה
נפטרה צרה. נפלו לפניו
וא"ת אמאי חלץ לבעלת
על כל האחין: כיון דרובה גביה.
בקונט' דאי בעי מייבם לה וא"א לומר
הגט לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת
שתי יבמות ונתן גט
הגט לא נפטרה צרה הא
שהחולץ לשלישית חלץ לב': למיפטר
כן דאסירא ליה משום ביטול מצות
הגט חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה צרה
לאחת מהן ואחר כך חלץ
אמרינן לקמן פרק ר"ג
ב)
צרה. כדקאמרי' לא נפטרו צרות:
יבמין ומ"מ לא חשיב בהכי חליצה
(נא.) דלמ"ד אין זיקה חלץ
לה לא נפטרה צרתה,
לצרה נפטרה בעלת מאמר מאי שנא
משום דקלישא זיקתה ולא
לבעלת הגט נפטרה צרה.
אבל מיפטרא נפשה פטרה. בחליצה
פסולה כדפרישית לעיל:
לאחיות דלא נפטרו צרות דהויא לו אחות
אלימא חליצה לאפקועי
וי"ל דהך דלקמן מיירי לפי
א"ה
(א)
חלץ לצרות נפטרו אחיות
דכל דהו הלכך אחד חולץ לג' היכא
מסקנא דהכא דסבר שמואל
זיקה אלימתא דצרתה
אשה בזיקה חלץ לצרות נמי לא ליפטרו
ואצרת רחל מי מיפטרא.
דליכא צרות בהדייהו: לבעלת הגט.
(לקמן נא.). חלץ לבעלת
יש זיקה ולכך לא נפטרה
אחיות דהויא להו צרות אחות אשה בזיקה
המאמר לא נפטרה
צרה. עוד פי' הר"מ דאף
ב' יבמות מאח אחד ונתן יבם גט
פירוש כיון דאוקמה חלץ לאחיות לא
צרה. דכיון דבעי גט
כי נמי אמרינן הכא
קסבר שמואל אין זיקה והא אמר שמואל
לאחת מהן שוב אין חליצתה הוגנת
נפטרו צרות דוקא מרחל ומשום שחלץ
ג)
דשמואל איירי (אף) לדברי
למאמרו לא הויא חליצה
כל כך דקלישא זיקתה ואם חלץ לה
ללאה בענין זה נמי שחלץ ללאה חלץ
יש זיקה לדברי האומר אין זיקה קאמר אי
האומר אין זיקה היינו
מעלייתא לאפוקי זיקה
דחברתה (לקמן נג.). אסור
דווקא רישא דמלתא דחלץ
לא נפטרה צרה: חלץ לבעלת מאמר.
לצרות נמי לא נפטרו אחיות:
הכי חלץ לאחיות אמאי לא נפטרו צרות
אדם בצרת קרובת
לאחיות אבל האי דקאמר
שמואל
התחיל ולא התחיל
עשה מאמר באחת מנשי אחיו המת
חלוצתו. ראובן חלץ ללאה
חלץ לבעלת הגט לא נפטרה
בשלמא צרה דרחל לא תיפטר דכיון דחלץ
קאמר. השתא לפי
ואח"כ חלץ לה לא נפטרה צרה
צרה מיירי [דוקא] למ"ד יש
ורחל נשואה לנכרי ולה צרה
לה ללאה והדר חלץ לרחל הויא לה חליצה
זיקה. והאי דנקט מלתא
ומת הנכרי, אסורה הצרה
שחליצה זו אינה פוטרת לגמרי
המסקנא לית ליה להא דשמואל לדברי
כתנאי. י"ל דרישא אשמעינן
לראובן וטעמא מפרש
דרחל חליצה פסולה אלא צרה דלאה תיפטר
שעדיין צריכה גט למאמרו כדתנן
האומר אין זיקה קאמר דלפי האמת
בגמרא (לקמן מ:). מותר
חדושא דאע"ג דאין זיקה
מאי לא נפטרו צרות נמי דקאמר אצרה דרחל
אדם בקרובת צרת
מ"מ חלץ לאחיות לא נפטרו
בפרק ר"ג (לקמן דף נ.) עשה מאמר
