כז:
ארבעה אחין פרק שלישי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעלת
הגט עדיפא. פי' שנעשה בה מעשה עדיף טפי מחברתה
בעלת הגט ובעלת מאמר. אחיו שמת ולו ב' נשים
ועשה זה מאמר
ט א (מיי' פ"ה מהל'
א) גירסת רש"ל בגירושין,
ב) לקמן נא., ג) גירסת
יבום הל' ז) טוש"ע
אבל ריב"ן פי' בעלת הגט עדיפא דאתחיל בחליצה
לזו וגט לזו ושוב אסור לייבם דקם ליה בלא יבנה [דברים כה] כיון שהתחיל לגרש
(ד)
הרא"ש יהודה, ד) [לקמן ל.
אה"ע סימן קע סעיף יז:
אי זו מהן הגונה לחלוץ ולפטור צרתה: ומודה ר"ג. דאמר לקמן
ולכך יגמור בה חליצתו ולפירושו לא יהא עדיפא דהכא פירושו כההוא
י ב ג מיי' פ"ז מהלכות
ע"ש קיא: ע"ש], ה) [לעיל
דאי מאמר עדיף או גט עדיף דבסמוך
ומיהו עדיפא משמע קצת
בפ"הו) אין גט אחר גט מודה הוא שיש גט אחר מאמר כגון ב' יבמות
כו. וש"נ], ו) [דף נ.],
יבום הל' ד סמג עשין
ז) [דברים כה], ח) ס"א
נא נב טוש"ע שם סימן
דהיינו קודמת דקאי אאיזו מהן
מאח א' ועשה מאמר בזו ואח"כ נתן
❖
אינו, ט) דחייש למיתה לא
קודמת דקאמר מעיקרא: תא שמע
קעה סעיף א:
בעלת הגט ובעלת מאמר איזו מהן קודמת
גט לזו מהני גט לפסול הראשונה עליו
מצי פריך דגזרי' דלמא אתי
ומודה ר"ג כו'. מדרבנן דשמעינן
משום לא יבנה ולהאסר בקרובות
בעלת הגט עדיפא (א) משום דאתחיל בה
לייבם ברישא משום דלא
מסקי אדעתייהו דמית אידך
שנייה כבראשונה ולא אמרי' מאמר
להו פרק ר"ג (לקמן דף נ. ושם) דיש גט
תוספות ישנים
בחליצה או דלמא בעלת מאמר עדיפא
א)
וכו' כצ"ל, י) [טעות
ככנוסה ואדחאי שנייה מיניה ולא
אחר גט ומאמר אחר הגט אין יכול
הדפוס], כ) ס"א ל"ג,
משום דקרובה לביאה אמר רב אשי ת"ש
בעלת הגט עדיפא. פ"ה
❖
ל) שייך לקמן כח ע"א,
מהני בה גט: ומאמר אחר גט. אם
להביא ראיה דלדידהו דיש גט אחר
עדיפא שחליצתה תפטור
ומודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר
ב)
צרתה. ולא נהירא דא"כ
גט אפי' עדיף קמא מהני גרוע
נתן גט לראשונה ואח"כ עשה מאמר
מאי קאמר בעלת מאמר
גט אי גט עדיף לא ליהני מאמר אבתריה ואי
בתריה לתפוס במה ששייר הראשון
בצרתה לא אמרי' גט קמא במקום
עדיפא משום דקרובה
תורה אור השלם
מאמר עדיף לא ליהני גט אבתריה אלא לאו
לביאה. אדרבה משו"ה הוי
אבל ר"ג דאית ליה דאין גט אחר גט
חליצה קאי ותו לא קני מאמר יבמין
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
חליצה פסולה דאיקלישא לה
ש"מ כי אהדדי נינהו ש"מ אמר רב ג) הונא אמר
סברא הוא דאי עדיף גט ממאמר
בצרה אלא ודאי מהני וצריכה גט
הזיקה. אלא נראה לפרש
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
רב ב' אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד
למאמרו ואסור גם בקרובותיה: כי
או מאמר מגט לא מהני הגרוע
איפכא בעלת הגט עדיפא
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
להפטר בחליצת חברתה
הדדי נינהו. ותפשוט בעיין שהאחת
לתפוס אחר קמא דעדיף כמו שאין
חלץ לראשונה הותרה חלץ לשנייה הותרה
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
וניחא הכל: זיקה דרבנן
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
מועיל גט אחר גט ומאמר אחר
פוטרת חברתה ויחלוץ לאיזו שירצה
מתה ראשונה מותר בשנייה ואין צריך לומר
היא. פר"ח דרב לטעמיה
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
אי גט עדיף לא תיהני
❖
שחליצת שתיהן גרועה: לראשונה.