למ"ד אין זיקה חלץ לאחיות ולבעלת
חלוצתו. ולא אמרינן צרה
צרות אע"ג דשאר חליצה
והא צרות קאמר צרות דעלמא אי הכי חלץ
גט נפטרו צרות (ב) אחיות אלא
וחלץ צריכה הימנו גט. ואע"ג דיהיב לה
פסולה פטרה למ"ד אין
כחלוצה ואסור בקרובותיה
לצרות נפטרו אחיות ואצרת רחל מי מיפטרא
גט אחר דחלץ לה הוא דמהניא אבל
שמואל אליבא דנפשיה דאית ליה זיקה
(שם). בית שמאי מתירין
זיקה פסול דאחיות חמיר
הצרות לאחין. מתירים
טפי וסיפא אשמעינן
צרתה צריכה חליצה אבל חלץ לצרה
קאמר והא דלא קאמר אלא לפי שלא
והא תנן ד)ג אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו
דלמ"ד יש זיקה חלץ לבעלת
צרת ערוה להתייבם לאחיו,
נפטרה בעלת מאמר מחליצה ואינה
הוזכר שם אמורא תחלה ומיירי
שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר התחיל
הגט לא נפטרה צרה אע"ג
דלית להו הך דרשה
צריכה אלא גט למאמרו: דהויא
כשחלץ ללאה קודם נפילת רחל וצרתה
דלצרור (לעיל יג.). בואו
דשאר חליצה פסולה פטרה
באחיות לא יגמור בצרות דתנן אסור אדם
ונתקן להם לצרות.
היינו דווקא למ"ד אין זיקה
אחות אשה בזיקה. ואי הוה בעי
ולהכי התחיל בצרת לאה יגמור אף
בצרת קרובת חלוצתו התחיל בצרות יגמור
העריות (לעיל יג:) שיהו
אבל
למ"ד יש זיקה לא
לייבומי לא מצי ולהכי גריעה
ברחל דכשנפלה רחל כבר נפטרה לאה
חולצות. וינשאו לשוק
פטרה:
אף באחיות דתנן ה) מותר אדם בקרובת צרת
חליצתה: לצרות נמי. הא צרת
בחליצת צרתה וחליצת רחל חליצה
בהכשר לדברי הכל (לעיל
חלוצתו רב אשי אמר לעולם כדקאמרת
טו.).
אחות זקוקה היא ואסירא לייבומי
כשרה היא דלא הויא אלא קרובת
ומשום דלא אלימא זיקה לשויי לצרה כערוה
דצרה במקום ערוה קיימא: והאמר
צרת חלוצתו וקצת דוחק הוא דה"ל
ד
שמואל כו'. בפ"ב: אי הכי. דאין
לפרש בהדיא דאיירי בנפול זה אחר זה
תניא כוותיה דרב אשי חלץ לאחיות לא
זיקה חלץ לאחיות שחליצה הוגנת היא:
כיון דעד השתא הוה איירי בנפול בבת
נפטרו צרות הא לצרות נפטרו אחיות מאי
בשלמא צרה דרחל. דחלצה באחרונה
אחת ועוד אמר ר"י דמצינו לפרש
טעמא לאו משום דקסבר יש זיקה ולא אלימא
לא תפטר דחליצה דרחל גרועה הואי
דאיירי אפי' נפול בבת אחת כדס"ד
זיקה לשוייה לצרה כערוה א"ר אבא בר ממל
דאי בעי לייבומי לא מצי דאחות
עד השתא ואפ"ה התחיל בצרת לאה
הא מני ב"ש היא דתנן ו) בית שמאי מתירין
חלוצתו היא: אלא צרה דלאה
יגמור ברחל ואע"ג דחליצת הצרה הויא
הצרות לאחין אי הכי יבומי נמי תתייבם
תיפטר. דחליצת לאה כשרה היא דאי
חליצה פסולה דהויא לה צרת אחות
כרבי יוחנן בן נורי דאמר ז) בואו ונתקן להם
הוה בעי מצי לייבומי: צרות דעלמא.