מאמר:
דסבר אין זיקה אבל אין
דברים כה ה
מתה שנייה שמותר בראשונה משום דהויא
לפרש דיש זיקה ומ"מ לא
מאמר בתריה. אע"ג דאפילו אחר
שנפלה ראשון: הותרה. לשוק: חלץ
יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור
החמירו כבאחות (זקוקתו)
לשנייה הותרה. לשוק. וה"ה אם חלץ
חליצה קידושין תופסין היינו משום
[אשתו] דלקמן בהחולץ
להיתירה הראשון ורבי יוחנן אמר מתה
גליון הש"ס
ב
לשנייה ואח"כ לראשונה: מתה
דהוי קידושין דאורייתא אבל ביבמה
(מא.) משמע דלמ"ד יש
שנייה מותר בראשונה אבל מתה ראשונה
גמ' והאמר רב כל אשה.
זיקה הוי כמו אחות אשתו
ראשונה. בלא חליצה מותר לייבם את
דלא הוי מאמר אלא מדרבנן אין לו
גמורה. ואין להקשות נהי
עי' לעיל ב' ע"א תוד"ה
אסור בשנייה מ"ט שכל יבמה שאין אני
להועיל אחר הגט אי גט עדיף א"נ
השניה. ואע"פ שבשעת (ג) נפילתן אחות
נמי דאין זיקה מ"מ נאסרה
ואחות אשתו ולעיל יז ע"ב
אומר ר"י דבריית' דמודה ר"ג קיימא
זקוקת ראשונה היתה ואין אני קורא
קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי
שעה אחת משום ביטול
תוד"ה אשת אחיו:
1
שם איני יודע מי שנאן.
מצות יבמין דלא קרינן
אמתני' דפ' ר"ג (לקמן ד' נ.) דמוקמינן
בה יבמה יבא עליהז) כי מתה קמייתא
זו כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ורב
נאסרה שעה אחת כיון
בב"מ נא ע"א ב"ב קטו
לה כר"ע התם בגמ' (דף נב:) ולא
פקעה זיקה ושריא הך ולית ליה הא
שאין האיסור משום ערוה
ע"א ודף קמא ע"ב:
לית ליה האי סברא $ והאמר רב כל אשה
ד)
❖
תד"ה ורב וכו' ממתני'
מהני קידושין אחר חליצה וה"ה דאין
דשנינן בפ' כיצד (לעיל דף כג:) הך
רק משום גזרה:
שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא
הוה מצי למפרך וכו'. עי'
להם להועיל אחר הגט אי גט עדיף
מתני' דהכא אי למ"ד יש זיקה יש
כתובות נה ע"ב תוד"ה
עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים
דגט במקום חליצה קאי:
זיקה כו' דאוקימנא לעיל דהואיל
מתנת שכיב מרע וחולין
תוס' חד מקמאי
אלא כי הדדי נינהו. ותפשוט
ואסורה ה"מ היכא דקאי באפה איסור אחות
קטז ע"ב תוד"ה ומי אמר
ונאסרה עליו בשעת נפילה תו לא
וקכא ע"ב תד"ה ומי אמר
נינהו: ופסק הרב אלפס
אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן היא
דאחת פוטרת חברתה והיינו
משתריא ואיכא לאותובי ממתני'
ויומא לד ע"ב תד"ה
כר' יוחנן בשתי אחיות
❖
איתיביה ר' יוסי בר חנינא לרבי יוחנן ארבעה
כשמואל וכלישנא דקאמר דאחד חולץ
דקתני חולצות ולא מתייבמות אמאי
הנ"מ:
ה)
יבמות שנפלו לפני יבם
א' מתה השניה מותר
לכולן אאמצעי' וכרב אשי אבל ללישנא
ליחלוץ חדא ולישתרי אידך ולקמן
אחין ב' מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואין
בראשונה אבל מתה
דהתחיל ולא התחיל קאמר היכי דכי
מותבינן ליה מינה אסיפא דמילתיה
את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות
ראשונה אסור בשניה
הגהות הב"ח
ולא מתרץ: ואין צ"ל מתה שנייה.