אשה בזיקה ולא מיפטרה לאה
לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות
כלומר כל היכא דמיתרמי כה"ג לא
בחליצתה מ"מ חשיב חליצת רחל חליצה
נפטרו צרות של אחרונה: אי הכי.
כשרה ואפי' אי חלץ ללאה ברישא קודם
והאמר מר ח) לא הספיקו לגמור את הדבר
דצרות דקאמר שמואל בצרה דרחל
רחל כיון דלא נשתייר בלאה אלא זיקה
עד שנטרפה השעה אמר רב נחמן בר
שחלצה באחרונה קאמר: חלץ לצרות
מועטת שכבר חלץ לצרתה חליצה
יצחק אחריו חזרו
ותקנו: איבעיא להו
נפטרו אחיות. בתמיה. דכי חלץ
חשובה טפי ולהכי לא חשיב רחל אחות
בעלת
לצרת אחות החלוצה נפטרה אחות
חלוצתו כעין שפירש ה"ר אברהם
החלוצה: אצרה דרחל מי מיפטרא. אחליצה דצרה מי מיפטרה רחל:
לעיל ואע"ג דקודם שחלץ לצרת לאה כבר נאסרה רחל ושמואל סבר
והא תנן. בהחולץ: אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. ואפילו לא
בהחולץ (לקמן ד' מ:) כיון שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עולמית מכל
היתה צרתה מאחיו אלא מנכרי וטעמא התם מפרש. והכא נמי אי הוה
מקום הוי חליצת רחל חליצה כשרה כיון דעכשיו אינה אחות
בעי לייבומי לא מצי: התחיל באחיות. שחלץ ללאה לא יגמור בצרות לא
זקוקתו ואינה אסורה אלא משום שנאסרה עליו כבר:
תניא כוותיה דרב אשי. אברייתא לא שייך למימר דהתחיל ולא
פטרה חליצת צרה דרחל את רחל: דתנן אסור אדם כו'. וכ"ש דלא
יגמור באחיות דחליצת רחל לא מיפטרה צרה דלאו חליצה מעלייתא
התחיל קאמר דא"כ הוה ליה לפרושי הכי בהדיא אבל
היא דאחות חלוצתו היא אלא שתיהן צריכות חליצה: התחיל בצרות.
שמואל דאיירי נמי בבעלת הגט ובעלת מאמר נקט לשון השוה
בכולן: א"ה יבומי נמי תתייבם. וא"ת אין ה"נ ומ"מ נקט
שחלץ לצרת לאה: יגמור אף באחיות. אם רצה לחלוץ לרחל
נפטרה צרתה ואע"ג דרחל קרובת לאה שהיא צרת חלוצתו לא
חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה אינה פוטרת כמו שמואל ללישנא
גריע בהכי דתנן מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו וה"נ כיון דאין
דהתחיל ולא התחיל ה"מ למינקט יבום וי"ל דשמואל לא נקט יבום
זיקה אי הוה בעי לייבומי לרחל מייבם וכל שכן גמר בצרת רחל
משום דמתני' היא מותר אדם בקרובת כו' אבל ברייתא ה"ל למנקט
ולא ברחל ט) דשכיחא מילתא טפי: לעולם. כדאמר שמואל
יבום דעדיפא טפי אי נמי לשמעינן תרוייהו:
אחריו חזרו ותקנו. דחוק לומר כן משום דלא מסתבר
ברישא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות משום דיש זיקה וחליצת האחיות
גרועה ואפילו צרת לאה לא מיפטרה חלץ לצרות נפטרו אחיות
ליה למימר דלא אלימא זיקה לשוויי לצרה כערוה:
בעלת
דחליצתן משובחות משל אחיות. ודקשיא לך הויא צרת אחות אשה
בזיקה והויא כי אחות זקוקה גופה לא היא משום
דלא אלימא
זיקה
לשוויי לצרה כי ערוה ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקה:
הצרות לאחין. ואפילו צרת אחות אשה שרי לייבומי
זקוקה: אי הכי. אמאי
וכ"ש
צרת
אחות
תני חלץ יבומי נמי תתייבם הצרה:
בעלת