הדדי נינהו צריכות שתיהן חליצה דהא
ואקשינן לר"י דאמר מותר
ואמאי ליקו חד מינייהו לחלוץ לה לשנייה
(א) גמ' בעלת הגט עדיפא
בראשונה מהא דתנן
התחיל באחיות לא יגמור אפי' בצרות
ולא חלצה שמותר בראשונה שהיתה
ותיהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה
(משום דאתחיל בה
ארבעה אחין שנים מהן
ולא מיפטרה רחל בחליצת צרתה
ראויה לייבם בשעת נפילתה אלא
בגירושין) תא"מ ונ"ב
נשואין ב' אחיות ומתו
ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה
דעדיפא והכא הך בעיא על כרחין
שנפלה זו אחרי כן ואסרתה וכיון
בתוספות משמע דלא
הנשואין את האחיות
גרסינן ליה: (ב) שם
הראשון א"ל אחיות $איני יודע מי שנאן ולימא
הרי אלו חולצות ולא
ג
אליבא דמ"ד יש זיקה איירי דלמ"ד
שמתה זו חזרה להיתירה הראשון:
חולצות דעלמא. נ"ב כמו
מתייבמות ואמאי ליקום
ליה מאי חולצות נמי דקתני חולצת חדא
ורבי יוחנן אמר מתה שנייה מותר
אין זיקה אפילו חלץ לבעלת הגט
בעמוד א': (ג) רש"י ד"ה
חד מינייהו ולחלוץ לשניה
בראשונה. הואיל ובשעת נפילתה
נפטרה צרה:
חולצות קתני ולימא ליה מאי חולצות
מתה וכו' שבשעת
ותהוי ראשונה לגבי אידך
חלץ לראשונה הותרה. וא"ת
נפילתה: (ד) תוס' ד"ה
כיבמה שהותרה ונאסרה
היתה ראויה לו: אחות אשה דאורייתא.
(ב) חולצות דעלמא הרי אלו קתני ולימא
בעלת וכו' עדיפא דאתחיל
ותחזור להיתרה הראשון
מאי קמ"ל פשיטא דהותרה
כגון ג' אחים ב' מהם נשואין ב'
בה בגירושין ולכך יגמור
דחליץ ליה לראשונה ברישא חולצות
א"ל ר"י אחיות איני יודע
בה: (ה) ד"ה ורב וכו' לא
ואר"י דקמ"ל דהותרה אפי' צרתה
אחיות ומת אחד מהם ואח"כ מתה
מי שנאן כלומר זו אינה
לכתחלה
תחשוב עד זקוקה אבל
משנה ולימא ליה מאי
דרב אית ליה אין זיקה וחלץ לאחיות
אשתו של שני דעלה איתמר הך דרב
הכא דזקוקה עדיין
חולצת חדא חולצות קתני.
ורב
נפטרו צרות כדפרישית לעיל: לית ליה האי סברא והאמר
בפרקין (לקמן דף ל.) אסורה יבמתו עליו הואיל ובשעת נפילה
לחליצה לא אבל מדרב
[ולימא] חולצות דעלמא
כצ"ל: (ו) ד"ה איתיביה וכו'
רב כל יבמה כו'. $ממתני' הוה מצי למיפרך דבהדיא תנן בפירקין
אחות אשתו הואי: דרבנן היא. וכיון דמתה שריא: איני יודע מי
הרי אלו קתני ולימא ליה
דחייש למיתה שפיר משום
דחליץ לראשונה ברישא
שנאן. כלומר זו אינה משנה: ולימא ליה מאי חולצות חדא.
(לקמן דף לב.) ב' אחין נשואין ב' אחיות ומת אחד מהן ואח"כ מתה
❖
דלא מסקי אדעתיהו:
חולצות לכתחלה קתני.
שנייה: חולצות דעלמא. כל היכא דמיתרמי כה"ג חולצות
אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו
ולימא גזרו דלמא קדם
וחלץ לראשונה ברישא
השניות: הרי אלו. משמע הנך תרתי דאיירי בהו: לראשונה
אלא ניחא להקשות דבהדיא אמר רב אותו לשון עצמו שאמר ר' יוחנן
ולא מתייבמת קתני דליכא
ברישא. דתו לא משתריא שנייה שלא נראית בשעת נפילה: מוסף רש"י
שכל יבמה שאין אני קורא כו' ועוד נראה דממתני' לא הוה מצי
הכא דין יבום כלל ולימא
חולצות שיש גט אחר מאמר.
לאקשויי דהתם הוא משום דכבר נפטרה לשוק ומשום דמתה אשתו
ליה שמא ימות ואסור
מאמר לזו וגט לזו פסל את
לבטל מצות יבמין. פירוש
אח"כ לא תחשב עוד זקוקה (ה) עדיין לחליצה אבל היכא דעדיין זקוקה לחליצה לא אבל מדרב פריך שפיר דרב איירי אפילו היכא דאיכא
הראשונה ואסור בקרובות
וקעבדא חליצה פסולה.
אבל
הכא זיקה דרבנן היא. פר"ח דרב לטעמיה דאמר אין זיקה דאע"ג
אחין דלא מידחיא מהאי ביתא ח)(לגמרי) כדאמר לקמן (ג"ז שם):
שתיהן (לקמן נא.). ומאמר
ר"י למיתה לא חייש
דאסיר משום ביטול מצות יבמין לא חשיב הך איסור לאוסרה עולמית אף כשתבא לכלל היתר אבל למ"ד יש זיקה ראוי לאסור משום שנאסרה
אחר גט. גט לזו
ולימא ליה דלא ידעינן הי
עליו שעה אחת: איתיביה רבי יוסי בר חנינא לרבי יוחנן. לעיל פי' בקונטרס דלרב נמי פריך אבל ריב"ן פירש דלא פריך לרב משום
ומאמר לזו בעלת מאמר
נפיל ברישא אי הכי היינו
צריכה גט (שם). הרי
דקתני אם קדמו וכנסו
דרב ס"ל חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים דהאחת צריכה חליצה משניהן ושוב השנית א"א לייבם משום דלכל אחד הויא אחות חלוצתו
היא כאשת אח שיש
יוציאו. בשלמא ראשון
לו בנים. ואע"ג דהדר
אבל רבי יוחנן סבר כשמואל דאינה צריכה לחזור ולהכי פריך ליה ואע"ג דרב דאמר צריכה לחזור היינו אליבא דמ"ד יש זיקה וליה לא ס"ל מ"מ
אמרי' [ליה] מאן שרא ליה
איחזיא (לקמן ל.). ומתו
אלא שני א) אמרי' חבראי
מצינו למימר דרב מוקי לה כמ"ד יש זיקה דפלוגתא דתנאי היא ואע"ג דלעיל בריש פ' כיצד (דף יח.) מוקי לה סתמא דהש"ס כר"מ דאמר אין
הנשואין את האחיות.
שני יבום האיכא ראשון
זיקה רב לא מוקי לה כוותיה ולר"ח נמי דפי' לעיל דרב דלית ליה הואיל ונאסרה עליו שעה אחת לטעמיה דאמר אין זיקה אתי שפיר נמי דלא
ונפלו שתיהן יחד לפני
ראשון ש"מ יבמי היינו
האחין, הרי אלו חולצות
פריך לרב דמוקי למתני' כמ"ד יש זיקה אבל ר' יוחנן סבר דעל כרחך יש זיקה דאי אין זיקה א"כ ב' אחיות שנפלו לפני שני אחין יתייבמו שתיהן
דקתני אחיות איני יודע מי
ולא מתייבמות. משום
שנאן:
דהא ר' יוחנן לא חייש למיתה ומפירכא דפריך רבי יוסי בר חנינא ואמאי וליקו חד מנייהו כו' משמע דלא שרי רבי יוחנן לייבם אלא חדא
דתרווייהו זקיקי ליה להאי
על כרחך סבר יש זיקה ואפ"ה שרי לראשונה ולית ליה הואיל ונאסרה שעה א' שתאסר עולמית מש"ה פריך לה ומיהו נראה לר"י כדפרישית
ותרווייהו זקיקי ליה להאי,
א) צ"ל אלא שני אמר חבראי
ואי נסיב חד קא פגע
שנייה ייבם אנא ראשונה
לעיל (דף כד. ד"ה אי) דלרב ט) דחייש למיתה (ו) משום דלא מסקי אדעתיה דמיית אידך לא מצי פריך דגזרי' דלמא אתי לייבם ברישא אבל לעיל
באחות זקוקתו (לעיל יח.)
מייבם והיינו דקאמר אחיות
במתה אחת מהן ליכא למיגזר דלמא אתי לייבם בלא מתה אחת מהן כיון דליכא אלא אח אחד ולא אתי לבטל מצות יבמין להדיא אבל
דהויא כאשתו (לעיל כו.).
וכו'.
ולימא
ליה
רבי יוחנן היה יודע רבי יוסי בר חנינא דלא הוי חייש למיתה להכי י)(לא) פריך ליה כ)(א"נ לפי שהיה אצל ר' יוחנן הקשה לו): ל)
דלמא קדים וחליץ לראשונה. פי' ר"י לפי שיטת הקונטר' שכשבאין לפנינו לימלך לא אמרינן להו לחלוץ שניה ולייבם את הראשונה דגזרינן
דלמא אתי למיעבד
איפכא באלו היבמות עצמן אבל אם כבר
חלץ
האחד לשנייה שרי אידך לייבם הראשונה כמו
במתה שנייה כיון
דבאלו